גבורת ארי/יומא/לב/ב

גבורת ארי יומא לב ב

דף ל"ב ע"ב

אלא נ"ל מדרבי והשתא מבגדי זהב לבגדי לבן דטעון טבילה נ"ל לר"י מקרא קמא דכתונת בד קודש ילבש ומבגדי לבן לבגדי זהב נפקא ליה מקרא בתרא מופשט את בגדי הקודש וק"ל מהא דפ"ב דזבחים (דף י"ט) דת"ר כה"ג שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשירה אחד כה"ג ואחד כה"ד שלא קידש ידים ורגלים שחרית ועבד עבודתו פסולה ופריך ה' טבילות וי' קידושין דאורייתא וחוקה כתיב בהו [ליעכבו ומשני אמר קרא] ולבשם לבישה מעכבת ואין דבר אחר מעכב ופירש"י אמר קרא ולבשם שינה הכתוב בלבישה לעכב דכתיב ילבש ולבשם ולהכי כתיב הכא עיכובא [למעוטי עיכובא דחוקה דלא קיימא] אהאי קרא דאיירי ברחיצה ולבישה אלא אשאר דברים האמורים בפרשה ואין ד"א בפסוק זה מעכב אלא לבישה ולא רחיצה והשתא לר"י [דלא נפקא ליה מקרא קמא אלא] רחיצה דמב"ז לבגדי לבן לחוד אבל לא מבגדי לבן לבגדי זהב התינח דאין טבילה מקודם בגדי לבן מעכבת מדכתב רחמנא ולבשם למעוטי טבילה דבהאי קרא דמיירי [מבגדי זהב לבגדי לבן אבל אכתי טבילה דמבגדי לבן לבגדי זהב] לעכב דהא נפקא ליה מקרא א' דלא כ"ר מיעוטא דלא לעכבי וא"כ קאי חוקה עליה נמי והא א"א למילף בגדי זהב מבגדי לבן דגלי קרא דלא מעכב דהא איכא למיפרך מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה ובשלמא לרבי דנ"ל לכל ה' טבילות מבגדי קודש הם דכ"ר בהאי קרא דולבשם כדאמרינן בסמוך ניחא דולבשם מנלי לכל ה' טבילות דאינו מעכב אבל לר"י קשה ועוד ק"ל [לרבי נמי דס"ל די' קידושין דמקדש] בו ביום מאידך קרא דופשט ורחץ ורחץ ולבש נ"ל כדמסיק לקמן א"כ י' קידושין לעכבו בשלמא לר"י וראב"ש דנ"ל לקידוש מק"ו דטבילות כיון דגלי רחמנא דט' ל"מ [ה"ה קי' נמי לא מעכבי] דדיו לבא מן הדין להיות כנדון אבל לרבי קשה דהא חוקה כתיב בהו לעכבו והשתא לכ"ע קשיא לרבי קי' לעכבו ולר"י וראב"ש ט' דבגדי זהב לעכבו משום דכתיב בהו חוקה] הואיל דמיעוטא דולבשם לא עלה קאי מיהו הא דקשה אדר"י וראב"ש דטבילה דבגדי זהב לעכב י"ל ע"ד שפי' התוס' התם בפ"ב דזבחים אהא דפריך [חוקה כתיב בהו לעכב אפי'] למ"ד דלא כתיב חוקה אלא בבגדי לבן בפנים לכל הפחות קידו' דהוי בין ב"ז לבגדי לבן לעכב דצורך פנים כפנים כדאמר בספ"ה דיומא דקטורת שחפנה [קודם שחיטת הפר פסולה] דצורך פנים כפנים דמי וא"כ בלא"ה אינו מעכב טבילה דקודם ב"ז ול"צ בהו מיעוטא דולבשם דהא עיכובא דחוקה לאו עלה קאי [אבל לרבי אכתי קשה] דלכל הפחות קי' שבין בגדי זהב לבגדי לבן לעכבו דצורך פנים נינהו וקאי עלייהו עיכובא דחוקה ומיעוטא ליכא דהתם פריך אהאי] שינויי דולבשם לבישה מעכב ואין דבר אחר מעכב א"ה דצפרא נמי אמר חזקיהו אמר קרא והיתה לחק עולם לו ולזרעו דבר המעכב בזרעו מעכב בו דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו ר"י אומר מהכא [ורחצו ממנו משה ואהרן] ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו דבר שאינו מעכב בבניו אינו מעכב בו מהשתא תו א"צ לשינויא קמא דולבשם אלא כולה מילתא נ"ל מהא דקידוש של שחרית דמעכב [בזרעו מעכב גם בו] אבל שאר קידושים דבין עבודה לעבודה דלא משכחת לה בזרעו ובבניו דאינן אלא ביוה"כ ובו שהוא כה"ג לחוד אינו מעכב בו דהא קיי"ל אין הקיש למחצה ואי איתקש [אהרן לבניו] לכולה מלתא אתקש בין לדבר המעכב בהם דהיינו קידוש דשחרית שהוא תחילת עבודה שיהא מעכב בו בין לדבר שאינו מעכב בהם דהיינו כל שאר קידושים [דאינו מעכב בבניו] דכל קי' בר מדשחרית אינו מעכב הואיל ואינו מעכב בזרעו ובבניו ממילא ש"מ דהכל בכלל בין קידוש דבגדי לבן לבגדי זהב בין קידוש דבגדי זהב לבגדי לבן דהא כולהו ליתנייהו בזרעו ובבניו [הלכך כולהו לא מעכבי בו מיהו] אכתי צ"ל כדפי' לעיל דהיינו טעמא דטבילה דבין בגדי לבן לבגדי זהב אינו מעכב משום דחוקה לאו עלייהו קאי דהא מהני קראי דאיתקש אהרן לזרעו ובניו לא נפקא דאין ט' מעכב [דהני קראי לא כתיב בהו טבילה אלא קידוש] וטבילה מנין א"ו כדפירשתי:

אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה מבגדי קודש הם כו' ק"ל נהי דמפקא ליה להאי ופשט ורחץ אקידוש באם אינו ענין ומדכ"ר להאי ורחץ בין פשיטה ללבישה [דרשינן ליה אתרווייהו אפשיטה שלפניו] ואלבישה דלאחריו מ"מ התינח פשיטה דבגדי לבן ולבישה דבגדי זהב דטעון קידוש דבהו משתעי האי קרא אבל לבישה דבגדי לבן ופשיטה דבגדי זהב דבעי קידוש מניין לנו דהא חד מחבריה לא יליף דאיכא למיפרך מה] לבגדי לבן שכן נכנס בו לפני ולפנים כדאמרינן לעיל ול"ל דרבי נמי אהאי קרא דאשר לבש דמקיש פשיטה ללבישה דראב"ש סמיך אכתי תינח פשיטה דבגדי לבן לבישה דבגדי זהב לקידוש מנין ועוד דאם איתא דרבי נמי האי הקישא דאשר לבש [דריש להקיש פשיטה ללבישה א"כ רבא דאמר לקמן בפ"ז אשר לבש שלבש כבר ונ"ל מיניה דהאי קרא לא נאמר כסדר דא' כמאן לא רבי ולא ראב"ש דהא לכ"ע מוקי לה להאי קרא דאשר לבש להקישא דפשיטה ללבישה וה"נ ק"ל לראב"ש דיליף לקידוש מק"ו דטבילה וקאמר אי מה להלן קידוש אחד אף כאן קידוש אחד ת"ל ופשט את בגדי הבד אשר לבש מקיש פשיטה ללבישה לקי' אכתי [תקשה תינח ב"ל בגדי זהב מנ"ל] מיהו לרבי [איכא למילף לבישה דבגדי זהב לקידוש בק"ו] מה פשיטה טעון קידוש לבישה לא כ"ש דודאי לבישה אלימא טפי מפשיטה אבל פשיטה דבגדי זהב בין לרבי בין לראב"ש מנ"ל וה"נ ק"ל למאי דמסיק לרבי הא דאפקיה רחמנא [לקידוש בלשון טבילה מה קידוש במקום קדוש אף טבילה כן דהתינח טבילה דקודם לבישה דבגדי לבן דבלבישת בגדי לבן מיירי האי קרא והא טבילה אינו בא אלא על לבישה ולא מחמת פשיטה אבל טבילה דלבישת בגדי זהב דטעון במקום קדוש מנ"ל:

קרצו בכמה אמר עולא ברוב שנים ק"ל מאי מבעי ליה הא ודאי ברוב ב' דאי בפחות כיון דאי לא שחט רוב ב' בבהמה פסולה א"כ הו"ל עבודה באחר כדפריך בסמוך אהא דיכול לא מירק יהא פסול א"כ הו"ל עבודה באחר וכ"ש אם לא שחט עדיין אפי' רוב ב' דהו"ל עבודה באחר ואי מבעי ליה דילמא האי קרצו היינו כל הב' סימנים א"כ מאי נשאר עוד למרק דתנן ומירק א' על ידו ואי מבעי ליה דילמא קרצו היינו יותר מרוב ב' ולא גמר כל הב' סימנים א"כ אין לדבר קצבה ולא הוה ליה לתנא למסתום אלא לפרש קרצו בכמה דבשלמא אי אמרינן ברוב ב' דבדיעבד סגי ליה בהכי א"נ כל הב' סימנים שפיר תנא קרצו סתמא אבל אם איתא דצריך לשחוט יותר מרוב ואינו ממרק הכל בודאי כל כה"ג הו"ל לפרושי כיון דאין לדבר קצבה וי"ל דס"ד קרצו בכל ב' הסימנים ומירק א' ע"י היינו שחיטת הוורידין דצריך לשחטן לכ"ע כדאמרינן רפ"ב דחולין (דף כ"ט) ר"פ אומר רישא בחולין מהכא דקתני רי"א עד שישחוט. את הוורידין ופליגי רבנן עליה אא"ב בחולין שפיר אלא אי אמרת בקדשים אמאי פליגי רבנן עליה הוא עצמו לדם הוא צריך אבל אין לומר הא דפריך קרצו בכמה משום דאפשר לומר בחצי ב' סימנים וכדאמרינן התם חדא בחולין וחדא בקדשים וקא' ואי אשמועינן קדשים משום דלדם הוא צריך אבל בחולין דלדם לא צריך אימא בפלגא ס"ל קמ"ל דהא ליתא דא"כ מאי מבעי ליה הא איתותב התם מ"ד מחצה על מחצה כרוב ואפי' בחולין לא סגי עד דשחיט רובא:

א"כ הו"ל עבודה באחר כתבו התוס' וא"ת מאי קשיא ליה מעבודה באחר הא לקמן בפ"ד איכא מאן דמכשיר אפי' שחיטת פרו בזר ואפי' מאן דפסיל היינו דוקא פרו דאתיא לחובת היום וקאי עליה אהרן וחוקה אבל תמיד דלא שייך לחובת יוה"כ לא קאי אהרן וחוקה בשחיטתו כיון דלאו עבודה היא וי"ל דמ"מ פסול מדרבנן וק"ל הא קא משני עלה אלא הכי קאמר יכול יהא פסול מדרבנן ש"מ דבתחילה מה"ת קאמר אבל לדידי לא קשה מידי דודאי שחיטת פרו לכ"ע לכתחילה בכה"ג וע"כ לא פליגי בפ"ד אלא בדיעבד מאן דפסיל קסבר חוקה אשחיטה נמי קאי ומאן דמכשיר קסבר כיון דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי חוקה עלה אבל לכתחילה ודאי מודה דשחיטת פרו באהרן דווקא דהא קרא בהדיא כתיב ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו ותדע דאמ' בפ"ג דמנחות (דף י"ט) אדר"ש דס"ל התם וי"ו מוסיף על ענין ראשון דהא דכתב רחמנא ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים לר"ש נימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה הכי נמי בזר תהא פסולה ומשני שאני הכא דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ומסיק גלי רחמנא ביוה"כ ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים והשתא ר"ש כמאן ס"ל אי כמ"ד שחיטת פרו בזר פסולה משום דחוקה דפ' ע' יוה"כ עלה נמי קאי אכתי נימא מה סמיכה בבעלים אף שחיטה נמי בבעלים והא דגלי רחמנא גבי פרו דבעי בעלים לעכב דאי מהקישא דסמיכה אינו מעכב בדיעבד דכל עצמו של סמיכה אינו אלא שירי מצוה ואם לא סמך כלל כשר כדאמ' לעיל פ"ק (דף ה') שאם עשה לסמיכה שירי מצוה לפיכך גלי רחמנא גבי פרו דבעינן בעלים לעיכובא משום דאהרן וחוקה כתיב ואפי' אם תדחק לומר דאע"ג דסמיכה אינו מעכב מ"מ אם איתא דמקשינן לסמיכה אית לן למימר הקישא להאי גיסא מה סמיכה שלא בבעלים לאו כלום היא דנהי דאין הקרבן נפסל בכך דלא גרע מאלו לא סמך כלל מ"מ מצות סמיכה מיהו לא קיים וכאלו לא סמך כלל דמי ה"נ גבי שחיטה נימא דשחיטת קדשים שלא בבעלים לאו כלום הוא וכאלו לא נשחט דמי דממילא מעכב אפי' בדיעבד וא"כ ל"ל דגלי רחמנא גבי פרו דבאהרן דווקא הא בכל הק' בעינן בעלים לעכב אלא ודאי לא מקשינן שחיטה לסמיכה ומהשתא ממילא לא גמרינן בשאר קדשים שחיטה בבעלים אפי' לכתחלה דמהיכא תיתי מ"מ לא יהיבנא לך לטעותך אפ"ה נימא אהני היקש דשחיטה לסמיכה ואהני קרא דגלי רחמנא בעלים בפרו אהני הקישא דלכתחלה בעינן בעלים בשחיטת קדשים ואהני קרא דאינו מעכב בדיעבד מדגלי רחמנא בפרו דמעכב וכה"ג אמרינן ברפ"ד דזבחים (דף ל"ז) אהני מקרא לטפויי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא וה"נ אמרינן בפ"ב דבכורות (דף ט"ו) אי כ"ר חלב ה"א אהני הקישא למעוטי מכרת ואהני קרא למיקם עליה בלאו בעלמא אלא ע"כ ר"ש ס"ל כמ"ד שחיטת פרו בזר כשירה דחוקה לא קאי אשחיטה דלאו עבודה היא ואי ס"ד דושחט אהרן את פר החטאת אשר לו ל"ד באהרן ואפי' לכתחלה למ"ד שחיטת פרה בזר כשירה כדמשמע מדברי התוס' א"כ אפ"ת מקיש שחיטה לסמיכה לק"מ כיון דאהרן ל"ד גבי שחיטת פרו א"ו ש"מ דאפי' למ"ד שחיטת פרו בזר כשירה היינו בדיעבד דוקא אבל לכתחילה מודה דאהרן דוקא וממילא ש"מ דבשאר קדשים אפי' לכתחלה לא בעי בעלים וכ"ת אכתי תקשה כיון דאפי' שחיטת תמיד דיוה"כ בכה"ג דוקא כדא' בשמעתין ל"ל דגלי רחמנא גבי שחיטת פרו דבאהרן דוקא י"ל דלאו משום לאשמועינן דבעי כה"ג כתב רחמנא ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו דודאי בלא"ה בעי כה"ג דלא גמרינן משחיטת התמיד אלא דקמ"ל קרא דבעי בעלים דוקא ונ"מ להא דתנן בפ"ג דהוריות אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה זה וזה שוין בעבודת יוה"כ והשתא אי לאו דגלי רחמנא דבעי בעלים דוקא ה"א דסגי בכה"ג לחוד ואפי' בכהן שעבר נמי סגי ככל עבודת יוה"כ דכשר בו קמ"ל קרא דשחיטת פרו בעי בעלים דוקא ולא סגי ליה בכהן שעבר דאינו בעליו אלא דוקא בכהן משיח שהוא בעליו דמשלו בא כדאמרינן אין בין כהן משיח לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ומזה יש לי להביא ראיה דבאירע בו פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו דפר יוה"כ זה בא מזה המשוח תחתיו היום דכיון דפר בעי שחיטה בבעלים אי אמ' דבא מזה שאירע בו פסול כגון פסול קרי או שאר טומאה א"א שיהא שחיטה בבעלים דהא שחיטת פר הוא בפנים וטמא הנכנס לה הוא בכרת ואפי' לעמוד בחוץ ולשחוט ע"י סכין ארוכה אי אפשר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף