ביאור הגר"א/יורה דעה/קפט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כיצד קובעתו כו'. עתוס' ס"ד א' ד"ה אתמר כו' ותוס' דב"ק ל"ז ב' ד"ה יום כו' וכ"מ כו':
(ליקוט) כיצד כו'. ממ"ש במתני' שם ס"ג ב' היתה למודה כו' שינתה ג"פ כו' אלמא צריך שתשלש בהפלגות וא"ל למודה שאני א"כ דפריך שם ס"ד א' איתביה היתה למודה כו' מאי קארי ליה הא ע"כ למודה שאני ממתני' ועוד מדתנן בתר הכי שאין האשה קובעת כו' אלמא אין הפרש בין קביעות של למודה זו לקביעות של אחרת שאינה למודה. ת"ה ועתוס' דב"ק ל"ז ב' ד"ה יום כו'. ואע"ג דאמר שם ס"ג ב' אמר שמואל הרי אמרו כו' היינו לרבי וכמ"ש תוס' שם ד"ה לימים כו' וכמש"ש בגמ' והא דקאמר שם זו דברי ר"ג כו' זו וסבירא ליה דהא איפליגו שם ס"ד א' רב ושמואל ואמר עד שתשלש כו' וכן סתם מתני' שם כרשב"ג ואיפסיק בהדיא בפרק הבע"י (ס"ד ב') כרשב"ג בווסתות. ת"ה ועתוס' ס"ג ב' ד"ה זו כו' וי"א א' ד"ה קפצה כו' (ע"כ):
(ב) ואפילו כו'. גמ' שם אר"פ לא כו' מאי קמ"ל כו' ומתני' בווסת הפלגות כמש"ש ל"ט א' ב' וה"ה לכל הווסתות וכמש"ו וכן בראית כו' חוץ מווסת כו' ועתוס' שם ד"ה ואינה כו':
(ג) ולא אמרו כו' ומיהו כו'. גמ' שם:
(ד) אפילו קבעתו כו'. שם:
(ה) אם קבעה כו'. ממש"ש ס"ג תניא כיצד אר"י ימים ושעות ווסת כו' משמע דוקא ימים ושעות וכמש"ש מיום עשרים ליום עשרים כו'. בהא הוא דפליג ר' יהודה על ר"י דוקא וזש"ש ס"ו א' לכי והבעלי כו' לפי שהוא קודם השעה שהיתה רגילה בביאתה לביתה והטבילה אינה ביום קבוע:
(ו) ועונה בינונית. ממש"ש ט"ו והוא שבא כו' אלמא אך לאחד עונתה חיישינן בראתה אבל ווסת שאינה קבוע אינה חוששת ממ"ש והוא שבא ומצאה כו' אבל לא לראייתה כיון דל"ל ווסת קבוע:
(ז) פעמים כו'. עתוס' ס"ד א' ד"ה איתמר כו'. ונראה אף שכתבו תוס' לכ"ע מ"מ לשמואל בעינן ה' וכאן הוא אליבא דרב וכסברא האחרונה שבסעיף ז' וכ"כ בש"ך ע"ש:
(ח) כשם כו'. תוס' בד"ה הנ"ל ועבה"ג:
(ט) אע"פ כו'. שם בתוס' וכן הכריח הראב"ד מדקרי דילוג בפלוגתא דרב ושמואל וערא"ש שם ועבה"ג:
(י) כיצד כו'. כשמואל משום דאמר שם דיקא נמי כו':
(יא) ומיהו כו'. גמ' שם כנ"ל:
(יב) וי"א כו'. דהלכה כרב באיסורי וכ"פ ברא"ש פ"ד דב"ק:
(יג) ראתה כו'. תוס' ד"ה הנ"ל ור"ח כו':
(יד) ראתה כו'. כמ"ש בפ"ד דב"ק (ל"ז א') ראה שור נגח שור לא נגח כו' ושם (ב') מרמה לווסתות כמ"ש בפלוגתא כו' וקבעה כאן בג"פ כמו שם ועסי"ב:
(טו) ראתה כו'. גמ' שם סירגה ליום כ"ד כו':
(טז) דילגה כו'. תוס' ד"ה ואינה וכמש"ל ס"ב:
(יז) או שתים. שהרי שם דלגה כבר ב"פ:
(יח) ווסת הסירוג כו'. כמש"ל ס"ט ובזה מתורץ קושית תוס' ד"ה הנ"ל ולפ"ז קשה כו'. ועב"י בשם ראב"ד וא"ת מ"ש זו מהפלגה לא דמי כו' ע"ש:
(יט) האשה כו'. כ"ז כמש"ל ס"ב וכמש"ש במתני' וגמ':
(כ) ואינה חוששת כו' כיצד ראתה כו'. גמ' שם איתביה היתה למודה כו' ותוס' ד"ה ואינה כו' וכנ"ל:
(כא) ראתה ט"ו בניסן והמשיכה כו'. ע"ל סי' קפ"ד ס"ו:
(כב) שינתה כו'. שם ס"ד א' מתבי ראתה כו' סרגה כו' ואוקמינן הב"ע כגון דרגילה כו' אלמא אע"ג דה"ל וסת:
(כג) ואם חזרה כו'. כנ"ל סי"ד וכמש"ש שאורח כו' ר"ל שכל שלא קבעה ווסת אחר חוזרת בפ"א לווסת הראשון:
(כד) וה"ה כו'. ג"כ מהנ"ל ועט"ז:
(כה) כל ווסת כו'. כפי' תוס' שם ד"ה אלא כו' וע"ש ס"ג ב' ד"ה אכלה כו' וי"ל כו' וכן הכריע הרשב"א בת"ה ע"ש קע"ג א' וכ"ד ר"ח וש"פ אבל דעת הרז"ה וטור כרש"י:
(כו) קפצה וראתה כו'. כלישנא בתרא ומפרש דפליג אלישנא קמא אבל כל הפוסקים כתבו דלא פליג אלישנא קמא דבלישנא בתרא מיירי שלא קפצה כלל ביום השבת ומ"ש בנוסחא שלנו בלישנא בתרא ובשבת קפצה ולא חזאי ט"ס הוא ומדברי הרמב"ם הועתקה אבל ליתא דבכל הנוסחאות דידהו ליתא אלא שהרמב"ם מפרש דלישנא בתרא מיירי נמי כה"ג דלישנא קמא אבל הרא"ש ורשב"א וש"פ כתבו דל"פ הני לישני וכן סתם לקמן ס"ב:
(כז) קפצה כו'. שם אלא לקפיצות וכפי' תוס' אף לקפיצות ושם בגמ' לא לא קבעה ווסת כו' וז"ש ואם אח"כ הגיע כו' ואין הגמ' הדר מזה אלא משום דמילתא דפשיטותא היא:
(כח) דרך מטה. טור. ותוס' פי' ממעלה:
(כט) ומיהו כו'. עתוס' סד"ה מעטשת:
(ל) וכל אלו כו'. ר"ל שקובעת אפילו בלא ימים ול"ד לקפיצות שהוא מחמת אונס וראיה ממש"ש היתה למודה כו' רי"א אף ימים ושעות כו' משמע דברישא בלא ימים ולכן ל"פ שם ר"י ור' יהודה וכמש"ל ס"ג ע"ש וגדולה מזו כ' תוס' שם ד"ה אכלה כו' וי"ל כו':
(לא) ואם בא כו'. בזה הוא ודאי דומה לקפיצות:
(לב) פיהקה כו' אבל כו'. כמש"ל פי"ז שמפרשים דל"פ הני לישני אהדדי:
(לג) פיהקה כו' וכן הדין כו'. כמש"ל סי"ג בהג"ה ועיקר דין ווסת נשנית במתני' לענין ווסת דגופה:
(לד) אכלה כו'. גמ' שם וכתב ב"י שמדברי הרא"ש ומרדכי משמע דע"י ג' מיני אכילות קבעת וסת. ודבריו תמוהים דלשון הרא"ש כדברי הגמ' ובמרדכי משמע להיפך שכ' בסי' אי"ז כל היום אסורה לשמש כו' וזה דין באשה שווסתה לימים אבל אשה שווסתה לסימנים אחרים כו' מפהקת מעטשת כו' או באכילת שום או אכלה פלפלין כו' וכ"ה בת"ה קס"ח ב' ויש למודה לראות בהרכבת ימים ומעשה כיצד כגון שקפצה בא' בשבת וראתה וקפצה בא' בשבת וראתה או שאכלה פלפלין בא' בשבת וראתה ואכלה פלפלין בא' בשבת וראתה כו' ולכן השמיטוהו הפוסקים שנכלל בדין קפיצות וסברי כרשב"א דאינו נקבע אלא בימים כדין קפיצות וגמ' לא הזכיר שם אלא לחלק בינם לשאר ווסתות שהוא באחד ובשנים וזהו בשלשה אבל לדידן הכל בשלש דאיפסיק כרשב"ג בפ' הבע"י א"צ לזה:
(לה) וי"א כו'. כנ"ל דעת הרשב"א וש"פ:
(לו) וי"א כו'. תוס' שם ד"ה אכלה כו':
(לז) וכולם כו'. מתני' שם היתה כו' וע"ל ס"ג:
(לח) בד"א כו'. ע"ל סי' קפ"ד ס"ה וצ"ע (בספר בעל הנפש מחלק בזה והובא באחרונים):
(לט) אפילו הביאה כו' וכן כו'. כמש"ש מ"ו א' דקודם לי"ב שנה שומא נינהו ובלא הביאה אפילו אח"כ קטנה היא ואפילו בת עשרים וכמש"ש מ"ז ב' וש"מ ודלא כרש"י שם ה' א' ד"ה אין חוששין דבא' מהן סגי ולשון משהגיעו דחקו וליתא דבהדיא תניא בתוספתא פ"א משהביאה שתי שערות. ת"ה. ורש"י מפרש דשם מיירי קודם לי"ב שנה וז"ש רש"י בא' מהן:
(מ) אם בדקוה כו'. כמש"ש מ"ו א' הלכתא חוששין כו' וה"מ כו' וה"נ ווסתות דרבנן ודוקא בדקוה אבל בלא"ה חזקה כו' כמש"ש ועבא"ע סי' קנ"ה:
(מא) היא קובעת כו'. שם ט' ב' ת"ר תינוקת כו' שלישית ה"ה כו' ושם י' א' שבין שניה ושלישית כו' אבל לאחד שלישית לד"ה טמאה והיא ככל הנשים:
(מב) אלא שיש הפרש כו'. שם ט' ב' עברו עליה כו' משא"כ בשאר כל הנשים דלא קי"ל כר"א במתני' דאמר כל אשה כו' וכמש"ש ט' ב' ת"ר מעשה ועשה רבי כר"א כו' משא"כ בתינוקת כו' דאפילו רבנן מודי דלא פריך שם י' א' אלא מסיפא דהגיע זמנה לראות אימא סיפא וערש"י שם ד"ה אימא סיפא כו':
(מג) ואפילו חזרה לראות כאותן כו'. שם י' א' חדר קחזיא כו' הדר קחזיא כו' וכ' תוס' שם ד"ה קחזיא כו' ובד"ה ברוב כו' דאתיא לר' אבל לרשב"ג עד רביעית לא חזרה דראיה ראשונה אינה מצטרפת אבל הרשב"א חולק עליהם וכתב דאתי בין לר' בין לרשב"ג דא"א שכל הסוגיא אתי דלא כהלכתא פלוגתא דחזקיה ור"י ור"י בן יהוצדק כו' ועתוס' שם ד"ה ר' יוחנן כו' ושם ב' ד"ה למיהוי כו' אלא סיפא בלבד דהגיע לראות אתיא כר' וכגירסת רוב ספרים שכ' תוס' הנ"ל וכשהגיע כו' מני ר' כו':
(מד) ראתה ג' ראיות כו'. שם בברייתא דזקנה:
(מה) וכן זקנה כו'. שם וכמש"ל סל"ג וה"ה לקטנה וזקנה כל שלא קבעה ווסת ה"ה כמעוברת ומניקה כמ"ש במתני' ואין חילוק ביניהון אלא בראיה שניה כמ"ש בסל"א וכמש"ש ובמה אמרו כו' כמש"ש י' ב' ל"ש אלא אבתולה וזקנה כו' וא"כ אין נ"מ לענין ווסתות אלא בזקנה כל שהפסיקה פא"פ ג' עונות כמש"ש ט' ב' ובבתולה אין נ"מ כלל אלא בלא הגיע לראות כנ"ל ועתוס' שם ט' ב' ד"ה זקנה כו' אבל בבתולה שהגיע לראות לא כמש"ש בגמ' וכשהגיע זמנה כו' עברו כו' ומוקמינן כר"א דוקא כנ"ל:
(מו) שראויה כו'. עתוס' שם ד"ה כל כו':
(מז) ואינה חוששת. (משמעות הלשון כמ"ד שאינה מקפדת דלא כהט"ז) כדברי המיקל דווסתות דרבנן. ת"ה:
(מח) חזרה כו'. ר"ל אחר ג' עונות כנ"ל:
(מט) חזרה כו'. כמ"ש במתני' שם ובמה אמרו כו' אבל כו' ואזקנה קאי לד"ה וכמ"ש תוס' הנ"ל ד"ה זקנה כו' ולכן לא מיבעיא להו הדר קחזיא בעונות רק אקטנה וז"ש ובזה כו':
(נ) פעמים כו'. ספ"ד ל"ט ב' ועתוס' שם ד"ה אלמא כו'. ונראה לפרש דמיירי כו':
(נא) ורביעית בכ' לחודש כו'. כצ"ל והוא מדברי הראב"ד ועש"ך והראב"ד אזיל לשיטתו דפסק אף האידנא כדינא דגמ' דאין האשה קובעת בימי זיבתה כמש"ש ל"ט א' ב' ולכן אמר בכ' אלא שר"ח הוא בי"א לכ' ולכן אמר שקבעה בתחלה בר"ח וכמ"ש הראב"ד דאע"ג דלכתחלה אינה קובעת מ"מ אינה נעקר אח"כ עד שיעקר ג"פ וז"ש ורביעית בכ' לחודש ור"ח כו'. אבל כבר הכריע הרמב"ן והרשב"א בת"ה והטור שהאידנא לעולם קובעת ווסת שבנות ישראל החמירו ע"ע כו' שלא יצטרכו ללמוד פתחי נדות וזיבות ואם איתא אתה מצריכה עדיין ללמדם ולכן א"צ לט' ראיות ובו' סגי ג"פ בר"ח וכ' לחודש או קודם:
(נב) מעוברת כו' ומניקה כו'. ממש"ש י' ב' דיין כל ימי עיבורן דיין כו' ושם שהיו שופעות ובאות דיין כו' משמע אפילו ראתה כמה פעמים וכ"כ תוס' שם ד"ה דיין כו' וכשמואל ור' יוחנן אע"ג דר"י ור"י ור"ש פליגי אר"מ מ"מ כיון דר' יוחנן ושמואל סברי כוותיה דר"מ הכי קי"ל וכמ"ש דאין הולכין אחר פלוגתא דתנאי במקום פלוגתא דאמוראי וכן ר' יוסי דמתני' דאמר מעוברת ומניקה שעברו כו' לא קי"ל ג"כ כוותיה ואע"ג דתני תנא קמי כו' שם י' ב' וא"ל פתחת כו' ההוא לפרושי דתנא קאתי וכן ס"ל לר' יוחנן שם ט' א' וזהו דעת הראב"ד והרמב"ן חולק עליו וכתב דקבעה בימי מניקותה ממש"ש י"א ב' מ"ד תיבדוק דדילמא כו' הניחא כו' והרשב"א דחה ואמד דההיא אליבא דר' יהודה ור"י ור"ש דס"ל אכולהו ואנן קי"ל כר"מ וע"ש קע"א ב' שהאריך:
(נג) אפי' כו' או גמלתו כו'. שם כר"י ור"י ור"ש וכנ"ל:
(נד) ומ"מ חוששת כו'. ת"ה בשם הראב"ד וכ' כמו בי"א יום לר"פ שם ל"ט א' ב' דאמר חוששת אע"ג דלא קבעה והראב"ד אזיל לשיטתו שפסק כר"פ וטעמו ממש"ש ס"ח ב' א"ל ר"ה ב"ח כי אמרינן כו' ואי אמרינן דאף לא חיישא לה כמאן דליתיה דמי וכ' הרשב"א אבל ש"פ פסקו כר"ה בריה דר"י ואפי' בווסת קבוע לא חיישא לה כמש"ש כ"ש בווסת שאינה קבוע דווסתות דרבנן ועוד דאמרינן שם כי אתא רבין וכל כו' וההיא דשם אין ראיה כיון דמסולקת דמים תלינן בכל דהו אע"ג שאינה חוששת כלל. ומ"מ כתב אע"ג שכ"נ עיקר יש לחוש לדברי הרב ז"ל:
(נה) מעוברת כו'. שם ט' א' בעא מיניה כו' ה"נ דמיה כו' משמע דא"צ כלל בדיקה ואינה חוששת לו כלל והא דאמרינן בפסחים ע"ב ב' סמוך לווסתה השתא לא קאי אמעוברת. הרא"ש ות"ה בשם תוס' ועי"ל דבשלא הוכר עוברה. ת"ה:
(נו) משהוכר כו'. כנ"ל בסל"ג:
(נז) ומניקה. נלמד ממעוברת וכמש"ל סכ"ח וכנ"ל בסל"ג וז"ש אפילו שופעות כו' כמש"ש בברייתא לר"מ וכנ"ל:
(נח) עברו כו'. ממש"ש כל ימי עיבורן כל כו' וכמש"ש ט' א' מידי טעמא אלא משום דראשה כו' וה"ה אח"כ וכן למניקה ועבה"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |