ברית משה/עשה/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית משה עשה כ

מצות עשה כ'

א

א) צוה (א) הקדוש ברוך הוא את הכהנים שיברכו את ישראל כו'. לכאורה יש לדקדק ברבינו ז"ל דמדוע התחיל כמה מצוות עשה בלשון זה מצות עשה כו' ובכמה כתב רק מצוה ויש שלא כתב לא זה ולא זה וגם במצות עשה זו כתב צוה ולא כתב מצות עשה, וכעין דקדוק זה מדקדק הלחם משנה הלכות תפילה פ"א הל"א בהרמב"ם שלא התחיל בהלכות קריאת שמע בלשון מצות עשה כמו שהתחיל בהלכות תפלה ותירוצו לא תעלה ארוכה לנו עיי"ש אבל אחר כך ראיתי במעשה רוקח ובמשרת משה שם שגם כן דברו בהרמב"ם אריכות בזה וכשתעיין היטב בדבריהם תמצא ישוב גם ברבינו בקצת מקומות וקצת מקומות עדיין צריכים עיון, והתרגום שהביא רבינו עי' רש"י נשא (פ"ו פכ"ג) שלא כתב כהתרגום ועי' במזרחי וגור אריה ובדבק טוב מה שכתבו על רש"י זו. אבל הרבנו בחיי שם הביא גם כן את התרגום וגם כתב דברים עתיקים במצות עשה זו והב"ח אורח חיים (ריש סי' קכ"ח) כתב שמשמעות כל הפוסקים כהתרגום וכמו שכתב רבינו דלא עברו הכהנים בעשה אלא אם כן מזהירין אותם, ודע דמצות עשה זו מנאו כולם הבה"ג סימן הנ"ל מצות עשה ג', הספר המצוות מצות עשה כ"ו, היראים סימן ט"ו, הסמ"ק סימן קי"ג החינוך ואלה המצוות מצוה שע"ח [עי' באלה המצוות שכתב טעם שבח על המנהג כשהחזן אומר ברכת כהנים הצבור עונים בלחש על פסוק ראשון יהי רצון בזכות אברהם על פסוק שני יהי רצון בזכות יצחק ועל פסוק שלישי יהי רצון בזכות יעקב], הזוהר הרקיע (מצות עשה ק"א אות מ"ד), הפועל צדק (מ"ע קמ"ח), הכתר תורה (מ"ע ל"א), הדבר המלך (שער א' פ"נ), המעיין חכמה (דף קכ"ד ע"א אות ב'), העיר מקלט (מצ' שע"ד) המצות השם ומהר"ם שיק (מצ' שע"ט). וכתב המצות השם בשם החרדים דכשישראל עומדים פנים כנגד פני הכהנים ומתכוונים לקבל ברכתם זה גם כן בכלל המצוה:

ב

ב) שכור (ב) אסור לישא את כפיו דאיתקוש לנזיר כו'. רבים מקשים על רבינו דמדוע אמר דאיתקוש לנזיר ולא אמר משום דאיתקוש למשרת שגם הוא אסור ביין כמו שכתב רבינו במצות לא תעשה ש' כיון דבלאו הכי צריך לבוא להיקש דמשרת להתירו בחרצן כמו שכתב רבינו ואם כן למה לן תו ההיקש דנזיר. אבל הגאון מו' אייזיק שטיין בביאורו (כאן) מתרץ את זה יפה וזו לשונו ונראה לי דלא קשיא מידי כי הרב המחבר סדר הגמרא נקט ואזיל וכך היא סוגיית הגמרא ריש פרק בשלשה פרקים (תענית כו:) שכור אסור בנשיאת כפים מנא הני מילי אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן לרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין מתקיף לה רב אהבה בריה דרבי זירא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן אמר רבי יצחק אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ומאי חזית דאיתקש לקולא נקיש לחומרא אסמכתא דרבנן היא ולקולא. נמצא ב' אמוראים תירצו בסוגיא זו הראשון תירץ מנזיר והשני תירץ ממשרת ועל התרצן ראשון לא קשיא מידי שתירץ מנזיר למה לא תירץ ממשרת הואיל ובעל כרחנו אנו צריכין לבוא להיקש דמשרת מחרצן זה לא קשה כי גם לנזיר אנו צריכין לבוא מחמת בעל מום וחד מינייהו הביא כי שקולים הם כי בכל אחד יש צד חמור וצד קל מלבד החומרא דיין שאסור בשניהם, בנזיר איכא קולא דבעל מום וחומרא דחרצן ובמשרת לאידך גיסא נמצא שצריך תרווייהו ואי הוה חד מאן דאמר בגמרא המתרץ הסוגיא היה קשה למה לא הביא המחבר לימוד אחד נזיר או משרת ונלמוד ממנו עד שנוכל עד שנדחק ללמוד השני והיה לו להתחיל בתחלה מברך איתקש למשרת לאיסור יין ולהיתר חרצן ולקושיא דאם כן בעל מום יאסר היה לו לתרץ להכי איתקש גם לנזיר, ומשום עמידה היה לו להתחיל בלימוד דמשרת הואיל וגם אותה החומרא ילפינן מיניה לרבי נתן, אך הואיל וסוגיית הגמרא כך היא לא קשיא מידי ועל התירוץ ראשון עצמו לא קשה למה לא התחיל במשרת משום עמידה דהתם לא הזכיר דין דעמידה כלל או שמא סובר כסוגיא דאלו נאמרין דיליף עמידה מן ואלה יעמדו לברך כדלעיל ואפשר אפילו אם היה הכל מאן דאמר אחד מכל מקום לא קשיא מידי הואיל וסוף סוף צריך לב' הלימודים ומשום ששמעתי שיש בני אדם עושים חומר גדול מחסרון זה הארכתי בו ללא צורך כי לא קשיא מידי עכ"ל. ועיין במהרש"ל בביאורו כאן מה שכתב על זה וגם עיין במעיין חכמה (סימן הנ"ל <דף קכ"ד ע"א> אות ד') שכתב דברים עתיקים בההיקש דמשרת שכתב רבינו:

ג

ג) אמר (ג) רב חסדא שאין המקרא רשאי לקרות כו'. וכתב המגלת ספר על זה וזו לשונו לשון הרמב"ם בפרק י"ד להקרות לכהנים וכתב הכסף משנה דלפי זה אין הדברים על הסדר דהא דאין המקרה רשאי להקרות כו' היינו בראש פ' ב' או ג' ומה שכתב אחר כך ואין הכהנים מתחילין כצ"ל כו' היינו בראש פ' א' שהם מתחילין יברכך כו' ולכך יותר ישר לגרוס וכו' עיין שם, וכמו שכתב הסמ"ג. אך קשה דבשלמא סמ"ג כבר הקדים לעיל דאם הם שנים קורא אותם כהנים כו' ואם כן שפיר מסיים ואומר שאין המקרא רשאי לקרות כהנים עד כו'. אכן הרמב"ם ז"ל שעדיין לא כתב זה כי אם לאחר מכאן בדין ח' אין זה יופי סדר הלשון לכתוב אין המקרא רשאי לקרות כהנים כו' מאחר שעדיין לא השמיענו שצריך לקרותם כהנים ואי משום דגם לפי אותה הגירסא אין הדברים על הסדר נהפוך את הסדר ונאמר שהלשון מתחיל ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת דהיינו יברכך חוץ מברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן כו' עד שיכלה דבור כהנים מפי המקרא וכמו שכתב הכסף משנה והרי זה הדבור של כהנים לא הזכירו לעיל כי אם לקמן וצריך לומר שסמך על מה שכתב לקמן אף בזה כן ודו"ק עד כאן לשונו:

ומ"ש רבינו בני חיפה ובני בית שאן לא ישאו את כפיהם מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין כו'. כתב המרש"ל בביאורו כאן על זה וזו לשונו, מקשים העולם הלא אין עיין בברכת כהנים והנה לרש"י לא קשיא מידי כי זה קאי על התפלה רק שהספר מביא גם כן על ברכת כהנים, ומכל מקום נראה לי ליישב שפיר כי משום הכי לא ישאו ידיהם משום דבעינן שתהא הברכה מבוררת ונכרת לכל שלא יהא בה גידוף והיתול ואותן שקורין עיינין אלפין אם אומרים יאר אין מוכח מלשונם שאומר אלפין אף על פי שאומרים בלשון נח לכל עיינין קורים כך ודו"ק עכ"ל.

הנה מ"ש המרש"ל שרש"י מפרש דקאי על תפלה זה נראה לי טעות סופר כיון דרש"י במגילה (כ"ד ע"ב ד"ה מפני) כתב בפירוש דקאי על ברכת כהנים. וגם קושיית העולם שכתב המרש"ל באמת לא קשיא מידי כפי מה שפירש רש"י שם אלא מהתוספות שם (ד"ה כשאתה) יש להוכיח דסובר דקאי על תפלה. ואפשר שהמרש"ל באמת על התוס' כיוון אבל זה דוחק וצ"ע, ואחר שכתבנו את זה נזכרתי שיש לי עוד ביאורי המרש"ל דפוס בסיליאה ועיינתי בו וראיתי שהמעתיק שם גם כן עמד על המרש"ל בזה ומפרש את דבריו אבל עיין שם ותראה שגם זה דוחק.

והשאר פרטי דינים שכתב רבינו במצות עשה זו, עיין בהרמב"ם פי"ד וט"ו מהלכות תפילה ובהגהות מיימוניות שם. ולהלכה עיין בטור ושולחן ערוך אורח חיים מסימן קכ"ח עד סימן קל"א, ועל קושיית המגן אברהם (ריש סימן קכ"ח) על התוספות דשבת דף קי"ח עיין בישועות יעקב סימן קכ"ח (אות ב') ובמש"ח על הרמב"ם בקונטרס מעלות המדות על מצוות עשה שבספר אהבה בהלכות תפילה ובנודע ביהודה מהדורה קמא אורח חיים (סימן י"ח) וביהודא יעלה (אורח חיים סימן מ"ו) מה שכתבו בזה:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף