מחצית השקל/אורח חיים/תקצ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקצ

(א) (ס"ק א) תרועה כו' ולא די כו'. ולהאי ספק' לא חיישינן למיעבד גם תחלה תרועה ואח"כ שברים. דהא ספק' נפק מדמתרגם על תרועה יבבא. והוא לשון יליל. אך אין אנו יודעים באיזה ענין כמ"ש בש"ע. וגם זה בכלל ספק דלמא תרתי בעינן. לכן בעינן לתקוע גם שברים תרועה. דלפעמים כי אתרע לאינש צער לכתחלה גונח גניחות ארוכות דומיא דשברים. ואח"ז גניחות קצרות דומיא דתרועה לכך בעינן תרתי. אבל איפכא לא עביד אינש לגנוח תחלה גניחות קצרות ואח"כ ארוכות לכן לא בעינן למיעבד גם תרש"ת. דהיינו תחל' תרועה ואחר כך שברים. כ"ה בגמרא:

(ב) (ס"ק ב) יותר כו' וא"כ גם התקיעה צ"ל כשניהם יחד כו' הנני מוכרח להציע סוגית הש"ס בקצרה עם ג' שיטות המצטרכים בש"ע מלבד יתר שיטות שאין מצטרכים פה אשמיטם. תנן דף ל"ג ע"ב שיעור תקיעה כשלש תרועות. שיעור תרועה כג' יבבות. ובברייתא תניא שיעור תקיע' כתרועה. שיעור תרועה כשלש שברים. ורמי תחלה על רישא דמתני' דקתני שיעור תקיעה כג' תרועות. וברייתא קתני כתרועה אחת. ומשני אביי תנא דמתני' חשיב לתקיעות דכלהו בבי (פירש"י וה"ק שיעור ג' התקיעות (ר"ל שלפני התרועות או שלאחר התרועות) כשלש התרועות א"כ שיעור תקיע' א' כשיעור תרועה א') ותנא דברייתא חשיב תקיעה דחד בבא:

והדר פריך אסיפ' דמתני' דקתני שיעור תרוע' כג' יבבות שהן קולות קצרים והיא התרועה וברייתא קתני כג' שברים שהם יותר ארוכות. ואמר אביי בהא ודאי פליגי תנא דמתני' סבר יבבא דמתרגם אונקלוס על תרועה היינו ילולי יליל קולות קצרים. ותנא דברייתא סבר דיבבא פרושו גנוחי גנח קולות ארוכות. ופרש"י על מתני' שיעור תרוע' כג' יבבות היינו שלש קולות בעלמא כל שהו:

וכיון דהית' קבלה בידם דשיעור תקיעה כתרועה היינו כשיעור שלש כחות כ"ש. ולפ"ז כתב רש"י דניהו דשברים הם ארוכות יותר מתרועות דהיינו יבבות. מ"מ אין להאריך בשבר א' כמו ג' כחות כ"ש דא"כ יצא מכלל שבר והוה תקיע' דזהו שיעור תקיעה אבל ריב"א וריב"ם כ' התוס' והרא"ש דס"ל דשיעור יבבא א' הוא כשלש כחות כ"ש:

א"כ ג' יבבות הם כשיעור תשעה כחות כ"ש. וא"כ שיעור שבר א' הוא כשיעור ג' כחות כ"ש:

דהא שיעור ג' שברים צריך שיאריך בהן כשיעור תרועה עכ"פ שהן ג' יבבות וכל יבבא הוא ג' כחות א"כ ג' יבבות הם ט' טרומיטן וכן צ"ל ג' שברים:

אם כן כל שבר צ"ל כשיעור ג' כחות וא"כ לרש"י צריך להאריך בתקיע' של תשר"ת כשיעור שברים ותרועה. דהא עבדינן לה מספק' שמא תרועה דקרא שניהם יחד ושיעור תקיע' קבל' בידם כשיעור תרועה וא"כ צריך להאריך בתקיעה כשיעור שניהם אך עכ"פ א"צ להאריך יותר בתקיע' מתשע' כחות. דהא לרש"י תרועה ג' כחות ושבר א' ע"כ אינו ארוך כשיעור ג' כחות כנ"ל וא"כ אפ"ת דאורך שבר א' הוי כשני כחות. א"כ ג' שברים הוויין שש כחות. וג' יבבות דתרועה הויין ג' כחות. והוי יחד תשע' כחות וא"צ להאריך בתקיע' דתשר"ת כ"א כשיעור תשעה כחות. אבל לריב"א וריב"ם דשיעור תרועה ט' כחות. וכן שלש שברים הוויין תשעה כחות צריך להאריך בתקיעה דתשר"ת כשיעור ח"י כחות והראב"ד הוא דעת שלישית. וס"ל כרש"י דשיעור ג' יבבות הם ג' כחות כ"ש אלא דס"ל לבתר דמסיק אביי בסיפא דבהא ודאי פליגי. דתנא דמתני' סבר דתרועה ילולי וברייתא סברי גנוחי. חזר בו מתי' ראשון וס"ל דגם תנא דמתניתין חשיב תקיעה דחד בבא והא דקתני שיעור תקיעה כשלש תרועות וברייתא קתני כחד תרועה כל חד לשיטתו אזיל דהראב"ד ס"ל דלא היה הקבלה דשיעור תקיעה כתרועה. אלא שיעור תקיעה כט' כחות. וא"כ תנא דמתני' דס"ל שיעור תרועה כג' יבבות דהיינו ג' כחות. וכיון דתקיעה צ"ל כט' כחות לכן קתני כג' תרועות דהויין ט' כחות אבל תנא דברייתא דס"ל תרועה ג' שברים שהן כל שבר ג' כחות דלא כרש"י וג' שברים הויין ט' כחות ולכן אמר שיעור תקיעה כתרועה א' דהיינו ט' כחות. אם כן לענין שיעור תקיעה לא פליג מתני' עם הברייתא ולתרוויהו שיעור תקיע' כתשעה כחות. ולפ"ז גם בתשר"ת א"צ להאריך בתקיעה יותר מט' כחות. ונגד זה גם בתר"ת צריך להאריך בתקיע' כשיעור תשעה כחות. ודעה א' שהובא בש"ע הוא דעת רש"י. ודעת י"א הוא ריב"א וריב"ם ודעת הראב"ד לא הובא בש"ע:

ואם כן אף שהאריך קצת בשברים ל"ל בה כל זמן שלא האריך כשיעור ח"י כחות לא נעשה תקיעה דהא בתשר"ת שיעור תקיעה ח"י כחות. זהו דעת הג"א שהביא רמ"א. אבל דעת הרב"י שהוא דעת התוס' והרא"ש דאפי' בתשר"ת אין להאריך יותר משיעור תקיעה דתר"ת. אע"ג דלגבי סי' דידיה לא הוי כתקיעה מ"מ יצא מכלל שבר כ"כ הרב"י הב"ח כתב הטעם דהג"א ורמ"א ס"ל כהרמב"ם וסמ"ג דהא דעבדינן תשר"ת ותש"ת ותר"ת מספיק' דכן אתקין ר' אבהו כדאמרינן שם. ואמרינן דטעמיה דר"א משום דמספק' ליה. ר"ל ספק ממש ולכן בסי' תשר"ת אינו יוצא כלל אי עביד תר"ת ואין שם תקיעה עליו אם לא האריך כח"י כחות. ולכן מותר להאריך בשברים עד ח"י כחות כמ"ש מ"א. אבל דעת התו' והרא"ש כרב האי גאון. דמספקא ליה דאמר הש"ס הוא לאו דוקא. אלא דבאמת בין ילולי ובין גנוחי ובין עביד תרווייהו גנוחי וילולי יצא ידי תרועה דכלהו מיקרי תרועה. אלא שבימי ר"א היה בישראל מנהגים חלוקים יש שהיו עושים תרוע' ילולי ויש גנוחי ויש תרתי גנוחי וילולי. והיה נראה בעיני ההדיוטו' כשני תורו' (וע' ברמב"ן במלחמו') לכן היה ר"א מאסף כל המנהגים יחד ועי"ז יהיה תירה אח' לכל ישראל ולא יהיה ביניהם שינוי:

ולפ"ז גם בסימן תשר"ת יצא בתקיע' תר"ת וסגי לתקיע' כשיעור ג' כחות ולכן גם בסי' תשר"ת אין להאריך בשבר כשיעור ג' כחות דהא יצא מכלל שבר ונעשה תקיעה דהא גם כשתוקעים תשר"ת ס"ל דגם אם תקע תר"ת והוי תקיעה קצרה יצא:

וכתב הב"ח ומ"מ לדעת הראב"ד כו' אפי' לדעת הג"א כנ"ל מ"מ אין להאריך בשבר כט' טרומיט"ן:

שברים כו' עד תשע כחות ולא עד בכלל להראב"ד:

יצא בדיעבד בתרועה דתר"ת דסמכינן על רש"י. ואדרב הטור והרב"י. וכן פסק פה בש"ע המנהג שלא להוסיף על ג' שברים מהרי"ל וראיתי בפריש' הביא דברי מהרי"ל וז"ל והיה מהרי"ל סג"ל מתמה אמאי לא רגילים נמי לעשות שברים יותר מג' שברים כאשר עושים בתרועה ודוק. וכתב הפרישה ולענ"ד ליתן קצת טעם למנהג אשכנז דס"ל כהפוסקים דמצריכים לעשות שברים ותרועה בנשימה אחת (כמ"ש סעיף ד' ואע"ג שכ' רמ"א שאין נוהנים כן מ"מ כתב הט"ז שיש לעשותן תכופים וסמוכים זה לזה) מש"ה מקצרים בשברים שלא לעשות יותר מהשיעור משום חשש שלא יוכלו לעשות התרועה שאחריה באות נשימה משא"כ בתרועה שהיא באה באחרונה שיכול להאריך בה כמו שירצה וכיון שיש טעם לקלר בשברים דסדר תשר"ת תקנו לקצר בכל השברים וק"ל עכ"ל הפרישה וע' ב"ח שכ' טעם אחר:

צריך ג' שברים כו' ב"ח מנהגים כו' גם נ"ל מ ש במנהגים כו' פי' אחר ר"ל שהב"ח כ' שאין לצרף קול הארוך ע"פ המנהגים דהב"ח היה הגרס' לפניו במנהגים ויעשה ג' שברים לבד ההפסקה ולפ"ז היה הב"ח מפרש דאתי לאשמועינן שיעשה שלש שברים מלבד קול הארוך שהוא נקרא הפסקה שבה מפסי' הקול לבסוף וע"ז כ' מ"א תחלה ולא נהגו כן וע"כ צ"ל דלא קי"ל כמנהגים בזה והוסיף מ"א אח"ז גם נ"ל מ"ש כו'. דבאמת לא פלגינן על המנהגים שגם מנהגים גופייהו לא דברו מזה מקול הארוך ואפשר דמנהגים גופייהו ס"ל דמצטרפים קול ארוך לג' שברים וא"צ כ"א שני שברים מלבד קול הארוך ופירש דברי המנהגים כמו שהבין הב"ח תחלה והגיה במנהגים שצ"ל ויעשה ג' שברים מלבד בהפסק' וז"ל הב"ח והורה לנו שני דברים. א' שלכתחלה יעשה ג' שברים לבד ולא יותר כמ"ש מהרי"ל השני שיפסיק בין ג' שברים לתרועה שאחריה ואפי' לדעת הרא"ש דבעינן שברים תרועה מנשימה אחת מ"מ צריך להפסיק ביניהם וכן פסק מהרא"י כו' דאם ל"כ לא מיקרי נשימה אחת אלא יפסי' מעט רק שלא יעשה נשימה בינתיים עכ"ל הב"ח. ולפי זה לא דברו מנהגים כלל מן קול הארוך מה דינו:

(ג) (ס"ק ג) י"ב כו' וצ"ל ח"י כו' דהא תשר"ת עבדינן שמא תרועה דקרא שניהם יחד. וא"כ גם התקיעה בעינן כשניהם יחד והם ח"י טרומ"יטן דהא לי"א דהיינו ריב"א וריב"ם ג' יבבות הם תשעה טרומ"יטן וג' שברים ג"כ ט' טרומ"יטן כנ"ל:

(ה) ס"ק ה וי"א כו' ואם תקע כו' כ"ע מודים דעלתה כו' דהא מצוה אחת הן. ר"ל דוקא אם תקע בין תשר"ת לתש"ת והאריך כשתים י"א דאפילו לאחת לא עלתה. כיון שהוא נתכוין לחלק התקיעה חציה לסוף תשר"ת וחציה לתחל' תש"ת וכיון דאחד מן השני סדרים אינו אמת או תשר"ת או תש"ת. דהא מספק' עבדינן להו לתרווייהו. א"כ חצי התקיעה לפי כונתו יעלה לסדר שאינו אמת או ההתחלה או הסוף ואותו חלק שיצטרף לסדר שאינו אמת הוי כתוקע להתעסק לא לשם מצוה. א"כ חלק השני מן התקיעה שיצטרף לסדר שהוא אמת אין לו סוף או א"ל התחלה. כיון דהתחלה או הסוף הוא כמתעס' לכך אפילו לאחת לא עלתה לו לי"א אלו. משא"כ בין תשר"ת אחד לשני ניהו דלא נתקיימה מחשבתו לחלק התקיעה לשנים. דא"כ אחד אין לו ראש וא' אין לו סוף. מ"מ לתקיעה א' עלתה. דעכ"פ בין ההתחלה ובין הסוף אפי' לפי כוונתו הוי של מצוה ולא כמתעסק דהא בין תשר"ת א' או שני שניהם אמת:

ובר"ן משמע כו' לשם מצוה. וחולק בזה על מ"ש לבוש בתחלה:

דלמ"ד תקיעה כמתעסק הוי הפסק וצריך לחזור כו'. משמע דלמ"ד דמתעס' לא הוי הפסק אלא בתוקע לשם מצוה כמ"ש מ"א ס"ק י' גם כאן לא הוי הפס'. עז"כ ע"א דהכא לכ"ע הוי הפסק. דתקיעה דהכא לא מיקרי מתעס' אלא תוקע לשם מצוה דהוי הפסק לדידן אפילו לדעת מ"א בס"ק י'. וראייתו מהר"ן שהקשה על מ"ד דמשך כשתים אפילו לאחת לא עלתה. למה דאפילו למ"ד מצות צריכות כוונה הכא כוונתו מצוה היא. ועדיף טפי מן התוקע לשיר כו' עכ"ל הרי דקראו כוונת מצוה. גם יש קצת ראיה ממ"ש הר"ן ליישב הירושלמי למ"ד דעכ"פ בשביל תקיעה א' עולה. ע"ש אלא דראיה ההוא יש לדחות:

לא הפסיד כלום. ומ"ש כו' כצ"ל. ר"ל עכשיו בא לחלוק על דין שני שכ' לבוש דאם תקע תקיעה א' בין תשר"ת א' לשני שיעלה לשנים דכ"ע מודים דבשביל א' עכ"פ עלתה לו. עז"כ מ"א דלא עיין בר"ן כו' דמוכח דליתא:

דקאי אמתני' ר"ל דהפלוגתא אם האריך כו' אי תעלה עכ"פ לא' או לא מחלוקתם בפי' המשנה דקתני משך תקיעה אחרונה כשתים אין לו אלא אחת. די"א לפי' המשנ' דעכ"פ אותה תקיעה עלתה לו לאחת וי"א דאפילו לאחת לא עלתה ומה שאמרה המשנה אין לו אלא אחת. ר"ל התקיעה הראשונה שלפני התרוע' הרי דאותן י"א ס"ל לפרש כן המשנה דס"ל דאפי' לא' לא עלתה:

והרי בזמן המשנ' עדיין לא נסתפקו בפי' תרועה כמו שנסתפק ר"א כנ"ל והוי פשיטא למשנה דתרועה היינו ילולי דהא קתני שיעור תרועה כג' יבבות. ולא היו תוקעים כ"א תר"ת ג' פעמים ועכ"פ מאי דקתני מתני' ומשך בשניה כשתים היינו בין תר"ת לתר"ת. ואפ"ה אמרה המשנה אין בידו אלא אחת. וס"ל להני י"א דר"ל התקיעה שלפני תרועה אבל האחרונ' שמשך כשתים אפילו לא' לא עלתה. וא"כ ה"ה בין תשר"ת לתשר"ת דמ"ש דלא כלבוש:

(ו) (ס"ק ו) והתנה כו' אך לכתחלה לא רצו לתקן כך. ר"ל דה"מ לתקן שתשר"ת האחרון יתקע תשר"ת ואח"כ לסי' תש"ת לא יתקע פעם אחת כ"א שברים תרועה ותקיעה אחרונה של תשר"ת יעלה ממ"נ או לתשר"ת או לתש"ת ויכוין לכך. וכן תר"ת הראשון לא יתקע סי' א' כ"א תרועה תקיעה. אלא דלכתחלה תקנו על צד היותר טוב דמה בכך אם יתקע שני תקיעות יותר או לא. ולא רצו לסמוך על תנאי אפי' ל"ל לתקלה:

ועוד א"נ בשביל שלא יטעו כו' דגם בתש"ת השני והשלישי ג"כ לא יתקעו כ"א ש"ת ויטעו שבסי' תש"ת אין צריך כלל לתקיעה ראשונה. וכ"ז הם דברי הרב"י:

(ז) (ס"ק ז) שבר כו' יראה מדבריו שאצ"ל בנשימה א'. ר"ל ג' שברים. דהא אם יעשה עכשיו עוד שבר א' הרי הפסיק בין שני השברים לשלישי במה שהריע קצת ביניהם. ולפי מש"ל בסעיף ד':

ואף בתקיעות דמיושב כו'. ר"ל דהרב"י שהעתיק כן שיתקע שבר אחר אע"ג דפסק בסעיף ד' שצ"ל ג' שברים בנשימה א' ע"כ צ"ל דס"ל דיעבד סמכי' אהאי דיעה שפסק שיתקע שבר אחר וע"כ ס"ל דא"צ לעשות ג' שברים בנשימ' א'. וכמ"ש מ"א ועז"כ מ"א אף בתקיעו' דמיושב כו' אפ"ה דיעבד סמכינן על מ"ד דאינו צריך לעשותן בנשימה א':

(ח) (ס"ק ח) שגמר כו' ג' כחות מרדכי עס"ג. ר"ל שהוא דעת רש"י דשיעור תרועה ג' כחות. וכן המנהג כדלעיל:

(י) (ס"ק י) כמתעס' כו' דלא נחלק הרמב"ן. ר"ל שהוא אותו דעה שהביא הטור דהוי הפסק וחולק על ר"ת ורשב"א דס"ל דאפילו תקיעה לשם מצוה לא הוי הפסק:

אלא בתוקע לשם מצוה. ר"ל דלא מצינו להדיא ברמב"ן שחולק על ר"ת ורשב"א וס"ל דהוי הפס' אלא בתוקע לשם מצוה. אבל במתעס' לא מצינו דס"ל להרמב"ן דהוי הפס'. ולכן ס"ל למ"א מסברא דבמתעס' מודה רמב"ן דלא הוי הפסק דלמה יפסל דלא יהיה אלא שעשה מלאכה כו'. וע"ש בר"ן שלא הזכיר בדברי רמב"ן כ"א תקיעה של מצוה. וא"כ מנ"ל להטור דהרמב"ן ס"ל אפי' כמתעס' הוי הפסק:

וכ"מ בחולין. דקי"ל בשחיט' חולין לא בעי כוונת שחיטה. אבל אי בעי' כונת חתיכה פליגי ר"נ ורבנן. דהיינו הפיל סכין ושחטה דלא נתכוין אפי' לחתיכה כ"א להפילה. ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלים ואמר רבא שחט פרה אדומה ושחט בהמה אחר' עמה לכ"ע פרה פסולה ובהמה. כשרה בהמ' כשרה דהאיכא כוונ'. ופרה פסולה מתרי טעמי. חדא משום היסח הדעת דפוסל בפרה. והכא הסיח דעתו ממנה דהא היתה כוונתו לשחיט' בהמה אחרת. ועוד דכתיב בפר' אדומה ושחט אותה ולא אותה ואחרת. (וע"ש בתוספות) דל"ל קרא ת"ל פסולה משום היסח הדעת) אבל אם נשחטה בהמ' אחרת עמה ולא היה לו אפילו כוונת חתיכה. לר"נ בהמה כשר' ופרה פסולה דלדידיה כיון דבהמה כשרה שמה שחיטה ופרה פסולה אע"ג דליכא היסח הדעת דהא לא נתכוין כלל אפילו לחתיכה ומ"מ פרה פסולה משום קרא דאותה ולא אותה ואחר'. אבל לרבנן בהמה פסול'. כיון דליכא כוונת. חתיכה:

ומה"ט פרה כשרה. דליכא למיפסל משום אותה ולא אות' ואחרת דהא באמ' לא נשחטה אחר' עמה דכיון דלא היה לו כוונה כלל לשחיט' אחרת וגם האחר' פסולה אין עליו שם שחיטה כלל וה"ה הכא בתוקע להתעסק כיון דלא ה"ל כוונת מצוה והתקיע' פסולה. אין עליו שם תקיעה. אלא כאלו שמע קול אחר. ואע"פ שהסיח כו' דהא בשמע ט' תקיעות כו' מסתמא הסיח דעתו בינתיים ואפ"ה יצא:

דלכ"ע יצא. דהיינו ר"ת ורשב"א דס"ל אפילו תקע לשם מצוה לא הוי הפסק וניהו דהמחמירים כרמב"ן דהוי הפסק היינו דוקא בתוקע לשם מצוה. אבל במתעס' דגם לרמב"ן לא מצינו דס"ל דהוי הפסק ומסברא נראה דליכא הפסק. לכן יש להקל במתעס':

(יא) (ס"ק יא) והפסיק כו' אפי' התחיל להריע רק שלא גמר התרוע' כמ"ש סעיף ו'. ודווקא בתשר"ת אבל בתש"ת דשם אין ענין לתרועה הוי הפסק:

שי"ל לתקוע. ר"ל דהוי קול ראוי דהא עכשיו הזמן להריע אחר השברים אלא שטעה והתחיל להריע קודם שבר ג' עכ"פ זמנו אחר השברים לכן לא הוי הפסק:

(יב) (ס"ק יב) תקיעה כו' משמע דליכא קפידא במה שמפסיק כו' ר"ל שמפסיק בברכות דתפלה בין הסדרים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.