שאגת אריה/עא
|
< הקודם · הבא > |
ואני תמה עוד מנ"ל לאיסור הבערה ביה"כ דאע"ג דגבי דידיה ל"ל ה"ט שכתב גבי הוצאה לרפרם מ"מ מטעם אחר י"ל דליתא לאיסור הבערה ביה"כ דברפ"ק דפסחי' (ד' ה) יליף ר"ע דתשביתו שאור מעי"ט ולא בי"ט מדכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור וכתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וא"ר ש"מ מדר"ע הבערה לחלק יצאת ופי' התוס' לחלק יצאת מדקרי לה אב מלאכה ועוד אומר ריב"א דלמ"ד ללאו יצאת לא היה אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עלה ע"כ וכיון דאין שם מלאכה עלה י"ל דאינו בכלל לאוי מלאכה שנאמרו ביה"כ ושריא לפי פי' ריב"א וא"ת לפי' ריב"א הא דאמר במס' שבת (ד' קיד) עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביוה"כ יכול אף של יוה"כ בשבת ת"ל בשבתו דר"י רע"א עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שמקריבין בי"ט יכול אף ביוה"כ ת"ל בשבתו כשתמצא לומר לדר"י נדרים ונדבות קריבין ביו"ט וכי איצטריך קרא ליוה"כ לדר"ע נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וכי איצטריך קרא למישרי ביו"ט. והשתא אס"ד דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אין איסור הבערה בי"ט א"כ מנ"ל להגמ' דפליגי בנדרים ונדבות אי קריבין ביו"ט או לא דילמא דכ"ע אין קריבין ביו"ט משום שחיטה שהיא אב מלאכה וא"א לשום קרבן בלא שחיטה אלא שר"י סובר הבערה ללאו יצאת ושריא ביו"ט ול"צ קרא להתיר חלבי שבת ביו"ט שהרי בהקטרה אין בו איסור אלא משום הבערה לחוד כדאמר בפ"ג דיבמות (ד' לג) דקאמר זר ששימש בשבת במאי בהקטרה והאר"י הבערה ללאו יצאת ור' עקיבא לטעמי' דפ' קמא דפסחים דאמר הבערה לחלק יצאת ואסירא בי"ט ואיצטריך קרא למישרי עולת שבת בי"ט אלא ש"מ דאפי' למ"ד ללאו יצאת אפ"ה אסירא בי"ט ודלא כפי' ריב"א וי"ל דשתי תשובות בדבר חדא למאי דפי' דאי הבערה ללאו יצאת לא אסירא ביוה"כ כמו ביו"ט ואס"ד דס"ל לר"י דהבערה ללאו יצאת ל"צ קרא דעולת שבת לר"י למישרי לעולת שבת ביה"כ כמו שא"צ לדידיה למישרי לעולת שבת בי"ט כיון דתרווייהו שוין בהא דהבערה שריא בהו כיון דהבערה ללאו יצאת בשבת אלא וודאי ס"ל לר"י דהבערה לחלק יצאת ואסירא ביה"כ ובי"ט והא דלא בעי קרא לע"ש בי"ט ע"כ ה"ט משום דס"ל נדרים ונדבות קריבין בי"ט כדמפרש הגמ' ולפי"ז מוכח ע"כ למ"ד הבערה ללאו יצאת כמו דשריא בי"ט לפי' ריב"א ה"נ שריא ביה"כ מה"ת. אבל עוד יש תשובה לדבר דוודאי ר"י ס"ל הבערה לחלק יצאת ולא ללאו דאמרינן בפ"ק דשבת (ד' יב) דר"י קרא פעם אחת לאור הנר בשבת והטה וכתב על פנקסו כו' לכשיבנה בה"מ אביא חטאת שמינה ומדמחייב חטאת על הבערה ש"מ דלא ס"ל דללאו יצאת אלא חייב עליה על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ככל המלאכות אלא שר' נתן אמ' התם שקרא והטה וכתב על פנקסו כו' אבל לת"ק קרא וביקש להטות ועיין בפ"ק דיבמות בסוגיא דעליה גבי לא תבערו מה ת"ל וע"ש בתוס' ואין זה מקומו ואל תטעה דליכא איסור הבערה ביה"כ מהא דאמר בפ"ה דיומא (ד' נג) ומניין שנותן בה מעלה עשן ת"ל וכיסה ענן הקטורת א"ה הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה ופריך ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית אר"ש הב"ע כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה רא"א אפי' תימא שהזיד בזו ובזו והב"ע דעייל שתי הקטרות א' שלימה וא' חסירה אביאה לא מיחייב דהא עייל שלימה אהקטרה מיחייב דקא מקטיר קטרת חסירה ואכתי תקשה לר"א דשני כגון שהזיד בזו ובזו תיפוק ליה כיון דעייל ב' הקטרו' דה"ל אחת שלא לצורך דהקטרה א' אמר רחמנא ולא ב' הקטרות וחייב עלי' כרת דחמיר ממיתה משום שחילל יה"כ שלא לצורך גבוה והשתא ל"ל קרא דלא ימות דחייב מיתה על הקטרה חסירה תיפוק ליה דחייב עליה כרת דחמיר ממיתה משום הבערה שלא לצורך גבוה דיה"כ ולא מיבעי' היכא שקטרת שנייה חסירה אלא אפי' שלימה נמי חייב עליה אפילו כרת משום שחילל יה"כ שלא לצורך ול"ל דמיירי שהזיד באיסור הקטרה ושגג על איסור הבערה דיוה"כ דא"כ לא הועיל ר"א כלום וה"ל לאוקמי כר"ש כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה כיון דלמאי דמשני נמי צריך לומר כגון שהזיד בב' איסורים ושגג באיסור ג' דהבערת יה"כ. ועוד דאמאי מקשה הגמ' ותיפוק ליה דעייל ביאה ריקנית עדיפא מיני' ה"ל לאקשויי ת"ל דאפי' כרת דחמיר ממית' נמי מיחייב כיון דעייל קטרת חסירה וה"ל מבעיר ביה"כ שלא לצורך גבוה אלא ע"כ אין איסור הבערה ביה"כ מה"ת א"נ יש להוכיח מכאן דאפילו אם ת"ל דיש איסור הבערה ביה"כ מ"מ לר"י דס"ל הבערה ללאו יצאת גבי שבת ה"ה גבי יה"כ אין בו אלא לאו בעלמא ולית ביה כרת וכמ"ש לפנינו בס"ד ואתיא ההיא סוגיא כר"י אבל כ"ז שיבוש וליכא למידק מיניה מידי דוודאי הבערה אסורה מה"ת ביה"כ וההיא סוגיא אתיא אליבא דר"נ דאמ' הבערה לחלק יצאת וחייב עליה בשבת וה"ה ליה"כ נמי והא דק"ל ת"ל דחייב כרת על הבערה שלא לצורך לאו כלום הוא דלא ק"ל להגמ' אלא על הא דאמר שאם חיסר אחת מכל סמניה דחייב מפני שמעייל בפנים קטרת חסירה תיפוק ליה דבלא"ה חייב על ביאה זו משום דעייל ביאה ריקנית לפנים ובלא קטרת חייב על ביא' זו משום ביאה ריקנית אבל הא לא ק"ל תיפוק ליה דחייב כרת משום הבערה שלא לצורך דההוא כרת לאו משום ביאה קא אתי עליה אלא משום חילול יה"כ ולא תליא כרת זו לביאה כלל ולא ק"ל אלא על קטרת חסירה דמחייב ליה קרא על שעת ביאה ומשום ביאה ות"ל דבלאו קטרת חסירה חייב מיתה על ביאה זו משום ביאה ריקנית וזה ברור. ומהא דתנן בפ"ד דשבועות (ד' לג) גבי שבועת העדות משביע אני עליכם כו' שהדליק את גדישי ביה"כ הרי אלו חייבין ואמרי' בגמ' לאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה שהיה עושה את יה"כ כשבת לתשלומין כו' ואי אין איסור הבערה ליה"כ א"כ אפי' כר"נ נמי אתיא מ"מ אין מכאן ראיה דלר"י דאמ' הבערה ללאו יצאת בשב' דאפ"ה מודה דביה"כ חייב עליו מטעמ' שאכתוב לקמן בס"ד דאם לא כן הוי ליה לאוקמי כר"נ ב"ה דכרת פוטר מן התשלומין ואפ"ה תנן דחייבין משום דס"ל כר"י דאין בו כרת דהבער' ללאו יצאת דע"כ מתני' לא אתיא כר"י דקתני סיפא ושהדליק גדישי בשבת הרי אלו פטורין ואי ר"י האמר הבערה ללאו יצאת בשבת ואין בה כרת ומיתת ב"ד ואמאי פטורין ועוד דקתני ריש' ושחבל בי חבירי הרי אלו חייבין ואיה"כ קאי כמו שפי' רש"י אלא כולה מתני' דלא כרבי נחוניא בן הקנה וממתני' דפ"ק דמגילה (ד' ז) דתנן אין בין שבת ליה"כ אלא שזה זדונו בהכרת אין להוכיח דאליבא דר"י איכא איסור הבערה ליה"כ מה"ת דא"ל מתני' ר"נ הוא דאמר הבערה לחלק יצאת ומההיא דפ' מקום שנהגו (ד' נד) דאמר דמברכין על האור במוצאי יה"כ מפני שהי' אסור בהבערה כל היום אינה ראיה כלל די"ל דמ"מ מדרבנן מיהא אסור אבל מ"מ נ"ל דאפי' למ"ד הבערה ללאו יצאת אפ"ה חייב עליה בי"ט וכ"ש ביה"כ דוודאי שם מלאכה עליה ול"ד לאיסור הוצאה בי"ט לרבה בפ"ק דביצה וליה"כ לרפרם דאין בהם איסור הוצאה כמ"ש בסימן הקדום דשאני הוצאה דאי לאו דרבי רחמנא מאל יצא איש ממקומו לר"י במס' עירובין א"נ מויצו משה ויעבירו קול במחנה כדאמר ר"פ הזורק (ד' צו) לא הויא בכלל אזהרת מלאכה הנאמרים גבי שבת משום דמלאכ' גרועה היא ואינה בכלל לא תעשה מלאכה דמה לי מוציא מרה"י לרה"י מה לי מוציא מרה"י לר"ה כמ"ש התוס' במשנה קמייתא דמס' שבת והשתא דגלי לן קרא גבי שבת ס"ל לרבה ולרפרם בשבת דגלי גלי בי"ט ויה"כ דלא גלי לא גלי ואינ' בכלל אזהרות מלאכות הנאמרים ביה"כ וי"ט דהא בשבת נמי אי לאו דגלי קרא לא היתה בכלל אזהרת מלאכה דשבת אע"ג שהיתה במשכן כדאמרינן בפ' במה טומנין (ד' מט) הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה ואתם לא תכניסו מר"ה לרה"י הם הורידו כו' משום דמלאכה גרועה היא אבל הבער' אדרבה אי לא נאמר קרא יתירא דלא תבערו אש ביום השבת היה חייב כרת ומיתה כמו על שאר מלאכות דהא לר"נ דפליג אר"י ואמר הבערה לחלק יצאת ממילא הויא בכלל שאר מלאכות דשבת וחייב עלי' כרת ומיתה דהא מלאכה חשובה היא וגם היתה במשכן בבישול סממנין כדאמר התם אלא דגלי קרא יתירא דלא תבערו לר"י דהבערה ללאו יצאת והוציא' הכתוב מכלל עונש מיתה וכרת של מלאכת שבת ואינה אלא בכלל לאוין דשבת אבל ביום טוב דלא גלי קרא להוציאה מכלל אזהרת שאר מלאכות דיום טוב הא וודאי בכלל היא דהא מלאכה חשובה היא כשאר כל המלאכות כולן ומהיכא תיתי לן להוציאה מכללן כיון דלא גלי קרא וה"ה גבי יה"כ הויא בכללן אפי' לרפרם. ומ"מ מסתבר לי דלר"י דאמר הבערה ללאו יצאת גבי שבת ה"ה נמי גבי יה"כ אינ' אלא בלאו ולא בעונש כרת של יה"כ אע"ג דלא גלי קרא גבי יה"כ להוציא להבערה מכלל עונש כרת דיה"כ כדגלי גבי שבת א"כ מהיכא תיתי לן להוציאה מכלל עונש דשאר מלאכות כיון דמלאכה חשובה היא כמותן ולא גלי נמי קרא להוציאה מכללן מ"מ הדעת נוטה דילפינן יוה"כ משבת בק"ו להא מילתא ומה שבת דחמיר דבמיתה אינו חייב על הבערה כרת אלא מלקות בלבד יה"כ דקיל דבכרת לא כ"ש דאינו אלא בלאו ולא בכרת כשאר מלאכות וליכא למיפרך מה ליה"כ שכן חייב עליו משום עינוי משא"כ בשבת דאין זה פירכא מעינוי למלאכה ובמלאכ' מיהא שבת חמיר מיה"כ שכן במיתה אלא דאכתי יש לעיין עוד ד"א לענין איסור הבערה דיה"כ והוא דאמרי' בירושלמי מהו להדליק נר של אבטלה ואי"ט קאי חזקיה אמר אסור מתני' פליגי על חזקיה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בשבת אי אתה מבעיר אבל מבעיר אתה בי"ט א"ר אבינא תני תמן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין רבי נחום אחוהי דרבי אילא בעי קמיה ר"י א"ל לא תאסר ולא תשרי ופי' הה"מ בפ"א מה' י"ט דה"ט לפי שביום השבת מיותר הוא דהא בשבת מיירי קרא לעיל מיניה וביום השביעי כו' והיה די באומרו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ע"כ והרי מהאי מיעוטא דביום השבת איכא למעוטי נמי יה"כ דביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביה"כ אף ע"ג דמלאכה חשובה היא אתי יתורא דקרא דביום השבת למעוטי שאר ימים המקודשי' דליתנהו באיסור הבער' כלל ואע"ג דבריש כלל גדול תני' הבערה ללאו יצאת דר"י רנ"א לחלק יצאת ולדברי הירושלמי תקשה מנ"ל דללאו או לחלק יצאת דילמא למישרי הבערה בי"ט לחוד הוא דאתי נ"ל דלא קשה מידי משום דאס"ד דהאי קרא דלא תבערו לאו לגופיה אתי לשבת עצמו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא לדיוקא לחוד אתי ולמישרי הבערה בי"ט לא ה"ל למיכתביה גבי שבת כיון דל"צ קרא לגופיה כלל אלא לדיוקא לחוד למישרי י"ט אלא וודאי לשבת נמי איצטריך ללאו או לחלק ומיתורא דביום השבת נ"ל נמי היתר הבערה לי"ט וכיון דהירושלמי ל"פ הגמרא דידן אכתי תקשה מנ"ל איסור הבערה ליה"כ והרי בין לר"י ובין לר"ע הבערה אסורה ביה"כ מה"ת דהא ר"י דריש מעולת שבת בשבתו למישרי להקטיר חלבי שבת ביה"כ והרי הקטרה אין בה שום מלאכה אלא הבערה ש"מ דשאר הבערה אסורה ביה"כ מה"ת בשלמא לר"ע דאיצטריך ליה למישרי עולת שבת בי"ט וביה"כ אפי' עולת שבת אסור להקטירן וש"מ דאית ליה איסור הבערה אפי' בי"ט וה"נ קאמר גבי השבתת שאור דמעי"ט דאי בי"ט הא כתיב לא תעשו מלאכה אלמא לית ליה ההוא מיעוטא דבירושלמי דביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בי"ט אבל ר"י מ"ט:
וי"ל כיון דהבערה הוי בכלל שאר מלאכות בשבת וי"ט ויה"כ וכמש"ל ושלא כדברי הריב"א ז"ל אלא דיתורא דקרא דביום השבת אתי למעוטי די לך למעט מיניה את י"ט דקיל שאינו אלא בלאו לבד והותר בו אוכל נפש אבל הבערת יה"כ דחמיר שכן בכרת ולא הותר מכללו אצל אוכל נפש לא תמעטיה ואיסור הבערה כדקאי קאי אצל יה"כ בלאו ועונש כשאר מלאכות בע"כ. והשתא להאי סברא איכא ראיה מהא דשבועות דמוקי לשהדליק את גדישי ביה"כ דלא כר' נחוניא בן הקנה ואי אין איסור הבערה ביה"כ ממיעוטא דביום השבת למאן דממעט מיניה י"ט אם כן אפי' כר' נחוניא בן הקנה אתיא וס"ל לתנא דידן כמאן דדריש מיעוט' מביום השבת לי"ט וה"ה ליה"כ אלא למש"כ למעלה דבלא"ה מתני' דלא כר' נחוניא בן הקנה אינו ראיה. מ"מ יש בידי ראיה ברורה דליכא למ"ד דאין איסור הבערה ביה"כ בין לר"י דאמר הבערה ללאו יצאת בין למאן דממעט לאיסור הבערה בי"ט מיתורא דביום השבת מ"מ יה"כ דחמיר לא נתמעט מיניה מטעמא דאמרן והוא מדתנן בפ"ד דיומא (ד' מו) בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דר"מ ובגמ' אר"א משום בר קפרא אומר היה ר"מ איברי עולה שניתותרו עושה להם מערכה בפני עצמה וסודרן ואפי' בשבת ופריך ואפי' בשבת תנינא והיום חמש ואי איתא מאי פריך הא טובא קמ"ל בר קפרא דלר"מ עושה להם מערכה בפני עצמה בשבת דאע"ג דתנן והיום חמש אלמא עושה להן מערכה בפ"ע ביה"כ וש"מ דה"ה לשבת נמי הא ליכא למילף מיה"כ לשבת דהא איכ' למימר דס"ל לר"מ ביה"כ או כר"י דהבערה ללאו יצאת ולא מיתסר הבערה לגמרי מה"ת א"נ ס"ל כמאן דממעט להבערה בי"ט מיתורא דביום השבת ומיניה אימעיט נמי יוה"כ מאיסור הבערה אבל שבת אי לאו דאשמועינא לן בר קפרא לא ידעינן לה. אלא וודאי פשיטא ליה להגמרא דאסור להבעיר ביה"כ מה"ת לכ"ע וליכא מאן דשרי ומילתא דפשיטא היא ובלא בר קפרא ידעינן לה לשבת מיה"כ לר"מ ותו לא מידי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |