זוהר הרקיע/עשה/מד
|
< הקודם · הבא > |
מד) וכהן הוקם על, באלמנה יגעל, ובבתולה יבעל, וידהו ירים:
מד) הכהן הגדול מאחיו מצוה לבעול הבתולה שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח והיא מצות עשה גמורה וכבר אמרו ומצווה על הבתולה ואם בעל בעולה עובר בעשה וכן אמרו עושה היה ר' עקיבא ממזר מחייבי עשה. וביארו (בניו) בכהן גדול שהוליד בן מבעולה ובפרק הבא על יבמתו (ס.) סובר רבי אליעזר בן יעקב שאם בא על אנוסת חבירו הולד חלל ופרשו שם לפי שסובר שיש חלל מחייבי עשה.
ואני תמה למה לא מנו זה מצוה מיוחדת מלבד צווי הבתולה שאם נשא בתולה קיים מצוה ואם בעל בעולה עובר בעשה וזה דומה לאוכל כזית צלי מבעוד יום שכתבנו למעלה אעפ"י שהאכילה בלילה והאכילה ביום הכל יוצא לנו מפסוק אחד וכל שכן זה שיש לבעולה פסוק מיוחד כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ולא בעולה. וכן למה לא מנו מצרי ואדומי בחייבי עשה דור שלישי יבא להם בקהל י"י ולא דור ראשון ושני לאו הבא מכלל עשה. והרז"ל כתב כן בתחלת הלכות אישות. אלא שלא מנאה מצוה. ובגמ' יבמות וקידושין ופרק ג' מכתובות השוום לכהן גדול בבעולה וראוי למנותם מצוה אחת אעפ"י שיש לאו מיוחד לכל אחד כמו שכתבתי בשרשים:
וידהו ירים. לברך את העם, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וכבר אמרו כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה אבל אינו נמנה אלא אחד כמו שהזכרתי. אלא שיש למנות עשה לאסור ישראל לישא את כפיו שכן אמרו בפ"ב מכתובות דנשיאות כפים למי שאיש כהן איכא איסור עשה ודומה לאוכל כזית צלי מבעוד יום שכן הכניסו הרמב"ן ז"ל בחשבון: