כף החיים/אורח חיים/תד

כף החיים ‏ אורח חיים תד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] המהלך חוץ לתחום למעלה מי"ט וכו'. דאם יש תחומין למעלה מי"ט בעיא היא דלא אפשיטא בגמ' עירובין מ"ג ונחלקו בה הפו' אי נקטינן לחומרא או לקולא וכמה מן הגדולים כתבו שכל מה שיהיה מן התחומין מה"ת ספיקו להחמיר ומה שהוא מדבריהם ספקו להקל כמבואר בב"י וכמו שפסק כאן בש"ע.

ב

ב) שם. כגון שקפץ ע"ג עמודים וכו'. או שהולך באויר ע"י שם. גמ' ופירש"י שם.

ג

ג) שם. ואין בכל א' מהם ד"ט וכו'. ואף דארוך הרבה לא מהני עד שיהא ד' על ד' א"ר או' ג'

ד

ד) שם. ואין בכל א' מהם ד"ט וכו'. דאם רחבים ד"ט ארעא סמיכתא היא. גמ' שם. פי' ופשיטא דאיסור תחומין נוהג בו. ואם היה עמוד גבוה עשרה ורחב ד' ונכנס ראשו א' לתוך התחום לא יעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא. רש"י שם.

ה

ה) ולפ"ז עגלות ההולכות ע"י קיטור דהיינו שמבעירין אש במכוני שלהם והם הולכים מאליהם ע"י מסילות הברזל שקורין שימין דיפ"יר הגם דלית בהו איסור משום משתמש בב"ח ולא משום עכו"ם העושה הבערה בשביל ישראל דהא הרוב עכו"ם וגם מוכרח הוא לילך בזמן הקבוע לו מ"מ כיון דרחב ד"ט אעפ"י שגבוה י"ט הרי הוא כארעא סמיכתא כנז' וא"כ אסור לישב בו משום איסור תחומין, וכ"כ בשו"ת חת"ס ח"ו סי' צ"ז יעו"ש. וכ"כ בשו"ת מהרי"א אסאד ריא"א סי' נ"ח. וכ"כ בתפא"י על המשניות בכלכלת שבת, וכ"כ בשו"ת זבחי צדק אשר בסוף ח"ב סי' כ"ג. וכ"כ בשו"ת עולת איש חא"ח סי' ו' והב"ד הרב בנו כמהר"ר חיים משה נר"ו בס' משה האיש בהשמטה אחר חלק חו"מ ואפי' אם ישב בעגלות הנז' בע"ש אם יודע שתלך בשבת אסור. כ"כ בחת"ס ובעולת איש שם. ועיין לעיל סי' רס"ו או ך'

ו

ו) ואם זה העגלות של מסלת הברזל הנז' אין הולכות כ"א בתוך התחום עיין בשו"ת זבחי צדק הנז' סי' כ"ד שהביא משם ס' אמרי שבת הנד"מ דאפ"ה אסור לילך בהם בשבת משום עובדין דחול אבל הוא ז"ל השיג עליו וכתב דאין בזה משום עובדין דחול וכתב שכ"כ ג"כ בתשו' ?תמ"ס הנז' ורק אם הולך לצורך חול להתקרב למסחרו אסור יעו"ש אמנם בשו"ת יהודה יעלה חא"א סי' נ"ח האריך הרחיב בענין זה וכתב וז"ל א"כ הוא הדין וכ"ש מה"ט אסור להלוך בשבת בקרונות ההולכות בכח האש ותמרות עשן אף שהנוסעים הם רוב עכו"ם וכו' וגם החולקים על הטור בסי' רע"ו גבי הבערת אש בחימום מודים בהילוך הקרון בכח גבורת האש כיון דנהנה מזאת המלאכה ממש ולית לן בה נר לא' נר למאה וודאי חיישינן למרבה בשבילו וכו' ואפי' בתוך התחום נמי אסור מה"ט דאמרן וכ"ש חוץ לתחום וכו' יעו"ש. והביאו הרב משה האיש בתשו' הנז'

ז

ז) ובענין הקרון הנקרא מותור סיכל ובלשון ערבי טנאבי"ר שהוא הולך ג"כ מכח האש עיין בתשו' הרב משה האיש שם שכתב דבשבת ודאי אסור אף ע"י עכו"ם וכ"ש ע"י ישראל אך ביו"ט והולך ע"י עכו"ם ובתוך התחום שרי להלך בו לכורך מצוה דוקא כגון להלוך לבהכ"נ שהדרך רחוק ויש לו טורח להלך ברגליו יעו"ש.

ח

ח) ובענין האופנים שקורין בסקילי"ט והוא כמו עגלה קטנה שיש בה מקום ישיבת אדם א' לבד ואינה הולכת מכח האש אלאשיש בה שני גלגלים וסביב של כל גלגל וגלגל יש עור ונופחין אותו העור ע"י ברזל הקבוע בו העשוי לכך ואז מתמלאים אותם העורות רוח מסביב כדי שיהא קל לרוץ ודורס ברגליו על איזה ברזל העשוי לכך והולך מאליו ולפעמים מרוב ההליכה ניקב אותו עור ומזמינין עור ודבק לעת הצורך כדי שאם ינקב בזמן ההילוך תיכף סותמין אותו הנקב בעור ודבק המזומן אצלם. אם מותר לילך בזה בשבת או ביו"ט, עיין בתשו' רב פעלים ח"א סי' כ"ה שכתב דבעיר המעורבת מותר לילך בו בתוך העיר בשבת או ביו"ט אפי' לטייל וכ"ש לדבר מצוה ורק צריך ליזהר שלא יעשה הכנסת הרוח בעור בשבת או ביו"ט משום דהוי מתקן מנא אלא יזהר לעשותו מע"ש או מעיו"ט ויהיה נפוח ועומד מבע"י. ברם בעיר שאין בה עירוב ורחובותיה הם כרמלית דההוצאה שם אסור אין להתיר אלא רק למי שרבים צריכים לו ול"ד לשמוע חכמתו או לפקח על עסקי רבים אלא ה"ה אם הוא ש"צ או לקרות הפ' ואין זולתו יודע לקרות או לדבר מצוה כגון שהולך לבהכ"נ לשמוע קדיש וקדושה והדרך רחוק והוא חלוש מחמת זקנה או דבר אחר אבל בעיר שרחובות שלה רחבים ט"ז אמה אין להתיר אפי' למי שרבים צריכים לו והולך למצוה גדולה משום דכמה רבוותא ס"ל דאיכא רה"ר בזה"ז היכא דהרחובות רחבים ט"ז אמה אעפ"י שאין ס"ר בוקעים בו בכל יום יעו"ש: אמנם יש קצת מהאחרונים שדעתם להחמיר בזה משום דרוב ההולכים באופנים הנז' אינם בני תורה ואם תתיר להם בעיר ילכו גם מחוץ לעיר ובנקל יצאו חוץ לתחום דהא ברגע א' ילך כמה אמות וגם שיש לחוש שמא ינקב העור בדרך ויבא לתקנו בעור ובדבק כמו שרגיל לעשות בחול והו"ל מתקן מנא ועובר על איסור דאורייתא וגם לפעמים ימצא מקום גבוה שאינו יכול להתגלגל עליו ויצטרך לנושאו בידיו והו"ל מטלטל ד"א ברה"ר או או בכרמלית וכן הוא המנהג בארץ צבי שאין הולכין באופנים הנז' לא בשבת ולא ביו"ט אפי' בתוך העיר שיש בה עירוב

ט

ט) המחארה דהיינו כעין תיבה פרוצה מצד א' ומניחין על הגמל שתים א' מכאן וא' מכאן ויושבין בתוכה הולכי דרכים אית בה איסור תחומין ואיסור משתמש בבע"ח ושמא יחתוך זמורה ויותר טוב בהתר איסור א' שילך ברגליו אם אין לו סכנה בהולך ברגליו הרדב"ז בתשו' החדשות הנדפסות בפירדא סי' תק"ס יעוש"ב והביאו מחב"ר או' ב' ועיקרי הד"ט סי' ט"ו או' ל' יעו"ש (ועיין לעיל סי' של"ט או' ב')

י

י) וה"ה בעגלה העשויה כמין תיבה ויושבין בה שני בני אדם ויש בה שני עצים מצד זה ושני עצים מצד זה וכל שני עצים מניחין על פרד א' והיא מהלכת בין שני פרדות הנושאין אותה אחד מלפניה וא' מלאחריה יש בה איסור משום תחומין ומשום משתמש בב"ח וחותך זמורה.

יא

יא) שם, ומה שיהיה בדרבנן וכו'. כגון חוץ לאלפים אמה עד י"ב מיל דלכ"ע הוא מדרבנן כמ"ש לעיל רסי' שצ"ז יעו"ש ובלבוש כתב דביבשה שהוא במקום רה"ר ממש ודומה לדגלי מדבר אפי' בתוך י"ב מיל יש להחמיר יעו"ש אבל הא"ר או' א' כתב דבש"ע משמע דפסק לקולא אף ביבשה אם לא חוץ לי"ב מיל למ"ד דאורייתא וכתב שכ"כ ריא"ז ושה"ג וכן עיקר. וכ"פ הר"ז או' ב' וכ"כ האחרונים ועיין לקמן או' ט"ו.

יב

יב) שם. ומה שיהיה בדרבנן וכו'. וה"ה בספיקא דדינא כמ"ש בפ"ק דע"ז ביאורי הגר"א.

יג

יג) שם הגה. מיהו אם היה הולך בדרך זה. ר"ל ע"ג עמודים שגבוהין עשרה ואין ב"פ ואינם רחבין ד' עו"ש או' א'

יד

יד) שם בהגה. למ"ד תחומין די"ב מיל הוי דאורייתא משום דאיכא פלוגתא בזה כמ"ש לעיל רסי' שצ"ז יעו"ש. ולפי מ"ש ב"י סי' תצ"ה בשם הכלבו דלאו דמחמר ושביתת בהמתו ליכא ביו"ט דלא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה אלא אבות מלאכות יע"ש ה"נ לאו דתחומין ליכא ביו"ט אבל הרשב"ן ח"ב סי' רי"ג כתב דתחומין די"ב מיל הוו מה"ת ביו"ט נמי יעו"ש. וכן מוכח בפ' משילין דלמ"ד תחומין דאורייתא ביו"ט נמי אסור מה"ת יעו"ש. ער"ה או' ב' ועיין לקמן סי' תט"ז סעי' ה' וסי' תקכ"ח סעי' א'.

טו

טו) שם בהגה. למ"ד תחומין די"ב מיל הוי דאורייתא. והוא שיהיו כל הי"ב מיל רה"ר גמורה מה"ת ע"ד שנתבאר סס"י שמ"ה סעי' ז' כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רה"ר גמורה שמשם למדו איסור תחומין מה"ת אבל אם חסר א' מתנאי רה"ר בענין שמה"ת מותר לטלטל בכולו אצ"ל שמותר להלך בכולו. ר"ז או' ב' ובענין אי איכא רה"ר בזה"ז עיין לעיל סי' שמ"ה או' ל"ז ול"ח ואו' ע"ג יעו"ש.

טז

טז) שם בהגה. למ"ד תחומין די"ב מיל וכו'. והיינו דוקא ביבשה אבל במים הכל מדרבנן, עו"ש או' א' מאמ"ר או' א'

יז

טוב) שם בהגה. הוי דאורייתא. ודוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוי דרבנן הרלנ"ח סי' כ"ח. והר"מ אלשקר סי' מ"א נראה שהולך בזה. כנה"ג בהגב"י סי' שצ"ז מ"א סי' זה סק"א ועיין לעיל סי' שצ"ז או' ב'

יח

חי) שם. והואיל ואין בימים וכו'. ואפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין לדגלי מדבר ולכן אזלינן לקולא. מ"א סק"ב.

יט

טי) שם. מי שבא בספינה בשבת וכו'. פי' שבא מחוץ לתחום. עו"ש או' ב' וענין היציאה מן הספינה יש שאמרו דדוקא ע"י כבש אבל במעבורת לא ויש שאמרו דאפי' במעבורת מותר ומתבאר מדברי הר"מ אלשקר סי' ק"ח דיש להקל אם לא במקום שנהגו להחמיר. ועיין בתמים דעים סי' ע"ד. כנה"ג בהגב"י, מ"א שם.

כ

כ) ובענין ספינה שהגיעה לנמל בשבת אם מותר לירד ממנה ליבשה הני ידעי רבנן מ"ש מהר"מ אלשקר בסי' ק"ח שהרמב"ם התיר ושכן מצא בתשו' לר"ת עד שתמה על המחמירין. וכיוצא בזה הביא משם הרשב"א כמו שיעו"ש ועיין בתשי' מהר"א בן טואה אשר בסוף ס' התשב"ן בסי' י"ב שהאריך בהיתר זה וכתב שכן דעת רבים מהאחרונים. כס"א סי' של"ע או' ו'

כא

כא) ולענין סדר היציאה מן הספינה הביא מהר"ם אלשקר שם משם המחמירין דוקא ע"י כבש ולא ע"י ספינה קטנה מפני גוים העושים מלאכה בשביל ישראל ושוב הביא משם ר' ישעיה ומשם גאונים שהתירו בפירוש גם ע"י ספינה קטנה משום דהגוים לעצמם מכוונים פי' כיון שההליכה אינה בשביל ישראל דהא לא ידעי דאיכא ישראל בספינה והחזרה אינה אלא לעצמם דהא צריכים הם לחזור לעיר ומה יעשו שם בלב ים נמצא דעל דעת גוים מנהיגים וכיון דהרוב הם מלחים גוים שרי לישראל בהדייהו בדק"ל בהני מילי דהולכין אחר הרוב. ולי נראה טעם נכון אפי' לדעת האוסרים ע"י מעבורת דיתכן שלא אסרו אלא דוקא כשהמלאכה כולה היא בשביל ישראל אבל כל דאיכא רוב גוים ומיעוטא ישראל אזלי ומודו דשרי וכיון דמידי דרבנן הוא יש לסמוך ע"ז להקל וכן שמעתי מכמה גדולי עולם שהגיעו לנמל בשבת ויצאו ליבשה. כס"א שם.

כב

כב) ואם הספינה אינה רוצה ליכנס בנמל ועומדת מרחוק ורומזת לאנשי העיר לשלוח לה מעבירת להוציא איזה אנשים מתוכה ואח"כ הולכת לדרכה אל אחת הערים אם יש שם ישראל שדעתו לבא למקום הזה דוקא ולא למקום אחר יש להתיר בשופי לצאת ביבשה גם ע"י מעבורת לכ"ע כיון דאיכא סכנת נפשות בלתי שום הכרח לילך למקום אחר שא"צ לילך ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואף למ"ש מהר"ם אלשקר שם דבמקום שנהגו להחמיר אין לפרוץ גדר לא כתב כן אלא כשהספינה נכנסה לנמל והרי הוא עתיד לצאת בלילה או ליום המחרת דליכא סכנתא אך בעוברת הספינה דרך העברה בלב ים ואינה נכנסת לנמל הא ודאי פשיטא דאין להחמיר כלל אך הוא צריך ליזהר שלא יוציא שום משא עליו וליזהר מאיזה דברים הגורמים חילול שבת כס"א שם. ולענין טלטול בספינה עיין לעיל סי' שס"ב סעי' ד' וסי' שס"ו סעי' ב' בהגה וססי' שפ"ב ולקמן סי' ת"ה סעי' ז' ועוד עיין לעיל סי' רמ"ח או' ל"ב בעניין אם מותר לצאת מספינה לספינה יעו"ש.

כג

כג) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו'. ואם הספינה גוששת שאין בינה ובין קרקע הים י"ט אינו מותר להלך את כולה דאין לו להלך בה יותר ממיל. בד"ה סי' ת"ה והביאו כנה"ג שם. מיהו המ"א בסי' זה סק"ב כתב דשם בסי' ת"ה סעי' ז' איתא בהדיא דמותר יעו"ש

כד

כד) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו'. ואע"ג דמים קנו שביתה אעפ"י שהם למעלה מי"ט כמ"ש סי' שצ"ז סעי' י"ד י"ל דמים חשיבי כולהו כחדא דמחוברין הם לקרקע. תו' עירובין מ"ה ע"ב מ"א סק"ג.

כה

כה) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו'. ואם יצא פעם אחת ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים. בד"ה שם מ"א בסי' זה סק"ג, א"ר או' ד' תו"ש או' ד'

כו

כו) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו'. לאפוקי אם מהלך הספינה היה עובר על מקום שאינו נמוך עשרה דאז קנה שם שביתה דאעפ"י שיש לו רשות להלך אח"כ למעלה מעשרה כמה שירצה מ"מ אם הגיע במקום שאינו נמוך עשרה או ליבשה אינו יכול לזוז ממקומו כיון שכבר הלך מקניית רשותו אלפים אמה. וכ"כ הריטב"א בהדיא וזהו שסיים הש"ע ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מעשרה. עו"ש א' ב' ועיין לעיל סי' רמ"ח סעי' א' בהגה אם מותר להפליג בספינה אם אין בגובה המים י"ט יעו"ש.

כז

כז) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו'. עיין בשו"ת רע"א מהד"ת סי' ב' שנשאל במים הנקרשים ובעמקם י"ט אם יש היתר לילך על גבם חוץ לתחום כמו בנהר למעלה מעשרה. וכתב דלסברת אבן העוזר בסי' שס"ג דדין קרוש כדין מים והביא ראי' ממתני' דאהלות ולראיה זו כוון ג"כ בשו"ת שב יעקב סי' י"ז לזה יש להקל ג"כ לענין תחומין יעו"ש א"ח או' ג' ועיין לעיל סי' שס"ג או' רי"ב.

כח

כח) שם הגה. ואם הוא ספק וכו'. נראה דה"ה ביבשה אם הוא בסוף אלפים אמה עו"ש או' ב' א"ר או' ה' ור"ל דגם ביבשה ספק למעלה מי"ט אזלינן לקולא מיהו בקובץ על הרמב"ם פכ"ז כתב דביבשה אין להתיר יעו"ש, פ"ת. א"ח שם. ועיין לעיל או' י"א.

כט

כט) שם בהגה. ואם הוא ספק וכו'. מכאן מוכח דאפי' איכא ס"ס להחמיר ולא הוי ספק שקול כי הכא דאת"ל הוו למעלה מי"ט שמא איכא איסור תחומין אזלינן לקולא באיסור דרבנן וכ"כ הרב שער המלך בפ"ז דאישות עו"ש ודלא כהרב פ"מ ח"א סי' ע"ה והפר"ח ביו"ד סי' ס"ט יעו"ש. ומיהו י"ל דהקילו באיסור תחומין טפי משום דאינו שוה בכל. ער"ה או' ג' יעו"ש ובשש"א ודוק.

ל

ל) שם בהגה. ואם כבר יצא וכו'. כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים מ"א סק"ד.

לא

לא) שם בהגה. ומ"מ אם צריך לצאת וכו'. בקושטנדינא נהגו לצאת אעפ"י שלא באו לתחום עד חשיכא ואני חושב שהמנהג הזה נתפשט מאליו ולא מיחו בידם כיון שיש להם על מה שיסמוכו ואכן ראוי ליזהר שלא יוציאו מטלטלין מן הספינה ואפי' ע"י עכו"ם מהריב"ל ח"ג סי' ע"ג והדרב"ז בתשו' ח"א סי' פ"ז כתב אין ראוי להתיר זה בפני ע"ה וכן אני נוהג שאיני יוצא אלא א"כ הוצרכתי לנקבי כנה"ג בהגב"י. עו"ש או' ב' וכ"ז אם הספינה עומדת שם כל השבת ויכול להתעכב שם עד מו"ש אבל אם הספינה עוברת משם ביום שבת ואם ישאר שם הספינה תוליכו לעיר אחרת שאינו חפץ בה שרי לצאת אעפ"י שאין צריך לנקביו וכמ"ש לעיל או' כ"ב וגם חפציו שרי להוציא ע"י עכו"ם שלא ילכו לאיבוד ורק שלא יעשה עמו מקח על שכר ההוצאה רק יאמר לו למחר אני מרצה אותך.

לב

לב) ואם שני קצי העיר נמשכים אל תוך המים והעיר בנויה לארכה ביניהם כמין קשת אז מותר לירד מתוך הספינה בעצמה כשבאת אל הספר תוך הקשת דהוא חשוב כמו תוך העיר. דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגב"י או' ב' ועיין מ"א סי' ת"ה סק"ו ובדברינו לשם או' כ"ז.

לג

לג) ואף במקום שאסור לצאת אם כותים ירדפוהו חוצה מותר אך לא יאמר להם שירדפוהו, דרשות מהרי"ל. ובקושטא ראיתי נוהגים שישראל אחד אומר לגוי שיוציאוהו בע"כ, שכנה"ג שם או' ג' מ"א סק"ה. א"ר או' ו' תו"ש או' ז' ר"ז או' ג'

לד

לד) שם בהגה. הו"ל כל העיר כד"א וכו'. והטעם דכיון שיצא בהיתר הו"ל כמי שיצא שלא לדעת דכל העיר כד"א כמ"ש סי' ת"ה סעי' ה' וסעי' ו' מ"א שם. תו"ש שם.

לה

לה) שם בהגה. הו"ל כל העיר כד"א וכו'. ואם יצא ממקום שפגע למטה מיו"ד אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר. מ"א שם. א"ר שם תו"ש שם ר"ז שם ועיין לעיל סי' ת"ג או' י"ב.

לו

לו) הבא בשבת מחוץ לתחום דהיינו (תוספת ביאור מן התו"ש) שפגע פעם אחת למטה מיו"ד וגם עתה הוא למטה מי"ט אף שבהליכה היה עולה למעלה מי"ט מ"מ כיון שעכשיו הוא למטה מי"ט והוא רחוק ממקום שביתתו חוץ לתחום אין לו בשבת רק ד"א ומ"מ ביו"ט שלאחריו יש לו אלפים משום דיו"ט ושבת הם ב' קדושות ואין בו איסור משום הכנה (כדלקמן סי' תט"ז סעי' ב') כיון דלא עביד ולא מידי. ב"י בשם הג"א ושה"ל דלא כהשה"ג. מ"א שם. א"ר שם, תו"ש שם, ר"ז או' ד' מחה"ש.

לז

לז) שם בהגה. או שצריך לנקביו וכו'. וכ"ז כשלא מצא מקום צנוע לפנות בו וכן מקום להסתר מהחמה או מהגשמים עד שיכנס לתוך העיר דאל"ה אסור לו לפנות וכדלקמן סי' ת"ו וז"ש מור"ם ז"ל ועיין לקמן סי' ת"ו.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---