באר הגולה/חושן משפט/קעה

באר הגולה ‏ חושן משפט קעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א) ל' הרמב"ם פ"ה מה' שלוחין דין ט' מעובדא דאיסור ורב ספרא ב"מ דף ל"א ודף ל"ב:

ב) מסקנת הגמרא שם וכ' הכ"מ כלומר דלא גמירי ולא סבירי אבל מ"מ בקיאין בשומא בעינן דאי לא היכא ידעי למיפלג ופשיטא דנאמנים בעינן דאי לא היכי מהימינן להו:

ג) מעובדא דכותאי לקמיה דרב פפא וכדא"ר נחמן שם דס"ט ע"א וע"ב:

ד) טור ס"א כ"כ הרא"ש בשם ה"ר יונה בפ' בית כור:

ה) שם ס"כ ושם בפסקי הרא"ש:

ו) פלוגתא דרב ושמואל ב"ב דק"ו ע"ב ואיפסקא הלכתא כרב בטלה מחלוקת שם דף ק"ז ע"א:

ז) טור ס"ג ממה שפירשו התוס' שם דף ק"ו ע"ב אליבא דשמואל ואנן קי"ל כרב:

ח) שם בשם ה"ר יונה:

ט) פלוגתא דאמוראי שם דף ק"ז ע"א ואיפסקא שם הלכתא כדרב דבטל' מחלוקת:

י) כן הוכיחו התו' בד"ה ובא ב"ח וכו' דאל"ה הא קי"ל דכולן חייבים לפרוע חוב אביה' כמבוא' בסי' ק"ז ובסי' קי"א ובאפותיקי סתם מיירי לא מפורש:

כ) ל' הרמב"ם פי"ג מהל' שכנים דין ד' וכ' ה"ה מימרא בב"מ פ' המקבל דף ק"ח ע"א במימרא דרב נחמן אהאי מאן דאחזי' וכו' ויש בה פירושים אחרים ולדברי הכל דין המחבר אמת:

ל) טור ס"ה בשם אביו הרא"ש כ"כ בפ' הנז' בסוגיא הנזכר לדעת רש"י ושכן מיסתבר ובשם הר"י ברצלוני וכ' ר' ירוחם שכן עיקר וכ"כ בעיטור מהא דר"נ דלית ליה דינא דבר מיצרא וכו' ואפ"ה אחין ושותפין מסלקינן ומפקינין מיניה וכ"כ הרשב"א בתשובה:

מ) ל' רמב"ם שם דין ה' וכ' ה"ה גם זה שם וכנהרדעי ומוסכם:

נ) ובשלא מכרוהו למזונות מיירי ולא היה צריך למחב' לבאר זה ה"ה:

ס) זה פשוט בהלכות וכ"כ רש"י ז"ל שם [ע"ב אהא דאמרינן התם שכן ות"ח וכו']. וכן הסכימו האחרונים ז"ל ה"ה:

ע) טור ס"ז כ"כ הרא"ש שם בפסקיו אהא דאמרי' והלכתא צריך למקניא ביה [שם ע"א] וכ"כ ר' ירוחם ז"ל וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בפ' י"ג דין ב':

פ) שם בגמ':

צ) טור ס"י בשם גאון וכ"כ הרמב"ם שם דין ז' וכתב ה"ה שהודו לו האחרונים ולשון הגמ' מוכיח שאמרו א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והוא ל' נשכר לו בשליח:

ק) טור שם מדברי הרמב"ם שם:

ר) שם סי"א והם דברי הרמב"ם שם וכ' ה"ה אע"פ שהוא כשליח זהו דוק' כשסלקו או בא לסלקו אבל קודם לכן הרי זה כלוקח עד אותו זמן ואין מחשבין לו' הפירות שאכל:

ש) שם ברמב"ם וכתב ה"ה גם זה נמשך אחר מה שאמר שדינו כשליח:

ת) שם בגמרא:

א2) שם סי"ג כ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

ב2) וביאר שם דארעא דלוקח היא ואין למצרן זכות בה אלא משום ועשית הישר והטוב וכל כמה דלא מייתי ראיה אין כאן משום ועשית הישר והטוב וכן דעת הרמב"ם שם בפ"ב דין י"א:

ג2) שם כ"כ הרא"ש שם כ"כ הר"ן שם בשם הרמב"ם וה"ה שם דין ט' בשם הרשב"א וכ"כ הנ"י בשמו:

ד2) שם כדאמר מר קשיש' וכו' משום דרב נחמן אין אונא' לקרקעות:

ה2) ל' הרמב"ם שם פ' י"ד הל' שכנים דין ד' הביאו הטור:

ו2) וכ' ה"ה נראה שהוא מדמה אותה לטוען על המשכון שנשבע בנק"ח לפי שאינו טוען בגוף המשכון כמה שנתבאר וכו' [בסי' ע"ב סי"ז ובמה שכתוב שם]:

ז2) כ"כ ה"ה שם שנראה שעיקר הנסחא והרי אומר אני יודע בודאי ואין בגמ' מזה כלום עכ"ל וכן הוא בנוסח שלפנינו:

ח2) שם פ' י"נ דין ו' וכתב הרב המגיד זה נראה פשוט:

ט2) לשון הטור סעיף י"ח ושם בגמרא סוף דף ק"ח ואי כולהו אתו בהדי הדדי פליג לה בקרנזול:

י2) כ"כ העיטור בל' ראשון וכ"כ ה"ה בשמו בפ' י"ב מהל' שכנים דין ה' ושכן נראה מדברי המחבר:

כ2) שם בגמרא דקדים חד מנייהו וזבין זביניה זביני ול' רבינו כל' הרמב"ם שם וכתבו תלמידי כרשב"א זביני' זביני פי' בין דזבין ממוכר בין דזבין מלוקח דאע"ג דחשבי' ליה כשליח דבר מצר' לא תימה לכולם נעשה שליח אלא כיון דזבן לחד מבני מצר' בהכי סגי וכ"כ ה"ה שם בפי"ב שהוא דעת הרמב"ם:

ל2) וכ"כ התו' בשם ר"ת בעובדא דרוניא ב"ב ד' ה' בד"ה לצל' וכ"כ הרשב"א בתשובה סימן צ"א:

מ2) הם דברי הרמב"ם שם בפי"ב וכ' ה"ה שם זה פשוט לפי שטתו ז"ל:

נ2) שם סכ"א כ"כ הרא"ש שם בפסקיו ולמדו מדין הבא אחר זה ולא עוד:

ס2) שם בגמרא ב"מ דף ק"ח ע"ב לאשה ליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דב"מ וכ' הרא"ש שי"מ לשותפין אדם שיש לו קרקע אצל קרקע של ב' שותפין ומכרו לא' מן השותפין אין המצרן יכול לומר אני מצרן ודאי ואתה מצרן ספק שמא יפול חלקך מצד אחר אלא חשוב ודאי כמותו כיון שיש לו חלק בכל השדה והגהות כתבו פי' זה פי"ב מה' שכנים בשם ר"ת:

ע2) הטור כ' דין זה בל' דאין צריך לומר והרב ב"י ב' דלא אתי באין צ"ל אלא אתי בהוא הדין ודין זה כתבו הר"ן בשם הר"י ברצלוני גבי האי מאן דאחזיק ביני אחי וכו' ואי משום דינא דב"מ לא מסלקינן ליה נהרדעי אמרי וכו' פי' דפליגי באם לא לקח באותו שדה עצמה של שותף אלא בשדה אחרת סמוכה לה וקי"ל כנהרדעי דאפי' בכה"ג מסלקינן ליה דכולן יש להם חלק באותה שדה של השותפות סמוך לאותו האיש:

פ2) רמב"ם פי"ג מה' שכנים דין ח' והביאו הטור סעיף כ"ה וכו' וכ' ה"ה לא מצאתי אלו הדינים מהיכן יצאו להרב ז"ל:

צ2) שם דין י"ד ובלשון שכתב בעל נימוקי יוסף בשמו וכ' ה"ה זה נראה פשוט ולא מצאתי דינים אלו בגמרא אבל הם פשוטים בעצמם:

ק2) כ' הב"ח דהכא מיירי ☜שנסתלק הלוקח ברצון הטוב דאי לאו הכי מצי הלוקח לומר להם לא אסתלק דשמא לא יתרצה הבעל או האדון בסילוק זה ויחזור אותה לידי ואם כן לקתה מדת הדין וכו':

ר2) שם דין ט' גם בזה כתב ה"ה לא מצאתי מהיכן יצא הדין הזה להרב:

ש2) ל' הטור ס"ל מדין האפטרופוס שמוכר לאחרים ואיננו מוכר לעצמו:

ת2) כ"כ הרמב"ם שם דין י' וכ"כ ש"פ וכתב הרב המגיד שם שלא מצא מהיכן יצא לו דין זה:

א3) טור סל"א בשם גאון וכ"כ הרמ"ה וכ"כ בעה"ע בשם רבינו האי וביא' הב"י הטעם כיון דדינא דב"מ אינו אלא משום ועשית הישר והטוב איכא למימר דניחא ליה לאינש שיורשיו יזכרוהו על נחלתו שהניח להם אפי' הניח להם נחלות אחרו' כל כמה דשבק להו טובא טפי יזכרוהו וכן ניחא ליה שמקבל מתנתו יזכרהו על מתנתו דאלו על המעו' אולי יאכלו המעו' ועוד טעם אחר במקבל מתנה מאחר דהוא גופיה לית ביה ועשית לא מסלק ליה דאמי שהקרקע בידו שדיוה רבנן לעשות הישר והטוב ועיין במרדכי פ' איזה נשך:

ב3) כ"כ הטור בשם הרמ"ה ובעה"ע בשם רבינו האי:

ג3) שם בשם הרמ"ה:

ד3) לשון הטור סל"ג והם דברי הרמב"ם שם דין י"ב וכתב ה"ה זה נראה פשוט:

ה3) רמב"ם שם דין י"א וכ"כ הטור בשמו וכתב ה"ה דעת הרב ז"ל שאחריות בן המצר על הלוקח וכו' כיון דאם לא רצה בן המצר לקנות אין הלוקח כופיהו לקנות ולפיכך אם תשאר בידו ויטרפוה ממנו הרי הוא חוזר אצל ראובן ואם אין לו לשלם מפסיד וכיון שכן אף כשסלקו בן המצר אם יטרפוה ממנו הוא בעל האחריות שהרי הוא כחוזר ומוכר' והכ"מ כתב שם טעם אחר ע"ש:

ו3) טור בשם הרמב"ן משום דהלוקח אינו אלא כשליח וכן כתב ה"ה בשמו ובשם הרשב"א וכן כ' הבית יוסף שהוא פשוט לדעת הרא"ש:

ז3) שם סעיף ל"ה בשם הרמ"ה

פי' הב"ח כיון דלא מכר לו אלא מקצתו אזי זה השותף בחלק הקטן מצי לסלוקי ללוקח אבל לעיל בסעי' ט"ו שמכר המצרן כל השד' לאחר אזי איבד המוכר זכותו וגם הלוקח שקנה ממנו אינו יכול לסלקו והסמ"ע פי' בע"א ע"ש:

ח3) מסקנת הגמ' שם ב"מ דף ק"ח ע"ב:

ט3) הני ציירי והני שרי וכו' פי' רש"י דבצרורין פסידא דמוכר הוא שהוא ירא להתירן שלא יאמרו יותר היו והוא צריך למעות והרא"ש פי' הני ציירי והני שרי שיכול לומר אני חפץ בצרורי' וחתומי' שטוב להצניעם ואני חפץ להצניע וכן במותרים יאמר אני חפץ להוציאם ואלו מזומני' בהוצאה:

י3) שם סל"ח בשם הרמ"ה וכ' הב"י אע"פ שכתב הרמב"ם דין זה דטבי ותקלי גבי כשבאו הלוקח והמצרן למוכר נ"ל דה"ה כשפרע הלוקח והמצרן מביא לו מעותיו שצריך ליתן לו כעין דמים שנתן:

כ3) רמב"ם שם פי"ג דין ד' וכ' ה"ה מכאן שדעתו ז"ל כדעת מי שאמר שאפי' בבתים יש דין דבן המצר עיין מ"ש בשמו בסעיף י"ז) וכ"כ בעיטור ומקומו ב"ה כקרקע דמי וכו' וכל דאית ליה חזקה אית ביה משום דינא דב"מ ודין החליפין פשוט הוא שהרי אין בן המצר יכול לתת לו אותו חצר שהמוכר רוצה:

ל3) כ"כ הכ"מ שם:

מ3) שם ברמב"ם:

נ3) טור סעיף מ בשם אביו הרא"ש:

ס3) מסקנת הגמ' שם בב"מ:

ע3) ל' רמב"ם שם בפרק י"ד דין א':

פ3) טור סמ"ב בשם הרמ"ה:

צ3) ל' הרמב"ם שם בפי"ד דין א' שם בגמ' ע"ב ארעא לזרעא וארעא לבתי לית בה משום דינא דב"מ וכן פי' רש"י שם וכ"כ ה"ה אע"פ שהרוצה אותה לזרע' הוא בן המצר וכ"כ בעיטור ובהלכות וכגירסת הנוסח' שהעתקתי לעיל וכ' הב"י ומשמע דלא שנא בא"י או בח"ל מדלא אמרינן בתים עדיף משום יישוב א"י:

ק3) טור סמ"ג בשם הרא"ש מהא דאמרי' שם ד' ק"א ע"ב בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו משום יישוב א"י:

ר3) ל' הרמב"ם שם ספ"ב ושם בגמ' דף ק"ח ע"ב וביאר ה"ה שם דשן סלע אין עשוי' להסתלק וכן רכב דקלי' ודבר חשוב ואין הבעלי' עשוין לעקרן ולאבדן ושדות חלוקין הן לעול' אבל בתים דרכן לחברן בפתחים: אבל בתים דרכן לחברן בפתחים:

ש3) שם ברמב"ם פי"ג דין ה' וכתב ה"ה שם מבואר שם (ע"א וע"ב) ובהלכות זבין ליה גריזא בארעא וכו':

ת3) וכ"כ הטור בשם הרא"ש בסמ"ה:

א4) ל' הרמב"ם שם פי"ד דין ב':

ב4) כדאמרי נהרדעי ואיפסקא הלכתא כוותיהו שם דף ק"ח ע"א:

ג4) וכ' הר"ן ובעל נ"י פי' משום דחשבי' ליה לבר מצרא כאלו יש לו קנין קצת בגופו של קרקע ומיהו כי קני מיניה סגי אע"ג דהוי כעין קנין דברים:

ד4) טור סמ"ו בשם הרמ"ה:

ה4) שם ברמב"ם והביאו הטור בסמ"ח וכ' ה"ה חילוק זה אין מבואר בגמ' אבל כן הוא דעת כל הגאונים ז"ל:

ו4) טור סמ"ז בשם הרמ"ה וכ"כ ג"כ בהגהת אשר"י וז"ל אבל אם בא המוכר למכור ולא רצה לקנות ומכר לאחר פשיטא דלא מפקי' מיניה דלא גרע מהני צרירי ושרי דאיזל ואטרח דאייתי זוזי דלא נטרינן ליה:

ז4) שם סנ"א בשם אביו הרא"ש ☜מסתברא כדברי רב האי וכולי וכ"כ הרב המגיד בשם העיטור בשם רבינו האי והרי"ף ז"ל ושגם הרב הרמב"ן ז"ל הסכים לדבריהם ולדברי המחבר

פי' למוכר ואיירי שהיה למצרן ערעור וטענ' על אותו שדה וסבר שהדין עמו והוא יקבל דמי מכירה ואח"כ יצא הדין שאין לו זכות בה:

ח4) הרשב"א בתשובה ומשמע מדבריו שאפילו אם היה אנס זה גם הוא בן המצר כשיסיר האונס יכול לערער וליטול חלקו כדין אתו כלהו בהדי הדדי:

ט4) לשון הרמב"ם שם פי"ד דין ג' וכתב ה"ה זו סברת הגאונים פשוט' בטעמה

וסיים שם ואם לאו לא משהינן ליה להודיעו:

י4) טור סי"ג דמשום דקנין המצרן אינו אלא סילוק ומחילה שמוחל נלוקח זכות שתקנו להם חכמים משום ועשית הישר והטוב ולא מהני הך קנין לגבי מצרני אחריני:

כ4) ל' הרמב"ם בפי"ב דין ו' ומפורש שם בגמרא דף ק"ח ע"ב:

ל4) טור סנ"ד שכ"כ אביו הרא"ש שם בפסקיו לפי שאינו מצוי אדם שיקנה כל נכסיו ביחד לפיכך נזדמן לו אין לו להודיעו למצרן דשמא בתוך כך נמלך הלוקח ולא יקנה ולא תיקנו הטוב והישר למצרן להפסיד למוכר וכ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן והעיטור ובשם הרב ר' אשר ז"ל וכ"כ בעל נ"י בשם הרשב"א והר"ן וכתב בהג"א דלפי' רש"י ☜אם יצאו מצרנים כולם וערערו מסלקי' ללוקח ואם המוכר מתרצה אע"ג דלא יבאו כל המצרנים כי אם מצרני א' מסלקינן ליה הואיל שהוא בעבור המוכר הרי הוא נתרצה:

מ4) ל' טור סנ"ה ושם ברמב"ם ומפרש בגמ' שם וכ' ה"ה שם הטעם שמן הראוי הוא שתשוב השדה לאשר קנהו מאתו יותר משובה לאיש נכרי:

נ4) עיטור כפי' הגי' שמצא הב"י וכ"כ הר"ן כ"כ הנ"י ותלמידי הרשב"א:

ס4) טור בשם בעה"ע וכ"כ ה"ה שם בשמו:

ע4) מפורש שם בגמ' הדין והטעם וכתב הנ"י בפרק המקבל דלוקח כותל רעועה ☜יש בו משום דינא דבר מצרא ולא יכול לומר אריה אברחית וכו' דאם לא קניתי היה הכותל נופל על ביתך והיה מזיקך סמ"ע בשם ד"מ:

פ4) ג"ז הדין והטעם ודינן מבואר בסעיף שאחריו:

צ4) שם בגמ':

ק4) כ"כ בעל נ"י בשם בעל העיטור וכ"כ התוס' שם דף כ"א ע"א בד"ה ולא לסופר ארמאי:

ר4) לא בשמתא תליא מלתא אלא בקבלת ניזקין עליו תליא מלתא וכן הוא מפורש בכל הפוסקים הנזכרים לקמן בהג"ה וכתב הסמ"ע מפני שמסתמא מכח השמתא מקבל עליו לשלם הזיקותיו נקט מוהר"מ שמתוהו תחלה וע"ל סימן שפ"ו ס"ג במ"ש הרמ"א שם:

ש4) וכתב שלזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל:

ת4) טור סנ"ט בשם גאון וכ' הב"י מחסכ"ג אם מכר אחד מבני מבוי חלקו לעכו"ם וקבל עליה אונסא דאתי מחמתי' ובאו ואמרו שהעכו"ם אנס אותם והפסיד ממונם ואין עליו עדים ופסק כיון דסתם עכו"ם אנס הוא ומוכר לא יכול לאשתבועי דלא קים ליה וכיון דבני מבוי כולהו תבעי לא אמרי' דכולהו באים לגוזלו ולשתבעי מה דגזל עכו"ם מהם ולשתלם הביאו הסמ"ע:

א5) שם בדברי הגאון הנזכר כלומר דקבלה זו קנס היא ואע"פ שקבל לא נתחייב אלא הוא:

ב5) שם ס"ס בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ התוס' שם ובפ' לא יחפור דף כ"א ע"א והמרדכי שם ושאר פוסקים:

ג5) שם ג"ז מדברי הרא"ש שם וכ"כ ירוחם בדין שכירו' עכו"ם:

ד5) שם בב"מ דף ק"ח ע"ב:

ה5) כן פירש רש"י שם:

ו5) שם בגמ':

ז5) טור סס"ג כ"כ התו' שם בד"ה בלא אכרזתא בתירוצא קמא שתפסו רבינו ועיקר וסובר דכרגא ומזוני בגוונא דקבור' מפרשי:

ח5) ל' הרמב"ם שם פי"ב די"א והביאו הטור וכתב ה"ה זה נראה לפי ששדה בן המצר אינו אלא מדבריהם ולפיכך הוא נקרא מוציא ועליו הראיה וכ"נ מהטור:

ט5) שם די"א והביאו הטור ושלזה הסכים אביו הרא"ש שם בפסקיו גבי זבן ושוה מאתן שהקרקע בחזק' לוקח ומספיקא לא מפקינן ממונא:

י5) טור סס"ח בשם הרמ"ה:

כ5) שם בגמרא:

ל5) רמב"ם שם ד' טו וכ' ה"ה זה נמשך אחר האמור למעלה דבן המצר הוא המוציא מחבירו:

מ5) רמב"ם בפ' י"ג מה' שכנים דין י"ג וכ' ה"ה גם זה פשוט:

נ5) שם פי"ב דין ה' וכתב ה"ה בגמרא (שם) לשותפין לית ביה משום דינא דבר מצרא ופירשו כפי' הגאונים ז"ל ועיקר וכ"כ הטור וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשם רבינו וכ"כ בעל נ"י בשם הרשב"א והר"ן ז"ל וכ"כ העיטור בשם רבינו האי וכלהו קמאי:

ע5) שם סוף הל' שכנים וכ' ה"ה מבואר בגמ' שם ופי' בהלכות שאין אחד בן המצר וכן פירש רש"י ז"ל וכן הסכימו האחרוני':

פ5) וביאר שם שגם זה בכלל הטוב והישר הוא:

צ5) וסיים שם שלא צו' חכמים בדבר זה אלא דרך חסידות ונפש טובה הוא שעושה בך וכתב ה"ה וכן כתבו וז"ל וענין דין בן המצר הוא שתורתנו התמימ' נתנה בתיקון מדת אדם ובהנהגתו בעולם כללים באמרו קדושים תהיו וכו' וכן אמרה ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הראוי בכלל זה לצוות פרטי' לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין וההכרח חייב לעשות כו ומדות אדם דהנהגתו מתחלפ' לפי הזמן והאישים והחכמים ז"ל כתבו קצת פרקים מועילים נופלים תחת כללים אלו מהם שעשו אותם כדין גמור ומהם לכתחלה ודרך חסידות הכל מדבריהם ז"ל ולזה אמרו חביבים דברי דודים יותר מיינה של תורה וכו':

ק5) שם פי"ב דין י"ו וכתב ה"ה זה שם וכפי ביאור ההלכות במה שנזכר שם

פי' אפילו אין לו בגוף הקרקע כלום אלא לזמן ידוע כיון שאינו יכול לומר לו בכל זמן שירצה עקור אילנך או הרוס בנינך אזי כל משך אותו הזמן שיש לו זכות בקרקע הוא כשותף ומסלק המצרן וכתב הבית יוסף ולדבריו בשאמר הרי"ף כגון ההיא דתנן וכו' ארישא נמי קאי דאף על גב דלא קנה קרקע וכו' ע"ש:

ר5) טור סע"ט:

ש5) לשון הרמב"ם שם:

ת5) מבואר במ"ש לעיל:

א6) לשון הטור ס"פ ושם בגמרא דף ק"ח ע"ב:

ב6) שם ספ"ג בשם הר"י ברצלוני:

ג6) ג"ז שם בשמו וכן דעת הרמב"ם ממה שכתב בפי"ג דין ד' החליף חצר בחצר וכמ"ש ה"ה שם ושכ"כ העיטור:

ד6) כ"כ ה"ה שם בשם העיטור וכ"כ הריב"ש בסי' רק"א וכיוצא בזה כתב הטור בשם הראב"ד שביאר שם דוקא באם שהיתה האצטבא דחוק שרבו יושביה ואחד מבני האצטבא רוצה למכור מקומו שצריך למוכרה לבני האצטבא עכ"ל וכמו שביאר הב"י דבריו דדי לאדם אחד במקום א' בב"ה וכ' הסמ"ע ויש ללמוד ממנו במקום אחר שאם עין הדיין רואה שיש צד ישר וטוב שלא לסלק הלוקח שיכול לצרף לזה סברות הנ"ל ולפסוק שהדין עם הלוקח וכ' הריב"ש סימן של"ו שאם א"א נחבר המקומות יחד ☜אין בהם משום דינא דב"מ משום שאין ישיבתן שוה וכו' ועיין בתשובת הרשב"א סי' אלף וכ"ב:

ה6) לשון הרמב"ם ריש פי"ג מה' שכנים ב"מ דף ק"ח ע"ב:

ו6) מימרא דאמימר שם:

ז6) שם דין ב' וכ' ה"ה זה מפורש בהלכות:

ח6) הרמב"ם שם שנ"ל כן וכתב ה"ה טעם הרב ז"ל שאל"כ היו יכולים להערים ולמכור ויטעון דמים הרבה וא"ת שאין אדם חשוד על השבוע' ומתוך כן נאמינהו א"כ אם הי' טוען שהי' מתנה אע"פ שיש בה אחריות נאמינהו בשבוע' אלא מאי אית לך למימר חזקה שאין אדם מקבל אחריות על המתנה ה"נ חזקה אין אדם קונה שוה מנה במאתים וזה נראה:

ט6) שם דין ג' וכ' ה"ה מפורש בהלכות הדין והטעם כ"כ הרא"ש בפסקיו וביאר שם ממ"נ אי מתנה היא לית ביה דינא דב"מ ואי מכר הוא מכתמא לא קבל עליו אחריות יותר מדמי המכר וכו' שפעמים אדם קונה קרקע שוה מאה במאתן:

י6) ריב"ש סימן תק"ז:

כ6) טור ספ"ז כן פי' התוס' הא דא"ר יהודה האי מאן דאחזיק בינ' אחי וכ"פ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ התו' שם:

ל6) הרמב"ם סי"ב מה' שכנים ושם בגמ' ע"ב וכפי' רש"י שם:

מ6) כ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ם ושלזה הסכים הרשב"א וכ"כ הר"ן ונ"י שם בפ' המקבל במילתא פסיקתא קתני דלית במשכנתא משום דינא דב"מ כלל וכ"כ המרדכי:

נ6) טור ספ"ט בשם הרא"ש וכדעת סברא השניה שהסכים הרא"ש וכ"כ ה"ה שם בשם י"א ושלזה הסכים הראב"ד:

ס6) שם ס"ל וכן משמע ממ"ש הר"ן בהמקבל בשם הרמב"ן שאם בא אחד וכו' דכיון דאיהו לית ליה בגופא דארעא מידי אלא זוזי הוא דאית לי' עלה לא עדיף מארעא דחד ובתי דחד דמרי בתי לא מצי מעכב אמרי ארעא וכ"כ העיטור:

ע6) כ"כ הבית יוסף מדברי הרמב"ם פי"ב דין י"ב ממ"ש לפיכך אם טען ואמר גזלן אתה לשדה זו וכו' או ממשכן כו'

פי' שאם קנאו אין א' מבני המצר מסלקו טור והמגיד:

פ6) טור סצ"ב בשם הרמב"ם כפי פירושו בדבריו שם פרק י"ב דין ח' וכתב הרב המגיד שם זה לא מצאתי מבואר אבל נ"ל דקל וחומר הוא ממשכונא:

צ6) מדברי הרמב"ם שם דין י"ב לפיכך אם טען וכו' או שוכר וכו':

ק6) כ"כ הרמב"ם שם:

ר6) תשו' הרא"ש כלל א' סי' ב':

ש6) כ"כ המחבר בב"י טעם זה ע"ש:

ת6) כן העלה הב"י בשאלה שם דכיון דקיי"ל דלוקח הוי מוחזק ועל המצרן להביא ראיה וכמ"ש וכו' (למעלה סעיף ז' מ"ד ומ"ה) כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא דיינין ביה קולא ללוקח כיון דהוא מוחזק אמרי' דלמא כי האי פוסק או כי האי פירושא קי"ל ועל המצרן להביא ראיה מחס"ל:

• כן השיב הב"י שם בשאלה ושכ"כ הר"ן ונ"י מסכ"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---