בית מאיר/יורה דעה/רלח

בית מאיר ‏ יורה דעה רלח

סעיף ו' בט"ז סק"ד ותמוה לי בדעת הר"ן נ"ב לדעתי הר"ן תרתי קאמר חדא שהראשונה קשה להתיר מפני שהיא לתועלת חבירו ובהשני' אין ספק בהתירה שנית מפני שזאת השבועה ר"ל השני' היתה על תנאי שדוכין נמצא בלא שבועה הראשונה הי' משועבד לה לקדשה ע"י השדוכין לא כל הימנו בשבועה השני' להפקיע זכות השדוכין דומיא דסי' רל"ד סעיף ס"ז לכן מפני שני טעמים אלו פסק שיהא נשאל על השני' ולא על הראשונה ועיין בסימני הספר מבואר הכי להדיא: סעיף ח בט"ז סק"ו מסיים וזה פשוט. נ"ב עיין ש"ך סק"ט: סעיף י בש"ך ס"ק י"ב בא"ד ודמי למי שנשבע בפירוש שלא יאכל כזית ככר דודאי וכו'. נ"ב בעניותי א"י מאין זה גופא פשוט לו דלטעם דר' יוחנן על חצי שיעור משום דחזי לאצטרופי י"ל דבאמת אף זה אסור. ועיין בהר"ן במה שדחה דעת החולקים על איסור כ"ש דסעיף א': סעיף יג בש"ך ס"ק י"ז מעתיק לשון הר"ן ומסיים אבל נדר מככרות ידועים וכו' עכ"ל. נ"ב דברים אלו מן אבל נדר ליתנייהו שם וגם אין להם קיום. ועיין סעיף י"ב אם לא בשגם שבועה שני' דעשר הי' באלו: סעיף יז יש להסתפק וכו' ולענ"ד נראה מן סעיף ט"ז שהוא מן הירושלמי דאין תקנה להשבועות שוא מדכתב מוטב וכו' ולא כתב תקנה שישאל על הראשונה ותעשה השני בטוי ויקיימנה. ומה שמביא הרשב"א ז"ל ראי' כדאיתא בש"ך מדינא דרבא לענ"ד י"ל דאינו דומה כי עיין בדברי הר"ן שבנדרים דף י"ז הבאתי אותם בסי' רל"ט בש"ך ס"ק ל' שם מניח יסוד דכל נדר או שבועה שלא חלה בשעה שיצאה מפיו לא חלה בתר זימנא. ושם כתבתי נמי דל"ק מזה על דין רבא דש"ה כיון שחכם עוקר הנדר מעיקרא איתגלי למפרע דמיד שיצאה מפיו השני' חלה. וזה ניחא בדרבא שהשני' לא חלה כלל לא לשוא ולא לבטוי והוי מילתא תלי' עד דנתעקרה הראשונה למפרע וחלה משעה ראשונה לבטוי אבל כשהשני' בשעה שיצאה מפיו היפוך הראשונה חלתה מיד לשוא וללקותו שוב אף דהחכם עוקר הראשונה הא אי אפשר לומר דמשעה ראשונה חלתה לבטוי שהרי כבר חלתה לשוא ושוב ודאי א"א שתחול מהשתא לבטוי דכל שלא חלה לשעתה לא חלה בתר זימנא ודוק כי צ"ע: סעיף כא אין השני' חלה. נ"ב וה"ה אם אסרו תחילה בנדר אין השבועה חלה עלי' ר"ן דף י"ח: סעיף כג לפיכך וכו'. נ"ב עיין סמ"ע סי' רמ"א ס"ק י"ז ומלשון הש"ך פה לא משמע קצת כדבריו וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף