בית יעקב/כתובות/יט/ב

בית יעקב כתובות יט ב

דף י"ט ע"ב

ברש"י ד"ה עדים כו' וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו וכו'. הר"ן כתב ליישב דברי רש"י שהוצרך לומר דמיירי במעכשיו משום דאלת"ה תיקשי ל"ל דר"כ הא בלא"ה אסור לכתוב שטר כזה דמוקדם הוא לזה כתב דמיירי במעכשיו והקשה ע"ז דמ"מ קשה הא בלאו דר"כ אסור לכתוב שטר ללוה רק בשטר הקנאה דהוא בין ילוה ובין לא ילוה ותי' דלא חיישינן רק לשמא ילוה בתשרי שהדבר מצוי אבל לשמא לא ילוה כלל דלא שכיח לא חיישינן וכשכותבין מעכשיו אי לאו דר"כ היו כותבין רק משום דר"כ אע"ג דמדינא מצי למיעבד לא שפיר עבד עכ"ל הר"ן ולכאורה עדיין קשה כיון דאי לאו דר"כ כשאומרין שטר אמנה נאמנים ואינו גובה בו אף שהמלוה אומר שכבר הלוה וע"כ דהב"ד חיישי דלמא עדיין לא לוה וכיון דהב"ד חוששין ולא גבי מיורשין ולקוחות אף דלא טענינן להו מילתא דלא שכיח אלמא דמ"מ שכיח הוא קצת מה"ת לא יחושו העדים הא כתב השיטה בב"מ דף י"ג וי"ט דכל מה דחיישינן בנפל חיישינן לכתחילה שלא יכתבו העדים מכ"ש הכא דחיישינן אפי' בשטר דלא נפל, לשמא לא לוה מכ"ש דאין כותבין לכתחילה למסור למלוה שטר אמנה מחשש דשמא לא ילוה. ולתרץ נראה. דאף דעדים א"צ לחוש לשמא לא ילוה דל"ש הוא שהלוה יאמין למי שחשוד שלא ילוה מ"מ כשהמלוה כאן עליו לברר דאי איתא שהלוה היו לו עדים בדבר וכמ"ש התוס' בב"ב דף נ"ב בד"ה מודה לי אבא וכמו שמותר לעדים לכתוב שטר כשיש תנאי בע"פ וא"צ לחוש לשמא לא יקיים התנאי ואמנה כמו תנאי הוא כמ"ש הש"ך בסי' פ"ב. ומ"מ כשהוא תנאי בקום ועשה על המלוה לברר שקיים התנאי אף דעדים א"צ לחשוש לשמא לא יקיים. ועוד י"ל דאפשר דהב"ד ג"כ גובין בו דלא חיישינן כלל לשמא לא לוה כלל כמ"ש הר"ן כיון דלא ידעינן מדר"כ ומיירי שהמלוה כאן ואומר שאינו אמנה רק שמעיקרא תיכף קודם שנתן זה השטר הלוה המעות והוי כמודה שלא הלוה אח"כ ועל הלואה שאומר שהי' בשעת כתיבת השטר מכחישין אותו העדים ולכך צריך לדר"כ ומש"ה אין נאמנים והמלוה נאמן שהלוה בשעת מעשה ומש"ה אף אם המלוה מת והעדים אומרים שנתוודע להם אח"כ שהוא אמנה דנאמנים לפוסלו כמבואר בח"מ סי' מ"ו סעיף ל"ז אף דלא חיישינן לשמא לא לוה דלא שכיח מ"מ חיישינן לפרעון כיון שהשטר פסול משום דרב כהנא. והא דלא חיישינן באמת שלא ילוה כתבתי לקמן בדף כ' בד"ה הר"ן בסוגיא זו:

ומה שהקשה הר"ן דהאיך מותר ליתן שטר אמנה דלמא לא ילוה כלל נלפע"ד ליישב דס"ל לרש"י כיון דשעבוד חל מעכשיו העדים מפקי לקלא ולקוחות אפסדו אנפשייהו ודמי להא דמבואר בח"מ סי' ס"א סעיף ז' בשטר שכתב בו שנתחייב עד אלף זהו' מה שיכתוב ויחתום הלוה בח"י דמהני ולפ"ז ה"נ אם הימני' הלוה למלוה ואמר לו שמחייב עצמו מעכשיו והימני' למלוה כשלא יכחישו עדים ויאמר שלוה יהיה השטר כשר ויהיה מחויב באותו שטר דהרי הימניה שיהיה כך אם יאמר כך כמו בגט בגיטין דף ס"ד דמהני אפי' להתגרש מעכשיו ואינה אסורה רק מטעמא דר"כ דחשיב עולה והטעם נראה דחיישינן דלמא יפול קמיה יתמי והוא לא עשה השטר רק ע"ת שיאמר המלוה ואפי' אם ישקר ואונסא דמיתה לא אסיק אדעתיה ואף דבמטלטלין מותר לקבל פקדון בלא שטר ולא חיישינן דלמא שכיב ויוחלט ביד יורשיו דשא"ה בשטר שהב"ד יחשבו לשטר כמי שנחקרה עדותן ויגבו הב"ד ע"פ עדות שקר ואפי' אם יבואו ב' ויעידו שהיה אמנה יחשבו כתרי ותרי ודמי למעידין עדות שקר והא דשטר בתנאי מותר להשהו' כבר כתב הר"ן דשאני תנאי דחל שעבודיה במקצת משא"כ בשטר אמנה דלא חל שעבודו כלל ועדות שבשטר חשיב כשקר לגמרי ואי לאו דר"כ לא היינו חוששין למיתה ורשאין העדים לעשות כך וממילא כשיבואו עדים ויאמרו שהוא שטר אמנה ונכתב ע"ת דהלואה נגד עדים לא הימניה וכיון שיתברר בעדים שנעשה ע"ת המלוה צריך לברר שקיים תנאו כמו בשאר תנאי בקום ועשה דצריך לברר שקיים תנאו:

בתוס' ד"ה זימנין דמשהי לי' והלכך לא קרי לי' עולה. נראה בכוונתם דאי אשתלי ואשתהה פעם אחרת לא עביד איסור בשוגג כיון שנעשה בגרמת הלוה ע"י שהיי' ראשונה:

בגמרא מודעה הי' דברינו א"נ. הר"ן כתב הטעם דמשוי נפשייהו רשעים שחותמין שטר שנמסר על מודעה משום אונס ממון ומר בר ר"א סבר דמותרין לעשות כך. והא דבאמת מותרין לחתום משום אונס ממון דהלוה אף שיוכל לבוא הפסד ללקוחות ומשום אונס ממון דידהו אסור נראה דהוא מטעם דבשלמא משום הפסד ממון דלוה מותרין לכתוב שטר משום דיכולין ליתן לשכנגדו שטר מודעה ועוד דמ"מ נכתב בצווי הלוה ושם שטר עליו משא"כ באונס מחמת ממון דעדים דשקר גמור הוא:

בגמרא תנאי היו דברינו. עיין בהר"ן שהקשה הא אמנה גופי' תנאי הוא דמ"ל האמינו בנתינת המעות או האמינו בקיום התנאי ותי' משום דבאמנה לא נשתעבד לוה למלוה כלל דבידו שלא ילוה ממנו משא"כ בקיום התנאי בידו של מלוה לקיים התנאי בע"כ וחייל שעבודו במקצת דמותר להשהות שטר כזה בביתו דומיא דשטר פרוע דמשהה לי' אפשיטי דספרא ע"ש:

ולכאורה קשה דא"כ שטר ע"ת שעל הלוה בקום ועשה או בשב וא"ת שביד הלוה הוא לפטור מהלואה לא יהיו נאמנים העדים ובש"ס ופוס' לא מחלקי כלל. אמנם נראה דבתנאי כזה מיקרי ג"כ חל שיעבודיה שהרי הלוה משועבד למלוה במנה או בקיום התנאי ולפעמים קיום התנאי במעשה או במניעת המעשה של לוה שוה כל החוב ודאי דנקרא חל שעבודיה משא"כ באמנה דמלוה אין על הלוה שום שעבוד. והנה בתנאי דאם בלא מעכשיו בשטר חיוב וביד הלוה לחזור בו ולומר אין רצוני בקיום התנאי ולהתחייב לך דמי ממש לאמנה כיון שאין ביד המלוה לקיים התנאי בע"כ של הלוה ודוקא בתנאי מעכשיו שיכול המלוה לקיים בע"כ דלוה משא"כ בלא מעכשיו אפי' במקום דליכא חשש מוקדם כגון בתנאי שצריך לקיים ביום שנכתב דוקא מ"מ ה"ל עולה כיון דלוה יכול לחזור. עוד כתב הר"ן דהאיבעיא בתנאי הוא בין בכת"י יוצא ממ"א ובאין כת"י יוצא ממ"א אי דמי לאמנה כיון דהוי מתחלה כאלו נתפרש שהי' בלא תנאי וכשאומרים עכשיו תנאי משוי נפשייהו רשעים וכו'. ולכאורה קשה הא באמנה גופה אי לאו דר"כ הי' מותר לעדים לחתום באמנה במעכשיו דכיון שהלוה האמינו ל"ח שמא לא ילוה כלל רק משום דר"כ אסור וכיון שכתב הר"ן דבתנאי לא שייך דר"כ משום דחל שעבודי' במקצת מה"ת לא יהיו נאמנין ונראה בכוונתו שבעל האיבעיא הי' מסופק בסברת הר"ן גופי' אי תנאי דומה לאמנה ואפשר דבתנאי שייך דר"כ וממילא אף בתנאי משוי נפשייהו רשיעי או דלמא רק באמנה גופי' אסור משום דר"כ ובתנאי דחל שעבודא במקצת לא שייך דרב כהנא ולאו עולה הוא:

בתוס' ד"ה ואם כת"י וכן בכל ב' כיתי עדים וכו' ואמאי לא מהימני בתראי במיגו וכו'. ונראה דקושיא זו ל"ק במקום דבתראי אומרין להוציא ממון דהא אפי' כשיש להבע"ד מיגו לא אמרינן מיגו להוציא וקושייתם אינה רק כשאומרים להחזיק. אך גם זה לפענ"ד י"ל דמיגו מגברא לגברא לא אמרינן שמא יפסלו העדים בגזלנותא ויפסלו הרבה שטרות שאותן העדים חתומים בהם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף