גבורת ארי/יומא/לא/ב

גבורת ארי יומא לא ב

דף ל"א ע"ב

[הא דלא כר"מ] ק"ל מאי פריך הא טבילה ראשונה לכ"ע לא דמי לשאר טבילות וכדתנן לעיל ה' טבילות וי' קידושים טובל כה"ג ומקדש בו ביום וכולן בק' חוץ מזו בלבד שהיתה [בחול] פירש"י לעיל שאינה באה חובה ליוה"כ דהא כל יומא נמי איתא אבל טבילות הבאות חובה ליוה"כ כתב רחמנא במקום קדוש וה"נ לבישה ראשונה לאו משום [יוה"כ אתי הלכך סגי לה בחד קידוש כמו בכל השנה דס"ל בחד קידוש דהא קרא דופשט ורחץ ורחץ ולבש דמניה נפקא ליה בסמוך להני קידושין לא מיירי מלבישה א' ומיהו למאי דפי' לעיל [דהני ה"ט שטובל כה"ג] בו ביום הלכתא גמירי לה מהלכה למשה מסיני ומקרא לא נפקא ליה אלא דבעי במ"ק וכמו שאפרש עוד לקמן א"כ פריך שפיר דראוי להיות כל הקי' בחד גוונא כיון דכולהו בחד גמרא נ"ל וכמו הני ד' טבילות אחרנייתא תרי קידושי אלבישה עביד לה ה"נ לעביד תרי קידושי אלבישה וכה"ג אמ' ספ"ק דהוריות גבי ה' חטאות מתות ר"ש בחד מקום גמיר לה ועוד כיון דג"ל י' קידושין לבו ביום [ראוי לעשות תרי קידושי בטבילה א' דא"א] לא בעינן בטבילה א' אלא חד קידוש ותו לא ובע"כ קידוש בתרא לסוף עבד ליה כי פשט בגדי קודש ולבש בגדי חול כדמסיק בשמעתין אליבא דר' והא א"א לר"מ דס"ל ב' קידושין אלבישה עביד לה [א"כ הך קידוש בתרא] דעביד לה אפשיטה מנ"ל קי' אלא ודאי לר"מ בעי ב' קידושין אלבישה דתחילה:

כיון דאמר ב' קידושי אלבישה עביד לה וה"נ מסיק במסקנא דלר"מ ב' קידושין אלבישה עביד לה [וק"ל הא לקמן] יליף לקידוש לרבי מופשט ורחץ ולבש מדהוטל לורחץ בין פשיטה ללבישה ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה והאי ורחץ מבעי ליה לרבי דהיינו קידוש דאלו טבילה מקרא אחרינא נפקא ליה וראב"ש מוקי לה האי קרא ופשט ורחץ אטבילה וקידוש נפקא ליה מק"ו מה במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש והשתא ר"מ כמאן ס"ל אי כרבי דיליף [מופשט] ורחץ ורחץ ולבש כדכ"ר לקידוש בין פשיטה ללבישה א"כ ע"כ חד קידוש אפשיטה וחד אלבישה ולא תרוייהו אלבישה ואי כר"י וראב"ש הא מהקישא דפשיטה ללבישה נ"ל לב' קידושין [הרי בהדיא דחד מהנך ב' קידושי אפשיטה] בעי':

והכא בהא קמיפלגי ופשט ורחץ] ק"ל אמאי נקט להאי קרא דרבי לחוד נ"ל מהתם לקמן בשמעתין לי' קדושין ולא נקט דרשא דר"י וראב"ש דנ"ל לקידוש דלבישה מק"ו ולפשיטה מהקישא דפשיטה ללבישה והוה מצי למימר נמי הכי ר"מ סבר מה לבישה לובש תחילה אף פשיטה פושט תחלה לרבנן מקיש לאידך גיסא דכשהוא לבוש מק' כדאמר השתא וכ"ת דלהאי דרשא [דר"י וראב"ש] יותר ראוי להקיש לחד גיסא או כר"מ או כר' ולא להסב ההיקש לב' צדדים למר כדאית ליה וכן למר הא ליתא דא"כ ל"ל למימר דטעמא דתרווייהו מהאי קרא [דופשט ורחץ ורחץ ולבש לחוד] ועושה פלוגתא חדשה דמר מפקא ליה היקשא דהאי קרא הכי ולמר איפכא הו"ל למימר דלכ"ע הקישא דהאי קרא משמע איפכא מהקישא דאידך קרא דאשר לבש [ובהא קמפלגי דמר מפקא ליה] מהאי קרא דופשט כר' דמשמע הכי ומר נפקא ליה מאידך קרא דאשר לבש כר"י וראב"ש דמשמע איפכא ועוד דהא אר"ח בסיפא דשמעתין דהא דרבי דיליף לקידוש מופשט ורחץ ורחץ ולבש מפקא מדר"מ דאמר הך קידוש בתרא כשהוא לובש מקדש והוא אמר כשהוא פשוט וכ"ש דמפקא מדרבנן ולדידיה ע"כ ר"מ ורבנן תרוייהו מהא דר"י וראב"ש נ"ל להני [י' קדושין א"כ ש"מ] דאיכא למידרש כטעמא דתרוייהו כדר"מ ורבנן:

למה הוא בא. סוגיא זו אפרש לקמן בפ"ז (דף ע') בס"ד כי שם עיקר מקומו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף