בית יוסף/אורח חיים/תקב

בית יוסף ‏ אורח חיים תקב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים וכו' משנה בפרק המביא כדי יין (לג:) ומפרש טעמא בגמרא (שם.) משום דקא מוליד והרמב"ם כתב בפ"ד שהטעם מפני שלא הותר בי"ט אלא להבעיר מאש מצויה אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב וכ' ה"ה שטעמו מפני שאין זה כביצה שנולדה שאסורה שהרי דבר זה אינו ראוי לעצמו אלא לבשל או לאפות בו ונראה שאם הוציא שמותר להשתמש בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא היה לו להוליד כיון שאפשר לו מבערב והטעם הזה כ' ג"כ הרשב"א כדברי רבינו עכ"ל :

ואין עושין פחמין ג"ז משנה שם (לב.) ופי' רש"י משום דהוו כלי לצורפי זהב והר"ן פי' טעמא מפני שהוא מכבה:

ואין נופחין במפוח מפני שדומה למלאכת אומן אלא בשפופרת בריית' שם (לד.):

כתב א"א ז"ל במפוח קטן של בעל הבית וכו' עד מכלל דכל מפוח אסור שם וכ"כ גם כן התוס' וסמ"ג אלא שהתוס' כתבו בסוף דבריהם מיהו העולם נהגו היתר על ידי להפכו מלמעלה למטה ואומר הר"פ דיש לדחות מה שפי' מדלא מפליג וכו' דשמא הא עדיפא ליה דכולה בשל אומן קא מיירי ע"כ:

כשעושה האש ונותן עליה הקדיר' צריך ליזה' בסידור העצים ובנתינת הקדירה עליהם שלא יהא דומה לבנין דאמר רב יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא וכן קידרא וכן פוריא וכן חביתא בפרק המביא כדי יין (לב: לג.) איתא להאי מימרא דרב יהודה:

ומ"ש רבינו פירוש כשעושין מדורה גדולה עושין ד' שורות של עצים וכו' כן כתב שם הרא"ש לפרש דברי הרי"ף וביאור דבריו שכשעושין מדורה גדולה עושין ד' שורות של עצים לד' רוחות כעין ד' דופני התיבה ונותנים עליהם עצים למעלה ודומה לאהל ובהא קאמר שלא יעשה הדפנות תחלה ואח"כ יעשה עליהם הגג משום דהוו דרך בנין אלא אחד יאחוז העליונים שהם לגג בידו באויר ואח"כ יסדרו תחתיו עצים הכתלים דהשתא לא הוי דרך בניין וכך הם דברי רש"י והרמב"ם כתב בפ"ד העושה מדורה בי"ט כשהוא עורך את העצים אינו מניח זה על זה שיסדר המערכה מפני שנראה כבונה אלא או שופת העצים בערבוב או עורך בשינוי כיצד מניח עץ למעלה ומניח אחר תחתיו ואחר תחתיו עד שהוא מגיע לארץ וכיוצא בזה הם דברי הרי"ף וכתב הרא"ש פי' לפירושו כשעושין מדורה גדולה עושין ד' שורות של עצים וכו' וכמ"ש רבינו בסמוך:

ומ"ש רבינו מדורה העשויה מעצים דקים מותר להסיר מהם וכו' אינו ענין למימרא זו דר"י אלא מפני שהזכיר דין אחד במדורה סמך לו דין זה שהוא ג"כ במדורה ואח"כ סיים לפרש כל הדברים שנזכרו במימרא זו דרב יהודה קידרא וביעתא ופוריא וחביתא ודין זה דמדורה העשויה מעצים דקים איתא בפ"ב דביצה (כב.) א"ר יהודה קינסא שרי כך היא גי' הרי"ף ופירשה כמ"ש רבינו וכ"פ הרא"ש בשם הערוך וכ"פ המרדכי בשם ר"ח וכ"כ הרמב"ם בפ"ד ואיצטריך רב יהודה לאשמועינן דשרי דלא תימא דהוי כמסתפק משמן שבנר דאסור ומשמע דאם אחזה האור בהם אסור להסיר מהם מיהו משמע מלשון רבינו דדוקא בעצים דקים הוא דאסור לפי שכולם חשובים כאחד והרמב"ם כתב בפ"ד אגודה של עצים משמע דדוקא באגודת עצים הוא דאין מותר להסיר מהם אלא בשלא אחזה בהם האור ולא כשאחזה אבל עצים גסים אפי' אחזה בהם האור מותר להסיר מהם אבל הרוקח סתם וכתב עצים שבאש אין לסלק דהוי כמכבה והמרדכי כ' על פי' ר"ח דקינסא שרי ולפ"ז משמע שאם אחזה בהם האור אסור להסירם בי"ט מיהו ליקח האוד מצד זה להניחו בצד זה של מדורה מותר כיון שאין מתכוין כלל לכיבוי ע"כ ובפ"ב כ' אם לוקח אדם אוד מן המדורה להאיר בלילה לא דמי למסתפק מן הנר מיהו העולם רגילין ליזהר ונכון עכ"ל ודע שיש גורסין קינבא במקום קינסא ומפרשי' בע"א ויתבאר בסי' תקי"ד בס"ד:

ומ"ש רבינו וכן הקדירה כששופתין אותה וכו' לעיל קאי ולסיים פי' מימרא דר"י דאמר וכן קידרא וכן ביעתא וכן פוריא וכן חביתא בא עכשיו רבינו:

ומ"ש וכן ביצים כשצולין אותם ומניחין אחת ע"ג שתים וכו' כך פירשו התוס' והרא"ש והר"ן ולאפוקי מרש"י שפי' ביעתא ביצים גסות הניתנות ע"פ כלי חלול כעין טרפייד או על האסכלא דכיון דלא עביד השתא מחיצות לא הוי דרך בנין ושרי והרמב"ם כ' בפ"ד אפי' ביצים לא יעמוד אותם שורה ע"ג שורה עד שיעמדו כמו מגדל אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה:

ומ"ש על וכן פוריא ודוקא כשהדפנות מחוברות וכו' כ"כ התוס' והרא"ש שם ומשמע מדברי התוספות שאע"פ שיש להם מחיצות אם אינם מגיעות לארץ מותר ומיהו כשמגיעות פחות מג"ט סמוך לקרקע נראה דכנוגעים בקרקע דמו דכל פחות מג"ט כלבוד דמי והר"ן בר"פ תולין כ' בשם הרשב"א טעם אחר להתיר פריסת השולחן ע"ג ספסליו שהוא מפני שא"צ לאויר שתחתיו משא"כ במטה שמשתמש באויר שתחתיה בנתינת סנדלים וכיוצא בהם וכבר כתב גם כן רבינו בסמוך טעם זה בשם הרשב"א והמרדכי בפ' המביא כתב ב' הטעמים:

ומ"ש רבינו אבל אבנים של בית הכסא מותר לצדדן מימרא דר"נ בפרק המביא כדי יין (לב.) ופירש"י אבנים גדולות שמצדדין אותם להיות כמין מושב חלול ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לב"ה ומפרש טעמא בגמרא משום דבנין עראי מדאורייתא שרי ורבנן הוא דגזרו ביה והכא משום כבוד הבריות לא גזרו:

ומ"ש רבינו רש"י פי' דכל זה דלא כהלכתא וכו' כ"כ שם אהא דקאמר בגמ' והלכתא יבשתא שרי רטיבא אסור אבל התוספות כתבו דדוחק הוא לומר דכל הני מילי דלא כר"ש אלא נראה לומר דאפי' ר"ש מודה הכא דאסור דהא דאר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר שאין מתכוין לעשותו אבל הכא מתכוין לעשות מה שהוא עושה וגם הרא"ש כתב על דברי רש"י ול"נ דמה ענין זה לדבר שאין מתכוין הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים גזירה אטו בנין ואליבא דהלכה היא מלתיה דרב יהודה וכן דעת הרי"ף שפסקה להא דרב יהודה וכ"פ הרמב"ם בפ"ד:

כתב הרשב"א בשם התוספות שלא אסרו אלא כה"ג שצריך לאויר של מטה וכו' כ"כ ג"כ שם הר"ן בשם התוס':

אין סומכין את הקדירה בבקעת עץ לחה וכו' בפ' המביא כדי יין (לב:) תנן אין סומכין את הקדירה בבקעת ופי' רש"י קסבר לא ניתנו עצים אלא להסקה ור"ש מתיר ופי' רש"י ור"ש מתיר דלית ליה מוקצה ובתר הכי איפליגו אמוראי (לג.) בחיזרא כלומר ענף עץ שהוא חד כקוץ וראוי לתקעו בכלי כמין שפוד ולצלות בו ואסיקנא והלכתא יבישא שרי רטיבא אסור וכ' ע"ז רש"י הך הלכתא אליבא דמאן דאית ליה מוקצה איקבע אבל אנן כר"ש ס"ל ותמה עליו הרא"ש דרב אשי קבע הלכתא דלא קי"ל הכי ור"ת פי' דטעמא דאין סומכין לאו משום מוקצה אלא משום גזירה י"ט אטו שבת כדמסיק בפ' כל הכלים (קכד.) ומסיק התם דמתני' דהכא ב"ש היא ור"ש מתיר כב"ה והא דקתני שלא ניתנו עצים אלא להסקה ה"פ ובשבת לא חזו להסקה וגזרינן יו"ט אטו שבת ומסקנא דשמעתין והלכתא יבישא שרי רטיבא אסור קיימא שפיר כהא דמוקי התם מתני' כב"ש והא דאסור רטיבא לאו משום דסבר כב"ש דלא ניתנו עצים אלא להסקה אלא היכא דחזו להסקה שרו ב"ה לכל דבר ורטיבא דלא חזי להסקה אסרו לכל דבר ולא משום דמוקצה אלא משום דגזרינן בי"ט אטו שבת עכ"ל וכך הם דברי רבינו והמרדכי כ' בשם אבי העזרי כדברי רש"י אבל הרי"ף כתב אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה וכ' הר"ן פי' שכיון שאין מיוחדים אלא להסקה בלבד ואין תורת כלי עליהם יש להם דין מוקצה לגבי שאר מלאכות ומיהו במידי דאיכא תורת כלי עליהם שרי לאישתמושי ביה אפילו למלאכה שאינו מיוחד לה דהא מסיקין בכלים אע"פ שאין מיוחדין להסקה וסוגיין דהכא מחלפא בהדי סוגיין דפרק כל הכלים דהתם מייתינן מתניתין דאין סומכין את הקדירה בבקעת ואמרינן דהיינו טעמא משום דגזרינן י"ט אטו שבת ומפקינן לה מהלכתא דמוקמינן לה כב"ש וכדאיתא התם ולא מדכרינן טעמא דלא ניתנו עצים אלא להסקה והכא לא מדכרינן עלה ב"ש וסוגיין דהכא עיקר משום דאיתא בדוכתא הילכך נקטינן כסוגיין וההיא סוגיא ליתא עכ"ל ודעת הרמב"ם כדעת הרי"ף שכתב בפ"ד אין סומכין את הקדירה ולא את הדלת בבקעת של קורה שלא התירו לטלטל עצים ביו"ט אלא להסקה בלבד עכ"ל ולגבי חיזרא כתב הרי"ף כמסקנא דאסיקנא יבישא שרי רטיבא אסור ויש לתמוה עליו כיון שהוא פסק כמ"ד לא ניתנו עצים אלא להסקה היכי שרי ביבישה לתקעו בצלי ולצלות בו הא מאן דהוה אסר בחיזרא לא הוה אסר אלא מטעם דלא ניתנו עצים אלא להסקה כדאיתא בגמרא וי"ל דאע"ג דלא ניתנו עצים אלא להסקה שרי לתקעו בצלי ולצלות בו מפני שתשמיש זה דומה להסקה והיינו דיהבינן טעמא למאן דשרי מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו כלומר כיון שתשמיש זה לצלות צלי הוא וכי מסיק לה בנורא תשמישו נמי לצלות צלי הוי תשמיש זה דומה להסקה ושרי והר"ן כ' אהא דאמרינן רטיבא אסור לאו למימרא דרטיבא אסור למיתביה בהיסק גדול אלא לומר כיון דרטיבא לא חזי אלא ע"י תערובת לא אמרינן מה לי לצלות בו מה לי לצלות בתערובת גחלתו כיון שאינו ראוי לצלות בגחלתו בפני עצמו כדרך שהוא צולה בו לבדו ע"כ והרמב"ם כתב בפ"ב קוץ רטוב הרי הוא מוקצה מפני שאינו ראוי להסקה לפיכך אסור לו לעשות כמו שפוד לצלות בו בשר ובפ"ד כתב לא תכנס אשה בין העצים ליטול מהם אוד לצלות בו וכתב שם ה"ה כבר נתבאר בפ"ב שקוץ רטוב אסור לצלות בו וקוץ יבש כתבתי שם שמותר ואפשר שאוד ר"ל לדעת רבינו עץ לח ורטוב שאינו ראוי להסקה בפ"ע אבל עץ יבש ודאי מותר כ"כ הרשב"א ז"ל עכ"ל ול"נ דאין צורך לידחק בכך אלא אוד עץ יבש הוא ואפ"ה אין צולין בו ולא דמי לחיזרא שהוא חד ודק כמו שפוד וא"צ תיקון כלל הלכך כיון דיבש הוא שראוי להסקה צולין בו אבל אוד כיון דעב הוא ולא חזי לשפוד בלא תיקון אלא על ידי הדחק אף על גב דיבש הוא שראוי להסקה אין צולין בו ולפי זה צריך לומר שמה שנתן טעם הרמב"ם שם שלא התירו לטלטל עצים ביו"ט אלא להסקה בלבד לא קאי האי טעמא אלא לאין סומכין את הקדירה ולא הדלת בבקעת אבל מ"ש לא תכנס אשה בין העצים ליטול מהם אוד לצלות לא מיתסר אלא מטעמא דפרישית:

אין מבשלין בקדירות של חרס חדשות וכו' בפ' המביא כדי יין :

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.