בבלי מפוסק/ברכות/ט/ב
בבלי מפוסק 
ברכות ט ב
אותו צדיק: "ועבדום וענו אותם" - קיים בהם; "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו.
משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה. ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום:
"וישאלום";
אמר רבי אמי: מלמד שהשאילום בעל כרחם.
- איכא דאמרי: בעל כרחם דמצרים.
- ואיכא דאמרי: בעל כרחם דישראל.
- מאן דאמר בעל כרחם דמצרים - דכתיב "ונות בית תחלק שלל".
- מאן דאמר בעל כרחם דישראל - משום משוי:
- מאן דאמר בעל כרחם דמצרים - דכתיב "ונות בית תחלק שלל".
"וינצלו את מצרים";
אמר רבי אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן.
וריש לקיש אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים:
"אהיה אשר אהיה";
אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה:
- לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות.
אמר לפניו: רבונו־של־עולם, דיה לצרה בשעתה.
אמר לו הקדוש־ברוך־הוא:
- לך אמור להם: "אהיה שלחני אליכם":
"ענני ה' ענני";
אמר רבי אבהו: למה אמר אליהו ענני ב' פעמים?
- מלמד שאמר אליהו לפני הקדוש־ברוך־הוא: רבונו־של־עולם! ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני, שתסיח דעתם, כדי שלא יאמרו "מעשה כשפים הם", שנאמר: "ואתה הסבות את לבם אחורנית":
מאימתי קורין את שמע בשחרית?
- משיכיר בין תכלת ללבן.
- רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי.
(וגומרה)
- עד הנץ החמה.
- רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות.
הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה:
מאי "בין תכלת ללבן"?
אילימא: בין גבבא דעמרא חיורא, לגבבא דעמרא דתכלתא - הא, בליליא נמי מידע ידעי.
אלא - בין תכלת שבה ללבן שבה.
תניא,
רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב.
רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד.
ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו.
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
אמר אביי: לתפילין, כאחרים. לקריאת־שמע, כותיקין. דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.
תניא, נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
אמר רבי זירא: מאי קראה? "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".
העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה, אינו נזוק כל היום כולו.
אמר רבי זירא: איני, והא אנא סמכי ואיתזקי.
אמרו ליה: במאי איתזקת? דאמטיית אסא לבי מלכא? התם נמי, מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא.
דאמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל. ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם.
אמר ליה רבי אלעא לעולא: כי עיילת להתם, שאיל בשלמא דרב ברונא, אחי - במעמד כל החבורה - דאדם גדול הוא ושמח במצות. זימנא חדא - סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא.
היכי מצי סמיך? והא אמר רבי יוחנן: בתחלה הוא אומר "ה' שפתי תפתח" ולבסוף הוא אומר "יהיו לרצון אמרי פי וגו'"!?
אמר רבי אלעזר: תהא בתפלה של ערבית.
והא אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? זהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית.
אלא אמר רבי אלעזר: תהא בתפלת המנחה.
רב אשי אמר: אפילו תימא אכולהו. וכיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא.
דאי לא תימא הכי, ערבית היכי מצי סמיך? והא בעי למימר "השכיבנו"!? אלא, כיון דתקינו רבנן "השכיבנו", כגאולה אריכתא דמיא. הכי נמי, כיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא.
מכדי האי "יהיו לרצון אמרי פי", משמע לבסוף ומשמע מעיקרא - דבעינא למימר, מאי־טעמא תקנוהו רבנן לאחר שמונה־עשרה ברכות? לימרו מעיקרא!
אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: הואיל ולא אמרו דוד, אלא לאחר שמונה־עשרה פרשיות, לפיכך תקינו רבנן לאחר שמונה־עשרה ברכות.
- הני שמונה־עשרה? תשע־עשרה הויין!?
- "אשרי האיש" ו"למה רגשו גוים", חדא פרשה היא. דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאה ושלוש פרשיות אמר דוד ולא אמר "הללויה", עד שראה במפלתן של רשעים. שנאמר: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה".
- הני מאה ושלוש? מאה וארבע הויין!?
- אלא שמע מינה: "אשרי האיש" ו"למה רגשו גוים", חדא פרשה היא.
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: