בית מאיר/יורה דעה/מד

בית מאיר ‏ יורה דעה מד

סעיף ב' בש"ך סק"ז אכן האו"ה אחר שכתב דבמכת חרב. נ"ב ר"ל דבמכת חרב דהיינו לקתה בכולי' שבגמרא אפילו לא לשנים אם רק הגיע ללובן טריפה אי נבקעה לשנים נמי טריפה מן קושי' הגמרא יפלח כליותי מי קחיי. אבל אם רק נחתך בנחת ולא נחלק לשנים דאילו לשנים היינו נבקע לשנים אפילו הגיע וכו' וכן מבוארת כונת האו"ה שבש"ך אות ח' והיינו כדכתב הש"ך ונראה דמכת חרב היינו בכח ועיין פר"ח:

שם בש"ע והוא שיגיע עד הלובן הט"ז והש"ך בשם רש"ל להחמיר בזה לגירסת הרי"ף דלקותא ומוגלא שני ענינים ע"ש ועיין פר"ח מסכים עם הש"ע. ולענ"ד ג"כ ראי' להכשיר ולומר דאף לגירסת הרי"ף כשר מוגלא בלא הגיע למקום חריץ ואין בינייהו בזה לדינא וכן משמע מהר"ן שלא כתב ההוא נ"מ. וראי' מדאמרינן דף מ"ח אלא שהתלמידים מזדנזין בדבר דאמר רב מתנא מליא מוגלא טריפה מים זכים כשרה א"ל ההוא בכולי' אתמר ועפ"ז פרש"י לגירסתו בקושי' הגמרא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכולי' ופי' כדאמרן בריש פרקין ההוא בכולי' איתמר מזה סתירה לדעת רש"ל שהביא הט"ז ופ"מ ע"ש ודוק] (מזה ג"כ נשמע דגם רש"י ז"ל מודה דבכלל לקתה הכולי' יש המסמסה דאל"כ למה לו להביא ריש פרקין רק שכתב לדוגמא כגון מוגלא ול"ד וק"ל) ובלי ספק שאף לגירסת הרי"ף דסתם גמרא קאמר כשר בריאה פסול בכולי' מוגלא היינו נמי פשיטא להגמרא מן המימרא דרב מתנה בריש פרקין כפי' רש"י. והנה לפרש"י זה בכלל לקתה וכל טריפות המוגלא היינו מטעם לקותא דגרע מהמסמסה רק דלגבי ריאה משמיענו הגמרא דמוגלא כשירה מטעם דהיינו רביתייהו וא"כ ל"ק ריש פרקין דפריך וליחשב וכו' למה לא פריך דליחשוב נמי דרב מתנא מליא מוגלא טריפה בכולי' דבזה אין חידושו והוא בכלל דרכיש דאמר לקתה וכו' וכנ"ל רק חידוש דרב מתנה דמים זכים כשרים משא"כ לשיטת הפוסקים לגירסת הרי"ף דמוגלא גרע מלקתה דהיינו המסמסה או דהמוגלא והמסמסה חדא וגרוע מלקתה דהיינו מכת חרב עיין בש"ך תימה דא"כ זה מימרא בפ"ע שהרי נשתנה מלקתה בדלא הגיע למקום חריץ א"כ אף באמת נמצא יתר על המנין א"ו כנ"ל וזו ראי' שאין עלי' תשובה לענ"ד. [שוב מצאתי כדברי בתשו' פ"מ חלק ב' שאלה כ"ו ע"ש] ומזה צריך לי עיון דברי הא"ח שבס"ס ל"ז שאין בועה אוסרת בשום אבר חוץ מריאה ומטעם דלא מצינן בועה אלא בריאה והרי אדרבה החידוש בריאה היינו דכשר בועה ומוגלא ומטעם דהכי רביתייהו משא"כ שאר אברים שנקב פוסל בהם פשיטא דהמסמסה פוסל בהם כמבואר סי' נ' וכמו שביאר לנו רש"י דף מ"ג וממילא בועה בכלל המסמסה וכהוכחתי הנ"ל. וגוף הספר אין אתי. אפשר ר"ל דיני דתרי בועי דסמיכי ל"ל בדיקה הוא דאינו אלא בריאה דאילו בשאר אברים תרתי בועי וחדא שוים לבדוק תחת הבועה ולראות אם הבשר שתחתי' שלם אזי כשר אבל מודה דבדיקה צריך. וכן נראה לדון ולהורות וגם (היש"ש מסיק הכי לדינא והכי נהוג:

שם אבל אם נמצאו בה מים זכים. נ"ב עיין סי' ל"ו בש"ך ס"ק ט"ז:

סעיף ג' בט"ז סק"י ואפילו במים זכים. נ"ב נלענ"ד דחסר וצ"ל צריך עכ"פ רובו קיים ואמת שלפ"ר הבנתי ע"פ דבריו סס"ק ח' דצ"ל מקצתו קיים אבל א"י בזה סברה דמנ"ל הא. ועיין כרו"פ אמנם הפרי מגדים כתב באמת שלדבריו שמעשה כך הי' י"ל דאפילו לא נשאר אף מקצתו ע"י מים זכים כשר:

סעיף ד נמצאו נ"ב מ"י כלל פ"ט:

סעיף ו'. הש"ך ס"ק ט"ו משיג על ראיית מהרש"ל מריאה שניקבה ודופן סותמה. וכתב דהתם הטעם משום דהוי סתימה דמעקרא. ר"ל ששם לא הי' טריפה מעולם כיון שקודם הנקב כבר הי' סתום ואזיל לשיטתו בסי' ל"ו אמנם דף מ"ו מוכח דלאו היינו טעמא אלא אדרבה דוקא קרום שעלה מחמת מכה הוא דאינו קרום. ולהכי אינו חוזר להכשירו אבל סתימת דופן דסתימה מעליותא היא מהני אפילו אחר שנטרפה דהיינו קודם שהיה סבוך היה טרפה וכמשמעות קושי הגמרא ע"ש ברש"י ומהרש"א ומור"ם לובלין. וביאור דברי רש"י דף מ"ג עיין ת"ש סי' ל"ו וק"ל:

סעיף ח' וכל שינוי מראה פוסל בה. כתב הש"ך ואע"ג וכו' שאני כולי' כיון דלקותא פוסל בה. ויש לתמוה הא בכל האברים קיי"ל דלקותא דהיינו נתמסמס אם הגיע לחלל דטריפה ואטו טריפות דלקות הכולי' חידוש יותר משאר האברים אלא החידוש הוא בו אף דניטל כשר וי"ל מה בכך שנתמסמס דרואים כמי שאינו הא אפילו אינו כשר קמ"ל זעירי דבלקות שוה לשאר האברים אבל מנ"ל להחמיר מכח זה לענין מראה. ועיינתי בספר שפתי דעת ומיישב הכי דכל האברים חוץ מריאה דלא מצינן בם בגמרא טריפות כ"א בנתמסמס דהיינו, בשר שהרופא גוררו אלא אנן שאין אנו בקיאים מטרפינן בכל לקות הבשר מפני ספק נתמסמס אין שינוי, מראה בגדר הספק נתמסמס כמבואר סי' מ"ג בהג"ה וט"ז וש"ך. משא"כ כולי דעיקר איסורי' בשם לקתה נאמר אף דרש"י פי' מוגלא והרי"ף נתמסמס ושאר מפרשים מכת חרב סובר העיטור דאף שינוי מראה בכלל לקתה כדמצינן שחור אדום הוא אלא שלקה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף