באר שבע/סוטה/מו/ב
גמר עריפה עריפה מחטאת העוף. פי' מה להלן ממול ערפו דהיינו מאחוריו אף כאן ממול ערפה דהיינו מאחוריה ומיהו לא דמי דאלו גבי חטאת העוף אינו רשאי למלקו בקופיץ אלא דוקא בצפרנו של כהן בעצמו:
אשר רבויא הוא. וא"ת ולרבי יאשיה דאמר לעיל אשר לשעבר משמע שאר עבודות מנין וי"ל דגם הוא סבר אשר רבויא הוה אבל לא בא לרבות כל עבודות אלא לשעבר:
ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה. לא שהב"ד עצמן היו מתקנין שלוחים ללוות אדם העובר ממקום למקום כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בריש פרק בתרא דהלכות אבל:
כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור כו'. כל דיני לויה כתבן הרמב"ם ז"ל בריש פרק בתרא דהלכות אבל וכן כתבן הסמ"ג בהלכות אבל והסמ"ק בסימן מ"ו אבל הטור ושאר המחברים האחרונים השמיטן ולא ידענא למה ואפשר משום דבזמן הזה אין נוהגין דיני לויה מפני שכל הדרכים הם בחזקת סכנה טפי ממה שהיו בימי חכמי הגמרא כמו שכתבו התוס' בפרק בתרא דכתובות גבי הוא אמר לעלות לארץ ישראל כו' שאינו נוהג בזמן הזה שאיכא סכנת דרכים שאין אדם חייב למסור עצמו לסכנה בעבור לויה משום דחייך קודמין כן נ"ל:
תלמיד לרב אין לו שיעור לאו למימרא אין לו שעור כלל דא"כ היאך אמר אח"כ וכמה אמר רב ששת עד פרסה כו' אלא ה"ק אין לו שעור זה הנזכר ויותר נכון לפרש כפשוטו אין לו שעור כלל ומשום דקשה לסתם גמרא היאך יתכן שהתלמיד יהא חייב ללוות לרבו עד סוף העולם הלכך אמר וכמה אמר רב ששת עד פרסה כו' וכה"ג אשכחן בפרק ערבי פסחים מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה ועד כמה אמר רבי זירא עד רביעי בשבת כו' וכהנה רבות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |