בית נתן/ברכות/מד/ב
(דביעא) [הביעא] ועל קופרא בתחלה מברך שהנ"ב:
אמר רב אשי אנא כי מדכרנא עבידי בכולהו מיתיבי[1] כל שטעון וכו':
בשלמא לר"י בר אבדימי למעוטי ירקא לרבי יצחק למעוטי מיא אלא לר"פ למעוטי מאי למעוטי שאר[2] מצות ולבני מערבא וכו' למעוטי מאי למעוטי ריחני:
ביצה טובה ממנו כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא קייסא סולתא א"ר זירא[3] טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא ומארבע שליקתא וכרבי ינאי דאמר[4] כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו חוץ מבשר:
כל ירק[5] מריק (ובנוסחתינו מוריק לכן פירש"י נוטל תואר הפנים ולפי' גי' הכ"י מריק נ"ל שר"ל משלשל) וכל קטן מקטין וכל הקרוב לנפש משיב את הנפש וכל נפש משיב את הנפש כרוב למזון ותרדין לרפואה אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו תדיר[6]:
בסעודה ראשונה של אחר הקזת דם:
ששה דברים מרפין וכו' ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין יבש (וכן הגיה הגאון ר"י פיק ז"ל עה"ג והגאון בעל צל"ח האריך בזה להוכיח שמלת דבש הוא ט"ס כ"א צ"ל יבש עש"ב) וקיבה והרת ויותרת הכבד וי"א אף דגים קטנים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם מאי למזון אימא אף למזון:
והא א"ל רבא לשמעיה כי משכחת ליפתא בשוקא לא תימא לי במאי כרכת וכו':
אתון במאי תבריתו לה א"ל בציבי כי הא דביתה דרב פפא בתר דמבשלא לה שגרי שיתין אפי פרסייתא ואכיל להו ת"ר דג קטן מליח פעמים שהוא ממית בשבעה בשבעה עשר ובעשרים וארבעה וא"ל בעשרים ושלשה ולא אמרן אלא במטוי אבל בחייא לית לן בה ובמטויא נמי לא אמרן אלא טוי ולא טוי אבל טוי לית לן בה אמר רב פפא וכי לא טוי יאות לא אמרן אלא דלא אישתיה שיכרא בתריה אבל אישתיה שיכרא לית לן בה[7] השותה מים לצמאו וכו' למעוטי מאי למעוטי הא דאמר רב אידי בר אבין:
- ↑ וכ"ה בכי"מ ובכ"י פ' ובת' הגאונים ד' ליק סי' נ"ו ובפסקי רי"ד ובאו"ז שם וכ"ה נכון דבכ"מ דפריך הגמ' תנן הוא מהמשנה שהוקבע עליה הענין או שסמוכה לה באותה המס' כגון בנדרים ה' א' וכיוצא בו אבל כי פריך ממקום אחר אומר מיתיבי. אבל מצאתי בב"ק כ' ב' דאמר תנן המקיף והוא בב"ב (דק"ס).
- ↑ וכ"ה באו"ז שם וט"ס (דק"ס).
- ↑ וכן הוא גירסת הערוך ערך גלגל ובמנוה"מ נר ו' כלל א' ח"א פ"ג (דק"ס).
- ↑ וצ"ל מטויתא מארבע שליקתא כדר' ינאי וכו' וכ"ה בערוך שם. ובמנוה"מ שם שליקתא כל שהוא כביצה כו' וטוב להגיה כן גם בנוסח הכ"י (דק"ס).
- ↑ בכי"מ "חי" ליתא בכל העמוד לבד מפעם האחרון כאידך דר"י ס"ל כו', וליתא בשני הפעמים גם בד' שונצינו ווינציא ובסילאה. וכ"ה נכון דבכולם לשון נופל על לשון כל ירק מוריק כל קטן מקטין כל נפש כו' ובד' קראקא הגיהו ע"פ רש"י אבל נר' שפירוש הוא וצ"ל בהפסק נקודות. כל ירק. חי: מוריק. נוטל כו' ופי' הוא שפירשו מהא דר' יצחק. וכן ליתא בב"נ ובכ"י פ' ובס' האגודה ובמנוה"מ שם. שוב ראיתי שהמהרש"ל הוא שהגיהו (דק"ס).
- ↑ ולקמן ליתא זאת ע"כ נראה שהגהה מאוחרת היא (דק"ס).
- ↑ וכ"ה בכ"י פ' ושם הגי' אבל טוי שפיר לל"ב כו' יאות ל"א אלא דאישתי שכרא בתריה אבל אי לא שתה שכרא לל"ב. ואף שאמרו בשלהי פ"ק דמ"ק ד' י"א א' כוורא מיא ולא שכרא כאן דרב פפא אמרה גי' הב"נ עדיף ועי' שבת ק"מ ב' ובח"א מהרש"א שם (דק"ס).