ביאור הגר"א/חושן משפט/פא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וצריך לישבע כו'. כיון שתובעו תביעת ממון וכמ"ש שבועות מ"ב חזקה אין כו' ועש"ך:
(ב) ולא כו' דאין כו'. דלא בכ"מ אמרי' משטה אלא במקום שדרך להשטות כמ"ש בש"מ בפ"ב דב"ב קע"ה א':
(ג) מי שאמר לחתנו כו'. כיון דבלא"ה מצוה ללמד עם בנו כמ"ש בפ"ק דקדושין ולפיכך יכול לומר משטה כמ"ש ביבמות ק"ו א' א"ל משטה אני בך כו' וערש"י שם ד"ה א"ל כיון כו':
(ד) ואע"ג כו'. כמו שם:
(ה) אע"ג דלא טענינן. כמ"ש בסנה' שם וכמש"ל בס"ג ע"ש:
(ו) וה"ה אחרים כו'. כיון שאמרי' שאצ"ל אתם עדי שדבריו הוי כמו אתם עידי ה"ה בתביעתו כמ"ש בסנה' שם הא דאר"י א"ר צריך שיאמר כו' ל"ש כי אמר לוה ול"ש כו' והוי כאלו אמר:
(ז) אבל ליורשיו כו'. ממ"ש בב"ב שם ש"מ שהודה כו' אדם משטה כו':
(ח) יש מי כו'. כמו בטענו בחטים והודה בשעורים כמ"ש ב"ק ל"ה ב' בה"ת והוא כדעת הרמ"ה שהביא הרא"ש שם דטענו חטים משום טענת השטאה וכ"כ בסה"ת בש"ז ח"ב בשם הראב"ד ולא דחה דבריו אלא שכ' ומסתברא כו' וגם לטעמים האחרים י"ל:
(ט) בשעת הודאתו. עבסי' פ"ח סי"ב בהג"ה וי"א דוקא כו' והוא דעת בה"ת בש"ז ח"ב וז"ש בה"ת כאן בשעת הודאת וכ' בה"ת שם אפי' עדים וראה מהני וז"ש כאן אע"פ שיש עדים כו' וע"ש שמ"ב:
(י) לא מהני כו'. מדבעי רבא בפ' ג"י אי אמרי' אדם משטה בשעת מיתה כו' תיפשוט דלא אמרי' ממ"ש בסנה' שם כי קא שכיב אמר פלניא כו' ופליגי ר"י ור"ח מחמת טענת להשביע והא בלא"ה פטורין דטענינן ליתמי טענת משטה כנ"ל בס"ג:
(יא) אם כו' בפני ב"ד. ממ"ש בב"ב פ"ג דאינו טוען וחוזר וטוען:
(יב) וייחדום. קאי אעדים:
(יג) אבל יכול. שבועות ל"ח ב' א"ל מנה לי בידך כו' א"ל נתתיו לך פטור וב"ב קע"ה א' ואמרו יתומים פרענו כו' וע"ש בתוס' ד"ה חזר:
(יד) הא דמהני כו'. ממ"ש שם א"ל מנה כו' א"ל הן דלכאורה הן זו אינו מועיל דבלא אתם עדי אינו כלום כמ"ש בסנה' ובאתם עדי אפי' שתיקה מהני:
(טו) מי שהתנה כו' וכמו שיתבאר בסי"ג. ר"ל ששם מחלקין בין ה"ל לאסוקי דעתיה או לא ונלמד משם כ"מ דה"ל לאסוקי דעתיה מהני ועבמרדכי שם:
(טז) ואע"פ שלא דבר. דאם דבר א"צ לאתם עדי דבתנאים א"צ כי אם בהודאה כמ"ש תוס' בקדושין מ"ג א' ד"ה ולא ועבה"י:
(יז) אמר בפני כו'. ממ"ש בפ' ג"פ קע"ה א' אמר רבה ש"מ שאמר מכה כו' והקשה הרי"ף הא לא אמרו חזר ואמר לנו נותנין ואע"ג דלא אמר תנו הא רב ושמואל כו' אמר תנו כו' ותי' דהכא מיירי שאמר בתורת הודאה ודמיא למ"ש בסנה' ל"א אם כמוסר כו' ועבה"ג:
(יח) ואע"פ. כמ"ש מנה לפ' כו' שבפני התובע בלא"ה א"י לומר להשביע לדעת הרמב"ם כמ"ש בסי"ד:
(יט) הודה בפני כו'. עסמ"ע וכמ"ש בשבועות ל"ד ב' ועדים כו':
(כ) הודא' בפני ע"א כו'. הרא"ש שם ורמב"ן וכמ"ש ל' ב' הודאה אחר הודאה מצטרפים ואע"ג דאמרי' שם דא"ל כו' בהאי מנה כו' היינו לס"ד דהלואה אחר הלואה אין מצטרפין ואף לס"ד דוקא משום צירוף דבעינן ובירו' דסנה' שם אמתני' כ"ט א' אם היה מתכוין למסור לו עדותו עדות וקאי אמ"ש במתני' אם אמר הוא אמר לי כו' אבל הרמב"ם שאמר בל' הודאה כמ"ש בס"ט ועבה"ג ס"ק ס' ומ"ש בב"ב מ"א הודאה בפני שנים ל"ד אלא דא"צ שלשה וצ"ל כתובו בפני שנים דאל"ה קנין נמי דוקא שנים והא ליתא עבתוס' פ"ק דבסנה' ו' א' ד"ה צריכה. מכאן חזר כו' ע"ש ובקדושין מ"ג מ"ט דר' שילא כו' הוי לי עד אלמא לסברת המקשה דבכ"ד בעינן אתם עדי אפי' בחד סגי אם אמר וזו ראיה חזקה:
(כא) כל. כמ"ש שבועות ל"ד ב':
(כב) ודוקא כו'. מדהתחנן לו ואמר ערי כו' ולא אמר תיכף אתם עדי וגם לא היה מסיק אדעתיה ואפשר שהיה שותק וערש"י שם ד"ה ערי. שמא יהא סבור שכולם ישנים ויותר היה סבור שכולם ישנים אם לא אמר ערי כו':
(כג) לא תבעו. ל' הטור וכמ"ש תוס' דטענת שלא להשביע אינה אלא בלא תבעו כעובדא דהנך דסנהדרין דאל"ה היכא אמר בב"ב שם ש"מ שהודה אצ"ל אתם עדי כו' דלמא שלא להשביע אמר:
(כד) הודה דירך הודאה. כ"כ הרמב"ם רפ"ד דטענת שלא להשביע מועיל אפי' הודה דרך הודאה רק טענת משטה אינו יכול כטעון ע"ש רפ"ז וס"פ ז' ולדעת הרמב"ם אין חילוק בין משטה לטענת שלא להשביע דבשניהם דוקא אי טעין אבל אנן לא טענינן ובשניהם בין תבעו או לא תבעו יוכל לטעון טענת משטה והשבעה רק שטענת שלא להשביע אינה אלא דוקא שלא בפניו כמש"ל וטענת משטה בין בפניו בין שלא בפניו ועוד חילוק אם הודה דרך הודאה כנ"ל וז"ש לעיל ס"ח ואע"פ שאין כו'. ר"ל אע"ג דיכול לטעון טענת שלא להשביע מ"מ לא יוכל לטעון משטה וכמ"ש שם ואף להשביע דוקא בטעין איהו ע"ש וע"ל סכ"א ועמ"ש בהט"ו:
(ליקוט) לא תבעו כו' דרך הודאה כו'. כמ"ש בתוס' ריש ב"מ הודאת בע"ד כק' עדים דמי בד"א בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו הפה שאסר הוא הפה שהתיר וצ"ל בהודה דרך הודאה גמורה דאל"כ אף בשתבעו והודה י"ל משטה אני בך אלא כה"ג וכמ"ש בס"ח מ' בהודה מעצמו אף כה"ג יכול לחזור בו ומדברי ר"ה גאון שהביאו המרדכי פ"ק דב"מ שכ' אבל אם הודה מעצמו כו' שי"ל משטה אני בך מ' דס"ל אף בלא תבעו י"ל משטה אני בך ואף בהודה דרך הודאה משא"כ בתבעו והודה דרך הודאה (ע"כ):
(כה) ואין חילוק כו'. כמ"ש שם דהוו קרי ליה קב רשו ואין לך עני גדול מזה וערפ"ד דעירובין:
(כו) בין שהיה כו'. שם כי קא שכיב כו' וב"ב קע"ד ב' רב ושמואל כו' ש"מ שאמר כו':
(כז) ואם כשהודה כו'. ממ"ש שם ש"מ שהודה כו' אין אדם משטה כו' והא שלא להשביע מ"מ שייך כנ"ל אלא שם בפניו מיירי דקאמר שהודה. וזה דוקא לדעת הרמב"ם אבל לדעת התוס' שם מיירי בתבעו כנ"ל:
(כח) ויש מי שאומר. ממ"ש בפ' הנושא ק"א ב' ה"ד אי דאמר כו' ומ' שם דטענינן ליה וע"כ טענת שלא להשביע ושם הוא בפניו דקאמר חייב אני לך ובתוספתא והביא הרא"ש בס"פ המניח הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו וע"כ צ"ל דלא אמר אתם עדי וא"כ מ"ש רישא ומ"ש סיפא ולדעת תוס' ניחא דמיירי בדלא טען הוא וטענת משטה לא טענינן ליה משא"כ טענת שלא להשביעו ומדחילק בין תבעוהו והודה או לא ע"כ בפניו איירי ועמ"ש בסט"ו:
(כט) אבל אם אמר. דחזינן דר"ן דאם טען בשבילו ואם איתא אפי' הוא עצמו אינו נאמן אלא בשבועה:
(ל) טענת. כנ"ל:
(לא) לדעת האומר כן'ו. הוא דעת הראב"ד. שמפרש תוספתא הנ"ל דמיירי באמר אתם עידי ואפ"ה כיון שמעצמו הודה יכול לחזור בו ולומר שלא להשביע ולטעמיה אזיל שאומר אף בשלא להשביע צריך שיטעון הוא ודייק מהתוספת' שאמר יכול לחזור עמ"ש בסכ"א:
(לב) ויש חולקין. ממ"ש בפ' הנושא שם ה"ד אי דאמר אתם עדי כו' ושם הודה מעצמו וס' הראשונה ס"ל דשם מיירי בדאמר אין וז"ש לעיל בש"ע אפי' אמר אתם עדי ושתק כו' והרמב"ם שסובר דטענת שלא להשביע אינה אלא שלא בפניו ע"כ מפ' התוספתא הנ"ל אם הודה מעצמו שלא בפניו והא דנקט ברישא בזמן שתבעו והודה אורחא דמילתא דבפניו מסתמא ע"י תביעה ופי' התוספתא הוא שלא אמר אתם עדי רק הודה בהודאה גמורה שאינו נאמן בטענת משטה רק בטענת שלא להשביע וזה דוקא שלא בפניו כנ"ל:
(לג) אם הודה כו'. פ' הנושא שם לעולם כו' והב"ע כו' ועתוס' שם ד"ה דאמר:
(לד) או שהודה. כמ"ש שם אלימא מילתא דשטרא כו' וכ"ש קנין וע"ש ק"ב הב"ע בשקני מידו וערש"י שם ד"ה לא ניתני כו' וק"ל בכ"מ שקנין הוא כמו שטר:
(לה) או כו'. כ' בה"ת דמעמד שלשתן הוא כשטר וקנין ועוד דהא השלישי אינו תובעו ול"ש השטאה כנ"ל ועבה"ג בסי' קכ"ו סי"ג:
(לו) ולא בטענת כו'. כמ"ש בגטין י"ד א' בעובדא דגינאי חדא דהא כו' ועוד כו' ולמה לא טען לו ר"ן שלא להשביע כמו שס"ל בסנה' שם וא"א לומר שאמר אתם עדי דא"כ אפי' לא קנו ולא במעמד שלשתן חייב כמ"ש בפ' הנושא שם אלא דאלימא מילתיה דקנין ומעמד שלשתן כאתם עדי וה"ה להשטאה וכן א"א לומר שום תירוץ שלא היה שייך שם השטאה והשבעה דהדק"ל ל"ל קנין ומעמד שלשתן דהא אודיתא קני אפי' אין חייב לו כמ"ש בפ' הנ"ל ובפ' מי שמת אלא דצ"ל אתם עדי מפני טענות הנ"ל וערש"י שם:
(לז) מי כו'. כמ"ש בסי"ז בהגה ועבה"ג שם:
(לח) הודה כו'. עש"ך ושם ומצאתי עוד כו' ונ"ל ראיה לדבריו ממ"ש בסנה' שם ההוא אודיתא דלא כו' ואם איתא אפי' היה כתוב ה"ל להם שמא לא אמר אתם עדי כ"ז דלא ס"ל דר"ל חזקה כו' ובכתובות שם לעולם כו' והב"ע דאמר אני חייב לך בשטר ופי' הרמב"ם דא"ל בזה"ל ואצ"ל אתם עדי וכ"כ בסה"ת שמ"ב וכ"ש בכה"ג:
(לט) אע"פ. ל' הרמב"ם וכנ"ל דס"ל דאין חילוק בין תבעו או לא ובכולם צריך שיטעון ועבה"ג וכ"כ הראב"ד וראיתו מתוספתא הנ"ל אימתי כו' יכול לחזור בו מדקאמר לחזור בו ש"מ שצריך חזרה ושם טענת שלא להשביע:
(מ) וי"א שאפי'. ממ"ש ר"ן אדם עשוי כו' ולא הזקיקו לטענה ובפ' הנושא שם אי דלא אמר כו'. וס' ראשונה ס"ל דאפשר שטען ועבסה"ת שמ"ב:
(מא) הודה בפני כו'. כנ"ל:
(מב) ב"ד של ג'. ר"ל לאפוקי יחיד אפי' מומחה וכמ"ש בסה"ת שם בשם גאון וטור בשמו וכ"כ הרמב"ם וש"ע בסי' ג' ס"ב והטור חולק על הגאון וכ"כ בהג"ה לעיל שם ואינן מומחים:
(מג) אלא. כנ"ל סי' פ':
(מד) תבעו בחפץ כו'. דמילי דכדי הוא וזה הוא הפי' של תוספתא הנ"ל הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אע"ג שלא אמר אתם עדי כיון שהודה בב"ד וכ"פ הרמ"ה והביאו הרא"ש ס"פ המניח אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו והיינו ג"כ לפני ב"ד ולפני ב"ד ל"ש אלא בכה"ג ולכן כ' הרמ"ה שם דבתבעו בחטים והודה. לו בשעורין פטור משום דמילי דכדי מה שהודה בשעורין והביא ראיה מתוספתא הנ"ל ע"ש:
(מה) ויש חולקין. והתוספתא פי' ע"ד אחרת כנ"ל:
(מו) מיהו יוכל אח"כ כו'. אע"ג דטענה גרועה נאמן במגו כמ"ש בסנה' ל"א א' ידענא בהאי שטרא כו' דאי בעי כו' וכן כמה מגו גרועות ועש"ך ס"ק נ"ט ואע"ג דאם היה טוען כן כו' וע"ש במרדכי:
(מז) אבל לא יוכל כו'. כמ"ש תוס' ספ"ק דגטין י"ד א' ד"ה ולא כו' ממ"ש בשבועות מנה לי כו' ובב"ב קע"ה א' אלא אי איתמר כו' אין נאמנין כו' אע"ג דנאמנים לומר פרעתי כמ"ש שם קודם לכן כלפי לייא איפכא כו' וע"ש בתוס' ד"ה חזר וי"מ דדוקא כו' וכ"כ במרדכי שם והטעם הוא דמגו במקום עדים הוא דהודאת בע"ד כמאה עדים ודוקא שהודה עליו אבל במה שאין שייך עליו לא וז"ש דהודאת פיו הוי עליו כעדים דוקא עליו משא"כ ברישא ודוקא שהודה בעדים דה"ל למידק אבל בלא עדים דלא ה"ל למידק יכול לומר שטעה כמ"ש הר"ן בספ"ק דגטין שם וכמ"ש בב"ב שם ש"מ שאמר מנה לפ' כו' מ"ט אידכורי מדכר ואף לי"מ של תוס' הנ"ל דוקא שהודה בעדים וה"ה בבריא בלא עדים דג"כ לא ה"ל למידק וז"ש מיהו בחשבון כו'. אע"ג דל"ל כו'. כמ"ש שם מנה כו' מ"ט אידכורי אע"ג דל"ל מגו דאין יכילין לומר פרענו כמ"ש שם איפכא מסתברא כו' מנה כו' כיון דלא פסק אבוהון כו':
(מח) ראובן כו' הוי הודאה. ב"ק ק"ח ב' תבעו שומר והודה כו' ומדלא לא מיבעיא להו בקרן ש"מ דהודאה לאחר הוי הודאה ודוקא בכפל משום דגזירת הכתוב הוא דשבועת הגנב בכפירת בעלים דומיא דשבועת העדות שם ל"ה א' או שאמר להן הנתבע משביע כו' עד שישמעו כוי דלא כתוס' שם ד"ה תבעו כו' והג"א שם:
(מט) ולא עוד. עבה"ג ס"ק ת' וכנ"ל סי"ד בהג"ה גם לא כו':
(נ) ראובן כו' אבל כו'. כנ"ל ס"ו הא דמהני כו' אבל אם כו" ש
(נא) ואפי' כו'. דאין אדם נאמן לחוב לאחרים אפי' מפסיד ג"כ לעצמו כמ"ש בפ"ב דכתובות לעולם דקא' מלוה כו' וכ' הרא"ש ובה"ת שם אפי' אם מפסיד ג"כ לעצמו כו' דהא הטעם שמא קנוניא הם עושים וא"כ אפי' בכה"ג ג"כ חיישי' ועסי' מ"ז:
(נב) אם כו' אבל מה כו'. כמ"ש בב"ב שם דאם איתא דפרעיה כו' וכ"ש בשנתן לו דכ"ש דה"ל למידק ואפי' א"ל חייב כו' בשטר אלימא מילתא דשטרא כו' דהוי כגבוי:
(נג) אמר מנה כו'. ג"כ כנ"ל דה"ל למידק וכנ"ל ועבה"ג:
(נד) ות"כ. ג"כ מטעם הנ"ל דה"ל כקנין וכמ"ש בב"מ ע"ד האי סיטומתא וערא"ש שם בשם ר"ח:
(נה) אבל אם כו'. עסמ"ע:
(נו) המודה כו' שאין כו' וה"ה כו'. דמידק דייק כמש"ל סכ"ו אבל מה שנתן כו' ולעיל ס"ד יש מי כו' וכ"כ בה"ת שם:
(ליקוט) המודה כו'. שלפטור לא י"ל משטה כמ"ש בגטין ע"ח ב' מ"ד מצי א"ל כו' (ע"כ):
(נז) וכן כו'. ערש"י סנה' כ"ט ב' ד"ה ואם לאו אפ"ה כו' משא"כ בכה"ג:
(נח) אי יהיב כו'. ר"ל שא"ל בפניהם שלשם ריוח נתן לו ועסה"ת:
(נט) לאו כל כמיניה. כמש"ל סכ"ו מה נתן נתון והוי כאלו אמר אתם עדי והוי כמ"ש מנה לי כו' א"ל להד"ם חייב בר"פ הדיינין ואינו נאמן במודה מעצמו במגו דהוי מגו במקים עדים דהודאת בע"ד כו' וכ"כ ש"ך:
(ס) מיהו כו'. עבה"ג:
(סא) משתבע. כמ"ש בפ' כל הנשבעין ואלו נשבעין שלא בטענה כו':
(סב) ויש מי כו'. כיון דעדיין השאר בידו לא ה"ל למידק והוי כמש"ל סכ"ו יכול לומר משטה כו' לגבי כו' ועש"ך:
(סג) ראובן כו' הדין כו'. אע"ג דקי"ל הודאה מחמת אונס לא הוי הודאה כמ"ש בב"ב ל"צ דקאמרי עדים בפנינו הודה לו כו' והנתינה הוי כמו הודאה לא אמרו אלא כשהאונס גלוי כמ"ש שם ה"ד גזלן וערשב"ם שם ד"ה על שדה זו וד"ה כגון כו':
(ליקוט) ראובן כו'. עבה"ג ס"ק צ' ומה שטוען כו' וצ"ע דזהו ס' אדמון בכתובות ק"י א' ורבנן פליגי עליה דחברך כו' וקי"ל כרבנן וכמ"ש בסי' פ"ה ס"א ואם הוא במקום כו' ועבה"ג שם סק"ז וכ"ש בכה"ג (ע"כ):
(סד) ראובן תבע כו'. כמ"ש ב"מ ס"ה ס"ו ההוא גברא דזבין כו' כיון דלוקח ועתוס' שם ד"ה פטומי כו' וע"כ צ"ל כן כמ"ש בקדושין ע"מ שאני כהן כו' ואע"ג דאיהו אתני והרבה כיו"ב וז"ש שאף כו' וקי"ל דכל היכא דמודה פטור א"צ שבועה כמ"ש תוס' ב"ק מ"ו א' ד"ה דאפי'. ועי"ל כו' ר"ל דאין מחוייב שבועה כלל כיון דמודה פטור וערמב"ם פ"א מהטו' הל' ט"ו כל כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |