עיר מקלט/שעד
|
< הקודם · הבא > |
מצות ברכת כהנים
בגמ' דזבחים פ' טבול יום[1] כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלש עשה אבל כהן שהרג את הנפש אינו נושא את כפיו משא"כ לדבר מצוה כגון כהן שמל תינוק ומת נושא את כפיו אחר שכוונתו היה לשם מצוה [ועיין מה שכתב בחיבורו הגדול עיר דוד בבית אהרן חדר א' הנוטה לדבר אמת[2]] והא ראיה אם כהן הרג נפש כונתו היה לשם שמים דנושא כפיו שהרי פינחס לא נתכהן אלא עד שהרג את זמרי ובזהר פרשת נשא (דף קמו עמוד ב) איתא שם אמר רבי יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא למאן הוא מברך ומה היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא ועיין מה שכתבתי בסדר תפלה שלי משם תקחנו. ועיין בס' תפלה של ר' הירץ מפני מה נקראת ברכה המשולשת בתורה. ולע"ד מה שכתב שם הוא נכון ומחמת אריכות הענין אי אפשר לכותבם כאן ואם בעל נפש אתה הבינהו שמדת השלום מתברכת בג' דברים בחסד דין ורחמים. וזהו יברכך יאר ישא. כתב מהר"ם (מצוה קמו) טעם נכון בהא דתלה קרא את הברכה בידינו שנאמר (ויקרא ט כב) וישא אהרן את ידיו כי הידים מוכנים תמיד לברכה שנאמר (דברים כח יב) לברך את כל מעשה ידך. הנגלות לנו והנסתרות מבוארים בדברי הזוהר ובמקובלים.