בית מאיר/אורח חיים/תד

בית מאיר ‏ אורח חיים תד

עיין סי' ת"ו בב"י מביא הגהות הרא"ש דז"ל וכן מי שבא בספינה לתחום בשבת או בי"ט והוצרך לנקביו ממשמש את נקביו ואי פקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר והו"ל כל העיר כד"א וחוצה לה אלפים ותמה עליו ודחק בשני דרכי' ומ"מ הניחו בצ"ע במ"ש וחוצה לה אלפים ולענ"ד גרם לו מה שהעתיק וכן מי שבא בספינה מחוץ לתחום דמשמע שהיה ב"ה למטה מי' באופן שקנה שביתה אבל להנוסח דלעיל שהוא לפני לק"מ די"ל דאיירי בספינה שהלכה כולה למעלה מי' דלא קנתה שביתה שאז במקום שיורד קונה שביתה כמבואר בש"ע ובב"י בשם הרשב"א איתא נמי הילכך מי שבא בספינה בשבת ולא יצא משם ליבשה מב"ה עד עכשיו הרי הוא מותר לצאת ליבשה ודינו כבני עיר אם הנמל תוך תחום העיר וא"כ משמיענו שאם נצרך לנקביו ובאלפים שיקנה שביתתו אינו מוצא מקום מוצנע אי פקח הוא ילך למקום תחום העיר ויקנה שם שביתו עם בני העיר ויש לו העיר וחוצה לה אלפים לכל רוח וק"ל:

(הג"ה שניה) ואם הוא ספק וכו' אזלינן לקולא מזה מבואר דספק דרבנן לקולא ואפילו יש שני ספיקות לחומרא כי הכא דילמא היא למטה מי' ואת"ל למעלה מי' דלמא יש תחומין למעלה מי' ועיין במ"ל פ"ח מה' שאר אבות הטומאה שר"ל בדעת הרמב"ם להיפוך ופסק דהכא מפומי' דהרמב"ם נפק (אך עיין עירובין מ"ה ע"ב בתוס' ד"ה איבעית אימ' לדבריה' אין ראי' מתחומין די"ל כמו שהקילו אף בדבר שיש לו מתירין כן ה"נ ראה הרמב"ם להקל אף בשני ספיקות:

אמנם דעת הרי"ף פ"ק בסוגי' דאין מפליגין נראה דס"ל דאין לחלק בין דבריהם דתחומין לדשאר איסורים דדבריהם מדמקשה על פי' ר"ח מדבמקום מצוה שרי ע"ש וק"ל ודברי התוס' הנ"ל יש לדחות כיון דהוא תירוצא לא נשאר במסקנא וי"ל דנמי לא אזיל למסקנת רב אשי) הן אמת שבספר איגרת הרמב"ם ראיתי כתב שם תחילה בפסקו בלשון זה והשאלה שנסתפק להתלמוד אם יש תחומין למעלה מי' זה האיסור למעלה מי' ביבשה הוא אבל אויר הים שהוא כרמלית לא יתלה בו איסור תחומין למעלה מי':

ושוב שנית בהתשובה לבבל אחרי שביאר טעמו דבמים אפילו פחותים מי' אי אפשר להיות בו דין תחומין ד"ת אפילו י"ב מיל כתב וזה שאנחנו אמרנו דבר זה וכו' וביארנו בביאור שהשאלה אם איסור תחומין הוא למעלה מי' או למטה מי' אמנם היא ביבשה כמו שנתבאר בתלמוד לשונות אלו לפ"ר מורים שר"ל דבמים למעלה מי' אפילו בכלל ספק אינו כי לא היה שאלת התלמוד עלי' וא"כ לא נשמע כנ"ל מיני' דאף בשני צדדים להחמיר מקלינן בדרבנן אבל חלילה להעלות כזה בדעתו חדא דמה"ת סברה כזו דאם למעלה מי' ביבשה הוא ד"ת בי"ב מיל למה לא יהא אסור בכרמלית מדרבנן מיהא. ותו שהרי בהדיא מבואר בגמרא (אף אם לא היה לו גירסות הלישנא אחרינא) למה דס"ד ליפשט מעובדא דר"ג דאף בים יש תחומין למעלה מי' אע"כ לדחוק בהלשון דמה שאמר ואמנם המים שגבהן י' טפחים ההליכה על גבם מותר לפי שאין איסור תחומין למעלה מי' בכרמלית היינו מפני שהאיבעי' לא אפשטה:

(ובסגנון זה מביאו הב"י בביאור בסי' רמ"ח) והשאלה בתלמוד וכו' זה האיסור למעלה מי' ביבשה הוא. ע"כ נמי על דרך זה זה האיסור שחייבין לנהג בו בתחומין די"ב מיל ביבשה הוא אבל אויר כרמלית לא יתלה בו איסור תחומין למעלה מי' נמי ע"כ שלא יתלה בו הספק איסור מפני שהוא ס"ד וכן התשובה לבבל נמי ע"כ לומר שבקי' לקרא דדחק ומוקי אנפשי' וא"כ חזרה ראייתי בדין ב' ספיקות לאיתנה:

אמנם לפ"ז מ"מ עדיין צ"ע דלפ"ז מחליט דבאויר יבשה שבתלמוד הספק די"ב מיל לחומרא וכדמסיים להדיא בהתשובה לבבל בלשון זה ולא השגחנו בכמות התחום אלא באיכותו אם הוא יבשה כדי שיהיה בו איסור תורה ודאי למטה מי' או כל דבר אם הוא (למטה) וצ"ל למעלה מי' ויהיה בו איסור מספק וע"כ ר"ל או כל דבר היינו האיבעי' שבגמרא על גבי עמוד או בקפיצה והן הן הדברים שהגיה הרמ"א וכתב מיהו אם היה הולך בדרך זה דהיינו ע"ג עמוד או ע"י קפיצה וכו' ותימא לי איך אפשר דמפני דים הוא כרמלית ומעביר מותר בו ד"ת לא יהא אפשר שיהיה בו תחומין ד"ת עד דלהכי בהאויר שהוא ספק הוי ס"ד לקולא ועל גבי עמוד גבוה י' ואינו רחב ד' שהוא מקום פטור כמבואר סי' שמ"ה יהיה באוירו ספק דאורייתא והרי לדעתי ברור מעביר ד' אמות ע"ג עמוד אינו רחב ד' אפילו מותר הוא כמו שמותר להוציא ממנו לאחד משני הרשויות ונמי נימא איך אפשר שיהיה בו תחום דאורייתא למטה מי' וא"כ באוירו דהיינו גבוה י' נמי נימא ס"ד לקולא וצ"ע ואולי מפני כך משנה לשון הגמרא ונקיט האיבעי' דע"ג עמוד בלשון זה שקפץ ע"ג עמודים שאינם רחבים ד' על ד' ור"ל שהאויר שבין עמוד לעמוד הוא אויר ר"ה וצ"ע:

בריש סי' ת"ה מביא המ"א פלוגתא דתשו' אם למ"ד י"ב מיל ד"ת אף בכלים הכי דינא או דבכלים לכ"ע דרבנן וגופי התשו' אינם עמדי. ולפ"ר יש ראיה דכלים לכ"ע דרבנן מדף מ"ה ע"ב דמקשה וליקני שביתה באוקיינוס וכו' ודילמא הנך אזלי והנהו אחרינא נינהו איבעית אימא הוי ספק דדבריהם וקשה הא ודאי חוץ לי"ב מיל באו מאוקיינוס א"ו דבכלים דומיא דגשמים לכ"ע הוי דרבנן אבל י"ל דנכסי הפקר אף למ"ד דקונין שביתה ודאי אינו אלא דרבנן ודוחק לו' שהפוסקים כהירושלמי לא משגיחים כלל בתלמודן כמו שאינן בהראיות שבתוס' והרא"ש דמה"ת ובודאי הם דוחקים באותן ראיות להשוותם עם הירושלמי ולהכי משמע לי הנ"ל ראיה:

אמנם דף ע"ט ע"ב מוכח איפכא כיון דלר' עקיבא דתחומין דאוריית' ה"ה כלים ממילא ה"ה י"ב מיל לשטת הירושלמי ודוק:

ובעיקר הפלוגתא די"ב מיל אי הוי דאורייתא קשיא לי דבדף נ"ה ע"ב במה דמקשה רב חסדא על רב הונא מן מחנה מדבר הא מוכח דג' פרסאות שהוא שנים עשר מיל הוי ד"ת דאל"ה לא מקשה מידי וצ"ע ויש לדחק שהקושי' לר"ע דס"ל כל תחומין ד"ת:

(הג"ה) ואם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה וכו' הוי לי' כל העיר כד' אמותיו וכתב המ"א צ"ל דמקרי יצא שלא לדעת ובודאי דהכי הוא ובהב"י בשם המרדכי נאמר נמי רבינו יואל התיר ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה שכל העיר להם כד"א ופירשו הב"י שכתב זה למ"ד יש תחומין למעלה מי' וממילא ה"ה אם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה והספינה באה לתוך העיר המוקפת לדירה דחשוב יצא באונס מחוץ לתחום שהרי הגוים מוליכי הספינה הוציאוהו מחוץ לתחום והניחוהו בהעיר וה"ה אם הספינה נחה ביבשה מחוץ להעיר ומפני הגשמים או ז"ז מוכרח לצאת מד' אמותיו דהיינו הספינה דחשוב יוצא מתחומו באונס לתוך העיר והוי כשלא לדעת דכל העיר כד"א משא"כ הר"ן דהיינו הי"א שבסי' רמ"ח כדבארתי שם שנכנס בשבת להספינה אף שבארתי נמי שם שהכניסה בהיתר ע"פ דעת הרשב"ם וה"ג מ"מ מדיודע שתצא חוץ לתחום והוא ירצה להלוך בה בכולה זה ודאי הוי לדעת ולולא ששבת באויר מחיצות היה אסור לו לזוז מד' אמותיו ואין ה"נ אפשר אם הספינה היתה הולכה ושבתה ע"י הפלגה בעיר מה שלא אסיק אדעתי' שתבא שם היה נמי לרבינו יואל הנ"ל אף העיר כולה כד"א וזה דלא כדברי ספר ת"ש שבסי' רמ"ח ס"ק י"ג ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף