דרישה/חושן משפט/קנח

דרישה ‏ חושן משפט קנח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שנים כו' לשון המשנה ר"פ וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו ע"כ ואקשינן בגמרא דף ד' דיוקא דמתני' אהדדי ומסקינן דה"ק וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי אבל סתם בקעה כמקום שנהגו שלא לגדור דמי ע"כ ושם לפני זה בדף ב' דס"ד בלישנא קמא דמחיצה דקתני במתני' גודא ודוקא אם רצו לעשות מחיצה עושין ואם לאו אין עושין דהיזק ראייה לאו שמיה היזק פריך ת"ש וכן בגינה גינה שאני כדאמר רבי אבא אמר רב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה והא וכן קתני אגויל וגזית ע"כ יש ללמוד מזה דלפי מאי דמסקי הלכתא כלישנא בתרא דהיזק ראייה שמיה היזק ממילא האי וכן בגינה הוא כמשמעו דחצר וגינה חד טעמא אית להו וכ"כ רוב המפרשים דטעמא דגינה ובקעה משום היזק ראייה וחיוב הוא למגדריה ולפ"ז שיעוריה נמי ד"א כמו גדירה דחצר וכ"כ רמב"ן בחידושיו ועמ"ש עוד מזה בסמוך:

ג

וכתב הרמב"ם כו' י' טפחים כו' כתבתי בפרישה שס"ל דגדירת גינה לאו משום היזק ראייה אלא לשמירה דאל"כ ד"א מיבעיא ליה ואין לומר דבהיזק ראייה כזה דאינו היזק ראייה דתשמיש בני אדם אלא משום עינא בישא דישלט בזרעוני גינה סגי ליה בי"ט דהא בגגין הסמוכין זה לזה דאין תשמישן קבוע ואין בהן ג"כ היזק ראייה וכמש"ר בר"ס קנ"ט אפ"ה פריך הגמרא פ"ק דב"ב דף ו' למאי אי להיזק ראייה ד"א בעינן ש"מ דפשיט להגמרא דאין לחלק בשיעור דהיזק ראייה וא"ת א"כ הא תחילת סוגיא הנ"ל קשיא עליו כבר שאלו אותו חכמי לוני"ל והשיב להם תשובה וע' במגדול עוז שם שהביא השאלה והתשובה באריכות ולדידיה הא דתני במתני' וכן בגינה אגויל וגזית קאי ועמ"ש בסמוך ס"ז בביאור דברי רבינו:

ו

אפילו אם יפול לרשות אחד מהם ז"ל ב"י מש"ר בשם רש"י והר"י לא מצאתי כן בשום מקום אך מסברא נ"ל דבהאי פליגי דלרש"י אע"ג דמתני' לא קאי אלא כשעשו חזית מ"מ ה"ה ללא עשו דאל"כ הו"ל לרב אשי לשנויי דמש"ה תני עושין חזית מכאן ומכאן כי היכי דליתני לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהן (פי' דאילו לא עשה שום אחד מהן ונפל לרשות א' מהן הוה שלו) ומדלא משני הכי משמע דס"ל דלא שאני לן בין עשו סימן ללא עשו סימן והר"י סבר דהו"מ לשנויי הכי אלא דעדיפא מיניה משני עכ"ל והנה מ"ש ב"י דדעת רש"י הוא דאל"כ הו"ל לשנות כו' דקדוק זה בפי' כתבו התוס' בר"פ בד"ה לפיכך כו' אבל מ"ש בשם הר"י דסבר דעדיפא מיניה משני לעד"נ להר"י הוא דלא הו"מ לשנויי הכי בקיצור דא"כ הוה ק' מ"ש בין עשו שניהם ובין לא עשו (שהם של) [שום] א' מהם דמה שלא עשו חזית לאו ריעותא הוא ומש"ה הוצרך לתרץ דצריכין לעשות דלמא אזיל כו' והשתא בתר דידעינן טעמא ודאי איכא טעמא דבא לחלק בין עשו שניהם ללא עשה שום א' מהן דכי לא עשה שום אחד ומצינו להאבנים ברשותא דחד איגלאי מילתא שודאי שלו היה דאי של חבירו אמאי לא עשה חזית כיון שיש לחוש לרמאי שיקדים ויעשה חזית ויאמר שלו הן ואף שגם זה לא עשה מ"מ חזקתו מסייע ליה משא"כ בשניהם עשו וא"ת א"כ רבינא דמוקי לה התם דבהוצא עסקינן אמאי לא קמשני הכא וי"ל דרבינא לא בא לפרק בפירוקא אחריתא אלא לאוקמי לתירוצו דרב אשי ולתרץ קושיית ותנא תקנתא לרמאי אתא לאשמועי' תדע לך שהרי לא קאמר אלא אמר רבינא ש"מ דתירוצא קמא קאי ודוק ומ"מ נראה דטעם פלוגתת רש"י ור"י המה כמ"ש בפרישה:

ז

(ח) מי שיש לו ד' שדות כו' וכ' הרמב"ם כו' דברי רבינו קצרים הם ואערוך ל' הגמרא ובהן תבין דברי רבינו על הנכון גם תראה מהן מה שיש לדקדק על מה שכתב הב"י בזה. ז"ל המשנה דף ד' המקיף את חבירו מג' רוחות וגדר הראשונה והב' והג' אין מחייבין אותו ר' יוסי אמר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל ע"כ. פירש"י המקיף כו' שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה וגדר את שלשתן ונמצא שדהו של זה האמצעי מוקף מג' רוחותיו ע"כ. ונראה דמש"ה כתב רש"י שקנה ג' שדות משום שבא ליתן טעם להא דקתני שגדר ראשונה והשניה כו' ולא גדרן בפעם אחת וכתב משום דאיירי שקנה הג' שדות זא"ז סביב שדהו ובכל פעם שקנה א' גדר לשדה הפנימית במחיצה א' סמוכה וטעם שקתני המתני' הכא כתבתי בסמוך בשם חידושי רמב"ן ומשמע מל' דמפרש לה בגדרו מבפנים וכן פי' בהדיא בב"ק דף כ' מ"ש ולקמן אכתוב ל' רש"י ור"י דלשם ובגמרא שם פריך ת"ק נמי קאמר דבגדר ג' אין מחייבין הא גדר ד' מחייבין וא"כ מאי בינייהו א"ב דת"ק סבר אגר נטירא אין ור"י סבר ליה כו' וא"א ת"ק ס"ל רביעית הוא דיהיב ליה אבל א' ב' ג' לא יהיב ליה (ופירש"י ראשונה כו' לא יהיב ליה שכבר יצא מהם זכאי בב"ד שהיו שם ימים רבים ולא הועילו לו וכשגדר מקיף הד' יהיב ליה ד' ואי גדר ניקף הד' לא יהיב ליה כלום) ור"י ס"ל שלש הראשונות נמי יהיב ליה וא"א מקיף וניקף א"ב ת"ק סובר טעמא דעבד ניקף דמגלגלין עליו את הכל אבל עבד מקיף אינו נותן לו אלא דמי ד' ור"י סבר ל"ש ניקף ל"ש מקיף אם עמד וגדר מגלגלין עליו את הכל וא"א מקיף (וניקף) א"ב ת"ק סובר אם גדר מקיף את הד' נמי יהיב ליה ור"י סובר אם עמד הניקף וגדר הוא דיהיב ליה דגלי דעתיה דניחא ליה אבל אם גדר מקיף לא יהיב ליה מידי ע"כ עוד שם איתמר רב הונא אמר הכל לפי מה שגדר אהכל דאמר ר"י קאי ואמר דהא דקאמר דמגלגלין עליו את הכל ר"ל (בכל יציאותיו שהוציא הראשון יחזיר לו המחצה) חייא בר רב אמר הכל לפי דמי קנים בזול רוניא אקפיה רבינא מד' רוחותיו א"ל הב לי האי דגדרי לא יהיב ליה הב לי לפי קנים בזול לא יהיב ליה הב לי אגר נטירא לא יהיב ליה אתו לקמיה דרבא א"ל זיל פייסיה במאי דאיפייס ואי לאו דאיננא לך דינא כרב הונא אליבא דר"י ע"כ וכתבו התוס' ז"ל ואי לאו דאיננא כו' קצת היה נראה דלאו להפסידו אמר כן מדלא קאמר ואי לא מגבינא לאפדנא מינך או מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא ועוד מדקאמר ליה זיל פייסיה במאי דאיפייס משמע דאי לאו שאיפייס כבר מן הדין היה צריך ליתן לו יותר ע"כ והרי"ף הביא דברי רב הונא ורבי חייא ומעשה דרוניא דא"ל הכי דדיינינא לך כרב הונא אליבא דר"י וסיים וכן הלכתא והביא עוד מתחילה מימרא אחת ז"ל אמר רב יודא אמר שמואל הלכה כר"י דאמר אם עמד וגדר את הד' מגלגלין עליו את הכל ל"ש עמד מקיף ול"ש עמד ניקף ע"כ וכ"כ הרא"ש גם הרמב"ם פ"ג דשכנים פסק דל"ש גדר מקיף ול"ש גדר ניקף וכן פי' בהדיא בפירוש המשניות ורבינו נמשך ג"כ אחריהן וכמ"ש בפרישה: ומש"ר וכן אם גדר ניקף כו' גם הרמב"ם כתב לשון וכן ואע"ג דבתרתי אוקימתא הנ"ל ס"ל לת"ק או לר"י דדוקא ניקף אבל לא מקיף וא"כ מאי וכן הא כ"ש הוא מ"מ כיון דלאוקימתא תניינא מקיף הוא רבותא מש"ה כתב וכן וסברא זו מוכרחת נמי מל' המשנה וע"פ מ"ש בחידושי הרמב"ן והנ"י על הא דקתני וגדר את הראשונה ואת השנייה כו' ולא קתני בקיצור וגדר את השלש רוחות לומר לך שאע"פ שבנה ראשונה ואחר ומן מרובה נמלך ובנה שנייה ואח"כ הג' אם בנה הד' מגלגלין עליו את הכל ואין אומרים ראשון ראשון הפסיד הואיל ועמד ולא בנה עד אחר זמן שנמלך וכו' ע"כ ולדברים אלו ודאי יותר מסתבר לחייבו כשגדר מקיף הד' מאילו גדר ניקף וב"י כתב ז"ל וכתוב בספרי רי"ף והרא"ש א"ר יהודא אמר שמואל הלכה כר"י כו' ל"ש כו' ולא מצאתי כן בנוסחאות גמרות שבידינו (בדפוס גמרות הישנים שבידינו ליתא ובדפוס חדשים איתא) ומ"מ מעובדא דרוניא משמע הלכה כר"י אף מ"ש ל"ש כו' איכא לישנא בגמרא דאם עמד וגדר מקיף מגלגלין כלומר וכ"ש גדר ניקף (האי כלומר שהזכיר ב"י לאו אלישנא דגמרא קאי ובגמרא איתא בהאי לישנא בהדיא ל"ש כו' אלא אדברי ר"י כתב כלומר ור"ל דתלמודא מפרש בחד לישנא דהא דאמר ר"י עמד כו' דר"ל בעמד מקיף וע"ז כתב כלומר כ"ש ניקף) ואיכא חד לישנא דדוקא עמד ניקף קאמר אבל עמד מקיף אין מגלגלין והאי לישנא פריך מיניה בפ' כיצד הרגל עכ"ל. ואני אומר דמוכח מגמרא הנ"ל מתרתי דגם במקיף אמר ר"י. חדא מפלוגתא דרב הונא וחייא הנ"ל דפליגי אי הכל לפי מה שגדר או הכל לפי דמי קנים ואי דוקא בניקף ואמר ר' יוסי בגוה גדר ניקף הרביעית ואי גדרה בקני' למה אמר רב הונא שיתן לו הכל לפי מה שגדר הא דגלוי דעת דניחא ליה לא הוה אלא בקנים. והשניה דהא עובדא דרוניא ליכא למילף אלא דהלכתא כר"י אבל לענין דל"ש מקיף ל"ש ניקף ליכא למשמע מיניה מידי דהא עובדא דרוניא הוה שרבינא המקיף הקיפו מד' רוחותיו ש"מ דאפילו גדר מקיף נמי מגלגלין עליו את הכל. ואפשר שב"י סבר דשאני התם ומשום דגילה דעתו דניחא ליה א"כ דרוניא גילה דעתו דמינח ניחא ליה ולהכי גדר ניקף קרינן. ואני אומר דנשמע מיניה שפיר בין ניקף ובין מקיף (ונלמד מינה ג"כ דאפי' בשדה האילן דינא הכי דאיכא רבותא ביה טפי וכמ"ש בסמוך) דמדא"ל מתחילה הב לי כמה דגדרי אע"פ דשם לא הוה גדר ניקף כלום ומתחילה ג"כ לא גילה רוניא אדעתא דניחא ליה ובודאי רבינא לא היה שואל ממנו דבר שאינו חייב אליבא דהלכתא או אפי' דבר שיש להסתפק בו הלכה כמי (שגו')[אלא] דקיבל רבינא מרבותיו דהלכה כר"י דאפי' בגדר מקיף וכר"ה דפירשו הכל לפי מה שגדר וכשלא רצה רוניא סבר דס"ל הלכה כת"ק דס"ל כחייא בר רב הנ"ל דס"ל דמי קנים בזול ומש"ה א"ל יהיה כן תן לי זה ולא רצה וכשלא רצה גם בזה אמר ש"מ דס"ל הלכה כת"ק דס"ל דאי גדר הרביעית א"צ ליתן אלא אגר נטורא וכאוקימתא קמייתא דגמרא הנ"ל דפליגי בהא ת"ק ור"י א"ל הב לי אגר נטורא ולא רצה ליתן לו גם זה א"ל ש"מ דס"ל כאידך אוקימתא בגמרא וס"ל דוקא גדר ניקף דגילה דעתיה דניחא ליה מיחייב ליה ואי לא לא מש"ה אמר לאריסיה כו' והשתא א"ש דהשיב רבא פייסיה במאי דאיפייס צ"ל דנתרצה לעשות עמך לפנים משורת הדין לקבל מינך דמי נטורא ואי לא דאיננא לך כמו שתבע מינך תחילה דהלכה כר"י וכרב הונא ומשמעות הגמרא הוא דא"ל לרוניא הנך המלות עצמן דאיננא לך כר"ה אליבא דר"י ש"מ דרוניא מעצמו ידע הפלוגתא והפירושים או שרבינא א"ל כן. ומזה המעשה ג"כ נשמע דאפילו בשדה האילן דינא הכי ול"ת דוקא בשדה לבן מלא תבואה או ירקות ונמצא שזה שגדר ההנהו הנאה גדולה ולכן חייב לשלם מסתמא כל מה שגדר משא"כ בשדה אילן דאין רגל אדם ובהמה מזיק להו תדיר והו"א דאם גדרו חבירו מסתמא אינו חייב לשלם לו (ומ"מ) [ומש"ה] הביא מעשה דרוניא דהיה בשדה האילן ואפ"ה תבע מיניה רבינא דמי הנ"ל אף קודם שגילה דעתו דניחא ליה והסכים עמו רבא. וק"ק דהו"ל להרי"ף והרא"ש לכתוב גם האי רבותא זו ל"ש שדה לבן ול"ש שדה אילן ועכ"פ נשמע מהא דרבינא דאפילו גדר מקיף במי וק"ל. ומ"ש ב"י עוד דמלישנא בתרא פריך בפרק כיצד הרגל נ"ל דאי מהא לא איריא דהא בלאו הכי נמי קשה התם על הפשטן דמתחילה רצה לפשוט דזה נהנה וזה לא חסר חייב ואחר כך רצה לפשוט דהוא פטור והכל מסוגיא אחת וא"ל דפשט מתרי תנאי דלמ"ד זה חייב ולזה פטור דהא כתבו התוס' שם דהא דס"ד לפשוט מר' יוסי שפטר דגם רבנן ל"פ עליו בהא אלא ע"כ צ"ל דכן סוגיית הגמרא להביא כל צדדי הדקדוקים ולראות מה ישיב לו וה"נ קאמר בהא (אתא) [אבעל] האיבעיא מאי תיבעי לך הא לדקדוק זה חייבין ואחר כך חזר ואמר הא לדקדוק זה ולתירוץ זה פטור ובא לשמוע אם ישיב לו שתירוץ זה אינו עיקר או אם ישיב לו שינויא אחרינא ודו"ק:

טז

אבל ר"י פי' שהקיפו כו' כ"כ התוס' בשמו בב"ק דף כ' כתבתי לשונם בסמוך בפרישה אדברי הרמ"ה ושם נדחה פירש"י מל' הסוגיא וכבר כתבתי שהרמב"ם פירש כרש"י והנה לכאורה אף שמחולקים בפי' השמעתתא מ"מ לדינא כל א' סברתו נכונה. ולפי זה לא הו"ל לכתוב לרבי' אבל ר' יצחק פי' דמנ"מ בפירושו אלא הול"ל דינא דתרווייהו אליבא דד"ה ונ"ל משום דרבינו נסתפק דאפשר לומר דרש"י אינו מחייב כ"א כשגדר מבפנים דאז כל הנאה דידיה ולא כשגדר מבחוץ ומחשב לה לזה נהנה וזה לא חסר. גם י"ל דר"י לא ס"ל כרש"י דאם גדר מבפנים לחייבו בחצי הכל כ"א לחשבון דתברתא דהא כיון דגדר המקיף מבפנים כ"ש דגדר מבחוץ סביב שדותיו ואם כן יכול הפנימי למימר כנגדך מבחוץ הוה סגי לי וסברא זו כתב בחידושי רמב"ן ליישב בו מה שהקשו התוס' אפירוש רש"י הנ"ל ע"ש מ"ש עוד בישובו וכתבתיו בחידושים ודוק: ומש"ר לפי' זה יש חילוק כו' הנ"ל מדברי רמב"ן בחידושיו ומבואר מדבריו ומדברי רבינו דלפי' התוס' כל הני לישני שנאמרו בב"ב בפירוש דמתני' בפלוגתת ת"ק ור"י כולם מיירי בבקעה במקום שלא נהגו לגדור מבפנים אפ"ה ס"ל ללישנא בתרא דלר"י גדר המקיף מבחוץ ברביעית לא מיחייב הפנימי לשלומי ליה דמצי א"ל לא ניחא לי בגדירך ואנן קיי"ל כלישנא קמא וכמימרא דרב יהודא אמר שמואל דאפילו גדר מקיף הרביעית נמי וק"ל. ומש"ר דאפילו במקום שנהגו לגדור אם גדר ניקף הרביעית מגדר החיצון חייב בכל הגדר החיצון כתב ע"ז ב"י ז"ל זה לא נרמז בשום מקום ורבינו מסברא דנפשיה קא"ל ומילתא דמסתבר הוא וכתב עוד ז"ל וא"ל א"כ למה נדחקו המפרשים להעמידה במקום שלא נהגו לגדור לוקמיה במקום שנהגו לגדור וכשגדר ניקף דנ"ל דלכך נדחקו המפרשים לאוקמי במקום שלא נהגו משום דס"ל דפי' דמתני' דבין גדר מקיף בין גדר ניקף מגלגלין עליו עכ"ל ואני אומר דהוכרחו לזה משום סוגיית הגמרא שהרי כמה לישני איכא בגמרא דמוקי למתני' בין בגדר מקיף בין בגדר ניקף וק"ל: וצ"ל לפר"י דאף אם גדר כו' כ' ב"י ז"ל נראה שזה דעת רבינו ויש לדחות דכיון דגלי ניקף דעתיה דניחא ליה מגלגלין עליו חצי מה שגדר הלה וכופין למקיף להשלים מה שחסר ע"כ ר"ל מדברי רבינו נראה דכל שלא גדר המקיף המקצת הנשאר יכול למחות בו הניקף וע"ד שכ"ר בסי"ג בשם התוס' וכמ"ש בפרישה ולהב"י נראה דאינו יכול למחות בו כיון שגילה הניקף דעתו דניחא ליה וכופין לזה לשלם החצי ולזה כופין למגדר השאר וכפייה זו הוא דאם לא יגדור המותר לא יצטרך הניקף לשלם לו כלום. ומתוך דבריו אלו פסק (הר"י) [הב"י] עוד ז"ל נ"ל אם גדר החיצון ראשונה ושנייה והניקף גדר השלישית שמחייבים אותו לגדור הרביעית (פי' מחייבין הניקף אם ירצה המקיף דמיד דגילה הניקף דעתו חייב גם הוא לבנות שני מחיצות כמו הראשון) והא דתנן המקיף את חבירו מג' רוחותיו משום רישא הוא דתנן הכי כלומר דאפ"ה אין מחייבין לניקף כל שלא גילה דעתו דניחא ליה אבל כל היכא דגלי דעתיה דניחא ליה אפילו לא גדר הא' אלא שנים מגלגלין עליו עכ"ל. ולדברי רבינו אף אם גדר ניקף השלישית עדיין יכול למחות במקיף ולומר לו שאף אם יקיף יותר לא ישלם מידי ומכ"ש שאין מחייבין להניקף לגדור יותר אבל אם לא מיחה בו והלך המקיף וגדר אח"כ גם הרביעית פשיטא שחייב לשלם לו דמי כולן וק"ל. כן נראה לי לפרש דעת רבי' ודהב"י אבל אין לפרש שגם רבי' ס"ל דאין הניקף יכול למחות בהמקיף כיון שכבר גילה דעתו דניחא ליה אלא שס"ל שכל שלא גדר המקיף הנשאר אזי לא נגמר הנאתו דהניקף וא"צ לשלם להמקיף כלום והב"י כתב עליו דיש לדחות כיון דכשגילה דעתו דניחא ליה צריך לשלם למקיף כדי חלקו שכבר בנה דא"כ אין טעם לדברי רבינו כיון שמודה שאין יכול למחות יאמר לו המקיף במעות שאתה חייב לי תגדור אתה הנשאר ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.