רמב"ם/תפילה/טו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
א ששה דברים מונעין נשיאות כפים: הלשון, והמומין, והעבירה, והשנים, והיין, וטומאת הידים. הלשון כיצד העלגים שאין מוציאין את האותיות כתיקונן, כגון שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן או לשבולת סבולת וכיוצא בהן אין נושאים את כפיהן, וכך כבדי פה וכבדי לשון שאין דבריהם נכרים לכל אין נושאין את כפיהן:
ב המומין כיצד. כהן שיש מומין בפניו או בידיו או ברגליו, כגון שיהיו אצבעותיו עקומות או עקושות או שהיו ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו לפי שהעם מסתכלים בו. מי שהיה רירו יורד על זקנו בשעה שהוא מדבר, וכן הסומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו והכל היו רגילים בזה הסומא באחת מעיניו או בזה שרירו זב מותר לפי שאין מסתכלין בו, וכן מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו, ואם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר לפי שאין מסתכלין בו:
ג העבירה כיצד. כהן שהרג את הנפש אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו, שנאמר: ידיכם דמים מלאו. וכתיב: ובפרשכם כפיכם וגו'. וכהן שעבד עכו"ם בין באונס בין בשוגג, אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם, שנאמר‧ לא יעלו כהני הבמות כו'. וברכה כעבודה היא, שנאמר לשרתו ולברך בשמו. וכן כהן שהמיר לעכו"ם אף על פי שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם, ושאר העבירות אין מונעין:
ד השנים כיצד. כהן נער לא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו. והיין כיצד מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו לפי שהוקשה ברכה לעבודה. שתה רביעית יין בשתי פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר, ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שהיה מזוג, אף על פי ששתהו בכמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו, וכמה היא רביעית? אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע בגודל, וזה האצבע שמושחין בו בכל התורה כולה הוא הגודל והוא הנקרא בוהן יד:
ה טומאת הידים כיצד. כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך, שנאמר: שאו ידיכם קדש וברכו את יי'. והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו:
ו כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאות כפים אף על פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות, או שהיו הבריות מרננים אחריו, או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו. לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאות כפים, ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות:
ז ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה. שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקדוש ברוך הוא ברחמיו מברך את ישראל כחפצו:
ח עם שהם אחורי הכהנים אינם בכלל הברכה. והעומדים מצדיהן הרי הם בכלל הברכה. ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכים אפילו היא חומה של ברזל הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הם בכלל הברכה:
ט נשיאות כפים בעשרה וכהנים מן המנין. בית הכנסת שכולן כהנים - כולם נושאים את כפיהם, ולמי הם מברכים? לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום. ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. ואם נשארו שם עשרה כהנים יותר על אלו שעלו לדוכן — העשרה עונין אמן והשאר מברכין:
י ציבור שלא היה בהן כהן אלא שליח ציבור לבדו לא ישא את כפיו. ואם היתה הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי. ואם אין להם כהן כלל כשיגיע שליח צבור לשים שלום אומר: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו, כהנים עם קדושיך כאמור: יברכך יי' וישמרך. יאר יי' פניו אליך ויחנך. ישא יי' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ואין העם עונין אמן, ומתחיל ואומר שים שלום:
יא כהן שנשא את כפיו בבית הכנסת והלך לבית הכנסת אחר ומצא צבור שמתפללין ולא הגיעו לברכת כהנים נושא ידיו להן ומברכן ואפילו כמה פעמים ביום, כהן שלא עקר רגליו ממקומו לעלות לדוכן בשעה שאמר שליח צבור רצה — שוב אינו עולה באותה תפלה. אבל אם עקר רגליו לעלות אף על פי שלא הגיע לדוכן אלא אחר עבודה הרי זה עולה ומברך:
יב כל כהן שאינו עולה לדוכן אף על פי שבטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר על שלש עשה, שנאמר: כה תברכו את בני ישראל אמור להם. ושמו את שמי. וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך, וכל כהן המברך מתברך, שנאמר: ואברכה מברכיך.