באר שבע/סוטה/מז/א

באר שבע סוטה מז א

דף מ"ז ע"א

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות כו'. מה שיש לדקדק כאן כתבתי בחדושי בפרק בתרא דהוריות:

תצא ותרעה בעדר כו'. פרש"י תצא ותרעה בעדר כשאר חולין והאי תנא לית ליה הא דאמרינן בכמה דוכתי עגלה ערופה נאסרה מחיים וירידתה לנחל איתן אוסרתה כו' אמת הוא דבפרק בתרא דכריתות מסיק הגמרא דהאי תנא סבר עגלה ערופה לא נאסרה מחיים וכן בחולין בפרק אותו ואת בנו מייתי משנה זו ומדקדק מינה דלא מיתסרא מחיים אבל התוספות הקשו שם קושיא חזקה היאך מדקדק מכאן דלא מיתסרא מחיים דלמא היינו טעמא דאדעתא שימצא ההורג לא אקדיש זה ואיגלאי מלתא דהקדש טעות הוה כי ההיא דתנן בפרק בתרא דכריתות המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר עד שיסתאב אשם ודאי אינו כן אלא עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר כו' עגלה ערופה אינו כן ומפרש בגמרא טעמא דאשם תלוי משום דלבו נוקפו וגמר ומקדישו מספק אבל אשם ודאי כי מקדשה אדעתא דחטאת מקדישה ואיגלאי מלתא למפרע דהקדש טעות הוה ודלמא היינו טעמא נמי דעגלה ערופה ולא משום דלא מיתסר מחיים ואע"ג שתירצו דסברא היא דגמר ומקדשי דלא מסקו אדעתייהו שימצא ההורג קשה בעיני הלא אדרבה מעיקרא מסקי אדעתייהו שימצא ההורג ולא גמרי ומקדשי שהרי כל עצמה של המדידה וירידת עגלה לנחל איתן וכל הענינים הנעשים במצוה זו אינה אלא מטעם שע"י כך יתגלה הדבר מי ההורג עד שאפילו מה שגזר הכתוב שהמקום אשר תערוף העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם היא נמי מטעם זה שע"י כך יכירו בו רואיו וידברו בו ויתפרסם מי ההורג כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכל המפרשים וכבר אמרו שאפילו תבא שפחה ותאמר פלוני הוא הרוצח לא היו עורפין. ואפשר שמפני כך פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות עגלה ערופה כדמשנתנו דקתני נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר כו' אע"פ שפסק שם קודם לכן דכשתרד לנחל תיאסר בהנאה אע"פ שעדיין לא נערפה. ולכאורה קשה עליו היאך זיכה שטרא לבי תרי דפליגי בכריתות. אמנם לפי האמת לא קשה מידי כי יש לומר דסבר הרמב"ם כמו שהקשו התוספות שהבאתי לעיל וכן כתב הכסף משנה דסבר הרמב"ם דגמרא לפום מאי דס"ד דגמר ומקדיש בכל גוונא אסיק מאי דאסיק דמתניתין פליגא וסברא דאינה נאסרת מחיים ולא אמרינן דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשיה דלא מסקי אדעתייהו שימצא ההורג אבל לפום קושטא איכא למימר דמתניתין נמי סבר דירידתה לנחל אוסרתה ואע"פ כן אם נמצא ההורג אפילו אחר שהורידוה לנחל תצא ותרעה בעדר משום דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשוה שהרי באמת מעיקרא מסקי אדעתייהו שימצא ההורג מטעם שפירשתי ועוד שהרי דבר מצוי הוא שימצא ההורג הלכך נקטינן דירידתה לנחל אוסרתה ונקטינן במתניתין דנמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר משום דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשה והשתא הא דפרש"י והאי תנא לית ליה הא דאמרינן עגלה ערופה נאסרת מחיים כו' אינו מוכרח:

יוחנן כ"ג העביר הודיית מעשר כו'. אל תטעה לפרש דהאי יוחנן כ"ג הוא ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי אלא הוא שהיה אחר שמעון הצדיק וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בריש פרק ט' מהלכות מעשר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף