ביאור הגר"א/יורה דעה/רסז

ביאור הגר"א ‏ יורה דעה רסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) מ"ע כו'. מפורש בתורה:

(ב) ואינם נימולין כו'. אפי' הנימולין ליום א' וכמש"ל ר"ס רס"ב:

(ג) לקח א' כו'. גמ' שם והרמב"ם השמיטה דגריס כגירסת השאלתות וכמ"ש רש"י ד"ה ה"ג ותוס' ד"ה כגון כו':

(ד) כ"ש קנה כו'. גמ' שם וכבר כ' הרמב"ם וש"ע ומקנת כסף נימול כו':

(ה) ואע"פ שלקח כו'. עבה"ג וכ"ש לגירסא שלנו דאמר זה שפחה וזה עוברה דוקא בשנים:

(ו) ונתעברה בביתו. שם בגמ':

(ז) ואם טבלה כו'. ממש"ש ות"ק לא שני ליה כו' ואם איתא שני ליה בכה"ג אבל פשטא דסוגיא לא משמע כן וגם ממ"ש ר"ח אמר ילדה כו' ולכאורה למה לא מפליג ג"כ במקנת כסף אלא ודאי ניחא ליה ג"כ מילתיה דת"ק ועתוס' ד"ה כגון כו' וי"ל דניחא כו' וטעמיה דרבא דראה דר"ח ל"פ אלא ביליד בית והטעם דלת"ק דמפליג בין ע"מ להטבילה או לא וע"כ בשלא טבלה קודם אלא אח"כ ואר"ח לא היא דבשלא טבלה קודם בשניהם נימול לא' כו':

(ח) חוץ מיליד כו'. שיש שפסקו כת"ק דיחיד ורבים כו' ור' ירמיה ורב משרשיא שקלו וטרו אליביה ויש שפסקו כר' חמא דרב אסי ס"ל כוותיה וכעל הלכות והרז"ה כתבו דספיקא הוא כמאן הלכה וכ"ד הרי"ף וערשב"א ור"נ וכ"כ הרא"ש וטור ול"נ דאפי' אם הלכה כת"ק אפ"ה ספיקא היא אם מחללין את השבת כמש"ש איני והא אתמר כו' ואע"ג דדחינן לה הא בהא תליא היינו לרב אסי אבל אם קי"ל דלא כרב אסי אתי כפשטה ונראה שזהו דעת הרי"ף ורמב"ם:

(ט) העבד כו'. כמו בגר וכמ"ש ביבמות מ"ח א' ורבנן אמר עולא כשם כו' דלא כרש"י שם מ"ז ב' ד"ה שלא קבלה כו' וערא"ש שם סוף סל"ח אבל דעת הרמב"ן כרש"י והביא ראיה מירושלמי ע"ש ועוד כתב שבפר"א פכ"ט משמע ג"כ כרש"י דתניא שם רי"א כל הגרים הבאים בישראל נימולים בטובתם וברצונם כו' אבל עברים נימולים בטובתן ושלא בטובתן ברצונם ושלא ברצונם כו' וע"ש וברשב"א שם ודעת התוס' כתב הרמב"ן שהוא כדברי הרי"ף ורמב"ם ועתו' שם מ"ח א' ד"ה אלא. תימא דרשב"א כו' משמע דלרבנן ניחא וערא"ש:

(י) והעבד כו'. כיון דמדעתו דוקא:

(יא) ודוקא במקום כו'. גמ' שם שלח רבין כו':

(יב) אם מל כו'. כנ"ל ס"ג וכמ"ש כשם כו':

(יג) מיהו אם כו'. גמ' שם מתקיף לה ר"פ אימור כו'. וערש"י שם ד"ה אבל עבד כו':

(יד) עבד כו'. עבה"ג ובירושלמי (פ"ח דיבמות) מצא בתוכה תינוק מושלך הטבילו לשם עבד את מוהלו לשם עבד לשם בן חורין את מוהלו לשם בן חורין כו':

(טו) כשישתחרר כו'. ממש"ש א' גר וא' כו' ומסיק לענין טבילה. ויש שכ' דא"צ שלשה כמו דא"צ לקבל וראיה ממ"ש בקדושין ס"ב גר נמי לא כו' מתקיף כו' ועתוס' שם ד"ה אלא כו'. רמב"ן ורשב"א. ועתוס' שם ד"ה גר כו' א"נ י"ל כו' וביבמות מ"ה ב' ד"ה מי כו' וי"ל כו' אבל דעת הרמב"ם אינו כן וכמש"ל סי' רס"ח ס"ג ע"ש:

(טז) עבד עובד כו'. כמש"ש מ"ז ב' בגד:

(יז) וי"א כו'. ע"ל ס"ס רס"ח בהגה:

(יח) הלוקח כו'. כגי' רש"י וספרים שלנו שם לפניה אין לאחריה לא א"ר לפניה בין כו' לאחריה כו' אבל הרי"ף גורס בפניה אין שלא בפניה לא א"ר לפניה בין כו' שלא בפניה כו' וכ"כ הרמב"ם והרשב"א בתשובה:

(יט) ומ"מ כו'. כמ"ש בגטין מ"א א' רשבג"א כו' במאי קמיפלגי במזיק כו' וקי"ל כרשב"ג כמש"ל סס"ח וכ"ש כאן דמשתרשי ליה. רמב"ן ורשב"א:

(כ) ואם טבלו כו'. גמ' דיבמות שם מ"ו א' א"ל חזו כו':

(כא) אבל אם כו'. דלא גרע משוכר עדי שקר ברפ"ו דבב"ק. שם:

(כב) אבל עובד כוכבים כו'. גמ' שם וערש"י שם ד"ה אבל עובד כוכבים כו':

(כג) בד"א כו'. עתוס' שם ד"ה כי כו' ופשיט דקני גופיה וא"כ א"י להקדים כנ"ל בסעיף שקדם אבל עובדת כוכבים כו':

(כד) דשמא כו'. בלא"ה אסור כמו בבן בסי' רס"א ס"א בהג"ה אלא דנ"מ בזה כמש"ו ואם עבר כו':

(כה) צריך כו'. כמ"ש בספ"ג דברכות (כ"ה ב'):

(כו) וה"מ כו'. ממש"ש ובב"מ ע"ג א"ל ר"פ לרבא חזי כו' א"ל כו' אלמא כה"ג אפי' בזה"ז ומפרש דאינו אלא למעשה ידיו (ועבריטב"א ונ"י ביבמות שם):

(כז) ומצי האי כו'. זהו אפי' בזמן שהיובל נוהג כמ"ש בפ"ק דקדושין:

(כח) דמי כו' ויד כו'. כמש"ש (כ' א') ת"ר נמכר כו' נמכר כו':

(כט) מלך כו'. כמש"ש ומשעבדי כו' ובפי' דהשאלה לאו משום רבית אלא משום עבדות ודעת הראב"ד כפי' תוס' שם (להספרים דגרסי טפי ועמ"ש רבינו בהגהותיו שם):

(ליקוט) ה"ז מותר כו'. כגי' שלנו ומשתעבדי בהו טפי וכפירושו לענין שיעבוד יותר מדאי אבל הראב"ד השיגו דלא אתמר אלא לענין רבית שהיה המס עשרה דינר והיו עושים שוה ט"ו דינר וז"ש טפי ופשט דזביני הוא ותוס' מפרשים דאח"כ היו מחזירים להם הכרגא לספרים דל"ג טפי וע"ש בד"ה משתעבדי כו' אבל פי' הרמב"ם א"י להבין דלמאי קמיבעיא ליה וע"ש בפ"ה מהלכות גזילה ובש"ע ח"מ סי' שס"ט סי"א שמפ' לענין דינא דמלכותא (ע"כ):

(ל) אבל כו'. כמ"ש ובאחיכם בני כו' וכמש"ש ואף אם גופו קנוי מ"מ לא גרע מע"ע דגופו קנוי כמש"ש בקדושין (ט"ז א'):

(לא) הקונה כו'. כמ"ש ביבמות מ"ח א':

(לב) וכן עובד כוכבים כו'. שם מ"ו א':

(לג) או שמכר כו'. כמ"ש בתורה וממשפחתם אשר הולידו כו'. רמב"ם ובת"כ מהם תקנו בניהם ובנותיהם כו' הם עצמם מנין ת"ל אשר הולידו כו':

(לד) אלא כו'. גמ' שם ור"ל עד שלא טבל ואם טבל לשם ב"ח כמש"ל ס"ט:

(לה) ובכולם כו'. כריתות ט' א':

(לו) ולאחר שיטבילנו. ר"ל עם מילה כדין גר:

(לז) וחייב כו'. ריש חגיגה וש"מ:

(לח) ובעבר זה כו'. בת"כ לא תרדה בו בפרך כו' שמא תאמר הואיל ואסרת לנו את כל הדברים האלה במה נשתמש ת"ל ועבדך ואמתך מאת הגוים כו':

(לט) ואע"פ שהדין כו'. כמ"ש בירושלמי והביא רי"ף ורא"ש בפ' החובל ס"ו והג"מ שם ר' יוחנן הוה אכיל קופד ויהיב לעבדו שתי חמר ויהיב לעבדו וקרי עליה הלא בבטן עושני עשהו כו':

(מ) ולא יבזהו כו'. נדה מ"ז א':

(מא) ולא ירבה כו' אלא כו'. לשון הרמב"ם וכן הוא מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהם אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי הלא בבטן עושני עשהו כו' וכמ"ש בב"ר ריש פ' וירא אתתיה דר' יוסי הוה מכחשא עם אמתיה אכחשא קדמה א"ל מפני מה אתה מכחישני לפני שפחתי א"ל לא כך אמר איוב אם אמאס משפט עבדי:

(מב) מלך כו'. בגטין ל"ח א':

(מג) וכן כו'. יבמות מ"ו א':

(מד) אפי' קטנים כו'. רמב"ם ונראה שלמד ממש"ש נימא דלא כרשב"ג אפ"ת כרשב"ג משמע דס"ד דגם זו הברייתא בעבד עברי ואמר קונה את השפחות ע"כ בקטנית כמ"ש בגטין ס"ד ב' וש"מ ואמר ואינו קונה כו':

(מה) אבל עבדי כו'. כמ"ש ברפ"ז דיבמות:

(מו) וי"א כו'. שם לימא כתנאי רשבג"א כו' אלא הב"ע כו' וכרבנן. והרי"ף והרמב"ם השמיטו משום דאוקמוהו דכ"ע א"י לומר כו' ולא קי"ל כן אבל תוס' ורא"ש כתבו דאף למסקנא צ"ל כן ועתוס' שם ב' ד"ה ש"מ כו':

(מז) הקוטע כו'. ירושלמי [הביאו הרי"ף ורא"ש פ' החובל ס"ו] ועתוס' שם ד"ה שבתו כו':

(מח) והעבר כו' אע"פ כו' והריפוי כו'. גמ' שם:

(מט) וכ"ש כו'. מתני' בב"ק פ"ז א' ועתוס' דגטין שם ד"ה רפואתו כו' א"נ כו' וכ"כ הרא"ש שם:

(נ) כל מה כו'. פסחים פ"ח ב' וש"מ:

(נא) בין שמצא כו'. ב"מ י"ב א':

(נב) או כו' בין כו'. בקדושין כ"ג א' והקי"ל דגיטו וידו כו' ובגטין מ"ב א' וערש"י שם ד"ה דקרי להו כו' ועמ"ש בהג"ה:

(נג) או אחר כו'. בקדושין שם וכמש"ו:

(נד) בין גוף כו'. ר"ל אע"ג דבגמ' שם מדמי אשה ועבר להדדי אין קנין כו' מ"מ ל"ד דבמתנה אחר לאשה אין לבעל אלא פירות כמו בכל נכסי מלוג וכמ"ש בירושלמי פ"ו דכתובות מ"ט אמרו מציאת האשה לבעלה רי"א שלא תהא אשה מברחת זהוב מבעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנותן לה אחר במתנה קול יוצא למתנה כו' ואם הבעל נותן לה מתנה אף אין אוכל פירות כמ"ש בפ"ג דב"ב נ"א ב' אבל כאן בשניהם בין גוף בין פירות שלו כמ"ש בגטין מ"ב א' כנ"ל דלא קנה כלל ועתוס' ורא"ש שם:

(נה) אפי' א"ל כו' אלא כו'. כר"מ אליבא דרב ששת דסוגיא בפסחים שם ובסנהדרין ע"א וש"מ כרב ששת אליבא דרבנן ומ"מ הלכה כר"מ דרב ס"ל כוותיה בנדרים פ"ה וער"נ שם ורא"ש ועתוס' בקדושין כ"ג ב' ד"ה ור"א כו'. ורי"ף והגאונים פסקו כרבנן ואליבא דר"א וטעמייהו משום דהסוגיא בכ"מ כרבנן וגמ' נקט היותר פשוטה תי' דרב ששת אבל הלכה כר"א כשיטתם שדבריו נאמר באחרונה הוא מסקנא וכאן אין נ"מ בזה לדינא ועבה"ג:

(נו) ולכן כו'. כנ"ל ובגטין כ"ג ב' ובקדושין שם נראין הדברים כו' ובירושלמי הביאו הרא"ש בקדושין שם פשיטא שהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר מאחר לרבו מרבו לעצמו לא מאחר לעצמו מחלוקת ר"מ ורבנן כו' (ועש"ך):

(נז) בין כו'. כמש"ש בגמ' מנלן דכתיב והתנחלתם כו' אלמא אפי' אחר שהטבילו רבו ושם ר' יהודה הנדאה כו' א"ל לעבדיה כו':

(נח) ודוקא אלו כו'. דהא נלמד מקרקעות ובקרקעות אין נקנה באכילת פירות ועבה"מ סי' קצ"ב סי"א בהג"ה. רמב"ן ורשב"א ורא"ש אבל הרמב"ם ובע"ה חולקים שם וכמש"ש בש"ע ועמש"ש:

(ליקוט) ודוקא כו'. דאל"כ הוי אכילת פירות דאף בקרקע אינו קונה כמ"ש בספ"ג דב"ב (נ"ז א') והרי אכילת פירות כו' ודלא כהרמב"ם הביאו ש"ע בח"מ סי' קצ"ב. רא"ש ור"נ בקדושין שם בשם הרמב"ן ע"ש בר"נ ועח"מ סי' קצ"ו ס"ד ועבה"ג שם (ע"כ):

(נט) הגביה הרב כו'. כת"ק אבל הרשב"א פסק כר"ש דשמואל ורב אשי קאי כוותיה דס"ל אף במשיכה וכ"ש בהגבהה ועבח"מ סי' קצ"ו ס"ג:

(ליקוט) הגביה כו'. עח"מ שם ס"ג ומ"ש בליקוטים שם (ע"כ):

(ס) או בראשי אברים. שם כ"ד ב':

(סא) או בשטר. שם במתני':

(סב) כיצד כו'. שם:

(סג) או שוה כסף. שם ח' א':

(סד) וא"צ כו'. שם כ"ג א' ואף לר"מ ואף בע"כ דהא לר"מ חוב הוא לו ואפ"ה ש"ד וכמש"ש ושאני כסף כו' מקני כו' משא"כ בשטר וכמש"ל סמ"א והר"נ כתב שמדברי הרי"ף ורמב"ם נראה דגם בכסף בע"כ לא וכ"כ הרשב"א בשמם וכמ"ש הרי"ף בכסף ע"י אחרים אע"פ שנתנו שלא מדעתו דקי"ל זכות כו' וטעמו דמ"ש אף בע"כ דוקא לר"מ אבל רבנן לא ממש"ש וחכ"א בכסף כו' ע"י אחרים לא מכדי שמענא להו לרבנן כו' אלמא דוקא משום דזכות כו' ובעומד וצווח לא מהני כמ"ש בפ"ח דב"ב קל"ח א'. ועוד ממש"ש א"ה ויערבינהו כו' משמע דכסף ושטר שוין לגמרי לדידהו אבל הרשב"א ורא"ש כתבו דרבנן ל"פ בזה אר"מ ואף בע"כ כנ"ל וערשב"א שם:

(סה) אם רצה כו'. דדעת הרב ודאי בעינן ועתוס' דגטין מ"ם ב' סד"ה וכתיב:

(ליקוט) אם רצה כו'. במכילתא פ' משפטים ר' ישמעאל אומר עבד כנעני אין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון רבו שנאמר והתנחלתם אותם לפי דרכנו למדנו שעבד כנעני כשדה אחוזה לעולם אבל אם היה רבו רודהו והפיל את שינו וסימא את עינו או אחד מכל ראשי האברים גלוים ה"ז קונה עצמו וז"ש בסכ"ז וכופין כו' ומשמע אפי' אינו מתכוין לאבר כל שמתכוין לעבד כמ"ש רבו רודהו וז"ש הרמב"ם וש"ע בסל"ו לפיכך כו' דוקא לבהמה וכ' שהרי לא ידע דבר כו' אבל אם ידע מהעובר שם לא ומ"ש טוש"ע אבל אם כו' שהרי כיון לאבר ל"ד אלא לעבד והטור נמשך אחר תוס' שס"ל כן וע"ש בד"ה מיבעי כו' ולשון הרמב"ם הרי נתכוין לנגוע באיברי העבד כו' ור"ל בא' מאיבריו אע"ג שלא כיון לאבר (ע"כ):

(סו) ואם לא רצה כו'. כמש"ש ורבנן סברי לדידיה נמי כו':

(סז) וי"א כו'. גטין ל"ט ב' ועתוס' שם אבל ר"ח פי' שם בע"א וערא"ש שם וכ"כ הרשב"א משמו שם:

(ליקוט) וי"א כו'. אבל הרשב"א חולק ע"ז מדל"ק בקדושין שם ג"כ אסיפא תנא אף בחליפין וכ"כ בגטין שם בשם ר"ח וכתב בשם הרמב"ן דלדברי ר"ח מש"ש בגטין לא עשה ולא כלום ר"ל להוציא מידי שיעבוד דבחליפין יצא מדי שיעבוד אבל צריך גט שחרור וכ"כ הר"ח בהדיא ובתוס' דחו ג"כ הא דגטין די"ל דשם היה בתורת דמים וכ"ד הרמב"ם אלא שהתוס' חזרו לומר כסברא ראשונה דקונה א"ע בחליפין מהא דריש קדושין מניינא כו' כמש"ש בגטין בד"ה משום כו' עכ"ל הרשב"א שם (ע"כ):

(סח) וצריך כו'. עבה"ג ואע"ג דאמרינן שם המכריעין כו' אמרינן בפ"ג דשבת (מ' א' ועתוס' שם ד"ה דלמא וברשב"א שם ובתוס' דמנחות ל"א ב') דדוקא במתני' הלכה כמכריע ולא בברייתא. הרי"ף וש"פ ועתוס' שם א' ד"ה תנא כו' וכ"ה בירושלמי שם הביאו הרשב"א שם וערא"ש:

(ליקוט) וצריך גט שחרור. דהלכה כר"ע מחבירו דר"ט חבירו היה כמ"ש בפ' הכותב (כתובות פ"ד ב') במסקנא ואין הלכה כהמכריעין דלא אמרו הלכה כמכריע אלא במתני' כמ"ש בפ"ג דשבת. הרי"ף וכ"כ הרא"ש ור"נ וכ' ועוד דלא מקרי הכרעה אלא אם הזכירו בדבריהם שראוי לחלק ביניהם כההיא דהתם שהזכירו בדבריהם חמין וצונן וכן ההיא דקולי מטלניות שהזכירו מגוד ודלת והוא כדברי תוס' דשבת מ' א' ד"ה הלכה כו' ועתוס' שם כ"ט א' ד"ה בין כו' וכן סתם מתני' כר"ע כמ"ש תוס' וכמש"ש וכ"ה בירושלמי ולמה לא תנינן ויוצא בשן ועין וראשי אברים שאינן חוזרין א"ר יוחנן בר מרי מפני המחלוקת אית תניי תני צריך גט שחרור ואית תניי תני א"צ גט שחרור והביאו הרשב"א ור"נ וכתב הר"נ והאידנא אף למ"ד שא"צ גט שחרור מודה שצריך דהא בעינן לפני ב"ד סמוכין דהא מדין קנס הוא כמ"ש בפ' מרובה (ע"ד ע"ה) דפטור בהודה בעצמו ואמר שם דבהעמדת ב"ד הוא יוצא לחירות ולא משעת חבלה אלא דכופין אותו האידנא לשחררו כמ"ש בס"מ (ע"כ):

(סט) וכופין כו'. פשוט וע' בגטין מ"ב ב' איבעיא להו כו' ת"ש כו' ת"ש כו':

(ע) סרסו כו'. הרא"ש דבכה"ג ודאי לכ"ע הוי מום שבגלוי וערש"י שם ב' ד"ה נתוק כו':

(עא) אבל אם כו'. כת"ק. הרמב"ם והיינו כראב"י שם ב' אבל בפ"ז מהב"מ פסק כר' יהודה (עמ"ש בא"ע סי' ה' סי"א):

(עב) וה"ה כו'. נלמד מהנ"ל וכמש"ש מ"ט כו' ותנא תונא כו':

(עג) בכל אלו כו'. כמש"ש ורבנן האי ושחתה כו':

(עד) לפיכך כו'. ר"ל דלא כרבא בספ"ב דב"ק דסוגיא דקדושין פליג עליה ואפי' זרק בכוונה כל שלא נתכוין לעבד ודעת תוס' דל"פ וע"ש בד"ה מיבעי כו' וכן בב"ק שם וכ"כ הרמב"ן. ושיטה אחרת לראב"ד ורשב"א וערשב"א:

(עה) מי כו'. כר"א דאמימר ס"ל כוותיה ועבה"ג אלא דבב"ב נ' א' משמע דלא קי"ל כאמימר ולא כר"א ועבא"ע סי' צ' סט"ז (וע"ש בליקוט) ועלח"מ:

(עו) עבדי צ"ב כו'. יבמות ס"ז ב' ועמ"ש בא"ח סי' רמ"ו ס"ד:

(עז) ושל כו'. פלוגתא דתנאי בב"ק פ"ט ב' ולאוקימתא קמייתא ל"פ ולאוקימתא מציעתא הא קי"ל בסוף נדרים דאלמוהו לשיעבודא דבעל וכ"ש לאוקימתא אחרונה דכ"ע ל"ל כו' ואנן קי"ל כתקנת אושא:

(עח) יציאת כו'. כמ"ש בספ"ק דב"ק ובספ"ג דכתובות ואיתפיס כו' ועבד תפוס בעצמו:

(עט) ויש מי כו'. כמ"ש הרי"ף בפ"ח דב"ק וכמ"ש בח"מ סוף ס"א:

(פ) וה"ה כו'. ר"ל אם יש עדים אע"ג דהודה מעיקרא וקי"ל בב"ק ע"ד ע"ה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור בעינן הודאה בב"ד מומחים שדנין דיני קנסות במש"ש שאני ר"ג דלא בפני כו' וליכא האידנא ב"ד מומחין וערא"ש ספ"ק דב"ק אבל בהודאתו בלבד בלא עדים אין חיוב בקנס כלל ולא יצא לחירות כמש"ש שכבר אין לך עדים ואע"ג דלא בפני ב"ד אודי ולא היה יכול להוציא לחירות ע"י הודאתו בפני שנים או שלשה שאינן סמוכין ובירושלמי ספ"ג דכתובות מהו שיאמרו לו צא ידי שמים נשמעינה מן הדא מעשה בר"ג שהפיל שינו של טבי עבדו אתי לגבי רבי יהושע א"ל טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו א"ל מה בידך ואין קנסות אלא בב"ד ובעדים ויאמרו לו צא ידי שמים הדא אמרה שאין אומרים לו צא ידי שמים [וכ"כ הרשב"א בב"ק שם ומשמע שם דאף ע"י עדים אינו חייב אף לצאת י"ש ממש"ש דה"ה לאבק רבית ע"ש] ועח"מ סי' פ"ז סכ"ו וכ"כ ש"ך ע"ש:

(פא) כיצד בשטר כו'. כמ"ש (קדושין ט' א' כ"ו א' וש"מ) באשה ובמכירה:

(פב) הרי כו'. עבה"ג:

(פג) או לאחר כו'. דקי"ל כחכמים שם ובספ"ק דגטין:

(פד) ואם מוחה כו'. דאינו אלא משום דזכות כו' וכמש"ל סכ"ו:

(ליקוט) ואם מוחה בידו כו'. כ"כ הרא"ש שם וכ"ה בתוס' שם בד"ה מהו שיעשה כו' וכ"כ הר"נ שם וכ"כ הרשב"א שם בשם הרמב"ן וכ"ש בפ' יש נוחלין (קל"ח א') אבל הרשב"א שם מפקפק בדבר זה וכתב שדעתו שאפי' בע"כ ממש ולא דמי לממון דאינו מועיל ועוד טעמים אחרים ע"ש בארוכה (ע"כ):

(פה) מסר כו' וי"א כו'. עברא"ש פ' בתרא דגטין ס"ד:

(פו) בששה כו'. שם ט' ת"ר בשלשה כו' והאיכא מחובר כו' ותו כו':

(פז) ואין חותמין כו'. שם י' ב' וגמ' לא חשיב דהוא בכלל דכשרים בעד כו' אלא שהרמב"ם לא כתב דישראל חתים לבסוף וכתב סתם שיהיה כותי חבר כמ"ש בסמ"ז לפיכך אינו בכלל:

(פח) כל שטר כו'. ע"ל סי' ב' ס"ט מש"ש:

(פט) ובזה"ז כו'. פ"ק דחולין (ו' א'):

(צ) שהצדוקים כו'. ערש"י בספ"ק דעבודת כוכבים כ"א ב' ד"ה כותי כו':

(צא) בגט אשה כו'. שם כ"א ב':

(צב) ובגט כו'. כנ"ל סמ"ה:

(צג) שהמביא כו'. מתני' שם ב' א':

(צד) ובח"ל כו'. כרבא שם בגמ' דאמר משום עדים כו':

(צה) ואם בא כו'. כמש"ש ו' ב' ואי עבדית כו' ועבא"ע ר"ס קמ"ב:

(צו) כשם שהאשה כו'. כמש"ש כ"ד א' אשה מכי כו':

(צז) כך העבד כו'. שם ח' ב' ת"ר עבד כו':

(צח) וכשם כו'. במתני' כ"ג ב' וכאוקימתא דגמ' שם:

(צט) כן העבד. כנ"ל סמ"ה א' גיטי נשים וא' כו'. ששוין בכל דיני מוליך ומביא וז"ש בסנ"ד כל הכשר כו'. ול"ק כל הפסול משום עבד דפסול לקבל בגט כמש"ש ובשיחרור מקבל כמ"ש בסנ"ה העבד כו':

(ק) בין קרקע כו'. ב"ב ק"נ א' ב':

(קא) בין פירש כו'. ערש"י בגטין ט' א' ד"ה עד שיאמר כו' וכ"ש לפי' תוס' שם ד"ה לעולם:

(קב) בין היו כו'. תוס' ד"ה הנ"ל וע"ש בשם תוספתא רש"א כו' אמר כו' אלמא דלת"ק אפי' בכה"ג שפירש השיור ואין לו נכסים אחרים אפ"ה לא יצא לחירות וערא"ש שם:

(קג) ואפי' כתב כו'. רמב"ם וכפי' הרי"ף מש"ש משום דלאו כרות כו' כתב הרי"ף משום דאית ליה לרביה זכותא בגיטא וכגון זה אינו גט כריתות דבעינן דליהוי גיטא דחירותא כולא לעבדא כו' אבל לפי' תוס' משום שיש שיור בדיבור שמשתחרר בו בכה"ג יצא לחירות. ר"נ. וכ"פ שם הרא"ש וכ"כ שם רש"י בד"ה התם. לפירושו:

(קד) אבל אם כו'. שם ומי איכא כו' וערש"י שם ד"ה צאי כו':

(קה) ונתן לאדם כו'. ערש"י שם ד"ה הא דאמר כו' וכמש"ש בגמ' ואב"א כו' ועש"ך:

(קו) ובעוד כו' ואם המיתו כו'. תו' מ"ב א' ד"ה יום כו':

(קז) בד"א כו'. שם מ"ג ב' וספ"ו דיבמות:

(קח) ואם הכה אדם כו'. שם מ"ב א' ב' נגחו כו' ועתוס' ד"ה יום כו':

(קט) ופטור מחצי כופר. שם מ"ג א' איבעיא כו' אא"ר ראוי כו'. וז"ש למעלה ולא כופר וכן בחצי שפחה דג"כ היא בספק מקודשת כמ"ש בא"ע ס"ס מ"ד ומיהו בעבד גם קנס אין לו כנ"ל בש"ע משום משנה אחרונה:

(קי) עבד כו'. מתני' וכדאוקמה רבינא שם ושם מ' א' וכמש"ו:

(קיא) אין ב"ד כו'. דלהכי מקרקש כו' וערא"ש שם וכן פיר"ת ז"ל כו':

(קיב) ודוקא כה"ג כו'. ממש"ש הוא עשה כו' ועתוס' מ"ב א' ד"ה יום כו' ומיהו נ"מ כו':

(קיג) גר כו'. עתוס' שם ל"ט א' ד"ה הלכה כו' וכמ"ש בקדושין כ"ג א' וכגי' הרי"ף והרא"ש והגאונים שם וכאבא שאול כו' ועתוס' שם:

(קיד) אין להם כו'. עתוס' בגטין שם ד"ה קטנים כו':

(קטו) ואם לא כו'. דדמי להא דאמימר כו' ובזה כ"ע מודי דיורש ליכא:

(קטז) וברח. טור וכמש"ש תנן רשבג"א כו' א"ל רבא טעמא כו' והיינו לשיטתו שפסק כרשב"ג אבל הרמב"ם וש"ע פסקו כת"ק וכמ"ש בסעיף ס"ז לכן השמיטו וכתבו ובא:

(קיז) עבד כו'. כת"ק וכמ"ש הרי"ף בפ' בתרא דב"ב דלאו בכ"מ הלכה כרשב"ג במתני' וכמ"ש בס"פ המדיר דאמוראי נינהו כו':

(קיח) הפודה אותו כו'. תוספתא עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו לשם ב"ח לא ישתעבד רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד ורבו נותן דמיו והך תוספתא לפני ייאוש כאביי ומ"מ ילפינן מינה דכל שמשתעבד לרבו ראשון נוטל דמיו ואפי' לשם ב"ח כמו לרשב"ג והרמב"ם וש"ע כתבו ואם כו' משום דבגמ' קאמר אביי לעולם כו' לשום ב"ה כו' לרבו שני לא דהא לשום ב"ח פרקיה אלמא בלא טעמא דלפני ייאוש הוא אין מגיע לו על העבד כלום ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה לעולם כו' ה"ה כו' דקמ"ל דאינו נותן דמים אף לרשב"ג דרשב"ג ל"פ אלא בטעמא דלמא ממנעי כו' ואמר כשם כו' ואי משום דלפני ייאוש היה נותן דמים וה"ה לדידן שהוא כרשב"ג לאביי:

(קיט) עבד כו'. כאוקימתא דרב:

(קכ) וצריך כו'. כרשב"ג כמש"ש במאי קמיפלגי כו' ובב"ק ל"ג ב' זאת אומרת כו' הא נמי רבה אמרה כו' מ"ד כו' וקי"ל דלא כרבה כמש"ש צ"ח ב' וכ"ש דמזיק כו' ועתוס' דגטין שם ד"ה במזיק כו':

(קכא) ישראל כו'. מכילתא פ' משפטים ר' נתן אומר אין ת"ל וילדה לו אלא לרבות הרב שבא על שפחתו שוולדיה עבדים:

(קכב) וי"א כו'. ממ"ש בגטין מ' א' ומי איכא כו' וכמ"ש בס"ע ועמ"ש בא"ה סי' ט"ו ס"י:

(קכג) ויש מי כו'. הרי"ף בפ"ב דיבמות כתב דמספקא לן כו':

(קכד) וכ"ש כו'. שם ומי איכא כו' וערש"י שם ד"ה צאי כו':

(קכה) או שא"ל רבו כו'. רמב"ם ורא"ש ונלמד מהנ"ל וכמש"ו וכן כל כו':

(קכו) וכופין כו'. שם אר"א אמר רבי עבד שנשא כו' יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שחרור. כ"ה גירסת הרי"ף ורא"ש ורמב"ם:

(קכז) או שנשא כו'. שם כדאמר כו' ה"נ כשרבו כו':

(קכח) אסור כו'. כתובות כ"ח א':

(קכט) ואם כו'. שם:

(קל) יש כו'. כמ"ש בפירושו שם במתני' אבל הראב"ד פי' כפי' רש"י ותוס' שם דמ"ש יצא לחירות ר"ל אם יצא כו':

(קלא) המשחרר כו'. למד הרמב"ם שם מסעיף שקדם ולשון הרמב"ם מכאן אתה למד כו':

(קלב) וה"מ כו'. רש"י שם ד"ה אמר כו':

(קלג) ואפי' כו'. כמ"ש בסע"ה:

(קלד) וכופין כו'. כנ"ל סעיף ס"ח וס"ע וכמש"ש במתני' וגמ' שמא ימצאנו בשוק כו':

(קלה) ואם חזר כו'. דבהכי מיירי ששניהם חזרו בהם דאם עומדים בדיבורים מאי קמ"ל דמאן תבע. שם:

(קלו) אמר כו' אבל כו'. ערש"י שם ט' ב' ד"ה לא יתנו כו'. וכ"כ הרי"ף והקשו עליו הרא"ש ור"נ וש"פ מהא דאמרינן בפ"ק דקדושין כשטר ע"י אחרים כו' ותי' הרמב"ם כאן דבאמר זכה לי יצא כו' ובכה"ג ההיא דקדושין ואע"ג דשם י"א ב' וא"ת משנתינו כל כו' לענין זה דוקא שא"י לחזור בו לחוד הוא כזכו:

(קלז) וי"א כו'. עתוס' שם ד"ה לא כו' ושם י"ג א' ד"ה האומר כו' וז"ש דאם נתן כו' גט זה כו':

(קלח) מי שצוה כו'. כמש"ש דרב דימי טעותא היא וגירסת הרי"ף שם נכונה דגריס שם אלא כי אתא רב שמואל כו' ופי' א"ל ר"א ורב אסי פי' לפני רב דימי ול"ג רבי אי כו' אלא אי אתה כו' וזהו שפשוט שם דרב דימי טעותא היא:

(קלט) ואסור כו'. רמב"ם וכמ"ש רב שמואל כו' וכ"ש באל ישתעבדו בה וטעותא היא במ"ש כופין דמפסיד וולדות וז"ש אי אתה כו' משמע דוקא משום זה:

(קמ) ואין כו'. כן פי' הרי"ף שם:

(קמא) ואין כו'. דהלוקח לא יעשה צוואת אביהם ובמכירתם עוברים על צוואתו:

(קמב) ואם צוה כו'. שם א"ל אנא כרב דימי כו' הא אמרה כו':

(קמג) וכן שפחה כו'. כרבינא שם:

(קמד) קונסין כו'. כלישנא בתרא:

(קמה) וקנס כו'. הרי"ף. והרא"ש ומרדכי חלקו עליו ועבח"מ סי' א' ס"ה בהג"ה:

(קמו) לוה כו'. מ"ג ב' ועתוס' שם ד"ה הא כו':

(קמז) ואם לא כו'. שם מ"ד ואב"א כו' ועתו' שם ד"ה בשלוה כו':

(קמח) אבל אם כו' או כו'. שם ת"ר כו':

(קמט) מכרו כו'. שם גופא א"ר כו' ועתוס' שם ד"ה המוכר כו':

(קנ) מכרו ע"ת כו'. שם כולם בעיא דלא איפשיטא והשמיט כותי וכתב במקומו צדוקי כנ"ל סמ"ז:

(קנא) ואזלינן לקולא דאיסורא כו'. טור ור"ל דאע"ג שברח ובספיקא דממונא אזלינן לקולא של המוחזק והעבד מוחזק כעצמו מ"מ כיון דמדינא לא יצא לחירות אלא דקנסינן ליה וכיון דהוא דרבנן לא קנסינן ליה מספק:

(קנב) דאיסורא דרבנן. כמש"ש את"ל כו'.

(קנג) וי"א כו'. ר"ל לא מיבעיא אם ברח אלא אפי' בכה"ג וכשיטתו דתפיסה מהני בספק. והראב"ד חלק עליו כאן ועש"ך ודבריו אינן מובנים מ"ש דלהכי כתב בלשון י"א כו' הלא סברא ראשונה פליג ע"ז ועוד שהרי הרב פוסק בכ"מ דתפיסה לא מהני וכמש"ל ר"ס שט"ו ובח"מ בכמה מקומות וכדעת החולקים על הרמב"ם:

(קנד) שמל כו'. דבלא מל בלא"ה אין איסור כמ"ש רש"י במתני' מ"ג ד"ה יצא כו' וכמ"ש בגמ' מ"ד א' שאני עבדא כו':

(קנה) או לעכו. שם:

(קנו) וכופין את כו'. מ"ד ב' ת"ר כו':

(קנז) ומפסיד כו'. שם א"ר ענן כו':

(קנח) ואפי' כו'. עתוס' שם ד"ה לח"ל כו':

(קנט) ודין זה כו'. וכ"כ הרמב"ם וש"ע בספ"ד ע"ש:

(קס) וכופין כו'. שם אלא יצא כו' כופין אותו כו':

(קסא) ודין זה כו'. ממש"ש ת"ר לעולם ידור כו' והיינו בזה"ז ודלא כר' חיים כתוס' שם ד"ה הוא אומר כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---