באר יצחק/אורח חיים/כב
|
< הקודם · הבא > |
בענין בישול והבערה בשבת
גרסינן ביבמות (ל"ג ע"ב) זר ששימש בשבת חייב משום זרות ומשום שבת דברי ר' יוסי ר"ש אומר כו' זר ששימש בשבת במאי אי בהקטרה האמר ר' יוסי הבערה ללאו יצתה, וקשה אמאי לא נימא דחייב משום מבשל כמו שמצינו בשבת (דף ע"ד) דהאי דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל, אכן לפמש"כ רש"י שם דשדי כדי לייבשו י"ל דלא מקרי בישול כ"א בממשו נשאר קיים, אבל לא בהשליכו לשרפו, וע' במ"מ (ה' שבת פי"ב ה"א) ובמג"א (סי' שי"ח ס"ק י'), אכן בירושלמי (פ"ב דשבת סוף ה"ה) אי' בהדיא דזר ששימש בשבת חייב משום מבשל בהקטרת אימורים ומקשי דמה בישול יש כאן ומתרצי דכיון דרוצה באיכולן כמבושל הוא, וע' בגליון הש"ס שהעיר בזה.
וסברת דיש בזה משום בישול האמורה בירושלמי, נלע"ד להסביר ע"פ מה שאמרו בזבחים (דף מ"ו) דבעי לשם ניחוח ולכן חייב משום מבשל משום דהוי כמו שצריך לגוף ממשן שיהי' מהן ריח ניחוח [וכן מדוקדק לשון הירושלמי דא' כיון דרוצה באיכולן כו' אבל היכא ששורפן ע"ג גחלים ואין ממשן קיים י"ל דמודה הירושלמי דאין שייך כלל בזה בישול וכמו שיבואר לקמן, ועדיין תקשה על ש"ס דיל אמאי לא מוקי ג"כ שהחיוב הוא משום מבשל ונלע"ד לתרץ משום דאף אם נאמר שגם בכה"ג שייך מבשל, עכ"ז בהא דבמות דמיירי לענין איסור חל על איסור יש לדון דאם משום מבשל א"כ לא שייך בזה דין אין איסור חל על איסור, משום דהא איסור הקטרת זרות חל לחד מ"ד מיד שמשל האור אף בקצתו כמבואר במנחות (כ"ו ע"ב) גבי הקטרה בהכשר, וה"ה בהקטרת אימורין כמש"כ התוס' שם בד"ה קומץ מאי מתי מתיר כו' ואמרו בזבחים (דף ק"ט) דמאי דחשוב הקטרה בחוץ מקרי הקטרה להתחייב משום זרות בפנים, וכש"כ דמה הוי הכשר הקטרה בפנים דחשוב הקטרה לחיוב זרות, ואלו משום מבשל בשבת אינו חייב עד שיצלה שיעור כגרוגרת כמבואר ברמב"ם (ה' שבת, פ"ט), ואם הוא חצי בישולו אינו חייב להרמב"ם עד שיהא כל הבשר כן, ולהראב"ד אם נצלה כגרוגרת חייב אף בחצי בישולו כמבואר במנחות (דף כ"ז), וזה ברור דענין אין איסור חל על איסור אינו שייך אלא היכא דבעת מעשה העבירה נתחייב בשני האיסורין ברגע א' ובבת אחת וכמש"כ התוס' בשבת (דף ק"ב) ד"ה והוציאו בפיו חייב דכולהו בהדי הדדי קאתו כו' משום דאם לא אתו בהדי הדדי לא שייך לדון בזה כלל אין איסור חל על איסור, די"ל דאיסור א' נתחייב בהתחלת המעשה ואיסור ב' נתחייב אח"ז, וכמו שאמרו בב"ק (דף ע') דמקנא קני מיד ולענין שבת לא מתחייב עד שתנוח וכן אי' בכתובות (דף ל') דמעידנא דאגבהי' קניי' מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל לי' וכן מצינו בכמה דוכתי כה"ג, וה"ה גבי אין אחע"א כמבואר בתוס' הנ"ל, ואחרי שאיסור שבת ואיסור זרות אינן באים כאחת, כי על הראשון יתחייב בשיעור גרוגרת ועל השני מיד בעת התחיל האור למשול בו, לכן אין שייך בזה כלל ענין איסור חע"א, ועל כן מוקי ש"ס דילן דמיירי בחיוב הבערה הבאה עם זרות כאחת, משום דמבעיר חייב בכל שהוא כמש"כ הרמב"ם (פ' י"ב מה' שבת ה' א'), וע' במל"מ (בפ"ג מה' פסוה"מ ה"ט) שכ' דסוגיא דזבחים (דף מ"ג) דאמרו פגול ונותר וטמא שמשל האור בהם פקע איסור מהם דלפי' רש"י שם דמיירי במשל האור רק בקצתו אתיא כהך מ"ד דס"ל במנחות (דף כ"ו) דסגי במשל האור בקצתו, ע"ש, וכן י"ל שגם סוגיא דיבמות זאת אתי' כוותי'.
אמנם אכתי יש לפקפק ע"ז דהא אמרו בירושלמי (פ"ז ופ"ח) דתרומות, ובכתובות (פ"ג) גבי מדליק גדיש בשבת דלא אמרינן שמיד בהדליקו חייב מיתה וחיוב ממון חל אח"ז, משום דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ע"ש א"כ י"ל בחיוב הקטרת זר ג"כ דאף שנתחייב מיד במשול האור בקצתו, עכ"ז גם אח"ז לא פקע ממנו חיוב זרות דהא חייב על כל הקטרה והקטרה דמאי שנא מהא דאמרו חייב על כל שבולת ושבולת, אך גם זה יש לתרץ לפי מה דמבואר ביומא (כ"ד ע"ב) גבי עבודות דזר חייב עליהן מיתה, דמעלה ע"ג מזבח בין דבר כשר בין דבר פסול ג"כ חייב, ופי' רש"י בד"ה בין דבר פסול כו' בהנך פסולים שפסולם בקדש דאם עלו לא ירדו ומשום הכי חשיבי הקטרה עכ"ל, הרי מבואר להדיא דבהנך פסולים דאם עלו ירדו אינו חייב זר עליהן משום הקטרה, לכן לפמש"כ החמדת שלמה (ח' אה"ע סי' ט"ז) דבהקטרת זר הדין דאם עלו ירדו, ע"כ י"ל דמיד במשול האור במקצתן נפסלו משום הקטרת זרות, לכן אח"כ אינו מתחייב שוב על כל הקטרה והקטרה, דהא כבר נפסל והוי דינן דירדו, ובהנך דירדו הא לא מתחייב זר עליהן משום הקטרה.
אכן לפי מה שיבואר לקמן דבהקטרת זר אם עלו לא ירדו ודלא כהחמד"ש הנ"ל עדיין תקשה על מש"כ, דהא יש לדון דחיוב זרות לא פקע גם אחר שמשל האור בקצתו וחייב בכל הקטרה והקטרה, וכן יש להעיר דהא מצי הגמ' לאוקמי דחייב משום מבשל כגון שהיפך הזר בצינורא כדאי' בשבועות (דף י"ז) משום דמקרב עיכולא. ומיירי שהיפך בצינורא באותה רגע שנגמר בישולו כגרוגרת, ואיסור שבת ואיסור זרות באין אז כאחת.
לכן נראה לי לתרץ כל זה משום דהא סוגיא זו דיבמות מיירי אליבא דר' יוסי, ומצינו בזבחים (ק"ח ע"ב) דאבוה דשמואל ס"ל דכמאן מהדרינן פוקעין דלא כר' יוסי משום דהא ס"ל לר' יוסי (שם) דבחסרו קצת אינו חייב משום הקטרת חוץ, ע"כ ה"ה בפנים כשחסרו קצת לא שייך בזה שם הקטרה, וס"ל לאבוה דשמואל אליבא דר' יוסי, דילפינן פנים מחוץ, והמל"מ (פ' י"ט מה' מעה"ק ה' י"א) העלה לדינא דבחיוב זרות לא ילפינן פנים מחוץ, אבל לאבוה דשמואל דס"ל שם אליבא דר' יוסי דילפינן פנים מחוץ אף בהכשר פנים, כש"כ דילפינן איסור זרות בפנים מאיסור חוץ, לכן יש לדון כיון דמשל האור באימורין אף בקצתו אז קצתו נחסר מיד [כמבואר בזבחים (דף מ"ג ע"ב) גבי פיגול ונותר שמשל האור בהם דפקע האיסור מהם. ומסיק רבינא שם דיצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו כשהוא שלם אלא כשהוא חסר, ופי' רש"י שם דמיירי שמשל האור במקצתה, ועע"ש ברש"י ד"ה אבר דמחבר כו'], לכן חיוב זרות אינו אלא מיד שמשל בהם האור, ושוב אח"ז אינו חייב משום הקטרת זרות יותר דהא נחסרו מקצת כבר [ואפ"ה אסור להורידם מעל המזבח משום מכבה אש מהמזבח], וע"כ לא מצי ג"כ לומר דמיירי בזר שהפך בצנורא כנ"ל, משום דהא מיד במשול בהן האור מתחלה נחסר קצתו ע"כ אף אם היפך הזר אח"כ אינו חייב עוד משום הקטרה, ולכן חיוב הקטרת זרות לא משכחת לאבוה דשמואל אליבא דר' יוסי אלא בהקטיר הזר בעוד שלא נחסר כלל, לכן שפיר כתבתי לעיל דאינן באין כאחת משום דמיד במשול האור בהם מתחייב משום הקטרת זרות וחיוב מבשל בשבת אינו אלא בנצלה כרוגרת. א"כ להכי לא מוקמינן ביבמות משום חיוב מבשל כי היכי דלא תקשה לאבוה דשמואל אליבא דר' יוסי וע' לעיל (סי' ט"ו ענף א') ד"ה וידוע, דדרך הש"ס להקשות גם אליבא מאן דס"ל אף שלא כהילכתא, וע' בש"א גם בסי' ק"ד.
ולפ"ז ניחא שיטת הירושלמי דנקט החיוב משום מבשל אליבא דר' יוסי, די"ל דבאמת לדידן הא קיי"ל דמהדרינן פוקעין אף דפסקינן כר' יוסי במקוטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דפטור משום דאנן לא ילפינן פנים מחוץ. וכמש"כ המל"מ (בפ' י"ט מה' מעה"ק) באריכות לתרץ שיטת הרמב"ם משום דלא קיי"ל כאבוה דשמואל, א"כ שפיר י"ל דאף בחסרו מקצת עכ"ז חיוב זרות לא פקע משום דלא ילפינן פנים מחוץ לגבי זרות כמש"כ המל"מ שם. וחייב משום הקטרת זרות אף שנחסרו, ולכן חייב שתים א' משום זרות וב' משום מבשל משום דלא פקע חיוב זרות בכל הקטרה והקטרה כמ"ש בירושלמי גבי על כל שבולת ושבולת כנ"ל, או באופן שהפך הזר בצינורא כנ"ל, ולפ"ז לדינא אין ש"ס דילן סותר לירושלמי, די"ל דגם ש"ס דילן ס"ל לחייב משום מבשל בהקטרת אימורים וע"פ מש"כ לעיל. דכיון דלשם ששה דברים הזבח נזבח וחד מנייהו לשם ניחוח לכן שייך בזה חיוב מבשל, והא דלא מוקים כן. משום דהש"ס קאי שם אליבא דר' יוסי, וכי היכי דלא תקשה לאבוה דשמואל אליבי'.
ועפ"ז ניחא מה שמתרץ הש"ס ביבמות שם בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר פרו בזר פסולה, עדיין לשיטת רב דס"ל ביומא (דף מ"ב) דשחיטת פרו של כה"ג כשר בזר, אבל לפמש"כ ניחא די"ל דס"ל לרב דלא כאבוה דשמואל הנ"ל וס"ל כדקיי"ל לדינא, אבל אבוה דשמואל יסבור כשמואל ברי' דשחיטת פרו בזר פסולה. וכה"ג כתבו התוס' במנחות (ע"ט ע"ב) בד"ה ומי אית לי' כו' ע"ש, ועיקר קושית הש"ס לא הית' אלא אליבא דאבוה דשמואל. וא"כ סרה קושית גליון הש"ס, והירושלמי לא יסתור לבבלי בעז"ה.
ובזה יש לתרץ קושית השאגת ארי' (בסי' ע"א) בהא דשבת (ס"פ ואלו קשרים) דעולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ, ואמרו שם דפליגי ר"י ור"ע אם נו"נ קרבין ביו"ט, והקשה הא י"ל דפליגי בהא אי הבערה ללאו יצתה ולא נאסר ביו"ט כמש"כ התוס' בפסחים (דף ה') דהקטרה לא נאסר אלא משום הבערה כמבואר ביבמות (דף ל"ג) כו' עכ"ל, ולפמש"כ אין כאן קושיא דהא באמת חייב בהקטרת אימורין משום מבשל ג"כ וכמבואר בירושלמי וכמש"כ משום דבעי לשם ניחוח, ואין הכרח שהש"ס דילן דיבמות יפלוג בזה כנ"ל.
ולכאורה יש להוכיח זה ממנחות (דף ע"ב), דאמרו דראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה כו' סבר לה כאידך דר"ש דאמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כו' וראב"ש לא שמיעה לי'. וקשה הא י"ל דראב"ש ס"ל דליכא למילף מהקטרה, דכמו דבהקטרה מצינו דחביבה מצוה בשעתה ה"ה לקצירת העומר דהא י"ל דרבא"ש ס"ל דהבערה ללאו יצתה, לכן אפשר דדוקא באיסור לאו גילתה התורה דמשום חביבה מצוה בשעתה דוחה שבת, משא"כ בקצירה שהוא אב מלאכה לא מצינו כן וליכא למילף מהקטרה, אע"כ מוכח דבהקטר חלבים יש בו חיוב מבשל ג"כ ודומה לקצירה, אבל יש לדחות דהא כתבו התוס' בשבת (דף ק"ו) בד"ה מה לי לבשל פתילה כו' וביבמות (דף ו') בד"ה טעמא דכתב רחמנא כו' דלר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב ליכא למדרש ללא תבערו דללאו יצתה כו', א"כ לראב"ש דס"ל מסתמא כוותי' דאבוה היינו ר"ש וכמש"כ התוס' במנחות (ע"ט ע"ב) ד"ה ומי אית לי' לר"ש כו', ליכא למימר דהבערה ללאו יצתה.
ובהא דס"ל להירושלמי דבהקטרת זר לאימורים יש בו ג"כ חיוב מבשל אף דמקלקל במבשל לכ"ע פטור, כבר העיר החמדת שלמה (חלק אה"ע סי' ט"ז) להקשות כן בהא דיבמות דאמרו אי בהקטרה כו' הא לר' יוסי מקלקל בהבערה פטור, והחוות דעת תי' דלא מקרי מקלקל משום דזר שהעלה איברים ע"ג מזבח לא ירדו, והחמד"ש חלק עליו וכתב דבהקטרת זר ירדו, והוכיח זה מהרמב"ם (פ"ט מה' ביאת מקדש) שכתב דזר שסידר את המערכה דפורקה וחוזר הכהן וסודרה, אלמא דירדו עכ"ל, ולענ"ד נראה דהעיקר כהחוו"ד דלא ירדו דהא איתא בזבחים (דף ס"ט) זר שמלק לא תרד משום דישנה בבמה, וע"ש בתוס' (ס"ח ע"ב) ד"ה אמר רב דלחד מ"ד דס"ל במליקת זר דירדו היינו משום דאירע פסול קודם שחיטה ואין זה פסולו בקודש כו' ע"ש, א"כ לפ"ז בהקטרת אימורים בזר ודאי דלא ירדו לפי שזר כשר בבמה והוי פסולו בקודש אחר שחיטתו, וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מה' פסולי המוקדשין ה' ט"ו) דמליקת זר לא ירד, א"כ כש"כ בהקטרת זר לאימורים שנעשה פסולו בקודש אחר שחיטה דלא ירדו, וכן מורה פשטות לשון המשנה בזבחים (פ"ד ע"א) בקבלו פסולין וזרקו דמו דלא ירדו, ומשמע אף זר בכלל משום דיש לו הכשר בבמה, ואף לפמש"כ התוס' (שם ס"ט ע"א) ד"ה ומליקת זר כו' דלר' יהודא תרד דעבודת דם לא יליף ר"י מבמה ע"ש, עכ"ז י"ל דר' יוסי ביבמות ס"ל כר"ש דלא ירדו ולכן לא הוי מקלקל, ועוד דהקטרת אימורים אינה עבודת דם, ושפיר כתב החוו"ד בזה.
ובעיקר הראי' שהוכיח הח"ש דלא כהחוו"ד מהא דהרמב"ם כתב בזר שסידר את המערכה דפורקה כו', לכאורה היא ראי' נכונה, ואין לומר פורקה לבטל סידורו של זר אבל אינו פורקה מע"ג המזבח לארץ, דהא קיי"ל דאויר מזבח כמזבח, א"כ לא נתבטל סידורו של הזר.
'והעיקר מה שנ"ל בזה דהא מערכה היא עצים, וע' ביומא (כ"ד ע"ב), וי"ל דאף דקיי"ל דמזבח מקדש אף פסולים עכ"ז יש לומר דבעצים פסולים אין המזבח מקדש, דהא חזינן בזבחים (פ"ג ע"ב) דחד תנא ס"ל דבעולת עוף פסול אינו מקדש המזבח משום דכתיב כבשים, וחד מ"ד ס"ל דמנחה פסולה אינו מקדש המזבח משום דיליף מהא דכתיב עולה, ואף דקיי"ל דגם מנחה פסולה מקדש המזבח, ואף דכתיב עולה, עכ"ז י"ל כיון דילפינן זה מהיקש דזאת תורת העולה והמנחה כדאי' (שם צ"ח) ובתוס' (שם כ"ח ע"ב) ומנחות (דף פ"א ובכמה דוכתי, א"כ ליכא למילף מהיקש רק מנחה, אבל לא עצים, דהא קיי"ל במנחות (דף כ') כרבנן דס"ל דעצים לא מקרי קרבן רק מכשירי קרבן, וכמ"ש התוס' בזבחים (מ"ג ע"א) בד"ה והלבונה כו' דלכן אין חייבין על עצים משום פיגול משום דלאו קרבן הם אלא מכשירי קרבן, וכן במנחות (דף פ"ה ע"ב) במה דבעי רבא שם הקדישו לעצים מהו שילקה עליו משום בעל מום כו', כתבו התוס' שם בד"ה בעי רבא כו' דהך בעיא הוא אליבא דרבי דעצים קרבן גמור הוא משום דאי לרבנן דאינן אלא מכשירי קרבן בודאי אינו לוקה עליהם משום בעל מום, כמש"כ המל"מ (בפ' ו' מה' איסורי מזבח ה' ג'), ועל מכשירי קרבן לא מצינו שיקדש המזבח להפסולין, וזה מוכח מהא דזבחים (דף ס"ח) דס"ל לר' יוחנן במלק זר אין מטמא בבית הבליעה דיליף מבמה דאין כיהון בבמה, א"כ לפי זה מוכח דלא ירדו כדמוכח בכל הסוגיא התם, ואפ"ה חזינן דר' יוחנן גופא ס"ל ביומא (דף כ"ז) דזר שסידר את המערכה דפורקה, ע"כ מוכח דשאני עצים פסולים דלא מצינו דהמזבח יקדשם, ושפיר פסק הרמב"ם דמליקת זר דלא תרד וזר שסידר את המערכה דפורקה ולכן העיקר כהחוו"ד.
וגם מה שהוכיח הח"ש ממש"כ הרמב"ם זר שסידר המערכה פורקה זר וסודרה כהן אלמא דירדו, נ"ל דשא"ה כיון דמסדרן הכהן לאותן העצים שסידרן הזר כבר, לכן כיון דיעלו אח"כ אותן העצים לא שייך בהו לומר דלא ירדו, כמבואר בש"ס זבחים (דף פ"ה ע"א) וברש"י שם ד"ה פשיטא דירדו דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה כו', וכ"כ רש"י שם לקמי' ב"ה אין הפשט הואיל ומצי לאסוקה כו', וה"ה בעצים שסידרן זר כיון דאחר שפורקן מעל המזבח כ"ז שלא משלה בהם האור יכול לחזור ולעלותן ע"ג המזבח, לכן לא שייך בהו לומר דלא ירדו דהא אין מורידן מקדושתן במה שמורידן מע"ג המזבח לארץ, משא"כ בהקטרת האימורין דאחר שמשלו בהם האור אז נפסלו ע"י הקטרת זר ולא מהני לזה שום עצה דנימא דיחזור ויסדרם הכהן, ואי נימא דירדו תהא הורדה לקדושתן, וכמו כל הפסולין דעלו ע"ג המזבח דלא ירדו מה"ט הוא כדמוכח מרש"י זבחים הנ"ל ויש להאריך בזה הרבה, אך ראיתי כעת בקצרה לומר לפי מש"כ המל"מ (בפ' ג' מה' פסוה"מ ה"ו) בכל הפסולין דאף אם עלו ירדו עכ"ז במשלה בהם האור לא ירדו משום דנעשו לחמו של מזבח ע"ש, א"כ בהא דיבמות בזר ששימש בהקטרה דמיירי שהצית את האור בהאימורים שנתנם על האש, ואחר שמשלה בהם האור הא לא ירדו דלא גרע משארי פסולין, לפי מש"כ המל"מ, ולכן לא מקרי מקלקל, ומכל הטעמים המבוארים האלה נראה כי דברי החוו"ד נכונים וברורים.
ובני החו"ש מו"ה חיים ארי' שי' הקשה על מש"כ לעיל דלכן לא קאמר בש"ס דילן זר ששימש חייב משום מבשל משום דאינן באין באחת, ממש"כ התוס' בכתובות (ל' ע"ב) ד"ה לא צריכא כו' בשם ריצב"א שכתב דהא דיבמות (דף ל"ג) דזר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה שחתך אצבעו בסכין טמאה דחשיב באין כאחד אע"ג שאינן כאחד ממש, ע"כ קושיתו, ובאמת אינו קשה משום דדוקא התם שאין שם הפסק הרבה הוא דאמרינן דחשיב באין כאחת אע"ג שאינו ברגע אחת ממש, אבל היכא שיש הפסק גמור ביניהם מודי התוס' דלא שייך בזה אין איסור חל על איסור כמו שמוכח מתוס' שבת (דף ק"ב) המובא לעיל שכתבו שם דכולהו בהדי הדדי קאתו, וכן מוכח בתוס' הנ"ל מן הריצב"א גופא הנ"ל שמדמה לאיסור אין חל על איסור להא דקלב"מ דמצינו בכולי ש"ס דאם יש הפסק ביניהם לא שייך קלב"מ כמו מעידנא דאגבהי' קניי' מיתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל לי', וכן בב"ק (דף ע') דמיקני קני מיד ולענין שבת לא מחייב עד שתנוח, וכש"כ לשיטת הרמב"ם דאינו חייב משום מבשל עד שיצלה כל הבשר חצי בישולו או כגרוגרת ויתבשל לגמרי דזה ודאי מקרי אינן באין כאחת, וגם לשיטת הראב"ד דס"ל דגם בכגרוגרת סגי בחצי בישולו ג"כ לא מקרי באין כאחת דודאי יש שיעור הרבה בין התחלת ממשלת האור בקצתה עד שיוגמר חצי בישולו כגרוגרת, וכ"ש לפמש"כ התוס' ביבמות (ל"ג ע"א) בד"ה אצבעו בסכין טמאה שהיתה אצבעו חתוכה עד משהו האחרון דהוי באין ברגע אחת ממש, א"כ שפיר כתבתי כנ"ל.
אחרי כתבי זאת ראיתי בנשמת אדם (כלל כ' סי' ב') שהקשה מירושלמי דשבת (פ' ב') הנ"ל על רש"י דשבת (דף ע"ד) על האי דשדא סכתא כו' הנ"ל, ותי' שהש"ס דילן פליג על הירושלמי וכדלעיל, ולפמש"כ לעיל בארוכה אין כאן פלוגתא כלל וכן עיקר ראיתו מהירושלמי שאף כדי לשרפו חייב משום מבשל, נדחית מהא דזבחים שבכלל ששה דברים שהזבח נזבח לשמן הוא לריח ניחוח, ואיברים שצלאן שוב לא מסקי ריח כפרש"י שם, א"כ מקרי זה בישול גמור שצריך לממשן להעלות ריח ניחוח, ובשרפן ע"ג גחלים ואין ממשן קיים אז גם רש"י ס"ל דאין בהם משום בישול, וכן מוכח מפסחים (דף ה') דר"ע אומר דאך ביום הראשון תשביתו שאור כתיב וכתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה, ואלו לא הוי אלא לאו, לא יאסר ביו"ט, וקשה הא אפילו לא הוי הבערה אב מלאכה ג"כ שפיר מוכח דאסור לשרוף השאור ביו"ט משום מבשל והוי אב מלאכה, אלא ע"כ מוכח דכיון דאין צריך לממשן ואחר שנשרפים אין ממשן קיים אינו חייב בזה משום מבשל, וכן יש להוכיח קצת ביבמות (דף ו' ע"ב) גבי שריפת בת כהן כו', ובלאו הכי לא משכחת חיוב הבערה בלא מבשל לשיטת הנשמת אדם הנ"ל, ואפשר לומר דנפ"מ במבעיר פחות מכשיעור דהבערה חייב אף בכ"ש, אבל באמת זה דוחק וכמו שהוכחתי, לכן שפיר כתב רש"י דדוקא כדי לייבשו, ואלו לשורפו אין בזה משום מבשל, וכן מוכח פשטות הסוגיא שם, ומן הירושלמי אין שום סתירה על רש"י כלל, ובענין הנ"ל פלפלתי הרבה עם מחותני ידידי הרב הגאון הג' כו' מוה' יוסף נ"י אב"ד דק"ק סלוצק.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |