בית נתן/ברכות/לג/ב
כי קדושא מה קידוש מקדש והדר מקדש אף הבדלה נמי מבדיל והדר מבדיל:
בי"ט שחל להיות באחד בשבת א"ל הלכה מכלל דפליגי וכו':
בי"ט שחל להיות אחר השבת מי שמעת להו:
אטו כל השנה כולה כר"ע מי עבדינן דהשתא נעביד וכל השנה כולה מ"ט לא עבדינן כר"ע דתמני סרי תקון תשסרי לא תקון הכי נמי שבע תקון תמני לא תקון ועוד כי פליג בחול פליג דתנן ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה איתמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו אמר הלכה ואמרי לה מודים ר' יוחנן אמר נראין איתמר רב אשי אמר הלכה ר' חיי בר אבא אמר נראין איתמר ר' יוסי בר חנינא אמר מטין א"ר זירא נקוט דר' חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דר' יוחנן רביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה אמר רב יהודה הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו אמר רב יוסף אנן תקינו לן רב ושמואל מרגליתא דבבל ותודיענו (עכ"ל גי' הכ"י ומה שכתוב אצלינו כל נוסח הבדלה ל"ג בכ"י
עיי' בס' מנחת שמואל במ"ב שמביא הג"ה בשם הגרא"ו וז"ל ר' זירא היה וכו' אחר השבת הלכה מכלל דפליגי וכו' א"ל לאו הלכה איתמר אלא מטין אתמר, אתמר רב יצחק וכו' כן הגיה הגר"א וגם ברש"י א"ל ר' זירא מוחק הגר"א ונראה דלפי גי' ה"פ דר' זירא אמר לרב חייא בר אבין ודאי דאמריתו וכו' בלשון שאלה והשיב לו ר' חייא בר אבין דלאו הלכה אתמר משמיה דר' יוחנן אלא מטין ואח"ך הביא הגמרא דאמרי לה מטין משום רבינו ולא משום דר' יוחנן אלא דר' יוחנן אמר מודים ור"ח ב"א אמר משמיה דר' יוחנן נראין וכן מדויק לשון רש"י ד"ה נקוט וכו' שלא יתחלף לו נראין במטין כמו שאמר ר"ח בר אבין או במודים כמו שאתמר משמיה דר' יוחנן וכן ד"ה לא וכו' לא נראין כר"ח ב"א ולא מודים באתמר ולא מטין כר"ח בר אבין עכ"ל הרב מנחת שמואל
והנה הרב חיד"א בס' פתח עינים פירשה ג"כ קרוב לפי' הנז' וז"ל ר"ז וכו' א"ל ודאי דאמריתו משמיה דר"י וכו' פירוש משום דר' זירא סבר דר"י אמר נראין דא"ר זירא לק' נקוט דר' חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתתא וכו' והיינו דגמר מרביה ר' יוחנן ולכן שאל אם אמרו הלכה וא"ל לאו הלכה איתמר משם ר"י אלא מטין דאתמר וכו' משום רבינו הלכה ואמרי לה פי' משום רבינו מטין וטעמם כר' זירא דפריך הלכה מכלל דפליגי ור' חייא בר אבא פירוש משם ר' יוחנן אמר נראין ורב יוסף אמר לא האי ידענא וכו' פי' מודים מטין נראין אלא מדרב ושמואל ידענא דפליגי רבנן על ר"א דהא תקינו וכו' ומוכרח כרבנן ודו"ק
והנה מדברי הרב חיד"א נראה שלא הגיה כלום בגמרא רק פי' מש"כ אין כאלו הגרסה אין הלכה וכמבואר בדבריו ויותר נראה הגהת הגרא"ו ז"ל שמוחק תיבת אין וגורס' הלכה וכגי' הכ"י הלכה מכלל וכו' וכן בכל מקום שנזכר זה בש"ס ל"ג אין הלכה אלא בכל שאר המקומות ל"ג תיבת אין
והנה הגאון ר"י פיק בשבת ד' ק"ו ע"ב ציין כל המקומות שנזכר זה בש"ס ויען כי נפל ט"ס בב' מקומות אכתוב אותן המקומות על נכון ביצה כ"ד, ברכות ל"ג, שבת נ"ז, קי"ח (ובדפוס קי"ג והוא טעות) קל"ו עירובין י"ב, פ"א, עכו"ם ל"ב, פסחים ק', ר"ה ל"ד ל"ה, יבמות צ"א ק"ח (ובדפוס ק"א והוא ט"ס) נדה נ"ט ובכל אלו המקומות ל"ג תיבת אין כ"א הלכה וכו'
והנה ראיתי בס' אור יקרות להרב כמוה"ר מאיר יצחקי ז"ל ד' קושטאנדינה שעמד במימרא זו ואחר שהביא שהרב סמיכת חכמים והרב בעל מעשה חייא האריכו בזה כתב וז"ל ולענד"ן דה"פ דר' זירא שאל לו אם הוא ודאי דאר"י הלכה כר"א וא"ל אין וע"ז הקשה לו דלמאי איצטריך לומר הלכה מכיון דליכא מאן דפליג עליה דר"א ושקלי וטרי לברר מאי דהוה קשה ליה אם אמר הלכה כר"א לאפוקי ממאן דפליג עליה ולבסוף אמ"ל ר"ח דמאי דאמר ר"י הלכה כר"א אינו כדקס"ד דבא לאפוקי ממאן דפליג עלה דהכי הוא קושטא דמלתא דר' יוחנן סבר דליכא מאן דפליג עלה דר"א דהכי אר"י מודים דר"ל מודים חכמים לר"א ביו"ט שחל אחר השבת וכמו שפירש"י אלא משום דאיכא מ"ד מטין לומר דלא דרשינן ליה ברבים כהלכה פסוקה משום דאפשר דרבנן פליגי עליה לזה אמרתי לך דר' יוחננן ס"ל דדרשינן ליה ברבים דהיא הלכה פסוקה אליבא דכ"ע דהא ר' יוחנן מודים קאמר וא"כ דינו דר"א היא הלכה מוסכמת ודין פשוט אליבא דכ"ע ודרשינן ליה ברבים ודו"ק והרב ס"ח כתב דרש"י לא פירש במלת מודים כלום בנה בנין אב ע"ז כמשיע"ש ובנ"י איתיה ודו"ק עכ"ל
והנה מש"כ הרב ס"ח שרש"י לא פי' כלום על תיבת מודים כוונתו פשוטה שהי"ל לרש"י לומר על תי' מודים אי דרשינן ליה ברבים או אורויי מורינן ליה ליחיד וכו' כמו שפי' על הלכה וכו' אבל גם הרב סמיכת חכמים היה לו הגי' מש"כ בס' כרש"י מודים חכמים לר"א ביום טוב שחל להיות אחר שבת ועיקר בנינו שבנה נסתר עפ"י גי' הכ"י שגרס ואמרי לה מודים ר' יוחנן אמר נראין ובזה נפלו כל דבריו
וגם הרב דבר שמואל סי' קי"ד נשאל על מימרא זו והנני מעתיק דבריו בקיצור וז"ל שכדי לתרץ קושית הלכה מכלל דפליגי א"ל לאו הלכה אתמר אלא מטין אתמר דאכתי תקשה מטין מכלל דפליגי (א"ל לאו הלכה אתמר אלא מטין אתמר דאכתי תקשה מטין מכלל דפליגי) והדר קושיא לדוכתין בין אם נפרש מטין כרש"י או כתוספות (והוא בעירובין ד' מ"ו ע"ב ד"ה ר' אסי אמר וע"ש) ועוד כדמתרץ אלא לאו הלכה וכו' נראה דמשמיה דר"י קאמר מטין ומביא ראיה על דתניא וכו' ושם ר"י אמר מודים ועוד דקדוקים אחרים יש בפסקא הזאת ויש מי שרוצה להגיה לאו הלכה אתמר אלא מודים אתמר והיה נראה שהוא נכון אלא שלא נמצא כך בשום ספר גם ס' חכמת שלמה וס' חכמת מנוח לא הגיהו כלום? תשובה עמדתי ואתבונן בההיא דפ' אין עומדין ולכאורה היותר מתישב היה להסכים לדעת המגיה לאו הלכה אתמר אלא מודים אתמר כדמייתי סייעתא בסמוך דאתמר וכו' ור"י אמר מודים דהוא ניהו גופיה מריה דשמעתא דליל וע"כ כי גרסי' התם בירושלמי ר"י בשם רבי אמר מטין בד"א בי"ט שחל להיות במוצאי שבת ורבי יצחק רבה בשם רבי אמר הלכה כר"א ביו"ט שחל וכו' צריכין אנו לומר דלא פליגי הא דידיה הא דרביה כדקאמר בפי' בשם רב אמנם לקיים גי' הספרים מצינן למימר דההוא ר' חייא בר אבין שהשיב בתחלה לר' זירא הין כששאל לו ודאי דאמריתו משמיה דר"י חזר בו בשניה כשאמר לו מטין אתמר ולא אתא לתרץ תמיהת ר' זירא הלכה מכלל דפליגי אלא סבר לה דפליגי ולענין פסקא דדינא מטין אתמר דהא רבי יצחק בר אבדמי משום רבנו קאמר הלכה ופליג אר"י דקאמר מודים ודאי דסבירא ליה דפליגי חכמים ארבי אליעזר וסברי דבי"ט שחל במ"ש אין מבדילין בתפלה כיון שאין בה ברכת חונן הדעת וכללוה באתה חוננתנו כההיא דרב ושמואל ולא תקשי לן מדר"י לר"י כדאמרינן לעיל דהא דקאמר מודים הא דידיה והא דקאמר מטים הוא דרביה כדמוכח בירושלמי הנז' ולע"ד היה כתוב בספרים דרך נוטריקון וא"ל ופירושו ואמרי לה מטין אתמר כדקאמר כך השיבו ר' חייא בר אבין בשם ר' יוחנן עכ"ל הדבר שמואל,
והנה כבר הבאתי לעיל הגהת הגאון רא"ו זלה"ה כפי מה שמביא בשמו הרב מנחת שמואל וגם דבריו קשין כפי מה שפירש הוא שהשיב לו ר' חייא בר אבין דלאו הלכה איתמר משמיה דר' יוחנן אלא מטין וכו' איך אפשר שר' חייא בר אבין שהיה גורס משמיה דר' יוחנן נראין כמפורש באיתמר[1] יאמר דלאו הלכה אתמר אלא מטין וזה אינו אמת שהוא אמר נראין איתמר
והתבוננתי בהגהות הגרא"ו זלה"ה הנדפסים בש"ס דפוס ווילנא וראיתי שהם כמו שכתבם הרב מנחת שמואל וז"ל הגהת הגר"א א"ל אין נמחק, דאיתמר צ"ל איתמר, רש"י א"ל ר' זירא נמחק עכ"ל
והנך רואה שגם לפי גי' הגרא"ו וכפירוש הרב מנחת שמואל לא עלתה ארוכה למה שהקשינו איך יאמר מטין אתמר כיון שהוא גורס נראין אתמר וגם דברי הרב דבר שמואל אינם מחוורין דרבי חייא בר אבין חזר בו כשאמר לו מטין אתמר ואיך יאמר דלא ס"ל הוא דהרי הוא סבר נראין אתמר ומה שמגיה הוא במקום אלא מטין שצ"ל וא"ל מטין והיה כתוב בר"ת ופי' ואמרי לה מטין וגם זה לא הונח לנו ויותר היה נראה להגיה במקום אלא, ולא והיה עולה על נכון שא"ל לאו הלכה אתמר ולא מטין אתמר ואח"ך מביא הגמרא איתמר להוכיח שהוא גורס נראין
אבל אחר שזכינו לגי' הכ"י אין אנו צריכין לכל זה ולגירסת הכ"י נ"ל דהכי פירושא א"ל ר' זירא ודאי דאמריתו משמיה דר"י הלכה כר"א וכו' משום דשמע ר' זירא שיש גורסין בשם ר' יוחנן נראין אתמר וכמפורש באיתמר כגי' הכ"י לכן א"ל בלשון זה ודאי דאמריתו (עיין בספר סמיכת חכמים דהקשה מאי לשון ודאי) והיינו כפירוש התוספות דנראין פי' מורין הלכה כר"א וכו' והשיב לו רבי חייא בר אבין הלכה מכלל דפליגי והוא בניחותא ולא כפירש"י בתמיה וכיוצא בזה הוא בנדה דף נ"ט הלכה מכלל דפליגי בניחותא, ואומר סתם גמרא ולא פליגי ג"כ בניחותא ור"ל באמת אין הכרח לומר שהם מחולקים ועל זה שקיל וטרי הגמרא והא פליגי רבנן וכו' והא פליג ר"ע וכו' עד הכי נמי שבע תקון תמני לא תקון ועוד כי פליג בחול פליג דתנן ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ולא נזכר בכ"י א"ל לאו הלכה איתמר אלא מטין אתמר אלא תכף אחר בפני עצמה איתה איתמר ר' יצחק בר אבדימי משום רבינו אומר הלכה וא"ל מודים ר' יוחנן אמר נראין אתמר רב אשי אמר הלכה ר' חיי בר אבא אמר נראין אתמר ר' יוסי בר חנינא אמר מטין א"ר זירא וכו' ומשום הכי מביא הגמרא האיתמר להוכיח איך היה גורס ר' יוחנן ומעולם לא אמר ר' חייא בר אבין מטין
ופשוט שאעפ"י שבתחלה נזכר ר' חייא בר אבין ואח"ך נזכר ר' חייא בר אבא והיה אפשר לחלק שהכונה על ר' חייא בר אבא תלמיד שמואל (ועיין ס' יוחסין דף צ"א ע"ב ד' קראקא)[2] כיון שא"ל ר' זירא ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן הכונה על ר' חייא בר אבא תלמיד של ר' יוחנן[3]
וכפי גי' הנז' ופי' מתורצים כל הדקדוקים והקושוית שיש בפסקא הזאת ודו"ק):
מתני' האומר יברכוך טובים הרי זה דרך המינות האומר על קן צפור וכו' (כך היא גירס' הכ"י וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש וכמ"ש הגר"י פיק עה"ג וע"ש):
דמשמע על הטובה ולא משמ' על הרעה:
יגיעו רחמיך מ"ט ואמר עולא פליגי בה תרי אמוראי:
מדותיו של הקב"ה רחמים והם אינן אלא גזירות:
אתה חוס ורחם עלינו אתה שחסת על אותו ואת בנו חוס ורחם עלינו אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן ורבה נמי כי בעי לחדודי לאביי ה[ו]א דאיכוון (עיין בספר לוית חן שעמד בזה איך שייך לחדודי במשנה מפורשת וע"ש דברי חריפות אבל לפי גי' הכ"י שגרס ג"כ אתה שחסת על אותו ואת בנו וכו' נפל בנינו ועיין בספר מראית העין מש"כ בזה):
והיראוי החזק והאמיתי א"ל רבי חנינא סיימתינא לכולהו שבחי דמרך ומה אנן השתא הני תלת האל הגדול הגבור והנורא אי לאו דאמרינהו משה באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא אמרינן להו ואת שבחתיה כולי האי א"ל אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו אלף אלפים דינר זהב והיו מקלסין אותו באלף אלפים דינר כסף לא גנאי הוא לו:
אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול וכו' (וכל מה שכתוב אצלינו והא"ר חנינא משום רשב"י וכו' עד יראת ה' אוצרו ל"ג בכ"י ועיין בספר סמיכת חכמים מה שהאריך בזה וכפי גי' הכ"י הרווחנו מה שהקש' הרי"ף בחא"ג דאמאי לא הקשה ב' כתובים הבאים כאחד וכו' וע"ש):
שמע שמע כאלו מודים מודים דמי:
דאמר מילתא מילתא וכופלה והא דאמ' פסוקא פסוקא וכופלה (לפי גי' זו נסתר מש"כ הרב מנחת שמואל במ"ב בכוונת התוס' דכת' אך לשון הגמרא לא משמע כפי' וכתב הוא שמעתי משום דמשני תחלה הא דאמר מילתא מילת' ותני לה בלשון נקבה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה בלשון זכר וכו' ע"ש וכן כתוב זה בספר אור יקרות בשם כמוהר"י אשכנזי ע"ש וידוע כמה נתחבטו המפרשים בדבור תוס' הלזו ד"ה אמר פסוקא פסוקא וכפליה והנכון מש"כ בספר דברי מרדכי שבס"ס מעשה רב הנהגת הגר"א וז"ל דלשון משתקין משמע שגוערין בו שישתוק לגמרי מהדבר שכבר התחיל לאמרו בטעות וכ"מ כולהו משתקין דחשיב שילהי מגילה ולפירש"י דמשתקין אותו קאי אאומר פסוקא פסוקא ניחא דמיד ששומעין אותו מתחיל לשנות אותו פסוק שכבר קרא משתקין אותו מאותו פסוק לגמרי רק שיתחיל פסוק שלאחריו אבל לפי' התוס' דקאי אאמר מילתא מילתא לא שייך לשון משתקין אותו שהרי צריך לגמור קריאתו עכ"פ והכי ה"ל למימר מלמדין אותו לומר בלא כפילה מאותו תיבה ששנה ולהלאה עכ"ל ועיין בספר ברכ"י בסי' ס"א אות ג' עש"ב
ויען כי ראיתי בספר עט"ר שמגיה בדברי התו' וע"ש לכן אכתוב מה שנלע"ד כי מצאתי בספר אהל מועד כ"י בהלכות ק"ש כתוב שם וז"ל ולפירש"י וראב"ד כשחוזר התיבה הרי מגונה אבל פסוק שלם משתקין אותו ולי נראה כפי' רבינו האי משום שמדמה רבי זירא שמע למודים ומשמע שכמו שאם אמר מודים מודים משתקין אותו כך אם אמר שמע שמע עכ"ל וכן מצאתי בחי' הרשב"א שמביא פירוש זה בשם רבינו האיי גאון ומסיים הרשב"א וז"ל ונראה שפירש כן משום דמילתא מילתא הוי כמודים מודים וכו' עכ"ל ולפ"ז נ"ל להגיה בתוספו' כך בפר"ח ובה"ג (והוא בפ' שני ע"ש ועיי' בס' שונה הלכות ד"ו שהאריך בזה) מפרש פסוקא ופסוקא אין משתקין אותו מיהו מגונה הוי ובקונטריס פי' איפכא פיסוקא פיסוקא משתקין אותו דמחזי כעושה שתי רשויות וע"ז כתבו התוספות אך לשון הגמרא לא משמע כפי' והכונה פשוטה שמלשון הגמרא שמדמה רבי זירא שמע למודים משמע פי' ר"ח וכמו פירוש רבינו האיי ז"ל וכמו שפירשו האוהל מועד והרשב"א ז"ל ודו"ק[4]):
מעיקרא לא כיון דעתיה אמר ליה חברותא כלפי שמיא אלא מחינן ליה וכו':
- ↑ להלן בסו"ד ביאר דר' חייא בר אבין היינו ר' חייא בר אבא, וע"ש שדבריו תמוהין.
- ↑ כתב שם שהיה תלמיד שמואל, ועי' בסדר הדורות מה שהקשה ע"ז.
- ↑ דבריו תמוהין, הרי שני אמוראים נינהו והיאך יאמר היינו הך, מה גם להקשות על הגר"א מכך. וכבר מצינו שהביא ר' חייא בר אבין מר' יוחנן בעירובין מז: ונזיר סא ע"א.
- ↑ אולם בתוס' רבינו פרץ ותוס' רבינו יהודה הסדר כלפנינו.