גבורת ארי/יומא/לב/א

גבורת ארי יומא לב א

דף ל"ב ע"א

[הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה] טעון טבילה אקרא דמייתי רבי נמי סמיך כדמסיק הגמ' דמהאי קרא נ"ל מבגדי לבן לבגדי זהב ומקרא דרבי מב"ז לב"ל וק"ק דשביק רישא דקרא [ונקט האי קרא דכתיב בסוף הפרשה] ומאוחר בסדר העבודה וי"ל משום דהאי קרא קמא כ"ע מודו דאיירי מטבילה אבל האי קרא רבי מפקא ליה לקידושין מש"ה נקט ליה במאי דפליגי עליה:

[ק"ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש] האי ק"ו לב"ז ליתא דס"ל דכל הנכנס לעזרה לעבודה טעון טבילה מק"ו דהמשנה מקודש לקודש ממקום שעונש כרת למקום שעונש כרת טעון טבילה כדא' לעיל (דף ל') אלמא ס"ל [דמה"ת טעון טבילה כל ימות השנה וק"ו זה אליבא דר"י] דס"ל דהאי טבילה דכל השנה אינו אלא מדרבנן משום סרך טומאה ולא ס"ל להאי ק"ו דב"ז אבל מ"מ ק"ל דאע"פ דל"ל מק"ו דב"ז לטעון טבילה כל השנה אפ"ה [יהי' טעון טבילה מהאי ק"ו גופי' דא' מה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש] מאי חזית דילפת ק"ו להאי גיסא לטעון קידוש ביוה"כ מק"ו דטבילה נילף ק"ו איפכא לטעון טבילה כל השנה מק"ו דקידוש מה במקום שאין טעון [קידוש טעון טבילה מקום שטעון קידוש אינו דין שטעון טבילה דהא קידוש נא' בכל השנה ולא נאמר טבילה וגבי יוה"כ נאמר טבילה לחוד ולא קידוש ומאי חזית לאתויי קי' ליוה"כ שלא נאמר בו מק"ו דט' שנאמר בו [וע"י ק"ו מקידוש מכל השנה מפיק לה] ופשיטא לך דכל השנה א"צ טבילה אדרבה נימא איפכא דיוה"כ שנאמר בו טבילה ולא נאמר קידוש ל"ל קידוש וניתי לטבילה דכל השנה מק"ו דט' ביוה"כ ועק"ל כיון דאית ליה ק"ו לאתויי קי' ליוה"כ של"נ בו מק"ו דטבילה שנאמר בו וע"י ק"ו דקי' דכל השנה של"נ בו טבילה וא"ל איפכא לאתויי טבילה לכל השנה אע"פ של"נ בו מק"ו דקי' שנא' בו וע"י ק"ו דטבילה ביוה"כ של"נ בו קי' כל חד וחד תיקום אדוכתי' ויוה"כ שנאמר בו טבילה א"צ קי' וכל השנה שנאמר בו קי' א"צ טבילה ואכתי קידוש ליוה"כ מנ"ל (וכה"ג אמרינן ברפ"ב דזבחים (דף ט"ז) גבי אונן דמחלל עבודה דרצה רבא למילף דבק"צ מרצה ק"ו מטומאה ומהפך הג' שם הק"ו ומסיק אלא אפשר לומר הכי ואפשר לומר הכי כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה) וי"ל דשאני הכא דא"א ללמוד הק"ו איפכא שיהא טעון טבילה כל ימות השנה מק"ו מיוה"כ דמה ליוה"כ שכן עבודה בכה"ג וכיון דא"א ללמוד ק"ו לאידך גיסא לאתויי טבילה לכל השנה מהשתא שפיר דמי למילף ק"ו לאידך גיסא לאתויי קידוש ליוה"כ מק"ו דכל השנה ול"ל השתא כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה ואע"ג דב"ז דיליף טבילת כל השנה מק"ו מהמשנה מקודש לקודש לא חשיב הא לפירכא דמה ליוה"כ שכן עבודה בכה"ג וכמו שכתבתי לעיל בשם התוס' ראב"ש כר"י דהתם ס"ל דחשיב ליה פירכא וב"ז אפשר לומר דנפיק ליה לי' קדושין דיוה"כ מופשט ורחץ כרבי:

מה ת"ל אשר לבש כו' אלא להקיש פשיטה ללבישה. ק"ל לרבא בפ"ז (דף ע"א) דיליף דכל הפרשה נאמר על הסדר חוץ מפסוק זה ובא אהרן אל אהל מועד דאין ת"ל אשר לבש כלום אדם פושט אלא מה שלובש אלא מה ת"ל אשר לבש שלבש כבר א"כ הקישא דפשיטה ללבישה לראב"ש מנ"ל וצ"ל דלראב"ש מודה רבא דגמרא גמירי לה להא דה' טבילות וי' קידושין לבו ביום ומהכא נ"ל דאין פסוק זה נאמר על הסדר דא"כ לא משכחת לה אלא ג' טבילות וו' קידושין וכדר"ח והא דיליף מאשר פשט אליבא דרבי קמ"ל:

אשכחן מבגדי לבן לבגדי זהב מבגדי זהב לבגדי לבן מנין משמע דהאי ורחץ בשרו במים אולבש דבתריה דריש ליה ר"י ואלבישה דבגדי זהב קאי דטעון טבילה ולא אפשיטה דבגדי לבן דקמיה והיינו דמפקא ליה בק"ו מה בגדי זהב שאינו נכנס בהן לפני ולפנים ואי האי ורחץ אפ' דלקמיה אין כאן ק"ו זה דהא פשט בגדי לבן דנכנס בהן לפני ולפנים וק"ל הא בפ"ק דר"ה (דף ט') דריש ר"י מיובל היא דשילוח עבדים מעכב ליובל ורבנן ס"ל דאף השבת קרקעות דכתיב בתר האי קרא דיובל היא נמי מעכב דס"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו ור"י ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו וא"כ ה"נ לר"י הל"ל איפכא דהאי ורחץ אופשט דלפניו קאי ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה אפשיטה דבגדי לבן טעון טבילה משום דנכנס בהם לפני ולפנים ולא אולבש דלאחריו קאי דלבישת בגדי זהב אין צריך טבילה הואיל ואינו נכנס בהם לפני ולפנים ועוד ק"ל דכיון דס"ל לר"י מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו וא"כ האי ורחץ אפשיטת בגדי לבן דלפניו קאי ולא אלבישת בגדי זהב דלאחריו וליכא למילף מהאי קרא אלא לפשיטת בגדי לבן דטעון טבילה אבל לבישת בגדי זהב לטעון טבילה לא נפקא ליה מהכא והשתא לפ"ז אפי' במסקנא לא אתי שפיר דמסיק נ"ל מדרבי דכתונת בד קודש ילבש והתם רחיצה גבי לבישת בגדי לבן כתיב והשתא אשכחן בגדי לבן דטעון טבילה בין אפשיטה בין אלבישה נמצא למדנו לד' טבילות לבו ביום אלבישת בגדי לבן לעבודת היום ואפשיטת בגדי לבן בין עבודת היום לאילו ואיל העם ואלבישת בגדי לבן בין אילו ואיל העם ובין הוצאת כף ומחתה ואפשיטת בגדים הללו אבל טבילה ראשונה ללבישת בגדי זהב לתמיד של שחר אין לנו וחסרה לה טבילה א' מה' טבילות וה"ה לב' קידושין מי' קידושין ובשלמא לרבי דדריש להאי ופשט ורחץ אקידוש ושדי ליה לורחץ לפניו אופשט ולאחריו אולבש ונ"ל מיניה תרי קידושין לכל טבילה ניחא דס"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו כדשני ליה בפ"ק דקדושין (דף ט"ו) דאמר התם אבל חכמים אומרים הכל לשחרור מאן חכמים רבי היא דמ"ל להאי באלה לדרשא אחרינא ומקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו וה"נ לראב"ש דנ"ל מאשר לבש דמה לבישה טעון קידוש אלמא פשיטא ליה לבישה יותר מפשיטה והא קידוש נ"ל מק"ו דטבילה ש"מ דס"ל דהאי ורחץ דמ"ל ט' אלבישה דלאחריו קאי ולא אפשיטה דלפניו נמי אתי שפיר דשמעית ליה לראב"ש בפ"ב דזבחים (דף כ"ד) דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו דאמר התם כ"מ שנאמר אצבע בקבלה שינה בקבלה פסול בנתינה כשר וכ"מ שנאמר בו אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כשר וה"נ אצבע בנתינה דכתיב ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף