אליה רבה/אורח חיים/תקצ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקצ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] כשהוא בוכה וכו'. דאנו צריכין לתקוע תרועה הדומה לקול בכייתה של שרה שבכתה על בשורת העקידה עוד טעם שצריך לאדם שיילל לפני השם יתברך על עוונותיו דמסתמא דמילתא וכו', ומהאי טעמא צריך לעשות סדר תש"ת קודם לסדר תר"ת (אבודרהם), מיהו בדיעבד אינו מעכב בזה כמו שכתב בסוף סימן תקצ"ג:

ב[עריכה]

[ב] [לבוש] יש לומר כיון שעשה וכו'. והט"ז תירץ דחכמים רצו להראות שבתקיעה של קשר"ק יאריך יותר מתקיעה של קש"ק וכן בקש"ק יותר מקר"ק:

ג[עריכה]

[ג] שלא יאריך. ויש אומרים דאין לחוש אם האריך בשברים קצת ובלבד שלא יאריך יותר מדאי וכן נוהגין (רמ"א), וטעמו כמו שכתב בתרומת הדשן סימן ק"מ דבתש"ת התקיעה כשלוש שברים שהוא תשע כוחות, ובתשר"ת הוא כשלוש שברים ותרועה. והלבוש שהשמיטו נראה לי דסבירא ליה כמו שכתב בית יוסף דף ת"ו ע"ב שכל שמאריך בשבר כשיעור תקיעה תר"ת יצא מכלל שבר, אי נמי סבירא ליה דיש להחמיר כרב האי דלכולי עלמא הוי כשלוש יבבות תרועה אלא דממנהגא עבדינן כולן ואם כן הוא הדין תקיעה הוי לעולם כשיעור שלוש יבבות, וכל זה דחוק אלא עיקר כרמ"א כמו שכתבתי באליהו זוטא. גם העליתי שם דלא יאריך יותר בשבר אחד מתשע כוחות אלא דבסדר תשר"ת כשר בדיעבד עד שמונה עשרה כוחות:

ד[עריכה]

[ד] [לבוש] כשיעור שניהם וכו'. פירש הב"ח שמונה עשרה כוחות טרמיטין, דלא כשולחן ערוך שכתב שתים עשרה, וכן ראיתי בספר אדם וחוה ומגיד וכו'. אם הוא כמו תשע טרמיטי"ן יש להקל בדיעבד אבל בפחות אינו יוצא אף בדיעבד אם לא בתקיעת תר"ת דאז יוצא בדיעבד בשלוש כרש"י וסייעתו:

ה[עריכה]

[ה] וכן בתרועה וכו'. והב"ח פסק דכל תרועות צריכין שיהא תשע כוחות טרומיטי"ן לכתחילה ובדיעבד סגי בשלוש, אבל שלוש שברים לכולי עלמא הוי כשיעור תשע כוחות ואינו יוצא בפחות וצריך לחזור לראש, עד כאן. ותמה מגן אברהם על מה שכתב דשלוש שברים לכולי עלמא הוי תשע כוחות הא הטור ובית יוסף כתבו דלכתחילה לא יאריך בשבר אחד כמו שלוש כוחות, עד כאן. ולעניות דעתי מבואר בב"ח ריש ס"ק ו' דכוונתו על בעל עיטור ורש"י ושאר גאונים עיין שם ודו"ק:

ו[עריכה]

[ו] [לבוש] וכן בשברים יכול וכו'. והב"ח מסיק שאין לעשות לכתחילה יותר משלוש שברים וכן משמע בצידה לדרך. כתב הב"ח צריך שלוש שברים מלבד הקול ארוך שעושין בסוף ואם לא עשה כן לא יצא, עד כאן, ולא נהגו כן (מגן אברהם):

ז[עריכה]

[ז] צריך וכו'. היינו לכתחילה אבל בדיעבד יוצא אפילו בשני נשימות שהרי פסק בסעיף ז' דנזכר מיד יתקע בשבר אחד ט"ז ומגן אברהם, אבל בשיירי כנסת הגדולה נוטה להחמיר אף בדיעבד וכן אם לא עשה רק שני שברים:

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] אלא וכו'. מנהגינו לעשות בשני נשימות ואין לשנות, ואותן הנוהגין בנשימה אחת לא ישנו ב"ח. ולמנהגינו דעושין בשני נשימות מכל מקום יש ללמוד לתקוע שלא יעשה שום שהייה בין שברים לתקיעה ואם הקורא אינו מקריא תיכף אל ימתין עליו:

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] יש אומרים שיצא וכו'. מדכתב השולחן ערוך סברא זו בסתם משמע דפסק הכי אבל מלבוש משמע דעיקר דלא יצא, וטעמא נראה לי משום שכתב בית יוסף שמצא כן בתוספתא וכן ראיתי בתניא דף ק"ט שפסק תוספתא זו וסיים דלא יצא משום תקיעה ולא משום תרועה:

י[עריכה]

[י] [לבוש] בשביל האחרונה וכו'. פירש רש"י במתניתין סוף ראש השנה פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות, ופירש תוספות יום טוב שימשיך התקיעה עד שיאמר העשרה זכרונות או דאם אמר ובתורתך כתוב לאמר יצא כמו שכתב בסימן תקצ"א סעיף ד', ולשיירי כנסת הגדולה אישתמיטתיה ולכך האריך דמיירי דוקא בתקיעה דישיבה:

יא[עריכה]

[יא] בשביל אחת עולה וכו'. פירוש לאחרונה של תשר"ת ויתקע תקיעה אחרת לתש"ת, וכן נראה לי עיקר כי כן הסכים רבינו ירוחם דף מ"ט וספר תניא ושבלי הלקט:

יב[עריכה]

[יב] והתנה וכו'. פירוש כיון דספק הוא איזה סדר הוא אמת יצא ממה נפשך ולא צריך לחזור ולתקוע כלל בין אחר תשר"ת בין קודם תש"ת, ובאמת דברי הלבוש אינן מדוקדקין דדין זה לא תליא בפלוגתא דהאריך בתקיעה ומשמע מבית יוסף ורמ"א דלכולי עלמא יוצא בזה, וזה לא מיירי מהאריך בתקיעה דאף בסתם תקיעה יוצא וצריך עיון:

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] אפשר דאפילו וכו'. אבל מב"ח משמע דגם בזה לא עלתה לו כן משמע במגן אברהם, מיהו כבר כתבתי דעיקר כסברא ראשונה דעלתה:

יד[עריכה]

[יד] [לבוש] אפילו לא התנה וכו'. לא ידעתי מאי התנה שייך בסדר תשר"ת גופיה דכולם נכון לספק זה דתרועה הוא שברים תרועה יחד:

טו[עריכה]

[טו] יתקע שבר וכו'. והב"ח חולק ופסק דחוזר ותוקע שלוש שברים, וכן הסכים ט"ז, וכן נראה לי כוונת הרא"ש שהביא בית יוסף שם ודו"ק דלא כב"ח, וכן נראה לי מוכח מספר אדם וחוה שם. וכן משמע בתשובת מהר"ם מרוטנבורק סימן תר"ן. ודע דבכל דיני טעות שבסימן זה הוא בין תקיעות שבישיבה בין בעמידה, אבל בתקיעות שלאחר תפילה אין בכך כלום וכן כתב מגן אברהם:

טז[עריכה]

[טז] בסדר תש"ת וכו'. לכאורה נראה דוקא בגמר, אבל בהתחיל להריע ונזכר מיד דינו כמו בתשר"ת וכן מצאתי דף שט"ו, מיהו משמע קצת שם שיש טעות סופר שם וצריך לומר תשר"ת, ועוד דבטור בשם ראב"ן משמע דאף בלא גמר דוקא בתשר"ת דגנוחי ויליל חדא הוא אבל בשאר סדרים דינו כמו בגמר, וכן משמע קצת בסעיף ח' בלא עשה אלא שבר אחד, וכן כתב מגן אברהם וכן משמע בכלבו דף פ':

יז[עריכה]

[יז] [לבוש] שעומד בתש"ת וכו'. מדלא קחשיב נמי שעומד בתשר"ת ותקע תרועה קודם שברים נראה דסבירא ליה דלא הפסיד התקיעה ראשונה, כדלעיל בהתחיל להריע אחר שתקע שני שברים, אלא שראיתי הב"ח פסק דהפסיד תקיעה ראשונה ונמשכו אחריו האחרונים, ולעניות דעתי לדחות ראיותיו, דמה שכתב שכן פסק אבודרהם נראה לי דאפשר דסבירא ליה לאבודרהם כראב"ן דאף בהתחיל להריע אחר שני שברים הפסיד תקיעה ראשונה, אבל אנן דקיימא לן כטור והרא"ש גם בזה לא הפסיד. ומה שהוכיח מדכתב הטור יש אומרים דלא הוי הפסק אלא כשמפסיק התרועה בין שברים לתקיעה, או שמפסיק בשברים בין תקיעה לתרועה, וכתב הב"ח דדוחק לומר דדוקא בסדר תש"ת ותר"ת קמיירי דהא סתמא קאמרי, עד כאן. ולעניות דעתי נראה דרמז גדול רמזו דמיירי בתש"ת ותר"ת, מדכתבו כשמפסיק בתרועה בין שברים לתקיעה, ולא כתבו בין תקיעה לשברים, וכמו שכתב הטור בריש סימן זה הפסיקו השברים בין תקיעה לתרועה וכו' אלא דלא נימא דקאי נמי על תשר"ת כשמפסיק בתרועה בין תקיעה לשברים, לכך כתב בין שברים לתקיעה דעל כרחך מיירי בתש"ת, גם מדכתב בסיפא שמפסיק בשברים בין תקיעה לתרועה, ולא קאמר בין תרועה לתקיעה כדפתח ברישא בין שברים לתקיעה וכדכתב ריש סימן זה שיליל הפסק בין תרועה לתקיעה אלא דלא נימא דקאי נמי על תשר"ת שמפסיק בשברים בין תרועה לתקיעה לכך כתב בין תקיעה לתרועה דעל כרחך קאי על תר"ת. כללא דמילתא דיש אומרים מיירי בתש"ת ותר"ת דוקא, אבל בתשר"ת אף שהפסיק בתרועה קודם שברים לא הפסיד תקיעה ראשונה וכן מצאתי מבואר בספר צידה לדרך זה לשונו, מי שיטעה בתשר"ת ותקע במקום שברים תרועה לא הפסיד התקיעה, עד כאן. משמע דאף שלא התחיל לתקוע השברים ותקע תרועה לא הפסיד התקיעה, וידוע שצידה לדרך נמשך אחר הרא"ש והטור. תשר"ת וכו'. אפילו לא הפסיק בנתיים הפסקה גמורה בשתיקה דהא עושין התרועה תכופים, מה שאין כן בתש"ת דדוקא הפסיק בין שברים לשברים בעינן (פרישה):

יח[עריכה]

[יח] [לבוש] תתש"ת וכו'. ואם התחיל לתקוע ואין קולו עולה יפה ומתחיל לתקוע שנית נחשבת הכל לתקיעה אחד כדאיתא בטור מגן אברהם:

יט[עריכה]

[יט] [לבוש] והשניה כמתעסק וכו'. ומגן אברהם מיקל דמתעסק אינו פוסל ואינו מוכרח למעיין:

כ[עריכה]

[כ] והפסיד גם תקיעה וכו'. ואם כבר תקע גם תקיעה אחרונה אותה תקיעה עולה לו במקום ראשונה וגומר משם ואילך על הסדר, ואם לא נזכר עד שעומד בסדרן כגון שעומד בתש"ת, ונזכר שטעה בתשר"ת נראה לי דגומר כל הסימן ואחר כך חוזר ותוקע תשר"ת פעם אחת, מגן אברהם:

כא[עריכה]

[כא] [לבוש] והשומעין יוצאין וכו'. פירוש דוקא בקול שהוא מן הסדר כגון ששמע שני תקיעות או שני תרועות וכיוצא בזה אבל בקול שאינו מן הסדר כלל כגון שתקע בסדר תש"ת תרועה בין תקיעה לשברים או בין שברים לתקיעה וכיוצא בו גם בשמיעה פסול, ולזה מסיים שאין שמיעת קול מיותר של אותו הסדר וכו', מיהו לדינא כתבתי שם דאף של אותו סדר פסול דאין חילוק בין שומע לתוקע:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.