בית מאיר/אורח חיים/שיא

בית מאיר ‏ אורח חיים שיא

סעיף א' ואם אין לו לא זה ולא זה מטלטלו טלטול גמור הכי כתבו כל הפוסקים בשם רש"י עיין בב"י ובמקומו בפי' רש"י לא מצאתי שום משמעות ויראה שכיוונו לפי' רש"י יומא דף פ"ה שם כתב רש"י שמעתי שמצילין את המת לחצר המעורב דליכא אלא איסור טלטול בזה מבואר דמתיר הטלטול להדיא ולאו דוקא מן הצד כמשמעות הרי"ף והנה התוס' שבת הקשה מזה על פרש"י בשבת צ"ד ע"ב דפי' או בדליקה והרי שם התיר רב נחמן אפילו לכרמלית ומכח זה ממציא מחלוקת דלרש"י לא שרי הטלטול להדיא אלא בחצר המעורב דליכא אלא חד איסור טלטול אבל לכרמלית באמת אינו מתיר אלא ע"י ככר או תינוק ואפשר אינו מוכרח דנהי דמדר"נ בדף צ"ד נשמע ההיתר אף לכרמלית מ"מ הפלוגתא דת"ק עם ר"י בן לקיש מוכרח לפרש באופן דאין בו אלא איסור טלטול דאילו איירי נמי בלכרמלית לא אזיל שפיר הסוגיא לא נצרכא אלא לר"י בן לקיש דהא אף לת"ק נמי היה מקום לספוק דאיסור טלטול לחוד שפיר מודו דשרי א"ו דלא איירי כלל בהיתר איסור הוצאה כדמוכח נמי מלשון ר"י ב"ל דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה ואילו איירי חידושו להיתר הוצאה לרשות האסור הא משמע נמי מדלא פי' לכרמלית דה"ה אפילו לרה"ר וזה הא ודאי ליתא א"ו דכל עיקרה דברייתא זו נשנית עלה דמתני' דכל כתבי דף ק"כ דנאמר שם להיכן מצילין לחצר המעורבת עלה ת"ר אין מצילין את המת ואפילו לחצר המעורב ועלה אמר ר"י ב"ל שמעתי שמצילין ואין צריך לבאר יותר כיון דעל המתני' דאיירי בחצר המעורב נשנית וממילא ניחא דמוכרח לומר לא נצרכא אלא לריב"ל ואולם בפרק המצניע דהתיר ר"נ לכרמלית מדלא ביאר הש"ס שהיה מפני דליקה דוקא כדפיר' הרא"מ מסתביר לרש"י ז"ל לפרשו באמת דה"ה מפני בזיון וכתב ואי משום כלומר איך אפשר לפרש נמי משום בזיון הא טלטול לא הותר מפני בזיון וקאמר אי איירי משום בזיון מניח עליו כא"ת אבל באמת שמפני הדליקה שהותר הטלטול להדי' ה"ה אף בתרתי כמו לכרמלית י"ל דמודה דשרי בלא ככר או תינוק ודו"ק:

סעיף הנ"ל וכל זה באותו הרשות עיין מ"א:

וכבר עמד הח"ש לבטל כל דבריו ולענ"ד משמע נמי מלשון הרמב"ם איפכא מדכתב מצילין אותו מפני הדליקה מכל מקום נהי דההצלה לר"ה ודאי אינו בכללו היינו מבואר מן הטעם דיהיב שמא יבא לכבות דודאי לא שייך לגבי רה"ר דהוא ד"ת אבל לכרמלית דרבנן דשייך הטעם שמא יבא לכבות שהוא להרמב"ם שפוסק מלאכה שאצ"ל חייבים עליה דאורייתא משמע שאף כרמלית בכלל ההצל' מ"מ וק"ל:

סעיף ח וגם לא נתכוין לזריעה עיין מ"א הניח בצ"ע דמ"ש מחטין שזרען בקרקע ולי נראה שדייק הב"י לשון התוספות הכא ובפרק חלון דבתר שחידש הר"י דרגילות הוא שמתוספין מחמת לחלוחית וכו' מסיים ודוקא נקיט הטומן אבל במתכוין לנטיעה חושש משום כולן ולדעת המ"א היה לו לומר ונקיט הטומן אף משום מעשר אלא משמע לי כונתם דמשום דדרכם להוסיף ע"י ההטמנה אעפ"י שלא השרישו להכי יש בהם נמי משום גזירות קצירה בנתכוין לזריעה משא"כ בחוטין דכל שלא השרישו ודאי דלא מתוספין וזה נראה מדכתב הש"ס הרבותא לענין שבת ואעפ"י שהוסיף ש"מ דיש סברה שעי"ז יהא שייכות זריעה לענין שבת ומכל מקום שרי מפני שלא נתכוין לכך אלא להטמנה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף