יד אפרים/אורח חיים/תקצ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תקצ

במג"א פרק ב' לא יאריך בשבר אחד כולי דלכ"ע הוי כשיעור ט' כוחות ופחות מכאן כולי כצ"ל:

שם אבל בתקיעה דתר"ת כולי לענ"ד אין זה מוכרח דלרש"י י"ל דשברים הוי טפי מיבבות והתקיעה הוא כשיעור שלשה שברים ולא סבירא לן הך סברא שכ' הב"י כיון דבסדר תר"ת הוי כתקיעה ולכן שפיר יכול להאריך בשבר אחד אף לשיטת רש"י אך לענ"ד אין להאריך יותר מששה כוחות דאף דשברים ארוכים יותר מ"מ אפיקתי' מכח אחד ואוקמי אב' כוחות ותו לא:

בט"ז ס"ק ג' אבל יותר מט' כו' תיבת יותר היא לאו דוקא דט' מצומצם נמי לא דהוא שיעור תקיעה:

שם והגניחות א"כ משתנים בין דיעה ראשונה לדיעה אחרונה כו' רבים נתקשו בזה דהא מבואר בש"ס דגנוחי ארוך מילולי ואם כן פשיטא דלדיעה אחרונה שהילולי היא ג' כוחות ממילא ששיעור הגניחות גדול מזה: ונלע"ד דהט"ז מפרש דודאי חילוק בין דיעה ראשונה לדיעה אחרונה לענין קול ילולי כמה שיעורו שזה אומר ג' כוחות וזה אומר א' וממילא גם לענין גניחות הוא כן שזה דבר שאין מסתבר דאם כן הו"ל להפוסקים לבאר דפליגי נמי בגניחות אך באמת דודאי עיקר הפלוגתא בזה דודאי ידוע שיעור קול הגניחה שהוא בדרך משל ארוך כשני מניטין וקול הקצר דהיינו כח א' שהוא ארוך מנוט א' לבד רק דפליגי בילולי דמ"ס שדרך המילל לילל בקול א' קצר לבד ודעה אחרונה סברה שדרך המילל לצעוק ג' כחות קצרים תכופים זה אחר זה ואם כן כל היללה בכלל היא ארוכה ג' מניטין אבל מכל מקום יש בזה הפסק קולות שכל קול אין בו רק כח אחד בלבד לכן אנו עושין באמת בתרועה ט' טרומיטין דהיינו קולות קצרים ומופסקים זה מזה אבל בשיעור הגניחה מודים שאינן רק שיעור ב' מניטין כמו לדעה הראשונה אלא שהוא קול אחד בלי הפסק באמצע והוא ארוך יותר מקול קצר אחד מג' קולות שעושה המילל ולפי"ז בתקיעת קש"ק דאזלינין בתר גניחה אין חילוק בין הדיעות ששיעור התקיעה כג' ' קולות קצרים וע' בטור בשם הבעה"ת ובדברי הב"י שם דוק ותשכח:

במגן אברהם ס"ק ב' ויעשה כו' פירושו שם כמ"ש הב"ח כו' כצ"ל ומ"ש רק שלא ישהה פי' שצריך להפסיק מעט בינתיים ר"ל בין השברים לתרועה כמ"ש בסעיף שאח"ז ע' בט"ז ס"ק ה':

במחבר ס"ד צריך לעשות כו' אבל ג' שברים ותרועה כו'. וי"א שצ"ל בנשימה אחת ואם זו לא עשה כו' כצ"ל:

ס"ק ואו אבל בנשימה אחת הוי שפיר תוקעין ומריעין ולענ"ד דמהרא"י מפרש דהש"ס מתרץ דלכך קתני ולא מריעין משום דזה לא מיקרי תרועה מה שהוא מריע בנשימה אחת וזה ראיות מהרא"י דאם איתא דלענין שופר הוא חשוב תרועה א"כ איך קתני ולא מריעין אלא ודאי דלא מחשיב תרועה כיון שהוא מריע בתוך הנשימה של התקיעה:

שם ותו דנהי דשם אין שם תרועה עליו מ"מ כו' כצ"ל:

מ"א ס"ק ה' לא הפסיד כלום ומ"ש הלבוש ואם תקע בין תשר"ת הראשון כו' לא ע' כו' כצ"ל:

ס"ק י' ולפי מ"ש לעיל כו' זה העתיק מלשון הרא"ש שכ' שם קודם לכן שצריך לעשות הג' שברים בנשימה אחת ואחר כך הביא מהראב"ן דין זה המבואר בש"ע כאן וכ' ע"ז יראה דבריו כו' ולפי"ז המחבר שהביא לפסק הלכה כראב"ן ס"ל גם כן דא"צ לעשות הג"ש בנשימה א' וע"ז כ' המג"א ואף בתקיעות דמיושב נ"ל דא"צ ומ"ש לעיל סעיף ד' דצריך נשימה א' היינו לכתחלה:

ס"ק ט' אירע בתשר"ת אפי' שבר א' ר"ל דלא תימא דוקא שני שברים ותרועה מיקרי הפסק אלא אפי' שבר א' אם עושהו אך למותר הוי הפסק אבל אם יבבא א' או ב' נראה מדברי הראב"ן דלא הוה הפסק ואפשר דלדידי' גם בשבר א' הדין כן שאינו קרוי הפסק אך באמת רבינו יואל חולק על הראב"ן כמ"ש בט"ז ס"ק ח' אך אפשר דאינו חולק רק התם דהוה הפסק בין השברים גופייהו ובדברי הש"ע צ"ע דכאן כ' שאם נזכר מיד יתקע שבר א' אלמא דיבבא א' או ב' לא מיקרי הפסק ואפי' בין שבר לשבר ומכ"ש לענין שיפסיד הסדר דלא מיקרי הפסקה וא"כ איך כ' אח"כ דשבר א' מפסיק השבר ודוחק לחלק בין שבר שהוא ארוך קצת כג' טרומיטין ובין יבבא שהוא טרומיט א' או בב' יבבות דמנ"ל לפלוגי בהכי וצ"ע ולפמ"ש המג"א לקמן ס"ק י"ח דדוקא כשמריע כו' י"ל דבתשר"ת או תר"ת אפי' קולות קצרים הוי הפסק ואע"פ שהמג"א כ' לחלק בס"ק י"א בין כשהוא מריע מעין התקיעה שיש לו לתקוע כו' וכמבואר בהרא"ש מ"מ חילוק זה שייך לענין הפסד הסדר אבל לפי מה שפסק הש"ע כאן דאפי' אותה התקיעה עצמה לא הפסיד אלמא דס"ל דכל שאינו עושה קול של מצוה כגון דתרועה בשלימות קול בעלמא הוא ואינו מפסיק אפי' באותו קול עצמו וא"כ מכ"ש דאפי' שבר א' אינו מפסיק להפסיד הסדר כיון דאינו מקרי הפסק כלל:

ס"ק י"א אבל אם הכל נעשה בתקיעה א' כו' ר"ל שלא גמר אותה תקיעה ונתקלקל באמצע הקול כגון שלא גמר השברים ונתקלקל באמצע לא איכפת לן בהכי ואפי' התחיל להריע משום דבזה נמי קלקול הקול הוא כמ"ש לקמן.
ומ"ש ודע דכל זה אפי' בתשר"ת דדוקא כשמריע בתוך השברים שאז היא מעין תרועה כצ"ל כו' ר"ל דאע"ג דלעיל סעיף ד' פסקינן דאפי' גמר כל התרועה לא הפסיד תקיעה ראשונה שאני התם שהתחיל לעשות שברים ועושה שני שברים ותרועה ולכן כשהוא עומד בסדר תשר"ת דמפסקינן דלמא גנח ויליל א"כ כך הוא דינו של תרועה האמור בתורה אלא שלא עלתה בידו כהוגן מחמת שדילג שבר א' בזה לא הפסיד הסדר מידי דהוי אם החחיל להריע ואין קולו יפה שמריע שנית ודיו וכמבואר בהרא"ש משא"כ היכא שעומד בסדר תשר"ת והקדים התרועה לשברים כיון דלא עבדי הכי ילולי והדר גנוחי הרי תרועה זו כהפסיק בקול אחר שאינו מסדר זה שהפסיד כל הסדר וכ"כ הט"ז ג"כ בס"ק י' ע"ש וכוונת המג"א במ"ש ודע דכל זה אפי' בתשר"ת ר"ל כלפי מ"ש בסעיף ז' שיש חילוק בין תשר"ת לתש"ת או תר"ת ע"ז אמר דכאן אפי' בתשר"ת הדין כן:

בט"ז ס"ק י' דא"כ היינו רישא כו' צ"ע דמה ענין זה לרישא דהא י"ל דהכא מיירי שתוקע שברים ואח"כ תרועה כדינו אלא שאחר התרועה תקע עוד הפעם שברים וקמ"ל דהוי הפסק כמו בשברים אחר שברים:

מ"א ס"ק י"ב ואע"פ שי"ל כששומע קול שופר אחר גרע כו' נלענ"ד דאפשר שזה טעם הנוהגין לתקוע בכל פעם תשר"ת לחוד וכמבואר בהג"ה בסי' שאח"ז ובאמת הו"ל לתקוע בכל פעם תשר"ת תש"ת תר"ת כמ"ש בט"ז וע' של"ה ולפי' המג"א כאן י"ל שאינם רוצים להפסיק בין הסדרים בשמיעת קול שופר אחר מחשש הפסק השברים בין התקיעה לתרועה או הפסק התרועה בין השברים לתרועה וכדפריך הש"ס ודלמא גנוחי גנח כו' כבר יצאנו ידי חובה בתקיעות דמיושב לתקיעות תשר"ת תש"ת תר"ת והלכך סומכין עתה על תשר"ת לחוד ואין רוצין להפסיק בתקיעות אחרים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.