ביאור הגר"א/חושן משפט/קעה

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט קעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) לא היו. ב"ב קו ב' אלא מעתה הני כו' וכ' הרי"ף ורא"ש שם שמעינן מהא דתרי אחי כו' וה"נ אמרי' בב"מ ל"א ב' וס"ט ע"ש וערשב"ם שם:

(ב) חולק בפני. ב"מ ל"א ול"ב:

(ג) אפי' הם. שם:

(ד) ובלבד. מדקא' ב"ד ול"ק סתם שלשה:

(ה) מטבע א'. זהו טבי וטבי וכמ"ש רש"י שם:

(ו) ושוים. זהו תקולי ותקולי וערש"י שם:

(ז) וכן אם. כנ"ל ולמד שם מב"מ לטוב בההוא סבתא כו' ול"פ אביי ורבא אלא בתלתא השלישית אלמא דיהבינן לאחתא דהכא חלקה אע"פ שיש לה אחות ע"ש:

(ח) אם אחר כו'. כ"כ הרא"ש שם מדקאמר בקדושין יכולין למחות אי לאו מה כח ב"ד יפה וא"כ כ"ש כאן דלא שייך כח ב"ד יפה שיכול למחות ותי' דבקדושין מיירי בכה"ג שאם היה כאן היה נוטל בלא גורל כמ"ש בסי' קעד ס"ה וא"כ בטלה החלוקה כמ"ש הכי השתא כו' וערשב"ם:

(ט) אבל. כמ"ש בס"א וערשב"ם ד"ה אדעתא כו':

(י) ואפי' שהיה כו'. כ"כ תוס' שם דע"כ פלוגתייהו בהכי דאל"כ לא היה שמואל אומר מקמצין דלמה יגרע שיטול בלא גורל אלא שיפילו גורל ואם תפול על אותה שדה מקמצין ואף בכה"ג א"ר בטלה כו' כיון שבטעות היתה וז"ש ואפי' נתרצה כו' וכמ"ש שם פ"ג ב' שחמתית כו':

(יא) כגון. עבה"ג וכמ"ש בב"ב קלה א' לפיכך יצא כו' ועסי' קז ס"ז ירשו כו' אא"כ כו':

(יב) א' מן. כפי' רב האי וכר"נ ערא"ש:

(יג) וי"א. שם ס"ל וכן מביאין ראיה מר"נ דבין אחי ושותפים מסלקינן ומשום דבר מצרא לא ועבה"ג והוא לפי' רב האי ולכאורה אין ראיה (ולפי' הרמב"ם שאכתוב בס' יב ניחא דר"נ סבר דהשותף יכול לסלק והמצרן אין יכול דהא פי' הרא"ש בשמו ואי משום כו' שהן מצרנין וע' ברא"ש וצ"ל דהם מפרשין ואי משום כפרש"י בכל מצרן וכן מ' פשטיה דגמ' וכן כל המפ' כ' במצרן משום ועשית כו' ועל פי' הרא"ש קשה דאם היה להם זה פשוט דינא דבר מצרא א"כ ע"כ לרב מצרא עדיף משותף והאיך כ' להיפך בס"ל:

(יד) בין שמכר שלוחו בין כו'. שם לכרגי ולמזוני כו' ואין מוכרין אלא ב"ד או אלמנה ואלמנה כשליח כמ"ש בכתובות נח מ"ש כו' ואמר כאן סתם מ' בכל גווני:

(טו) ואפי'. מדאמרו קודמין ולא אמרו לית ביה כו':

(טז) ואפי' אם אומר. כן מ' שם איערומי כו' וא"א שביד המוכר ל"ל למוכר להערים וע"ש ברא"ש ופי' רב האי כו' וכן במתנה באחריות וע"ש סכ"ו:

(יז) חשוב כשלוחו. שם שדרתיך:

(יח) וא"צ קנין. כמש"ל סי' ק"צ ס"ד:

(יט) ואם תיקן. שם לתקוני שדרתיך:

(כ) ברשות ושמין כו'. ב"ב מב ב' כיורד ברשות כו':

(כא) ואי בתר. דסלקיה משליחותיה:

(כב) ואם עקר. שם ולא לעוותי:

(כג) ואם אכל כו' א"צ לשלם. דלא גרע ממשכנתא באתרא דמסלקי אבל אחר שבא צריך לשלם. כמו במשכנתא שם סז ב' אמר איזיל ואייתי כו':

(כד) ואם לוה. כנ"ל דאינו אלא שליח. כתובות צז א' ארמלתא דזבין כו' והיא כשליח כנ"ל ומדקא' סתם אחריות משמע דאין אחריות רק מצד היתומים וס"ד אפי' היא עצמה טובעת:

(כה) ואם טען. ירושלמי אצל סקריקון הביאו הר"ן הם אומרים ושם הבעלים דין מצרן יש לו וע"ל ר"ס רלד בהג"ה:

(כו) אם מכרה. או. אבל בלא"ה אע"פ שהמצרן ממתין לו ג"כ יכול המוכר לומר הראשון נוח לי כמ"ש בפ"ג דב"ב ובמקום פסידא דמוכר לית ביה דינא דבר מצרא כמש"ל:

(כז) (ליקוט) ואם טען כו'. דהוא כשליח ומשבעינן ליה על טענת ספק כמו בכל שליח כמ"ש בפ' כל הנשבעין ועברי"ף לאפוקי אם יש עדים דלאו כל כמיניה לומר שמא אמנה היתה כו' דשבועת שותפין ושלוחין אינה אלא שמא נשאר בידו כלום וכמ"ש בסי' נג אלא אם אמר יודע אני דהוא כמו בכל טענת ברי דנשבע היסת ומקודם צריך לשלם ואח"כ יטעננו וישבענו היסת וז"ש ומסלקו ומשביעו משא"כ ברישא דהוא שה"ש וכן הדין בכל שליח ושותף וע"ל סי' צג סי"ב (ע"כ):

(ליקוט) ואם טען. כדין שליח וכמ"ש בסנ"ד (ע"כ):

(כח) ואם היו שם. ערי"ף שם:

(כט) והוא יודע בודאי. דעל טענת ספק אין משביעין:

(ל) גבאה בחובו. כתובות נא ב' וטרפה בכמה כו':

(לא) המוכר. ב"מ סז ב' י) וע"ל סי' קפב סי"ב ובב"ב קסט ב' מצי א"ל לתקוני משא"כ במצרן כמ"ש אצל זבן במאת' ושוה מאה וכמו שפי' תוס' דכתובות צט ב' ד"ה ה"ג:

(לב) ואם היו ה'. דלכן פלגו בקרנזול. שיטול כ"א כפי חלקו:

(לג) אם קדם הוא. לפי' הרמב"ם. או קדם. לפי' שפי' דקאי שהם רוצין ליקח ובהא אין נ"מ בשניהם זביני זביני רק בסיפא כמש"ז בהגה. מיהו כו'. זהו לפי' האחרון. ויש חולק זהו לפי' הראשון דקאי אסילק ללוקח אבל אצל המוכר לא דמוכר ל"ש במצרנות כמ"ש בכל הסוגיא זבין לעכו"ם כו' ולמי שירצה ימכור ואח"כ אינן יכולין לסלקו דאי קדם כו':

(לד) רק שזה גזם. דכל מחמת אונס לאו כלום הוא. ב"ב מב ב' מז א' ב' גטין נ"ה ב':

(לה) באו קצת. זהו לפי פי' הרמב"ם דקדים חד כו' דקאי אמצרן דמסלק ללוקח:

(לו) היו הרבה. כנהרדעי לפי רב האי:

(לז) ואם קדם. כנ"ל לפי' הרמב"ם וכ"ש הוא ממ"ש בסמוך ולא עוד כו':

(לח) וה"ה שאם כו'. הוא הנ"ל היו הרבה כו' רק למעלה בא לומר שא' בלבד יכול לסלקו וא"צ להמתין עדבא כל השותפין כפי' הרמב"ם דקדים חד כו' וכאן פי' שיש בו דינא דב"מ:

(לט) וכן שדה. שם לשותפי לפירש"י שותף שבא כו' מ' לאחר המצרן מעכב. ושם ואי משום דינא כו' ופי' הריב"ש בסי' שסט בשם א' מהגאונים ואם אינן רוצין השותפין לסלקו רק המצרן הסמוך לשדה המשותף וה' כנהרדעי דאין יכול לומר כו' ע"ש:

(מ) אחד כו' אא"כ. כיון שנשאר לו החצי הוא ג"כ מצרן ואע"ג שנעשה עתה כמ"ש בסט"ו ואמרי' שם דקדים חד כו' וז"ש בהגה ודוקא כו'. ר"ל דבשתי שדות חלוקות אינו מצרן:

(מא) אבל המוכר. כיון שאחר הוא מצרן כ"א יכול לסלקו כנ"ל ושם הני ארבע כו':

(מב) בעל. דבעל בנכסי אשתו לוקח הוא כתובות צה ב' ועמדה וניסת כו' ב"מ לה א' ב"ב קלט א' ב':

(מג) אפי' אם קנו. דידו עדיפא מידה כתובות פ"ג א' ואם מכרה אינו כלום שם עח:

(מד) עמדה היא כו' וכן העבד. כדינם במכירה כמ"ש הרמב"ם פ' שלשים לה' מכירה ע"ש וזה הדין הוא פשוט כדין הקונה לחבירו שלא מדעתו וכמ"ש בב"ק קב אר"ש ה"ק הקונה כו' אי משום הא ל"ק כו':

(מה) המצרן כו' זכותו. דאין שייך הטוב והישר:

(מו) וגם הלוקח. דאפי' בד' בני מצרני דקדים חד כו' כ"ש בגוף הקרקע:

(מז) מי שעשאו. כתובות צח א' אלמנה וכמש"ל סי' קפה ס"ב:

(מח) וכשמכר לאחרים. שם א"ל איזיל ואזבין כו' דוקא דא"ל אבל אם מכרו בעצמו לא דדיבורא עביד אינש דמקרי ואמר אבל מעשה לא כמ"ש בב"ב ל"ב א"ל והא אימלכי בך כו' כמאן כאדמון כו' אפ"ת רבנן כו' ע"ש:

(מט) וכן מי שחתם. שם כרבנן דעבד ליה מעשה כנ"ל:

(נ) מת הלוקח. כמו שומא דהדרה ג"כ משום הטוב והישר ואמרינן שם ל"ה א' אורתה כו':

(נא) ויש חולקין. דשם אמרינן הני מעיקרא אדעתא כו' וכאן לא שייך זה דאף הלוקח ודאי אדעתא דארעא נחת ואפ"ה מסלקינן ליה ודמי להא דאמרינן שם ק"א ב' זבנה אורתה כו':

(נב) נתן. שם ויהבה במתנה:

(נג) שלא באחריות. כנ"ל ואי אית בה אחריות כו' וכמש"ל סנ"ד דהוי כמכר ובמכר מסלקו כמ"ש סעי"ט:

(נד) והוא שלא. ע"ש:

(נה) ויש חולקין. כנ"ל בס' שקדם:

(נו) מכרה כו'. וכן אם כו'. כאן ודאי ל"ד לזבנה דלא עדיף מאם היתה שלו מעולם דמסלקין ללוקח:

(נז) טרפה כו'. בין כו' בין כו'. שם פשיטא שמו כו' אגביהו איהו כו' ואפילו למ"ד לא הדרא דהוי כזביני וכאן אפי' זביני הדרא וכ"ש שמוה כנ"ל:

(נח) יש מי. כמו לוקח מלוקח כאחריות:

(נט) וחלקו. דהוא כמו שליח ואמרינן ארמלתא דזבין אחריות איתנוי כנ"ל:

(ס) יש מי שאומר. ב"ק ע' א' אורכתא כו' זיל דון כו' וע"ל סי' קכ"ב ס"ד:

(סא) אבל למיהוי כו'. אפי' שם ק"ד א':

(סב) או שהיו. זה תקולי:

(סג) וה"ה אם. נלמד מהקודם:

(סד) וה"ה. כנ"ל ושם מכר כל נכסיו כו' למכור ברחוק:

(סה) החליף חצר. כמו למכור ברחוק כו' שחפץ כה משא"כ במטלטלין:

(סו) שהערמה כו' וכן כו'. שם איערומי קא מערים כו' וכן במתנה ואם יש בה אחריות כו' כנ"ל:

(סז) ויש מי שאומר. דטעם דלא אמיד לחוד בשביל לא היו מדחין אותו כעובדא דבר זיזא בירושלמי רק משום דרגלים לדבר ג"כ שלא לקח תיכף וכמ"ש תוס' בכתובות פ"ה ב' ד"ה ועוד כו' דוקא משום סימן ג"כ דרגלים לדבר:

(סח) או בנין. או גומא. ברי"ף שם פי' כו' ויש שפירשו בנין כו' וכ' ויש שפי' כו' וז"ש כאן וכיוצא בהם:

(ליקוט) או בנין כו'. וז"ל הרי"ף שם פי' משוכיתא גמא כדכתיב היגאה גמא ויש שפי' בנין גבוה וחזק שבונין אותו כדי לסגור בפני המים וזהו ששנינו בפ' בתרא דאהלות ואיזהו השונית מקום שהים עולה בזעפו וי"א שהוא בנין ונק' מסואה בל' ישמעאל וז"ש וכיוצא בהם ובערוך פי' ג"כ ג' פי' כפי' הראשון אלא שכ' מקום גבוה כמו איזהו השונית כו'. וכפי' השני גומא. ופ' השלישי כ' וי"א כגון אילני סרק אבל רש"י פי' שם שן סלע וע"ש ק"ט א' ובעירובין ק' א' ובתענית כ"ג א' וש"מ ובאהלות שם גי' שלנו כל מקום שהים כו' (ע"כ):

(סט) וכן אם. נלמד מהקודם:

(ע) ואם יש. כמו בכל טענת ספק וכ"כ אהא דאמרינן בכתובות מ"ד א' ראשון במכר כו' תוס' שם ד"ה משום כו' ולא יוכל להשביעו שיש לו שטר מכר כנ"ל:

(עא) ויש מי. כמ"ש תוס' בב"ב מ"ד ב' ד"ה דלא. ונר' לר"ת מהא דאיסור ולודי איסור כו' וכמש"ל סי' קי"ג ס"ב:

(עב) ואם אמר. כמו יורד לשדה חבירו שלא ברשות בשדה העשויה ליטע דהוי כשלוחו ואמרינן שם א"ל לא בעינא לא נעשה שלוחו בע"כ:

(עג) אבל אם מחל. דמחילה א"צ קנין כמ"ש תוס' בפ"א דסנהדרין ורא"ש בפ"ד דב"מ מכמה ראיות ע"ש:

(עד) כגון שבא. ב"ב מ"א א':

(עה) או שכרו. כמש"ל סי' קמ"ז ס"ב אם המערער כו' ב"ב ל"ב ב' והא אית כו' ובשכירות לא שייך איזבון דינאי וכמ"ש בסי' קמ"ב ס"א בהג"ה וסי' קמ"ז ס"ב בהג"ה:

(עו) או שראוהו. כמ"ש בחזקה מהא דאמרינן שם ס' א' ולסתום כו' וה"ה כיוצא בו:

(עז) אע"פ שהוא כו'. זהו ל' ש"ע וכ' זה לתרץ קושית הרא"ש שם סך"ג ומתוך דבריו כו' ולא מסתבר כו' ופ' בסל"ב כוותיה אם כו':

(עח) אם שהה. מהא דאמרינן שם איזיל ואטרח כו':

(עט) היה. כנ"ל:

(פ) וכן אם. דהוי מחילה בטעות כמ"ש בב"ב ח"א א':

(פא) ודוקא. ב"מ נ"א ב' מי ידע כו':

(פב) וי"א. ע"ל עך"ב וצ"ע:

(פג) הוו המצרנים. וכ"מ שם דקדים חד לפי' הרמב"ם דעלקי' ללוקח ה"ל לאשמעינן יותר רבותא דאם מחלו לו זכה אלא דוקא זבין:

(פד) ואפי' אם. כמו למכור ברחוק כו'. רא"ש שם:

(פה) וה"ה אם. דלבעלים הראשונים לית כו' משום דלדידיה ג"כ טוב וישר כמ"ש שומא הדרא כו' שם ל"ה ושם משמע דלבנו ג"כ הדרה וערש"י שם ד"ה ולא מהדרינן:

(פו) ויש מי. דל"ד לשם כמ"ש בהג"ה מיהו לכתחלה כו' ואם בא כו' דהמצרן ודאי עדיף ודוקא לבעלים עצמן:

(פז) מיהו לכתחלה. מדקא' לית ביה כו' משמע דוקא שאין יכול לסלקו:

(פח) ואם בא. כמ"ש נ"י כ"מ שאומר לית ביה כו' כלל אין בו אף הוא לאחר:

(פט) מכר ראויין. דלא עדיף משומא דאמרינן שם זבנה כו':

(צ) י"א דאין. דג"כ אריה אברחת כו' דשמא יקח הוא כיון שקרוב וספק הרגיל כמו ודאי פסחים ח' ועוד אצל העכו"ם לא שכיחי לוקחין אריא כו' והוי כמו מכר כל נכסיו לאחד כמ"ש הרא"ש ע"ש:

(צא) וי"א דאין לסמוך. דיש לדחות טעם הראשון דמ"מ אינו ודאי וטעם השני דתרי שכיחי דדיירי כמ"ש בעירובין ס"ב א':

(צב) או שוכר. ג"כ מטעם זה:

(ליקוט) או שוכר. תוס' דב"ב שם ע"ש (ע"כ:

(צג) ודוקא כו'. כדין גרמא בניזקין ב"ק ס' ודייקי מדקא' משמתינן כו' עד דמקבל כו' מ' דבלא"ה פטור ועבה"ג רק משמתינן לסלק היזקו דגרמא אסור כמ"ש בפ"ב דב"ב וס' הראשונה ס"ל דהוו כמו גיריה דיליה ועסקנ"ה ומשמתינן ליה לסלק היזקא אע"ג דחייב משום דאמר איני רוצה לטרוח עמו אח"כ בדין וכמ"ש בב"ק ט"ו ב':

(צד) ואם בא. שכבר נתחייב אביו:

(צה) אבל אם. כמ"ש במ"ק וגטין ובכורות:

(צו) בד"א. כ"מ בב"ב ך"א א': (ליקוט בד"א כו'. עתוס' דב"ב ך"א א' ד"ה ולא לסופר כו' ונראה לר"י כו' ור"ל באותן הדמים דבפחות ימצא הרבה ועתוס' דב"ק קי"ד א' ד"ה עד כו' ובב"מ שם (ע"כ):

(צז) ואי חזינן. שזה היזק ברור וכדין כל נזקי':

(צח) וי"א דה"ה. כן פי' למזוני:

(צט) ואפילו לכתחלה. כן פי' לית בה כו' והטעם שלא לשהות:

(ק) וי"א דהמצרן. כנ"ל לית בה ח' דאין בה דין דב"מ לסלק הלוקח:

(קא) טען. כנ"ל:

(קב) אפי' היה. ב"מ ק"ב ב' דאין מוציאין ממוחזק:

(קג) וכן במקום. ב"ק צ"ט ב' ופטריה לטבח כו':

(קד) מיהו. דלר"נ דאמר ואי משום כו' לפי' רב האי משום דהוי מצרן ספק ודוקא לא מסליקינן אבל לכתחלה משמע דלא:

(ליקוט) וכן במקום כו' מיהו כו'. כמ"ש בכתובות ס"ד א' השתא כו' וש"מ (ע"כ):

(קה) יד הלוקח כו'. ב"מ ע"ז ב':

(קו) וחייב לשלם. שם ס"ו אר"נ השתא דאמור רבנן כו' למימרא דסבר כו' וע"ש בתוס' ד"ה התם ומפ' ר"ת כו':

(קז) ואם הנגזל. כנ"ל סל"ב ושם ס"ז א':

(קח) אבל יתומים. דיתומים מ' קטנים דגדולים הן ככל אדם. ריב"ש:

(קט) או קטנים. מדקא' יתומים דוקא:

(קי) לפי שהוא. כנ"ל סמ"ה:

(קיא) ודוקא. כנ"ל בסך"ח:

(קיב) קנתה היא כו'. כיון דאין יכול לסלק חלקה ובעל בנכסי אשתו מצרן כמש"ל בסי"ד אין יכול לסלק ג"כ חלק דבעל שהוא ג"כ מצרן וכמש"ל סי"ג אחד שלקח כו' ובנכסי אשתו ידו כידה ועדיף כו':

(קיג) הקונה. שמפ' לאשה ג"כ אם מכרה וע' מהרי"ו סי' צט ועוד משום הפסד דידה כנ"ל:

(קיד) דשותף עדיף. כמש"ל:

(קטו) קטן שהוא. גטין נב א' לזכות אמאי לא:

(קטז) אם הלוקח. מהא דאמרי' ליתמי כו' ומב"ב בעובדא דרוניא כפרש"י. הרז"ה:

(קיז) ויש חולקין. דל"ד ליתמי כמ"ש הרמב"ן עליו ועתוס' דפ"ק דב"ב שם:

(קיח) ודוקא שהלוקח כו' אבל. דל"ש טעם הנ"ל:

(קיט) קדם אחד מהן. דלא אמרו אלא קודמים:

(קכ) י"א דלא. מדאמרי' טוב שכן קרוב וזהו דוקא בכה"ג:

(קכא) ויש. מדאמרי' שם שכיני העיר ושכיני שדה כו':

(קכב) היה כו' אם יש. רי"ף משום דדמי לשותפין דמסלקין ללוקח מדר' נחמן:

(קכג) אפי' הוא מצרן. כנ"ל ס"א:

(קכד) (ליקוט) אלא כ"ז שירצה כו'. דוקא בכה"ג ועבה"ג דאל"כ לא גרע ממשכנתא ואף שבמשכנתא פליגי בסנ"ז אם עדיף ממצרן כה"ג שקנוי לו לגמרי כ"ע מודי (ע"כ):

(קכה) הבית והעליה. דהקרקע משועבד לעליה ואית ליה לבעל העליה חלק בגוף הקרקע כמ"ש בב"מ קיז ב' לפיכך דין שותף יש לבעל העליה כ"כ בתשו' הרא"ש וכ' ב"י לפ"ז בעל העליה מסלק למצרן אלא שאין ל' תשובתו מ' כן ור"ל דהשאלה היתה אם המצרן יכול לסלק לבעל העליה אבל דבריו צ"ע דהמעשה שהיה כך היה ואין לך חלק בקרקע כזה וכנ"ל אפי' כו' ועסמ"ע:

(קכו) וכן אם. כן פי' מצי מעכבי בין לאותה קרקע בין קרקע הסמוך לה וכנ"ל בסי"ב:

(קכז) בכל הקרקעות. ונתנו כלל בזה כל שיש לו דין חזקת קרקעות חוץ מעבדים דל"ש מצרן אלא בדבר הקבוע:

(קכח) (ליקוט) במטלטלין כו'. מס' שקדם אבל אם אין כו' כ"ז שירצה כו' (ע"כ):

(קכט) ומחובר לקרקע כו' לכן. מדאמרי' מרי בתי לא מצי כו' משום דאין לו חלק בגוף הקרקע אבל אם היה שלו היה מעכב:

(קל) ולכן. ר"ל דלא כר"ת שכ' דאין מצרנות בבתים מדאמרי' אפסיק משוניתא כו' ודחו דבתים עשוין להתערב ע"י פתחים:

(קלא) וה"ה. דג"כ יש לו חזקה וכ' ריב"ש דכ"ש הוא שדרכו להקפיד יותר:

(קלב) י"א דהמוכר. נלמד ממוכר קברו וכמש"ו:

(קלג) ויש חולקין. דל"ש בזה פגם:

(קלד) המלוים יחד. דאין שייך זה לגוף הקרקע והוא כמו מטלטלין:

(קלה) או השותף. מיהו אם כו' וכן בכל כו'. דמהרי"ק כ' אע"ג שאין למטלטלין דין מצרנות מ"מ שותף מסלק הלוקח דעדיף ממצרן כנ"ל וב"י דחה דבריו והכריע רמ"א לפי ראות ב"ד דכל הענין משום ועשית הטוב כו':

(קלו) (ליקוט) והוא כו' אבל כו'. כמו שאין נאמן במתנה שיש בה אחריות לומר ומתנה היא אפי' בשבועה משום חזקה דאין אדם מקבל אחריות כו' ה"נ וז"ש ג"כ היה כתוב בשטר כו' ג"כ משום חזקה דאין מקבל אחריות יותר ממה שלקח וכ"כ ברח"ש ועבה"ג (ע"כ):

(קלז) הקדש. כמו מתנה ואע"ג דאית בה אחריות דכאן ל"ש הערמה ועוד כמו ליתמי כמו שדימו אותם בב"ק לו ב' אין יד כו' דחמר כו':

(קלח) היתה. כפי' ראשון ברא"ש:

(קלט) אבל אם. כנ"ל דקא' לית בה כו':

(קמ) וי"א דאפי'. שם ס"ח לדינא דב"מ וערש"י שם וכן מפרשין דכל דין מצרן יש לו ומסלק אפי' למצרן כמו שותף:

(קמא) והוא. כנ"ל סך"ח:

(קמב) המלוה לעכו"ם. תוס' שם עג ב' ד"ה נטר כמו בישראל:

(קמג) המלוה. כמו מרי בתי דלא מעכב כו' לפי שאין לו חלק ה"נ וע"ש בנ"י שמסופק בדין זה לי"א הנ"ל שהוא פרש"י ע"ש:

(קמד) אם. אמנם. כנ"ל:

(קמה) אם שדה. שם מרי ארעא כו':

(קמו) ואם אין. דאין לו דין מצרן רק לאותו שדה בלבד דשכונה גביה:

(ליקוט) ואם אין הלוה כו'. ובסעיף ס' מי שי"ל בית כו'. ע"ל סל"ה לפיכך אם כו' (ע"כ):

(קמז) וי"א. כנ"ל בס' שקדם:

(קמח) השוכר בית. דשכירות אינה משתלמת כו' והוי כמוכר בהמתנה וגם פעמים שמנין בני בית של מצרן מרובים כמ"ש סי' שטז ע"ש. ומ"ש כאן בבה"ג בשם מ"מ טעות הוא ועכ"מ שם:

(קמט) מי שיש לו. ואם קדם. כמו במשכון בסנ"ח כיון שאין גוף הקרקע שלו:

(קנ) ויש מי. אזיל לטעמיה כמו במשכון שם:

(ליקוט) ויש מי שחולק כו'. כמ"ש בפ"ד דשכירות ממכר הוא ליומיה (ע"כ):

(קנא) כיון שהוא. ר"ל אפי' לדבריו שפ' בס"ס דאינו יכול לזכות כו' שותף עדיף כנ"ל אבל הרא"ש עצמו ס"ל דיש לו דין מצרן כנ"ל:

(קנב) השכיר ביתו. רמב"ם פי"ב הל' ח' וכפי' המ"מ וכ' ק"ו ממשכונא וע"ש בכ"מ:

(קנג) היה כו'. אפי' לי"א דס' ס' מ"מ שותף עדיף ממצרן כנ"ל:

(קנד) השכיר ביתו. כנ"ל גבי משכונא בסנ"ח לפסק הש"ע:

(ליקוט) אין השוכר כו'. כמו במשכנתא וכשיטתו בסנ"ז אבל להי"ח שכ' שם בהג"ה הה"נ דמוציא אפי' ממצרן וכמ"ש הרא"ש דדינו כמו שותף (ע"כ):

(קנה) ראובן כו' אם כו'. כיון שגוף של ראובן לכ"ע שייך ועשית:

(קנו) ואם לא. דאז דינו כמטלטלין וע"ל סנ"ג ובהגה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---