ביאור הגר"א/אבן העזר/ד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ממזרים כו'. מתני' יבמות ע"ח ב':
(ב) (ליקוט) ונתינים כו'. עיין בהגהת בה"ג והוא שיטת הרמב"ם דכל האומות שוין ולא תתחתן קאי אגיותן אבל משנתגיירו אף ז' אומות מותרין רק יהושע ודוד גזרו עליהן אבל דעת תוס' שהן אסורין מדאוריית' אף לאחר שנתגיירו וע"ז קאי לא תתחתן אז' אומות שנתגיירו והן הן הנתינים וכן כתב רש"י ברפ"ג דמכות וש"מ וכתב נ"י דאף בניהם עד סוף כל הדורות אסורין מדאוריית' אבל המ"מ והר"ן רפ"ג דכתובות כתבו דבניהם אינם אסורים אלא מגזירת יהושע ודוד ע"כ:
(ג) עד סוף. ר"ל אע"ג דכתיב דור עשירי כמ"ש בספרי שם נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי מה דור עשירי כו' האמור להלן עד עולם אף דור כו':
(ד) מצרי כו'. מתני' שם וכת"ק וכל סוגיא דשמעתין כת"ק:
(ה) שאחר כו'. ע"א א' להם כו':
(ו) ישראל כו' ואחד כו'. ר"ל בגיותן:
(ז) וא' מאלו כו'. אע"ג דבגיורותן הלך אחר הפסול אבל בגיותן רחמנ' אפקריה לזרעי' וראיה ממ"ש בקדושין ס"ח ב' ש"מ בן בתך כו' והתם בנתינים הוא כמש"ש ההוא בשבעת כו' וביבמות ע"ו א' בהיותן נכרים כו':
(ח) אלא שפגום כו'. מ"ה א' דכולהי אמוראי דמכשרי כו' ובקדושין שם נהי דכשר כו':
(ט) נתגיירה כו' או כו' ע"א א' להם כו' וערש"י ושם ואיצטריך כו':
(י) לפיכך כו'. ע"ז א' כרבי יוחנן:
(יא) אבל מצרי כו'. ע"ח א' כרב דימי.
(יב) י"א כו'. כמ"ש שם דבתר אימיה שדינן וער"ש ד"ה בלידה כו' ושם במסקנ' משום דהכתוב תלאן בלידה וכ"ש לדידן דקי"ל עובר ירך אמו דא"צ לזה כמ"ש שם וע' תוס' שם ד"ה אלא כו':
(יג) ולהרמב"ם כו'. דאל"כ אכתי קשה על מנימין למה לא נשא הוא מצרית שני' ויתיר לבנו לבא בקהל וערש"י בסוטה ט' א' ד"ה מצרי ראשון כו' שאם הייתי כו' אלא מ"ש רש"י הלך אחר כו' וצ"ע דע"כ ל"פ ביבמות שם אלא אי בתר דידיה או דיד' שדינן אבל בתר פסולו לא אמרינן וזהו טעם ס' ראשונה כיון דאמרינן שם אלמא בתר אימי' שדינן. ועוד כתב הרמב"ם מדאמרינן שם ב' נתגיירו הולך אחר הפגום וכ"כ רש"י שם ע"ו ב' ד"ה אשיא כו' אבל בקדושין כ"ז א' ד"ה בנה כו' ותוס' שם ד"ה בנה פי' דוקא בשני עממין וה"ה לרב דימי דל"ק אלא משום דהכתוב כו' ועיקר. להרמב"ם פי' ודאי שרב דימי ס"ל כסבר' הראשונם כנ"ל ומנימין דנשא ראשונה עובדא כך הוי דגמ' לא פריך אלא ממ"ש אשיא לבני כו' להבא וטעמו של הרמב"ם ממ"ש שם כי אתא רבינ' אר"י באומות כו' נתגיירו כו' דלכאורה מ"ש כי אתא אין לו טעם כיון שהוא מלתא בפ"ע לא שייך כי אתא דמשמע דאתי לאפלוגי אלא באמ' דאתי לאפלוגי דלא בתר אבוה ובתר אימי' שדינן אלא בתר הפוגם ומ"ש שם במאי אלימ' כו' דבעי לאוקמי בג' אומות כרישא ודלא כתוס' קדושין ס"ז א' ד"ה בנה כו' שדחקו לחלק בין ב' אומות בין אומה אחת ודברי הרמב"ם נכונים עד מאוד. וכן משמע בירושלמי פ' הערל ופ"י יוחסין אר"י מנימין גר מצרי הוי מתלמידיו של רבי עקיבא אמר אני גר מצרי נשוי לגיורת מצרית בני בן גר מצרי ואני משיאו לגיורת מצרית נמצא בן בני כשר לבא בקהל א"ל ר"ע לא כי אלא אף אתה השיאה לבת גיורת מצרית כדי שיהא שלשה דורות מכאן ושלשה דורות מכאן משמע דמשני צדדין צריך שלשה דורות.
(יד) עמוני כו' שבאומות כו'. ר"ל כה"ג אדאמר אח"כ נתגיירו כו' ומביא ראיה כדתני' כו':
(טו) הבת היא מותרת כצ"ל ת"מ.
(טז) שאר כל כו' כמ"ש בס"י:
(יז) לפיכך כו' להרמב"ם כו'. תוספת' פ"ה דקדושין אר"י מנימין גר מצרי כו' א"ל ר"ע טעית הלכה משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות לא עמוני ומואבים במקומם ולא מצרים ואדומים במקומ' אלא עמוני נושא מצרית ומצרי נוש' עמונית וא' מאלו כו':
(יח) ולהרא"ש כו'. כ"ה בתוספת' סוף ידים בו ביום עמד יהודה גר עמוני כו' א"ל ר"ג אף גר מצרי כיוצ' בו א"ל למצרים נתן להם הכתוב קצבה שנאמר מקץ ארבעי' שנה אקבץ את מצרי' כו'. ועיין תוס' שם ע"ו ב' ד"ה מנימין כו' ובסוטה ט' א' ור"ש בידי' שם. וכן משמע בירושלמי הנ"ל שאף ר"ע כן ס"ל וז"ש ביבמות ע"ו ב' וכ"ת הלך איידי כו' ר"ל בימי סנחריב והתני' א"ר בנימין אלמא שבו למקומן כע"ש בתוספת' דידי' ודברי רש"י שם ד"ה הלך כו' כבר סתרן הרשב"א דהא לא טבעו בים אלא אנשי מלחמה וכן הסכים הרמב"ן והרשב"א והביאו כמה גאונים כדעת תוס' ורא"ש ומ"מ דברי רש"י י"ל כמ"ש באגדה כמה שאלו לקו בים כך לקו הנותרים במצרי':
(יט) עבד כו'. גיטין מ' א' ומי איכ' כו' ושאר מקומות ולכל הפוסקים הוא מדאוריית' כמ"ש בפ' כי תצא לא תהיה קדשה כו' וכמ"ש בת"א שם אבל הרמב"ם כ' שהוא מד"ס ופ' הנ"ל קאי מפ' הבא על פנויה כמ"ש פ"א מה' אישות וכמ"של כ"ו סי' ס"א בהג"ה וע"ש פי"ב מהא"ב סי"א י"ב י"ג:
(כ) לאחר כו'. גיטין שם ובכמה מקומות והיינו לאחר שהטבילו אבל קודם לכן ה"ה כעבד כמ"ש ביבמות מ"ה ב' ההוא דקרו לי' כו' ושם מ"ו א' על בניהם שהם ממזרים ר"י לטעמיה כו' וה"ה בעבד כמש"ש מ"ז ב' אחד גר כו' ועתוס' שם ד"ה שם כו':
(כא) הפקירו רבו. גיטין ל"ח ב' ל"ט א' ושם דצריך גט שחרור:
(כב) או שהניח כו'. שם מ"ה א':
(כג) או שהיה כו'. כתובות כ"ח ב' התם דאיקרי כו':
(כד) או כו'. גיטין שם:
(כה) אינו כו'. כגי' הרי"ף ורא"ש שם עבד שנשא כו' יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו שטר שחרור:
(כו) ואע"פ כו'. כמש"ש ל"א ר"י כ"כ יש בידך כו' אלמ' בכה"ג מקודשת אלא דקשה הא אמרינן דצריך גט שחרור לכך פי' הרמ"ה ומביאו בטי"ד סי' רס"ד דמקודשת מספק דמשום אומדן דעת' מפקיעינן ממונ' אבל באיסור' לא אזלינן בתר אומדנא כו' והרא"ש חולק עליו וכ' דאזלינן בתר אומדן דעתו ודאי כבר שחרר ומותר בבת חורין אפילו לר"ת והקידושין הוי ודאי אלא שכופין את רבו כו' שלא יאמר עבדי אתה כמ"ש שם ב' משא"כ בנש' שפחתו דל"ל הכי ולכן אמר רמ"א מקודשת ולא תני דצריך גט שחרור וכ"כ שם הטור בשמו וכ' הטור כאן ובהג"ה בי"ד שם סנ"ח א' וכ"ז בהניח כו' אבל בהפקירו בלא גט שחרור לד"ה הוא כעבד לגמרי ומותר בשפחה וקידושיו אינו כלום וכמ"ש בתוס' שם ד"ה אוחז כו' ע"ש ושם ע"ב ב' ד"ה מעוכב כו':
(כז) ויש מי כו'. כ"כ הטור כאן ודבריו תמוהין והוא עצמו לא פסק כן בי"ד שם וכן בש"ע שם סי' ע' בהגה ועב"ח ודבריו דחוקים:
(כח) וכ"ש כו'. גמ' שם וכדעת הרמ"ה דאינו אלא ספק:
(כט) איזהו כו'. כשמעון התימני דסתמ' דמתני' ספ"ג דקידושין כוותיה והלכת' פסיקת' אני שם וכמ"ש בפ"א דע"ז ופ"ש דב"ק וסוגי' דגמ' ג"כ כוותיה בכמה מקומות ועתוס' ביבמות שם:
(ל) שאע"פ שהוא פגום. אינו ר"ל דפסול מן הכהונה כנ"ל ס"ה דהא אמרינן שם ס' א' מאלה כו' אלא ר"ל פגום ומקולקל כמ"ש במס' כלה עז פנים רא"א ממזר רי"א בן הנדה כו':
(לא) ויש מי כו'. כן פי' בה"ג ה"א דאמרי' גיטין פ"ט א' ממזרת אין חוששין לה בכה"ג וכעובד' דאבדה דשמואל דבא בצנעה ושמש והקשו עליו מהא דהנ"ל דצ"ל אשתהי והקשו ג"כ מהא דקידושין ע"ג א' ומיעוט שהלך בעליהם למ"ה מ' דאי ליכ' למתלי אלא באותן הוי ודאי ממזר ותי' דלא תלינן אלא באומרת כך ועתו' ורא"ש שם:
(לב) אבל תוך כו'. יבמות שם כנ"ל:
(לג) ודוק' כו'. דלא תלינן אלא להעמידה על חזקת כשרות:
(לד) אשה שנתעברה כו'. כמ"ש בנדה ל"ח א' דשיפור' גרים ועתוס' שם סד"ה שיפור' ונראה דלר"י שיפור' כו' ופירש הרמב"ן ואף להרמב"ם שפסק כשמואל שם מ"מ בזה מודה שמואל כמש"ש אפי' למ"ד כו':
(לה) ואפי' הפילה כו'. כמ"ש בפי"ט דשבת ופ"ח דיבמות בן ח' כו' אבל אמו שותה כו' ויכול לחיות עד ל' יום ומ' אפילו בתחילת חודש השמיני אף דקי"ל יולדות לט' אינה יולדות למקוטעין והוי ב' חדשים קודם הזמן ה"נ בבן שבעה:
(לו) וכהן כו' וישראל כו'. כן פי' המ"מ:
(לז) ואם בעלה כהן כו'. דכאן ל"ל רוב בעילות כו' דבבעילה א' נעשה זינה:
(לח) ומ"מ כו'. תוספת שם בד"ה רוב. וכגון דליתא כו':
(לט) האשה כו'. יבמות פ"ט ב' א"ל ואת לא כו':
(מ) קודם שגירשה כו'. דקנס הוא ועשאוה כמחזיר גרושתו משנשאת כמ"ש פ"ט א' רישא כו' וכפירש הרא"ש שם ולא גרע ממחזיר גרושתו משנשאת דאינו ממזר מ"מ וראיה דבהכי איירי ממ"ש בשלמא משני כו' וקודם שגירשה איירי ה"ה בראשון ועסי' י"ז סנ"ו:
(מא) אבל כו' תוספ' מ"מ ב' ד"ה סוטה פר"ח כו' ואין ראיה כו':
(מב) עכו"ם כו'. קדושין ס"ט א' ממזרת נמי כו' וה"ה לעכו"ם שאין מתייחס אחריו שהרי הולד כשר:
(מג) ממזר כו'. עבה"ג ר"ל דנלמד ממשפחה:
(מד) ואם בא כו'. שם ה' כר"ט:
(מה) לפיכך כו'. גמרא שם בעי' שנפשטה:
(מו) עכו"ם שבא כו'. דאין ממזרת בנכרי וערש"י שם ס"ח ב' ד"ה ומשני כו' ותוס' בכורות מ"ז א' ד"ה ולא כו':
(מז) גר כו' וכן כו'. מתני' בפ"ד ס"ט א' וגמ' ע"ג א' והלכת' כו':
(מח) והולד ממזר. ס"ז א' וה"ה לעבד וכ"ה בתוספת' גר עבד משוחרר מותר בממזרת והולד ממזר דר"י:
(מט) ואפילו כו'. ודוקא כו'. ע"ה א' כת"ק:
(נ) ולהרמב"ם כו'. פי"א שם וכפי' שישתקע שם נכרי:
(נא) וא' גרים כו'. כ"מ שם במתני' ע"ו א' שדין א' להם:
(נב) גר שנשא כו'. דאפילו לכהונה כשר כמ"ש במתני' שם ואמרי' שם ע"ה ב' וביבמות פ' החולץ ופ' מצות חליצה אמו מישראל מקרב אחיך כו' וכ"כ תוספת שם ק"ב א' כ"ש אביו מישראל כמ"ש קדושין ע"ד א' ישראל שנשא כו' חלל כו':
(נג) בד"א כו'. כרב דפ' כר"א וכו' ס"ל לרבא ביבמות ל"ז א':
(נד) כגון כו'. יבמות שם כמ"ש בסכ"ד:
(נה) פנויה כו'. זהו שתוקי דרפ"ד דקדושין. ובירושלמי פ"א דכתובות סוף ה' ט' ר"ש בר"י בעא מעתה אין שתוקי כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע חזר ואמר יש שתוקי כר"א וכר"ג בשותקת ואפ"ה במדברת באומרת איני יודעת:
(נו) ואפי' אם אומרת כו'. מתני' ע"ח ב' ור"י ל"פ אלא אאב כמ"ש בגמרא וכמ"ש ע"ד א' אביו לעולם כו' ול"ק אמו כל שבעה אלא גבי בכור וערש"י שם:
(נז) אפי' אם כו'. ממ"ש בפ"ק דחולין מנ"ל דאזלי' כו' ממכה אביו כו' ואם איתא דלמא כשהוא והיא אומרים עליו שהוא בנו אלא דאין נאמנין ולא מהמנין אלא משום דרוב בעילות אלא דלא מהימנין אלא להחזיקו בכשרות וכמ"ש המ"מ הואיל ושתוקי מדאורייתא כשר ע"ש:
(נח) ואם אותו כו'. עבה"ג וכתובות י"ג א' כר"ג דאיפסק הלכת' כוותיה:
(נט) ומ"מ כו'. שם ב' בד"א בעדות כו' אלימא כו':
(ס) ואפי' ע"א כו'. קדושין ס"ה ב' ותסברא כו':
(סא) אבל חוששין כו'. רמב"ם ויראה לי כו':
(סב) אם הוא כו'. שם:
(סג) או שאינו כו'. שם וקדושין ס"ה א' כשמואל בלישנא בתרא דקיי"ל כוותיה כמש"ש ע"ד א':
(סד) ואם אינו כו'. עבה"ג וכמ"ש בסכ"ט ואמרי' שם ט"ז א' ע"כ ל"ק ר"ג התם אלא בברי כו' כמ"ש שם:
(סה) ואם אינה כו'. קדושין ע"ה א' כלישנא קמא כרב דקי"ל כוותיה כמש"ל סכ"ד:
(סו) והאשה כו'. מתני' דכתובות י"ג א' וקי"ל כר"ג כנ"ל:
(סז) אפי' הוא מכחישה. מ"מ שכ"מ מדברי הרמב"ם וזהו שלא כדברי הרא"ש הנ"ל אלא שי"ל דוקא לענין בנה דל"ל חזקה קא"ל הרא"ש שפ' דר"ג מודי בברי וברי וס"ל דדוקא להוציא ממון אמרי' שם דוקא ברי ושמא וס"ל דעובדא דשם בארוס וארוסתו לענין להכשירה האשה עצמה ואתי' שפיר ובהא כי לא מודה כו' אפי' מכחישה דלא כפירש המ"מ והרא"ש ומ"מ לענין הולד מודה הרמב"ם כמ"ש דאפי' היה בחזקת בנו נאמן עליו כמ"ש בסכ"ט:
(סח) וה"מ כו'. שם י"ד א' ופרש"י ד"ה דיעבד:
(סט) אבל לארוס כו'. מ"מ וכ' דהא אין כאן אלא ספק א' שמא באונס וספיקא דאוריית' לחומרא ור"ל כמ"ש שם ט' א' האו' פתח כו' וערש"י ד"ה נאמן ושם ואר"ע כו' ור"ל מכאן:
(ע) היו כו'. לשון הרמב"ם וכרבא כלישנא קמא. מ"מ וצ"ע דהא שיטתו לפסוק כלישנא בתרא בכ"מ יעיד הא סוגיא דקדושין ע"ה א' כלישנא בתרא. אלא דלהרמב"ם הוקשה לו הא דאמר רבא מסתברא מילתא דרב ול"ק גם לשמואל ש"מ דשתוקי ככ"ע הוא דמעלה עשו ביוחסין אלא דלהחזיקו ממזר ודאי מחלק ומייתי ראיה ממתני' אבל לדידן דקי"ל דהוי שתוקי אין חילוק וה"ק מסתבר' כו' אבל כו' ר"ל דמודה לשמואל והוא כרבא ללישנא בתרא וכ' אע"פ שבא כו' כמ"ש תו' שם ד"ה אבל דרבא נמי בבא איירי מדמייתי ראיה ממתני' ואפ"ה קאמר מסתברא מילתא דרב מ' דמודה לשמואל ומ"מ פשט' לישנ' דרב' סתם דדיימ' מיניה וזה שהתחיל היו העם כו' וכו' אע"פ:
(עא) ועם כו'. צ"ל או עם אנשים כו' ואף שי"ל ועם כו' או עם מ"מ יותר נכון שהגיה או עם דועם א"א לומר דא"כ מאי מסיים כשם שהפקירה כו' הא בגמ' ל"ק אלא דיימ' מיניה לבד מ"ט דאמרי' מדאפקרינהו כו' משמע הא במלתא דרבא היכא דגם דיימא מעלמא אע"ג דיבוא עליה ארוס א"צ לזה הטעם ועוד כמה קושיות והסוגי' שם דפלוגת' דרבא ואביי אינו אלא בממזר ודאי או שתוקי ולרב דלכן לא קאמר גם לשמואל אבל שתוקי ככ"ע הוא ועתוס' שם ד"ה א"ד בבא כו' דאין הולד ממזר ר"ל אלא שתוקי וג' דרכים הן דיימ' מינה ולא מעלמא מיניה ומעלמ' מעלמא ולא מיניה בלישנא קמא א"ר דמיניה ולא מעלמא לבד מודה רב דשתוקי ובלישנ' בתר' א"ר דאף מיניה ומעלמ' מודה רב ולא פליג אלא בעלמא ולא מיניה ושמואל סובר דבכולהו שתוקי הוא ואין נ"מ בין הלשונות אלא לרב ובדיימ' מיניה ומעלמ' אבל בדיימ' מניה ולא מעלמא אף לישנא בתר' שתוקי וכמ"ש א"ד בבא עליה כ"ע כו' וכמ"ש תו' הנ"ל וכן לשמואל כנ"ל א"כ לדידן דקיי"ל כשמואל כמ"ש בקדושין ככ"ע שתוקי וז"ש עם הארוס או עם כו' לרבותא דאפילו מיניה לבד מ"מ שתוקי הוא ואפילו מעלמ' לבד מ"מ אינו ממזר וגם נאמנת כמ"ש בקדושין שם שתוקי בדוקי כו' ואמר ואפי' בא כו' שהוא לישנא קמא דלישנ' בתר' ל"פ אלישנ' קמא לענין שתוקי אלא לענין ודאי כנ"ל וכ"ש לשמואל וקאי אשניהם שאפי' דיימ' מיניה לבד וע"ז אמר כשם שהפקירה כו' ואע"ג דאביי ל"ק זה אלא משום לעשותו ודאי מ"מ ע"כ גם רבא דקאמר שתוקי ע"כ מזה הטעם אלא דאביי דקאמר זה הטעם מהני לעשותו ודאי וללישנ' בתר' מודה אביי דמהני זה הטעם רק לעשותן שתוקי והתחיל הרמב"ם בלישנ' בתרא כשיטתו שהיא עיקר וסיים בלישנ' קמא דלישנ' בתר' מודה ליה כנ"ל:
(עב) ואם נבדקה כו'. קדושין שם כלישנ' בתר' אליב' דשמואל וכה"ג איירי כדמוקים רבא כאן:
(עג) וכן אם כו'. שם א"ל אביי כו' ומתני' בדלא כו' ממ"ש א"ד בבא עליה כ"ע ל"פ כו' ופירש רב מודה לשמואל דשתוקי הוא ומוקים רבא דדיימ' מעלמ' ועמ"ש בסימן קכ"ד ס"י. והוא כפי' תוספת שם ד"ה אבל כו' דדיימא מיניה היינו בא עליה וזהו דיימ' מיניה לבד דאמר שם א"ד בבא עליה וכנ"ל וה"ל להרב לכתוב וכן כו' שזנתה כלל אלא שנמשך אחר לשון המחבר שכתב ועם אנשים אחרים אבל כבר כתבתי שצ"ל או עם אנשים ודבריו כתב הרמב"ם והמחבר אלא שצריך למוחקה תיבת מאחרים בהג"ה וזה שהוסיף:
(עד) אשת איש כו'. כנ"ל ממתני' דקדושין ע"ח ב' ור"י ל"פ אלא באב:
(עה) וי"א כו'. ס' האחרונה כמ"ש בכתובות י"ד א' חדא כו' מ' אף לר"י דאינה נאמנת סומכין על דבריו ס' הראשונה ס"ל דשאני התם שאין מכחשתו וענ"י ספ"ז דיבמות בארוכה ולית'. דאינה נאמנת לפוסלו כמ"ש לעיל סכ"ו ועת"מ:
(עו) או על כו'. עתוס' ביבמות שם ד"ה כך וי"מ כו' עתוס' שם ד"ה והלכת' כו' כ"כ ב"ב שם:
(עז) ואם כו'. עתוס' שם ד"ה ואין כו':
(עח) ואם היא כו'. כמ"ש בקדושין ע"ד א' ע"ה א' דאפי' ברוב פסולים נאמנת:
(עט) והא דאב כו'. כמ"ש בב"ב שם אמר בני הוא כו' וע' רשב"ם שם ד"ה וחזר ואמר עבדי כו' וכיון שהגיד כו' ודוק' חזקתו ע"פ האב אבל חזקה שלא ע"פ האב לא כמש"ש ד"ה היו מוחזקין ושם א' שלחו ליה כו' וכמ"ש הרמב"ן שם והטור בשמו בח"מ סי' רע"ז וש"ע שם סי"ב:
(פ) האב שאמר כו'. שם עבדי הוא וחזר כו':
(פא) הא דרב כו'. דלפ"ז לאו אביו הוא ולא האמינתו דהתורה לא האמינתו אלא דלאו ממנו וע"כ הוא ממזר וכמש"ל ואם היא אומרת מכותי כו' כשר:
(פב) האו' על כו'. יבמות שם רבינ' אמר ה"ק כו' ושם פסל עצמו ואע"ג דאמרי' שם ה' כרנב"י היינו משום דלדבריו נכרי הוא וכמ"ש תוס' ד"ה והלכת':
(פג) לאסור כו' ואסור כו'. עתוס' שם ד"ה נאמן היינו כו' דהא אדם קרוב אצל עצמו וכמ"ש תוספת שם כ"ה ב' ד"ה ואין ד"ה לימא כו':
(פד) אסופי כו'. עד מגעת שם לשון הטור:
(פה) כגון כו'. רש"י ד"ה תלי:
(פו) אבל כו'. שם ד"ה אין בו כו' דהא חסה כו':
(פז) או שאיבריו כו' כפירוש ראשון של רש"י:
(פח) במקום שרבים כו'. שם חריפת' דנהר':
(פט) והיה סמוך כו'. הכל לשון הרמב"ם אלא שהרמב"ם כו' או שנמצ' תחת אילן מסובך במקום שאין חיה נכנסת לו והיה סמוך לעיר וגו' בגמ' זרדת' סמיכ' למת' אין בו משום אסופי וא"ל יש בו משום אסופי ופירש שזרדת' מסובך ואין חיה מגעת שם תחתיו ופירוש שנמצ' תחתיו ולכן לא חילקו גמרא אי מטי' לי' כו' וז"ש זרדת' לפי שהוא מסובך וכ' שם או רחוק מן העיר אפי' תחת האילן כו' או שנמצ' תלוי באילן מקום שהחיה מגעת וגם ל"ג בגמ' אבל ב"ה ושכיחי בו רבים:
(צ) הטבילוהו כו' או כו'. כמש"ש י"א א' אר"ה כו' דה"מ גדול כו':
(צא) ה"ה לענין כו'. כפי מ"ש ליוחסין לא היינו לענין קדושין אבל להשיאו אפי' ודאי ישראל לא דהא אסופי הוא ומיהו פשט' דשמעתין מ' דלהשיאו קאמר ולכהונה וכמש"ש וליוחסין לא בעי' כו' אלא די"ל כגון שיש בו סימן שאינו אסופי כמ"ש רש"י שם כמ"ש בסל"א ועבמ"מ שם:
(צב) וי"א דאפי' כו'. שם בגמ' אם רוב נכרים כו' ולפקח כו' והרמב"ם ס"ל דר"י ביומ' פ"ד ב' פליג עליה דשמואל וס"ל בפירש כולהו אין מפקחין כמש"ש דכל דפריש כו' וה"ה לזה שפירש מעיר שרובה עכו"ם כ"כ בתשו' ואע"ג דאוקים בגמ' שם דל"פ היינו לפי הס"ד אבל למסקנ' שם דאמר ולפקח את הגל אינו כן ע"כ פליג אר"י וס"ל דאפי' פירשו כולן מפקחין לפי פירושו ומה דפריך ומי אמר שמואל כו' ממחצה למחצה פריך דס"ד דוקא ברוב ישראל קאמר כמ"ש רש"י שם ד"ה ושמואל כו' מ"מ שיטת רש"י ותוספת והג"ה מוסכמים יותר:
(צג) ואין מצווין כו'. רש"י שם ושם ד"ה ל"ש כו' ותוספת בכתובות ד"ה אם וביומ' ד"ה להאכילו וכ"מ בגמ' דקאמר וליוחסין לא בעי' ואי אמעלה קאי לא הוי פריך והרמב"ם סובר מדסיים המתני' מע"מ ישראל א"ר ל"ש כו' מ' דאשניהם קאי כמש"ש ישראל ל"ש אלא להחיותו:
(צד) הספיקות כו'. כמש"ל סכ"ד:
(צה) ואם נשאו כו'. אע"ג שאינן אסורין אלא מדרבנן כמש"ש ע"ג א' מ"מ יוציאו וכמו בכל איסורי דרבנן ברפ"ג דיבמות ואם קדמו כו' ומעוברת חבירו וכיוצ':
(צו) ואין לספקות כו'. דודאי מותר בשפח' וערש"י ס"ט א' ד"ה לכתחילה כו' משא"כ בספק:
(צז) אלא כו' והולד כו'. כיצד כו' כמש"ל סכ"ג:
(צח) כל מדינה כו'. הקשה הראב"ד דהא ר"י הוא דאמר הכי ור"ל דבתוספת' דמכשירין ספ"א מצא בה תינוק מושלך מחצה ע"מ מטילין עליו שני חומרין רי"א אם היתה שם גויה אחת או שפחה אחת היא חשודה להשליך וכבר כ' המ"מ דא"א לפסוק כר"י דא"כ בטל כל דיני הנ"ל דסל"ד דר"י אכולהו פליג אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפי' מ"ש ל"ש כו' אבל ליוחסין לא היינו לקדושין כנ"ל סי' ל"ג וא"כ ביוחסין מודה ת"ק לר"י וכן מה שהקש' הראב"ד דהא הולכין בד"נ אחר הרוב אינו ענין לכאן דלאו משום ספק נפשות אלא משום דליוחסין לא אזלי' בתר רוב' כנ"ל:
(צט) וכן השתוקי כו'. כמ"ש ביבמות ל"ז ב' הרי שבא כו' ואע"ג דמדאוריית' מותר מדקאמר נמצ' כו' ואי אסור לא משכחת לה כמ"ש הרמב"ם שם מ"מ מדרבנן אסור משום האי גזרה וכמ"ש בנזיר י"ב א' האו' לשלוחו כו' א"ה קאמינ' כו':
(ק) ואיזו כו'. כמש"ש ומודה ר"י כו':
(קא) הקראים כו'. כמ"ש בקדושין ע"ה א' תני' וכן רא"א כותי כו' ושם ע"ו א' לפי שאין בקיאין כו' וה"ה לצדוקי כמ"ש הרמב"ם וש"ע י"ד סי' רס"ז סמ"ז שהצדוקים כו' וערש"י בע"א ספ"ק כ"א ב' ד"ה כותיכו' וקי"ל כר"א דר"א הולך לשיטתו דאוסר ספיקות זה בזה וז"ש וכן רא"א כו'. וערש"י יבמות ל"ז א' ד"ה כותי כו' וה"ה לצדוקים כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |