בית מאיר/יורה דעה/ע

בית מאיר ‏ יורה דעה ע

סעיף א' בהג"ה חתיכה שמלח אותה ב' פעמים וכו' בזה קדמני כמו שכתבתי בספר מ"י ע"ש כלל ט"ו ס"ק מ"ד:

סעיף ב' בש"ך סק"ו כתב וגם צ"ל שכן דעת רבותיו של הרשב"א בתה"א. י"ל ביאור דבריו משום דרבותיו סברי דבשר שפלט כל דמו שנמלח אצל בשר שלא שהה שיעור מליחה שרי. והיינו היש מתירין בכ"ז שבסעיף ו' עיין בב"י וטעמם משום כבכ"פ אפילו בלא דם של עצמו וקשה עליהם קושית הרשב"א מדגים דאסירי ול"ל תקנה במליחה אע"ג דס"ל דשאני דגים דרפו קרמייהו והדם נסרך בהם ביותר וא"כ אפילו הדגים טפלים נמי אסירי ולכן כתב הש"ך בסופו מיהו נ"ל שדעת הרשב"א כדעת הרב היינו משום דהרשב"א מקשה על דין של רבותיו מדגים כלומר דאי לאו מדגים הכריח סברה זו לא הי' כותב על סברת רבו דלא מחוור. וכן מבוארים דבריו בהקצר ומודה להו בדין הראשון דהיינו אם הניח בשר שלא נמלח כלל אצל בשר שנמלח דשרי ע"י מליחה דכמו שיפלוט דם של עצמו כך יפלוט דם שבלע וע"כ דמחלק דלכך לא מהני בדגים מליחה שנית משום דכבר פלטו דמן וצירן קודם שבלעו מן העופות משא"כ אם הדגים תפלים פלטו אח"כ אגב צירן כסברת הרב דהא לדידיה ע"כ ל"ל האי סברה דשאני דגים דרפו קרמייהו ולכן הדם נסרך בהם ביותר דא"כ לא מקשה על רבותיו מידי:

סעיף ב' בשר שחוטה וכו' שאע"פ שאינו בולע מדם הטריפה בולעת מצירה וכו'. פשוט דמליחה שנית לא מהני בזה ולומר כל מה שבלע ע"י מליחה יחזור ויפלוט ע"י מליחה ואפילו בטריפה מלוח והבשר תפל. והיינו משום דמליחה לא מהני אלא לדם ולא לציר שאינו דם. וא"כ קשיא לי למאי דקיי"ל חתיכה נעשית נבילה בכל איסורים איך שרינן בהג"ה בשר שנפל לציר אחר שיעור מליחתו ע"י מליחה שנית הא הציר נעשה כולו נבילה על ידי התערובות דם שבתוכו אפילו החלק שבו שאינו דם ומליחה לא מהני אלא לדם ולא להחלק ציר. וצ"ל דלגבי דם דעיקר איסורו אחר שנמלח אינו אלא דרבנן הוא דסמכינן לומר כבכ"פ מה שנבלע על ידי מליחה יצא ע"י מליחה כמו שכתב הרא"ש בשם הרשב"ם הכי בפ' כל הבשר ע"ש. אבל בציר טריפה דאורייתא לא סמכינן ע"ז וזה נמי טעם ההיתר גבי בשר שנגע בחתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב דשרי ע"י מליחה ב' כמבואר סוף ההג"ה שם ובש"ך ולא אמרינן כיון שהחתיכה נעשה כולה נבילה א"כ החתיכה שנגע בו קיבלה טעם מכולו משמנונית ודם שבתוכה ואיך נתיר אח"כ ע"י מליחה ב' הא הוי ממש כבשר טריפה שנמלח אצל בשר כשר. (וזה קשה אף לשיטת הי"א שבסי' צ"ב דבלח בלח לא אמרינן נעשה נבילה. זולת לשיטת הר"ן שבפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ז דכל שלא ע"י בישול לא אמרינן חנ"נ אף זה ל"ק) א"ו כדכתבתי. אבל אין לחלק ולומר בשלמא בטריפה דלגבי ההוא איסור שם היתר על הבשר הכשר קודם המליחה ולאחר המליחה נאסר משום טריפה ולכן לא מהני מליחה להתיר דהוי כמו אפשר לסוחטו דאסור משא"כ בשר תפל שנגע הנ"ל שגם קודם שנגע הי' עליו איסור דם וכדמשמע קצת חילוק כזה בפרישה שבט"ז סק"ח. דז"א דא"כ בשר שנמלח כבר שיעור מליחה שנפל לציר מאי א"ל. הא בזה נמי כבר הי' שם היתר עליו. ועוד גם בשר תפל שם היתר עליו דהא שרי באומצא ועוד ע"כ ע"י מליחה צ"ל דקים להו לרבנן דיוצא הכל ולא נשאר מאומה ולא שייך כלל לסברת אפשר לסוחטו דאל"כ מ"ט דיש מתירין שבש"ע סוף סעי' ו' ע"י מליחה שנית דהא הוי מקודם שם היתר על הבשר שנמלח ופלט כל דמו ואיך נתיר אח"כ ע"י מליחה. א"ו דז"א דזה אין שייך כלל לאפשר לסוחטו כדכתבו תוס' פ' כ"ה גבי גללי מילחא וא"כ בבשר טריפה ע"כ משום דמליחה לא מהני לציר ומוכרח כדדחקתי. וגם על בשר שלא נמלח שנפל לציר יש להקשות כנ"ל מה שא"א לדחוק שם ולומר דעיקר ההיתר הוא משום דאיידי דטרידי לפלוט לא בלע כמו שביאר הש"ך ס"ק ל"ז גבי בשר ששהה שיעור מליחה שנפל לציר ודוק:

שוב העירוני חביריי לומר דל"ק מעיקרא דכמו שפסקינן אין דם מפעפע למעלה אם חצי' בציר ואפילו שמנונית בציר ואף למאי דפסקינן חנ"נ בכל איסורין ומשום דאין הנאסר יוכל לאסור אלא היכא שהאיסור הולך עמו ה"נ הכא כיון שהמלח פולט כל דם אף שנשאר מן הציר כל החלק ממנו שאינו דם שוב אינו אוסר מטעם דנ"נ משא"כ בציר טריפה. ולשיטת הר"ן דל"ל ההוא סברא מעיקרא בל"ז ל"ק כנ"ל בהג"ה ודוק:

סעיף ו'. ויש מתירין ע"י מליחה וכו'. הש"ך ופר"ח פירשו דהוא דעת הרשב"א וקאי על בשר שלא נמלח אבל בשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו שאין לו דם דידי' שוב אינו פולט ע"י מליחה דם שבא לו ממקום אחר. ובתה"ק מבאר דעתו למה חזר מדעת רבותיו דלא נימא בפשוט אפילו אין בו דם של עצמו כבולעו ע"י מלח כך פולטו הוא מהוכחת דגים שנמלחו בהדי בשר שאסורים לעולם ולא מהני להו מליחה. וכן הוכיח הר"ן מכח קושי' זו דאל"כ למה לא נועיל להדגים מליחה. ועל הר"ן ודאי ק"ל מה הוקשה לו כי לענ"ד י"ל בפשוט דלק"מ שהרי בעצמו כתב הביאו הב"י סי' ס"ט דאע"פ שחזינן שהמוהל היוצא אף בתר שיעור מליחה אדום הוא ואיך שרי לן לבשל אחר שיעור מליחה וכתב תחילה דמ"מ אינו דם ע"ש א"נ לא רצו חכמים להחמיר כ"כ. וי"ל ודאי כהא"נ שכתב הוא ברור שאף אחר מליחה נשאר בו קצת דם ומה שלא רצו חכמים להחמיר כ"כ אינו בלא טעם אלא מפני שהוא דם אברים שלא פירש ושרי ואי משום דלכי יתבשל יפרש ויאסור שיערו חכמים שזה המיעוט הנשאר בתר שיעור מליחה בלי ספק נתבטל טרם פרישתו בס' ואין זה מבטל איסור לכתחלה אלא מבטל המותר כי בטרם שיופרש הוא בטל ולהכי שרי משא"כ הדגים שנאסרו מדם אברים שפירש לא מבעי' למ"ד חנ"נ בשאר איסורים פשיטא דאין להתירם ע"י מליחה כיון דאפשר שנשאר בו מקצת דם ולא שייך לומר אין הנאסר וכו' כיון שמקצת דם נשאר בו ושפיר דאמרינן חנ"נ. אלא אפילו להפוסקים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים מ"מ אין להתירם ע"י מליחה כמו שכתב הרשב"א ונפסק בש"ע סי' ק"ו דאף דלא נ"נ מ"מ כשנפל לקדירה ויש בו ס' מ"מ אותו חתיכה אסור וביאר טעמו בתשו' המיוחסת סי' קנ"א דלא מצינן הגעלה באוכלין וכיון שאפשר שנשאר בו עדיין מהאיסור לעולם אסורה עד שיפליט כולו לגמרי וה"נ דכותי' ולהכי הדגים אסורים ולא מהני בהו מליחה. ואף אם אפשר דיש חולקין על הרשב"א כאשר הארכתי שם. מ"מ י"ל כיון דהדגים אלו נאסרו שוב אין להתירם ע"י מליחה על סמך דמה שישאר בם יתבטל בם דהוי כמבטל איסור לכתחילה כמו פיצע במזיד לדבר חשוב ודוק:

שם בש"ך ס"ק כ"ט ומ"ש באו"ה של מהרש"ל חתיכה וכו' לענ"ד אפשר דאו"ה סובר כשיטת הר"ן שבש"ע סעי' ג' ולדידי' הוי נגיעת התפל במליח כמו שניהם מלוחים ולכן מיחשב כנמלח בלא הדחה ואסור כולו. משא"כ הפוסקים הנ"ל לא ס"ל הכי ולכן שפיר מחלקים דאין כח בהציר להבליע הדם בעין משום דהוי לגבי הדם בעין כמו טהור מליח וטמא תפל:

שם בסופו נראה דש"ה וכו' א"כ אפשר שקבלה טעם מהמלח עצמו שעל החתיכות. נ"ב ר"ל והמלח עצמו הבלוע הדם בעין שעליו משא"כ ציר שאין בו כח להבליע הדם בעין שעליו משום דלגבי דם בעין שעליו הוי כמו טהור מלוח וטמא תפל משא"כ כשנתערבה בין המלוחים ונשתהא שם הוי כמו שניהם מלוחים כנלענ"ד:

] אגב דע דכל עיקר פי' הש"ך הנ"ל בהש"ע. לענ"ד אין לשון הש"ע מורה לפירושו. אלא לדעתי היש מתירין ע"י מליחה היינו לכלול נמי דעת רבותיו של הרשב"א דאפילו לבשר שנמלח ופלט דמו וצירו נמי שרי ע"י מליחה שנית והי"א בתראי הם דעת הר"ת שבב"י שהכריע כותי' בדיעבד ע"ש וק"ל. ולדינא אין לנו נ"מ שנהגינן כהגהת רמ"א:

בהג"ה ואפילו כו' שכבר פלט כל דמו וצירו אצל וכו'. נ"ב ואם הבשר שנמלח כבר גבוה מן הבשר שלא שהה עדיין עיין ש"ך ס"ק ט':

תו שם וכ"ש וכו' נ"ב עיין ש"ך ס"ק כ"ט:

תו שם דאפילו אם נפל לציר ממש. נ"ב ואפילו הציר בכלי שאינו מנוקב. ש"ך ס"ק מ"ז והיינו כשלא נשרה בתוכו שיעור כבישה:

תו שם אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר. נ"ב ולב שנמלח ונפל אח"כ תוך ציר עיין סי' ע"ב בש"ך סוף סק"ג:

בש"ך ס"ק ל"א דחד טעמא הוא. נ"ב עיין צ"צ סי' ו' העלה דלאו חד טעמא הוא דהרמ"א חזר בו מסברת נסתמו נקבי הפליטה וכן כתב הט"ז וא"כ למה שפסק הרמ"א לקמן בנפל לציר דבמקום הפסד גדול יש לסמוך לומר איידי דפליט ציר דידי' פלט דם דאחרינא ה"ה בזה אבל מה שמסיק הצ"צ להקל אף בלא הפסד אין מוכרח כלל:

ש"ך סק"מ ומינה וכו' לא מהני. נ"ב אם לא לצורך הפסד גדול:

סוף הסימן ציר מעורב עם מים. נ"ב עיין מ"י כלל ז' דין י':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף