צל"ח/ברכות/כח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אר"י הלכה מתפלל וכו'. הא דלא אמר ר"י דבריו על עקר פלוגתייהו במשנתינו בזמנה של מוספין דהלכה כרבנן וממילא הוה ידעינן דמתפלל של מכחה תחלה כיון שגם של מוסף אינה עוברת. ועוד יותר תמוה לפמ"ש התוס' לעיל דף ך"ז ע"א בד"ה ת"ש דל"ג דברי רב יהודה במשנתינו א"כ סתם לן תנא כרבנן וכבר אמר ר"י הלכה כסתם משנה ולמה הוצרך כאן לומר הלכה מתפלל וכו'. ונראה דאפילו לרבנן דשל מוסף כל היום אעפי"כ יש רבותא במה שמתפלל מנחה תחלה. דבזבחים דף י"ב ע"א קמקשה ומי איכא מידי דאלו שחיט לי' מצפרא אמרת דזמני' הוא וכי מטי בין הערבים אמרת יוקדם וכו' ומשני אין דאמר ר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוספין ע"ש. וא"כ היא גופה קמ"ל ר"י דאף דשל מוספין מצפרא זמני' הוא והתחיל זמנה קודם לשל מנחה אפ"ה כשהגיע זמן מנחה מנחה קודמת. ועי"ל שהוא רבותא אפי' אם כבר ידענו ממשנתינו דשל מוספין כל היום ע"פי מ"ש בזבחים דף צ' ע"ב אבעי' להו תדיר ומקודש איזה מהם קדים וקאמר התם ת"ש דאר"י הלכה מתפלל של מנחה וכו' ומשני אטו שבת למוספין אהני למנחה לא אהני ע"ש. וא"כ היא גופה קמ"ל ר"י שלא תימא דמוספין איקרי מקודש נגד מנחה:
ודע דבשני המקומות שם בזבחים קשה לי על שהביא דברי ר"י ולא הביא הברייתא דכאן דקאמר הי' לפניו שתי תפלות וכו' ואפילו ר"י לא פליג אלא משום שהיא עוברת. וכן עוד שם בדף צ"א ע"א בבעיא דתדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר מביא ג"כ למיפשט מדברי ר"י דאמר הלכה מתפלל אדם של מנחה וכו' ולא הביא הברייתא. ונלע"ד דכאן בשלהי פרקין במשנה פליגי תנאי דראב"ע אמר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וחכ"א בחבר ושלא בחבר וכו' ומסיק שם דהלכה כחכמים ומביא דר' יוחנן אסהיד שראה את ר' ינאי דצלי והדר צלי וכו' ע"ש. ומעתה בזבחים דף י"ב וכן בהאי דקדים ושחט לשאינו תדיר לא הי' יכול למפשט מברייתא דאולי הך ברייתא ס"ל כראב"ע ומיירי שלא נמצא קיבוץ חבר עיר עד שהגיע זמן מנחה ונמצא התחיל זמן מוסף ומנחה כאחת ולמנחה יש מעלה דתדיר לכך מכחה קדים ולכך הביא מדברי ר"י דאיהו גופי' אסהיד דלא כראב"ע ואפ"ה אמר מתפלל של מנחה תחלה. ובהך דדף צ"א לענין תדיר ומקודש נלע"ד ע"פי מה שהביא שם בתחלה למפשט בעיא דתדיר ומקודש איזו קדים הביא ת"ש תמידין קודמין למוספין ואע"ג דמוספין קדישי ודחי אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני ושוב הביא כמה ת"ש ובכלם דחי כה"ג ואח"כ מביא ת ש דאמר ר"י הלכה מתפלל של מנחה תחלה ואח"כ של מוספין ודחי ג"כ בזה דאטו שבת לתפלת המוספין אהני לתפלת המנחה לא אהני וכתבו שם התוס' בד"ה ת"ש וכו' בכל הני ת"ש צריך טעם מה קס"ד מאחר דכבר שני אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני ע"ש. והנה בודאי יש איזה סברה בהו ואמנם בהך דר"י בתפלת המוספין עם תפלת המנחה לכאורה קשה להמציא איזה סברה דהרי התפלות במקום תמידין עומדים דאפילו למאן דאמר אבות תיקנום מודה דעכ"פ אסמכינהו דרבנן אקרבנות וא"כ כיון דכבר שני דשבת אהני לתמידין כמו למוספין מהי תיתי לא יהא שבת אהני לתפלה שנגד התמיד כמי לתפלה שכנגד המוסף ואפי' ק"ו יש מה קרבן תמיד של שבת ניכר בהקרבתו שהרי אין שום הפרש בהקרבתו בין שבת לחול וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אפ"ה אהני לי' קדושת השבת לחשוב לו מעלת מקודש תפלה שנזכר שבת בפי' בתפלתו שלא כנוסח התפלה בחול ק"ו דנימא דאהני לי' שבת להיות נחשב מקודש וא"כ כאן ודאי קשה קושי' התוס' מאי קס"ד לפשוט מזה. וצריך לומר דסברת הת"ש הוא שיש הפרש בין תמידין לתפלה דבשלמא גוף התמיד של יום השבת אי אפשר לה ריבו רק בעצם יום השבת ואם עבר יומו בטל קרבנו ואין לו תשלומין בחול ולכן שפיר אהני לי' קדושת שבת כמו דאהני לקרבן מוסף אבל התפלה אף שהיום הא של יום השבת מ"מ אם שכח ולא התפלל מכחה בשבת יש לו תשלומין במ"ש ויש הפרש בין תפלת מנחה למוסף דמוסף אין לו תשלומין בלילה כמפורש בר"פ בתוס' ד"ה אבעיא להו ולכך הי' סובר דלמוסף אהני קדושת שבת משא"כ למנחה. והנה לעיל בר"פ בחידושינו בד"ה טעה ולא התפלל וכו' בארנו שבעל הבעיא הזה הי' סבור דהך ברייתא דהכא דמתפלל מנחה ואח"כ מוסף פליגא אהך ברייתא דתני טעה ולא התפלל מנחה דברייתא סוברת דים תשלומין למנחה בערבית והך ברייתא דכאן סובר שאין תשלומין למנחה דגם בתפלה אמרינן עבר יומו בשל קרבנו וא"כ שפיר ניחא סוגיא דזבחים דמהברייתא לא יכול למפשט דתדיר עדיף ממקודש כיון דכבר שני לי' על מה דתמידין קודמין למוספין דשבת אהני לתמידין כמו למוספין ק"ו דאמרי' בתפלת מנחה דאהני לי' שבת כמו לתפלת מוסף ואי משום דשאני תפלת המנחה שיש לו תשלומין במו"ש דהיא גופה מנ"ל דאולי סוברת הך ברייתא שאין תשלומין לתפלת המנחה כמו שאין תשלומין לקרבן שעבר יומו ולכן הביא ת"ש דאר"י מתפלל מנחה תחלה ואח"כ מוסף ור"י גופי' אמר לעיל בר"פ טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואין בזה משום עבר יומו וכו' ולכן הי' סובר דלר"י ודאי לא אהני שבת לתפלת המנחה כמו למוסף ואפילו הכי מתפלל מנחה תחלה ש"מ דתדיר קדים למקודש ודחי לי' דאע"פי שיש לו תשלומין במ"ש אפ"ה עכשיו שמתפלל ביומו אהני לי' קדושת שבת כמו למוסף:
שם א"ל הכי אר"י אין הלכה כר"י וכו'. לכאורה היתה השאלה רק מאן אמר וכו' ולא הי' מסתפק בגוף המאמר רק לא ידע מאן אמר וכו' מי הוא מרא דשמעתא ולפי"ז הי' לו להשיבו ר"י הוא ולא יותר ולמה האריך בתשובתו הכי אר"י. ולתרץ זה נתחכם רש"י ופירש מאן אמר הלכה וסי' שהלכה כר' יהודה עיין ברש"י ולפי"ז אמרו לר' זירא ההיפוך ממה שנאמר בבי מדרשא והוא דוחק ולזה הביא רש"ל גירסא בגמ' הכי אר"י הלכה כר"י וכתב דצריך לפ"ז שלא לגרום ר"י בריש סוגיין דאמר הלכה מתפלל של מנחה אלא צריך לגרוס איזה מ"ד אחר ולא ר' יוחנן. ואני תמה שהרי בשלשה מקומות במס' זבחים הובא מימרא זו ובכלם נזכר ר"י ומלבד שהדרא קושייתי לדוכתא שהי' להשיבו בקיצור ר"י אמרה. והנלע"ד בזה דודאי לא נתהפך המאמר מהיפך להיפך לגמרי ולר' זירא אמרו שאתמר בבית המדרש הלכה שמתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף כנזכר בתחלת המאמר אלא שנסתפק מאן הוא מרא דהאי מימרא אם ר"י או ריב"ל ור' נתן השיבו שר"י אמרה ולא בלשון הנזכר שהלכה מתפלל של מנחה וכו' אלא בלשון זה אין הלכה כר' יהודה שאמר וכו' ובזה אינו מההיפוך אל ההיפוך דתרוייהו לכוונה אחת הם ואעפי"כ יש נ"מ בין הלשונות דלפי מה שאמר הלכה מתפלל של מנחה תחלה איכא למימר הטעם משום דקיי"ל כרבנן דשל מוסף כל היום ולכך כיון ששניהם אין זמנם עובר תדיר קודם וכמו שפירש"י באמת בד"ה ואח"כ של של מוספין ע"ש ולפי"ז אם אירע הדבר בפנות היום לעתות ערב שאין פנאי ביום רק לתפלה אחת אז של מוסף קודמת שזו עוברת לגמרי ושל מנחה אינה עוברת לגמרי שיש לו תשלומין בערבית וכן היא באמת דעת המג"א בס"ס רפ"ו הבאתי דבריו בר"פ אבל א שאמר ר' נתן דר"י אמר אין הלכה כר"י וכו' כוונתו דאפילו לפי דעתו דר' יהודה דשל מוספין עוברת אפ"ה אין הלכה כמותו במה שאמר מתפלל של מוסף קודם מנחה דבאמת מעלת תדיר אלים אפי' לדחות שאינו תדיר לגמרי וכדעת הירושלמי שהבאתי לעיל שלא כדברי המג"א ואפילו לעת ערב שיודחה מוסף לגמרי מתפלל של מנחה ודוחה של מוסף לגמרי:
שם תנא מיני' ארבעים זימני וכו' משום דמספקא לי' בריב"ל. לכאורה קשה מאי כולי האי אם אמרה ר' יוחנן או אם אמרה ריב"ל תרוייהו ראוים לסמוך על דבריהם ועיין בחידושינו לעיל בר"פ בד"ה אבעיא להו טעה וכו' וע"פי דברינו שם דעת לנכון נקל ההפרש שיש אם בעל המימרא כאן הוא ר"י בעצמו או אם הוא ריב"ל ודוק. ואמנם שם נשענתי על דברי המג"א הנ"ל. וכעת אני אומר אפילו לפ"מ שדחיתי דברי המ"א ג"כ ניחא ע"פי דברינו לעיל במה דאר"י הלכה מתפלל של מנחה וכו' הוא מימרא שא"צ כיון דאמר ר"י הלכה בסתם משנה והרי במשנתינו סתם לן תבא דשל מוספין כל היום וממילא מנחה קדים שהוא תדיר ושניהם אין זמנם עובר ולעיל כתבתי מ"ש. ועוד נלע"ד דר"י קמ"ל דבכל ענין מתפלל מנחה תחלה אף אם הוא לעת ערב שאז ודאי מוסף זמנה עוברת. וכ"ז אם ר"י הוא בעל המימרא אבל אם ריב"ל הוא בעל המימרא אין כאן הוכחה דמיירי אף לעיתותי ערב דריב"ל ודאי אף בשעה שביעית הוצרך להשמיענו דמתפלל מנחה תחלה דמריב"ל לא שמענו שאמר הלכה כסתם משנה. לכך אתי שפיר במה דתני מיני' ארבעים זימני דר' יוחנן אמרה ואף דר"נ אמר לו שר"י אמר שאין הלכה כר"י וכו' וכתבתי שזה הלשון מורה שגם בפנות היום הוא כן וא"כ אפילו אם ריב"ל אמרה ג"כ שמעינן מיני' דגם בפנות היום הדין כן. מ"מ בשביל דקדוק הלשון אין כאן הוכחה וכמה פעמים בש"ס מצינו שאמר אין הלכה כפלוני ולא אמר ההיפוך הלכה כפלוני הא חדא. ועוד נלע"ד הפרש שאם ר"י הוא בעל המימרא או אם ריב"ל הוא ע"פי מ"ש לעיל בהני סוגיות דזבחים וע"ל בדברינו בתחלת סוגי' זו ולפי דברינו אם ריב"ל הוא בעל המימרא יש מקום לומר שהדברי' נדחים מהלכה דאיכא למימר דריב"ל סובר כראב"ע שאין תפלת המוספין אלא כחבר עיר וא"כ אם לא נזדמן חבר עיר עד שהגיע זמן מנחה חלו תחלת הזמן של שני התפלות בפעם אחד ולא מקרי קדים ושחט לשאינו תדיר וכמו כן סובר דטעה ולא התפלל מנחה אין לו תשלומין בערבית דגם לענין תפלה אמרינן עבר יומו בטל קרבנו כמו דאמרי' לענין התמיד גופי' וא"כ לפ"ז ודאי כשם שאמרינן דאהני קדושת שבת לקרבן תמיד כמו לקרבן מוסף ה"נ אהני קדושת שבת לתפלת המנחה כמו לתפלת המוסף ולפי"ז מנחה הוא תדיר ומקודש ומוסף הוא רק מקודש לכך מנחה קדים אבל לדידן דקיי"ל מנחה יש לו תשלומין בערבית ולא אמרינן בתפלה עבר יומו בטל קרבנו איכא למימר דקדושת שבת אף דאהני לתפלת מוסף לא אהני לתפלת מנחה ומקרי תפלת מוסף מקודש נגד תפלת המנחה וכמו כן קיי"ל דמוסף ישנו בין בחבר עיר ובין שלא בחבר ער וא"כ התחילו זמן המוסף קודם זמן המנחה ואיכא למימר דזה דומה לקדים ושחיט שאינו תדיר ברישא וא"כ לדידן יתפלל מוסף תחלה אי מטעם דהוא קדיש טפי אי מטעם שהתחיל זמנו קודם וכ"ז אי ריב"ל הוא בעל המימרא אבל אם ר"י הוא בעל המימרא והרי איהו עצמו סובר דמנחה יש לו תשלומין בערבית ואיהו עצמו סובר דישנו לתפלת מוסף בין בחבר פיר ובין שלא בחבר עיר ואפיה גזר אומר דהלכה מתפלל מנחה תחלה א"כ הכי קיי"ל ולכך דקדק לידע מאן אמרה:
שם מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא וכו'. לעיל כדדריש לי' ריב"ל לענין תפלת מוסף קאמר דהאי נוגי לישנא דתברא הוא היינו משום דמוסף אין לו תשלומין כלל לכך קאמר לישנא דתברא הוא אבל כאן בדרשת ר"א דדריש לי' לענין שחרית שיש לו עכ"פ תשלומין שיתפלל מנחה שתים אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה נקט לישנא דצערא. ומכאן יש לפשוט ספיקא דידי שנסתפקתי לעיל בדף ך"ו ע"א בתוס' ד"ה אבעי' להו וכו' אם יש למוסף אחר שבע שעות תשלומין שיתפלל מנחה שתים כיון שעדיין יום הוא ומכאן מוכח דאין לו תשלומין מדקרי לי' תברא ועיין בדברי התוס' בד"ה כדמתרגם וכו' לא משמע כן:
רש"י ד"ה מתפלל של מנחה וכו' שלא יקרא פושע גם עלי' לא סגי לי' לרש"י בטעמא דתדיר המפורש בברייתא. נראה משום דכי היכי דלר"י לא משגחינן במעלת תדיר משום דמוסף זמנה עוברת הכי במי לרבנן לא הי' להשגיח במעלת התדיר משום דעל מוסף יהי' נקרא פושע דהרי מודו רבנן שהמאחר תפלת מוסף אחר שבע שעות שנקרא פושע ובודאי אם כבר הוא אחר שבע שעות ועדיין לא התפלל לא מוסף ולא מנחה דסגי מעלת תדיר להקדים מנחה למוסף דהרי לענין פושע אין לו תועלת אפי' יקדים מוסף כבר הוא פושע עלי' כיון שכבר איחרה אחר שבע שפות ולכן ודאי יקדים מנחה שהוא תדיר אבל אם עומד בסוף שעה שביעית ויכול לגמור תפלה אחת בזו הי' לו להקדים מוסף שלא יהי' נקרא פושע עלי' והרי באמת גם בזה סברי רבנן דמתפלל מנחה תחלה שהרי ר"י פליג ואמר שמתפלל מוסף תחלה שזו מצוה עוברת ואי ס"ד שכבר הוא אחר שבע איך יתפלל מוסף לר"י אלא על כרחך דמיירי שעדיין הוא בתוך שעה שביעית קצת וא"כ קשה למה סבת רבנן בזה להקדים מנחה והלא לענין מוסף הזמן עכ"פ עובר לענין שיהי' נקרא פושע והוה להו לרבנן להשגיח על הפשיעה יותר מעל מעלת התדיר ולכן פירש"י שגם על מנחה יהי' נקרא פושע. ואמנם גוף דברי רש"י קשה עלי להבינם למה יהי' פושע על מנחה אם יאחר להתפלל אותה איזה שעה אחר שבע והלא זמנה עכ"פ עד פלג המנחה ואפילו עד הערב לרבנן ואטו מי שאינו מקדים להתפלל תכף בתחלת הזמן נקרא פושע והלא שחרית זמנה עם הנץ החמה ואטו מי שאינו מקדים להתפלל עם הנה"ח הוא פושע די שאינו נקרא ותיק ואינו מן הזריזים אבל גם פושע אינו נקרא ומנחה אדרבה עקר מצותה לרבנן עם דמדומי חמה כדכתיב יראוך וגו' ולפני ירח וגו' כדאמרי' בדף ך"ט ע"ב ואף דלייטי עלה במערבא היינו מי שמאחר כ"כ עד דמדומי חמה אבל עכ"פ אינו צריך להקדים כ"כ להתפלל בשעה שביעית תכף בתחלת זמנה. ואולי גם רש"י כוונתו למ"ש התוס' בד"ה הלכה מתפלל וכו' עיין בדבריהם וא"כ אם לא יתפלל תיכף יהי' מוכרח להתאחר עד קרוב לסוף היום ואז ודאי נקרא פושע מדלייטי עלה במערבא. ודע שע"פי דברי רש"י יש לתרץ מה שדקדקתי בדברי הגמרא דלמה הוצרך ר' יוחנן לומר הלכה מתפלל מנחה וכו' כיון שכבר אמר הלכה כסתם משנה עיין בדברינו בשטת הגמרא וע"פי דברי רש"י ניחא דאכתי הוצרך לומר הלכה מתפלל מנחה וכו' שלא נימא להקדים מוסף שלא יהי' פושע:
תוס' ד"ה ושל מוספין וכו' הקשה הר"ש וכו' מוספין בשש וכו' הרי בתמורה (צ"ל ביומא עיין מג"א סי' רפ"א ס"ק ב') שהמוספין היו נשחטין עם התמיד ונקטרים עמו ותירץ דהתם מיירי בשבת. דברי התוס' הם קשים להבינם ועיין מהרש"א ועיין מג"א סי' רפ"א ועיין פ"י. והנה דברי המ"א הם אצלי דחוקים מאד שמ"ש שיוה"כ ילפינן מרגלים שיהי' המוסף עם התמיד אבל שבת לא ילפי' מרגלים אני תמה כלפי לייא אם יוה"כ שיש לנו סברא דלא למילף מרגלים כדי שלא לשנות סידור האמור בתורה ביוה"כ עצמו אשר באמת זהו טעמו של ר' אליעזר שם ביומא דף ע' ע"ב דלא יליף יוה"כ מרגלים וכמו שפירש רש"י שם בד"ה ור"א האי מלבד חטאת וכו' וכתב רש"י בשלמא מלבד עולת הבוקר לאו ביוה"כ כתיב ומרגלים לא יליף דסמיך אסידרא למעבד הני דתורת כהנים ברישא וכו' ע"ש ואפ"ה ר' עקיבא יליף שלא לחלק במוספין א"כ איך נימא דשבת לא ניליף. ומ"ש הפ"י דבשבת כתיב ביום ולכך מאחרים המוספין ג"כ אין פירושו נראה דבכל המוספין כתיב יום דמשמע איחור וכמבואר ברש"י בפסחים דף כ"ח ע"א בד"ה ר"י סבר מוספין וכו' וזמן מוספין אורחייהו בשש דכתיב בהו יום וכו' דכתיב דבר יום ביומו וכו' ע"ש ברש"י והאי קרא על כל מוספי הרגלים כתיב וא"כ איך נפרש כוונת התוס' במ"ש דמוספין בשש בשבת מיירי משום דכתיב ביום והרי בכל המוספין כתיב יום. גם מ"ש המ"א לפרש קושי' הר"ש דעל כרחך מוספין בשש היינו לענין דיעבד שאין לאחר יותר משש דאי לכתחלה הרי לכתחלה מצותן עם התמיד והרי תמיד לכל המאוחר קרב בארבע וכו' ע"ס במג"א ג"כ אינו מוכרח דהא ודאי מ"ש התוס' כאן שהיו המוספין עם התמיד האי עם ודאי לאו דוקא הוא דהתמיד ודאי ראשון לכל הקרבנות והיא העולה הראשונה כמפורש בפסחים דף כ"ח ע"ב ואמנם כוונת התוס' סמוך לתמיד וכן מפורש ברש"י ביומא דף ע' ע"א בד"ה עם תמיד של שחר וכו' שנא' במוספי הרגלים מלבד עולת הבוקר אלמא מוספין עם עולת הבוקר נעשים בסמוך לה וכו' ע"ש ברש"י וא"כ שפיר אמרינן מוספין בשש ואעפי"כ הם סמוך לתמיד אם איחרו התמיד עד סוף זמנו דהיינו סוף ארבע והיינו שחיטתו שהרי מה שהעיד ריב"ב על התמיד שקרב בד' שעות הביא רבינו יונה בפרקין שזה הי' כאשר הטעתו בת פרעה לשלמה והי' ישן עד ד' שעות והמפתחות של המקדש היו בידו וא"כ לא נפתח אז שער ההיכל עד סוף ארבע והיתה שחיטתו בארבע והרי שעה אחת משתהה התמיד בעשייתו כמבואר בר"פ תמיד נשחט ונגמר מעשה הקרבתו בסוף חמש והמוספין בשש ושפיר משכחת לקיים מוספין בשש ולקיים מלבד עולת הבקר. ואמנם הנלע"ד דקושיית הר"ש היא דע"כ מוספין בשש היינו סוף זמנו לגמרי דאי לכתחלה כיון שמצותו סמוך לתמיד של שחר והרי שנינו בסדר התמיד שהיו מקדימין בהאיר המזרח ואמנם שלא תימא שזה הי' רק ביום שאין בו מוסף אבל בימים שיש בהם מוסף הי' מאחרים התמיד עד סוף זמנו כדי לסמכו סמוך למוספין שהם בשש דהרי ביוה"כ הי' בו מוסף ואעפי"כ שנינו אמר להם הממונה צאו וראו וכו' וגם ברגלים שנינו במס' סוכה דף נ"ג ע"א אריב"ח כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה וכו' שעה ראשונה תמיד של שחר הרי שאפי' ביום שיש בו מוסף היו מקדימין התמיד השכם בבוקר וכיון שמוספין סמוכים לתמיד היו ג"כ עכ"פ בשעה שני' ואיך משכחת מוספין בשש ע"כ לענין סוף הזמן הוא וא"כ האיך מצינו מוספין כל היום. וע"ז תירץ הר"ש דהתם מיירי בשבת פירוש דהך שאמרו מוספין בשש היינו בשבת ובאמת בכל יום שיש בו מוסף הי' ראוי להתאחר בשחיטת התמיד עד סוף זמנו כדי לקיים דבר יום ביומו הנאמר במוספין דהיינו מאוחר ולסמוך מוספין לתמיד ראוי להתאחר גם בתמיד אבל מחמת שביוה"כ הי' מוטל כל העבודות על כה"ג ומפני חולשה דכה"ג לא היו מספיק לגמור כל עבודת היום אם היו מתעצלים בשחיטת התמיד לכן הוצרכו להקדים התמיד מאד וממילא להקדים גם המוסף כדי לקיים מלבד עולת הבוקר דודאי יום הנאמר במוסף לא לעיכוב כתיב שאינו כשר בבוקר אלא התורה נתנה רשות כל היום כדדרשינן בתמורה דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר אלא למצוה מן המובחר היו מאחרים היכי שאפשר וביוה"כ לא אפשר כנ"ל וכן ברגלים אפי' למ"ד נו"נ אין באים ביו"ט מ"מ רבו הקרבנות מאד עולת ראי' ושלמי חגיגה וכיון שא"א להקדים שום קרבן קודם לתמיד של שחר היו מקדימין התמיד וגם המוסף וכן בראשי חדשים מפני נדרים ונדבות אבל בשבת שלא הי' שום קרבן שאין נו"כ באים בשבת היו מקיימים מצוה מן המובחר והיו מוספין קרבים בשש וגם התמיד איחרו עד סוף זמנו. וזה כוונת רמ"א בסי' רפ"א בהגה"ה ע"ש. וזהו כוונת מהרש"א כאן בדברי התוס' והביא המהרש"א ראי' מפרק תמיד נשחט וכוונתו דכשם שתמיד של בה"ע הי' חילוק בין ע"פ שחל בשבת ובין ע"פ שחל בחול ובשבת היו מקדימין אותו מפני שלא הי' אז נו"נ ובחול איחרוהו מפני נו"נ הה"ד בתמיד ש"ש שברגלים היו מקדימי' אותו מפני נו"כ ולכן הקדימו גם המוסף ובשבת סאין שם כו"נ היו מאחרין המוסף וגם התמיד. ודברי מהרש"א ברורים בטעמן ובחנם תמהו עליו המג"א והפני יהושע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |