ביאור הגר"א/אורח חיים/תקלז

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תקלז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א מיהו בכל כו'. שהראב"ד הקשה דבפ"ב אסיקנא דכל דבר האבד מותר ואפי' בטירחא ובפ"ק אסרינן אפי' טירחא זוטא דאמרינן אפי' ערוגה שחציה כו' ובפ"ב פליגי שמואל ור"ד מר חייש לטירחא ומר כו' ותי' דכל ענין זה נמסר לחכמים ולפי אבדתו התירו את טרחו כפי שראוי להתיר ועיין נ"י בפ"א על ברייתא דמדלין לירקות כו' ע"ש:

לפיכך כו' אבל שדה כו'. מתני' ב' א' וגמ' שם:

שהתחיל כו'. לשון הטור והוא מתני' שם ו' ב' וכראב"י ופי' זרעים שלא כו' ר"ל בבית השלחין וכמ"ש המ"מ דכולה מתני' בבית השלחין וכ"מ מפירש"י שם וכ' הרי"ף דהלכה כראב"י ואע"ג שהוא יחיד במקום רבים משום דרב יהודה שם דקאמר ואם היתה כו' כוותיה והג"מ כ' משום דמשנת ראב"י קב ונקי והוא שיטת התוס' לפסוק בכ"מ כראב"י ואין שיטת הרי"ף כן וע' תוס' שם ד"ה שרי כו':

ב

ס"ב אפילו כו'. במתני' וגמ' שם ב' א':

שהוא ממשיכו כו' אבל כו'. לשון הרמב"ם וכת' ב"י נראה מדבריו לכאורה דתליא בממשיכו או דולה אבל ליתא דבגמרא שם ד' א' אמרינן בשלמא מי קילון כו' גזירה כו' ר"א אמר כו' אלא ל"ד דלא שרי אלא ממעין ולהשקות דוקא וע' ב"י וע' מ"א:

מן הבריכה. שם ד' א':

או כו'. מתני' ב' א':

מפני כו'. גמ' שם מאן תנא כו':

ה

ס"ה ונתקלקלו. רמב"ם וטור וכ' המ"מ דר"ל דנסתמו לגמרי לא וכ"כ נ"י בשם הראב"ד דזהו כעין חדתי כמו באמת המים ועמ"ש למטה:

אבל אסור כו'. שלמדו מדין אמת המים דס"ו וכפירש"י שם ד' ב' ד"ה שאם כו' וה"ה כאן וכ' נ"י בשם הראב"ד וכאן א"צ עמוקה טפח כמו באמת המים דהתם בעינן מקום לעבור בו מים בשטף אבל הכא מימיה עומדים ובמשהו סגי רק שלא נסתם לגמרי כנ"ל וע' ס"ו:

ו

ס"ו היתה כו'. לשון הרמב"ם והוא כפי' השני של רש"י והביאו המ"מ ונ"י וז"ל המ"מ פירש"י שיעור אמה ו"ט ואם היתה עמוקה כו' מותר להעמיקה כעומק ראשון. א"נ אפי' לא חפר בה עדיין אלא טפח מעמיקה עד ששה וחסר זה הלשון ברש"י שלנו וברש"י שעל הרי"ף ישנו שם וכן דעת ריב"א והריב"א אזיל לשיטתו דס"ל דחה"מ הוא מדרבנן ופסק לקולא וכן דעת תוס' ורא"ש וסייעתם דחה"מ מדרבנן וע' סי' תק"ל דגם לסברת רמב"ן ניחא אבל כ"ז הוא סותר למ"ש בס"ה אף שיש לחלק לא נראה:

ז

ס"ז ואם היתה כו'. רמב"ם וכן פירש"י אלא דלפירש"י בכל שדה הבעל הדין כן אבל ברמב"ם וש"ע אינו נראה כן אבל הטור ונ"י פי' דקאי אזרעים שלא שתו כו':

ס"ה כדי לאכלן במועד. כמש"ש י"א א' דמעיקרא אדעתא דאכילה כו' ואף ללישנא בתרא מ"מ אדעתא דאכילה בעינן ועוד דשם צידה בלא"ה מותר משום שדומה לדבר האבד אלא משום מליחה הוא דקפיד משום שהוא מלאכה וטירחא וכמ"ש הרא"ש שם בשם הראב"ד בתי' ב' וכן כ' בנ"י אבל בלא"ה דוקא לצורך המועד כמ"ש הדשושות כו' לצורך המועד ולא חילקו אלא לענין פרהסיא:

ט

ס"ט ואם ניכר. דתרתי בעי שעשייתו לכך וז"ש אסור כו' וגם שיהא ניכר וכן מ' בגמרא האי מאן כו' ה"ד כו' ומדקאמר האי כו' והדר קאמר ה"ד כו' מ' דתרתי בעי וכן בנכסי הגר בעינן תרתי ודלא כמ"ש המ"מ בתחלה וכ"כ בטוש"ע ח"מ סי' ער"ה:

כגון כו'. טור ועתוס' שם ד"ה מוליא כו' וכ"כ נ"י וכגי' רש"י וכפירושו אבל גי' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הוא להיפך וכ"כ בטוש"ע ח"מ שם:

יג

ס"יג אישות כו'. גי' תוס' ורי"ף ורא"ש במתניתין ר"י אומר במקום וחכ"א ובברייתא תניא כשאמרו בשדה הלבן כדרכו כו' וקאי את"ק. וכ"ז הוא כן לפי גי' שלנו ג"כ וכחכמים:

וי"א כו'. שגורס במתני' כגירסא שלנו ובברייתא כשאמרו בשדה הלבן לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה כו' וכגי' הרי"ף אלא שלא גרס תיבת כדרכו בברייתא:

יד

ס"יד ואם הכניסן כו'. כן פי' נ"י מש"ש ואם באו כו':

אף בשבת אפי' כו'. טור ופי' מש"ש ר"א בשבת כו' קאי ארישא שלא היה שכיר שבת כו':

בלבד כו'. דכל שאסור לעשות אסור לומר לא"י לעשותו כמ"ש בפ"ב. נ"י:

מסייעין כו' בחה"מ. כגירסת ס"א היה שכיר כו' עושה בשבת וי"ט ומסייעין אותו במועד ומוסרין להם כו' וכ"כ בטור אלא שהטור פי' דמוסרין קאי גם אשבת וי"ט אבל ש"ע ס"ל דקאי אחה"מ לבד אבל בשבת וי"ט אין חילוק בין שנה או לא וז"ש עושה בשבת וי"ט ר"ל מעצמו וע' סי' רמ"ד ס"ה ושיטה אחרת להרמב"ם דמפרש דברי רבי אסיפא היה שכיר כו' ופי' בשכר ששוכרין אותן דלא כנ"י אבל השמיט דין שבת וי"ט וכבר תמה המ"מ בזה:

טו

ס"טו ואם אין כו'. השמיטו הא דאדם חשוב משום דרב לא ס"ל והלכה כרב ועוד דלחדא לישנא לא סיימוה קמיה ובד"ש כו':

אפי' מוצא כו'. ממ"ש אדם חשוב שאני ואם איתא אטו ימות ברעב משום זה. ב"י:

טז

ס"טז מי כו' יכול לבוצרו. מעובדא דר' ינאי בגמ' ובירושל' שם על מתני' וכן מי שהיה יינו בתוך הבור א"ר זעירא לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור הא בתחלה אסור מה אנן קיימין אם כשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא על נפשיה אם כשלא הגיע זמנו לבצור יכיל הוה קאים אלא כינן קיימין כשהגיע זמנו לבצור הוה סבר דו יכיל קיים ולא קם כהדא ר"ע בי ר' ינאי קניף כרמיה במועדא כו':

ולדרוך היין. אע"ג שבירושל' הנ"ל אמרו בתחלה אסור היינו כשיכול להתקיים וע' ברא"ש וצ"ע:

ולעשות כו'. ממ"ש בגמ' שם זופתין חביות כו' וע' סי' תקל"ח ס"א וכת' המרדכי אף למאן דאסר דוקא בחבית שלמה וזופתין מבפנים כדי שיתחזק היין והשכר אבל תקונו ודאי שרי דדבר האבד הוא וכ"ש למאן דמתיר:

ובלבד כו'. כנ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.