ביאור הגר"א/חושן משפט/קנח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המוכר. עבה"ג וכשיטתו שמפ' שם אלוקח וכמ"ש בסי' רי"ח ס"כ ומפ' סתם גינה שמכר סתם והירושלמי הכריחם לקצת הגאונים לפרש כן שאמרו שם תני בגינה בין כו' בין במקום שנהגו שלא לגדור כופין:
(ליקוט) המוכר כו'. כן פי' למתני' וכן גינה כו' וכ"כ הרמב"ם בפי' ע"ש (ע"כ):
(ליקוט) המוכר כו'. כגי' נוס' הישנות דל"ג הא גופא קשיא ול"ג השתא סתם גינה כו' אלא ה"ג אמרת וכן בגנה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו מקום שנהגו אין מקום שלא נהגו לא אימא סיפא אבל בבקעה מקום שלא נהגו לגדור אין מחייבין אותו הא מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו ור"ל א"כ היינו גינה אמר אביי כו' אלא אמר רבא ה"ק המוכר סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי ומחייבין אותו אבל סתם בקעה אין מחויבין אותו ור"ל סתם גינה המוכר בסתם ומדקא' כמקום שנהגו לגדור מ' אפי' במקום שנהגו שלא לגדור דמזה היתה הקושיא מקום שנהגו אין מקום שלא כו' וכ' הרמב"ם ג"כ לפרש"י וכ' המ"מ דנקט לשני הפירושין אבל י"ל דע"כ צ"ל ג"כ לפרש"י דקא' במתני' וכן גינה ר"ל כמו החצר וקא' בבקעה אלא אם רצה כו' ואם כו' אלא דהרמב"ם מפ' וכן גינה כנ"ל ומקום שנהגו לגדור הוא בבא בפ"ע (כ"ע):
(ליקוט) המוכר כו'. עמ"ש למעלה וכ' הרמב"ם אבל בבקעה אין מחייבין אותו אלא במקום שנהגו לגדור. דא"א לפרש ג"כ בבקעה אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו לגדור כו' דאף במקום שנהגו כמקום שלא נהגו דמי א"כ קל מוכר משותפין דבשותפין מחייבין בכה"ג דרבא ל"פ אאביי בהא ובגינה חמור מוכר יותר משותפין (ע"כ):
(ליקוט) המוכר כו'. כן מוכח מתוספתא הביאו הרי"ף ורא"ש כופין בני בקעה זא"ז לעשות ביניהם חריץ ובן חריץ ול"ק גדר ובמוכר תנן ספ"ז ומקבל עליו מקום הגדר חריץ ובן חריץ ועבה"ג והרמב"ן תי' כאן דמתני' איירי במקום שנהגו לגדור בבקעה ע"ש (ע"כ):
(ב) ויש. והירושלמי י"ל דמקום שלא נהגו וכ"מ שם בסיפא אבל בקעה מקום שנהגו כו' מקום שנהגו שלא כו' דהדיוקים סתרי אהדדי:
(ג) שיעור. וי"א. דבגנה ובקעה ג"כ אית בהו היזק ראיה כמ"ש ב' ב' גילה שאני כו' וד"א בעינן כמ"ש ו' ב' אי להיזק ראיה כו'. וס' ראשונה ס"ל דכן אמרו לס"ד אבל לפי המסקנא שתי' וכן אגויל וגזית לא קאי אד"א וכן ע"ש ואמר י"ט כמ"ש שם ו' ב' ודחקו כן מדאמרינן במתני' ה' א' כותל חצר כו':
(ליקוט) שיעור כו'. עמש"ש וכ"כ הרמב"ם בתשובה אבל הוא דוחק גדול וכן השיג עליו הראב"ד ורמב"ן אבל י"ל דברי הרמב"ם בע"א דהא י"ל מאי פריך ת"ש וכן בגינה דלמא נמי ברצו אבל כבר תי' תוס' שם ד"ה ת"ש כו' אבל להרמב"ם היינו לס"ד כתי' דאביי אבל לתי' דרבא דמשני דוכן בגינה הוא דבר בפ"ע ומקום כו' קאי אמוכר לא פריך גמ' מידי ולמסקנא דקא' דבמוכר אפי' במקום שלא נהגו לגדור ע"כ לאו משום היזק ראיה דמ"ש משותפין אבל משום נתפס כגנב בשותפין לא חייש להכי דהא עד הכי לא חשדי זה לזה ועבה"ג ס"ק ב' (ע"כ):
(ד) (ליקוט) אם כו'. ז"ל הרמב"ן בקוצר ואיכא דקשיא ליה מאי פריך ולא יעשה לא זה כו' הא מהני דאי פנינהו חד לרשותיה ותי' דגמ' פריך דקא' לפיכך אם נפל כו' מ' דחזית שמכאן ומכאן מהני לזה וזהו ס' האחרונה וכ' הרמב"ן ולדידן ל"ק שכבר פרש"י שם בד"ה ולא יעשו כו' והרי סימן כו' ואין בו חזית הוא כמו חזית מכאן ומכאן דאפי' פנינהו לא מהני דדוקא בכותל חצר צריכא לאשמעינן בפנינהו משום דלא תקנו בו חכמים חזית והיה בדין שיהא נאמן קמ"ל דאינו נאמן משום דכופין זא"ז וידיעא דתרווייהו אבל בבקעה אע"ג דאין כופין אינו נאמן דידיעא דתרוייהו משום דלא עשה חזית כנ"ל לפרש"י וזהו ס' אחרונה שכ' הטור בשם רש"י וצ"ע על ס' האחרונה הא אוקמינן ללפיכך דרישא בפנינהו וא"כ י"ל ג"כ ללפיכך דסיפא בכה"ג והדק"ל מאי פריך ולא יעשו כו' (ע"כ):
(ה) יש מי. טור בשם ר"י וכ"כ תוס' ב' א' ד"ה לפיכך מדפריך ד' ב' ולא יעשו כו' ודלמא תפול לרשות א':
(ו) ויש. דלחששא זו לא חיישינן שמא תפול ושמא לרשות א' והוכיח כן מקושית תוס' שם וא"ת כו':
(ז) מי שהיה. שהקשו המפרשים במה יכול לחייב את חבירו שלא מדעתו ותי' דרב הונא ס"ל שהוא כמו היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ובשדה עשויה ליטע וכמ"ש ב"מ ק"א א' ועס"ח ומ"ש שם ולכך אם עמד ניקף וגדר לד"ה מגלגלין עליו וכמ"ש בב"מ שם גלית אדעתא דניחא לך כו' ועסי' שע"ה ס"ג ועיון בעובדא דרוניא שלא היה יכול להכריחו עד שיגלה דעתו דניחא ליה ומדקבעיה בגמ' כל העובדא מ' שהכל בדינא היה ורבא שחייב אותו משום דגילה דעתו דניחא ליה לכך אחייב אותך כרב הונא וצ"ל דמדמה אותו לשדה שאינה עשויה ליטע וכמ"ש בב"מ עובדא כה"ג שם דההוא דאתא לקמיה דרב כו' וצ"ל דמתני' איירי בחורבות ואמרו בירושלמי סוף פ"ג דב"ב שחורבות עשויות ליבנות וה"ל כשדה עשוייה ליטע ועסי' שע"ה ס"ז וס"ז בהג"ה:
(ח) ועמד חבירו. בין המקיף והניקף כפרש"י וכמש"ו:
(ט) עד ד"א. עסמ"ע:
(י) גדר ב' רוחות. שם ל"א מקיף וניקף א"ב כו' ואפ"ה דוקא רביעית א"ר יוסי וכן בב"ק ך' ב' טעמא דעמד ניקף ודוקא רביעית:
(יא) ובלבד כו' אבל כו' שהרי כן מ' בירושלמי רי"א אם עמד וגדר כו' ר"ה אמר מגלגלין עליו פשוטו של כותל ע"כ לארכו לרחבו א"ר נסא כותל חצר לא נעשה אלא להציל לו סברין מימר שאם רצה לקרות אינו מקרה א"ר יוסי בי ר' בון תפתח ע"י מרישיו. וה"פ מגלגלן כו' רק פשוטו ולא כמה ששוה שימושו ע"כ לארכו שהיה הכותל של חבירו לארך כותל של עצמו שאינו יכול להשתמש בו ומיירי שיש לו ג"כ כותלים שם לרחבו שיכול להשתמש וכמ"ש סמך לו כותל אחר אע"פ כו' וא"ר נסא לא נעשה כו' לא להשתמש סברין א"כ אם רצה כו' ואמרו תיפתר שנתן לו רשות להניח מרישיו ובכה"ג יכול לקרות דאחזיק כמ"ש בגמ' ו' א':
(יב) וכל זה. כפרש"י ורמב"ם:
(יג) אבל גדר. כפי' התוס' בב"ק ך' ב':
(ליקוט) וכ"ז מיירי כו'. טור והוציא כן מדברי הרמב"ן שם שכ' פרש"י ז"ל שגדר בינו לבין חבירו כו' וקשיא דא"כ מאי קא' בפ"ב דב"ק את גרמת לי הקיפא יתירא עיקר ההיקף בשבילו אלא כפי' תוס' שם שגדר מבחוץ כו' ואי במקום שנהגו לגדור למה מחייבין והרי למחר זה רוצה לגדור בינו לבין החיצון וע"כ יגדור עמו ואינו נהנה בגדר החיצון לפיכך העמידוהו כל המפרשים ז"ל במקום שלא נהגו לגדור כו' וא"י לומר אני רוצה לגדור כו' וא"י לומר אני רוצה לגדור ביני לבינו למחר שכיון שהוא מקום שלא נהגו לגדור ולדחותו קמכוון וכן אם גדר בינתיים במקום שלא נהגו לגדור מגלגלין עליו כו' ע"ש בזה (ע"כ):
(יד) אם הוא. דאל"כ אין מחייבין אותו שלא הועיל לו כלום שאח"כ יכריח אותו לגדור ביניהם:
(טו) אבל אם. דאף למ"ד דפטור כאן חייב משום דגילה דעתו כמש"ל ול"ד למש"ל בהגה גדר ב' רוחות כו' דכאן מ"מ נהנה בשעתו:
(טז) הא דמגלגלים. רמב"ן מירושלמי שם רב הונא אמר ובלבד בשעה שבנה עכשיו ר"ל כפי בנין כותל הרביעי דאי הוה בני ליה דכיפין גבי ליה דכיפין ברם אם היה בני דכיפין ובנתיה דליבנין גבי ליה דכיפין כל שעה דינפול בני ליה ר"ל שאם הניקף גדר הד' בכיפין והמקיף גדר ג' רוחות בליבנין אעפ"כ נותן לו דכיפין והמקיף צריך לקבל שאם תפול יבנהו לפי שבנה בנין דליבנין וכ' ומזה למדנו שאם הניקף בנה בקנים שא"צ כו' וז"ש רב הונא בגמ' הכל לפי מה שגדר ר"ל לפי מה שגדר הד' וז"ש לפי בין מקיף בין כו' הכל לפי כותל הד' שאז נתחייב על כל הד'.
(יז) אם אין. כמו במוציא על נכסי אשתו כתובות ע"ט ב' ועסי' שע"ה ס"ח ע"ש:
(יח) אם מתחלה. עתוס' שם ד"ה דמי כו' ואור"י כו' ואף רב הונא מודה בזה דאם אמר כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |