בית מאיר/אורח חיים/תקצ

בית מאיר ‏ אורח חיים תקצ

סעי' ד' עיין ט"ז סק"ה כתב על ראיות התה"ד ותו דנהי דאין שום תרועה עליה הכא עיקר התרועה מצותה בכך שתהיה עם השברים ושניהם כאחד מקרי תרועה א"ו דר"ת לא נתכוין לאיסור בנשימה אחד וכמה שגג בזה וכתב אגב שיטפי' שמפני שבתחילה העתיק בשמו לדעה זו יש איסור והיינו בתקיעות של סדרים וכו' ומביא ראיה וכו' לומד שעכ"פ ראיה זו כתב התה"ד דלדעה זו לא יצא בנשימה אחת ולא היא אלא תחילת דבריו הם דלר"ת כיון דסברתו דלא עבדי אינשי גנוחי וייליל בנשימה אחת וכיון דספיקא שמא תרועה דקרא כדיביב דהיינו גנוחי ויליל חייבה התרועה להיות כדמיביב דהיינו גנוחי ויליל בב' נשימות כדעבדו דאל"ה אין שם תרועה עליה והראי' מחולין אינה אלא למה שכתב לצאת שני הדעות וקאמר דלהמנהג שתוקעין על הסדר תשר"ק בכולם ואין חוששין על ההפסק וסומכין בזה לצאת נמי אם תרועה ייליל לחוד דא"כ א"א למיעבד איפכא בדמיושב בב' נשימות לצאת דעת ר"ת ובדסדרי' בחדא נשימה לצאת דעת הרא"ש זה א"א דהא בדסדרים סומך לצאת דתר"ת על דשר"ת ואם יעשה בנשימה אחת הא אם תר"ת. אמת הא השברים כמאן דליתא והתרועה כי תהיה שברים אלו דכמאן דליתא בנשימה אחת הא גם התרועה תהיה כמאן דליתא ועל זה מביא הראי' מחולין דאם שם חשובה התרועה כמאן דליתא אף דהתרועה חיובת מכ"ש בזה שהשברים כולם למותר פשיטא דהתרועה שתבא מתוכה בנשימה אחת תהי' כמאן דליתא ובמה יהא יוצא חובת תר"ת ומה שייכות לדברי הט"ז בזה לומר אבל עיקר התרועה מצותה בכך ודברי התה"ת ברורים כשמש וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף