באר הגולה/חושן משפט/עה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ל' הטור בשם הרמב"ם ריש פ"ו מה' טוען ונטען וכתב ה"ה דברים אלו פשוטים בעצמם ויש להם סמך בגמרא ממ"ש וכשמשביעין אותו א"ל לא על דעתך וכו' שבועות (דף כ"ט ע"א) וממ"ש בפרק זה בורר במשנה כיצד אתה יודע שזה חייב וכו' (דף כ"ט ע"א) הוא מחשש שמא יטעו העדים ויחשבו שהוא חייב לו לפי מה שראו או ידעו ואין הדין כן וכל שכן שיש לחוש לבעלי דבר עצמ' שאדם קרוב אצל עצמו
(ב) ואם הנתבע טוען שהתובע יברר דבריו והתובע אינו רוצה☜ אין להטיל שבועה על הנתבע כי שבועת היסת תקנת חכמים ולא ישביענו אלא בטענ' מבוררת תשובת הרא"ש כלל ע"א סי' ה' מחס"א
(ג) כ' הנ"י בפ' המוכר את הבית ☜דלא דייקי' בדבריו של אדם שיהי' כנגדו אם לא אמרן ממש ולעולם אמרי' דדרך שטות דיבר. סמ"ע
(ד) משנה שבועות דף ל"ח ע"ב ובכמה דוכתי ובריש מציעא דף ה' ע"א יליף לה מקרא אשר יאמר כי הוא זה
(ה) טור וכדעת התוספות בב"מ דף ב' ע"ב וכתב הרא"ש שהר"מ מרוטנבורג הביא ראיות לזה ומבוארים שם בפסקיו
(ו) בעה"ת בשער כ"א הביאו הטור והב"י שם בסי' ס"ד ומבואר שם שגם הרמב"ם והרמ"ה חלוקים בזה וכתב הרמ"א בסי' פ"ז ס"ו שהעיקר כסברא הראשונה וכן כתב הב"ח
(ז) ל' הרמב"ם שם בפרק ד' וכתב ה"ה מברייתא פלוגתא דר' אליעזר בן יעקב וחכמים שבועות דף מ"ב ע"א אפי' לדעת הפוסקים כראב"י לא אמר' ראב"י אלא בטוען הבן ברי שרא' כשהוד' זה לאביו וחכמים סברי דלא הוי ברי אלא כשטוען שבפניו הלוהו ושכך פירשו הרבה מהפרשים
(ח) לפי שאין היסת על טענת שמא
(ט) כברייתא דר' חייא ב"מ דף ג' ע"א ומימרא דרב חסדא שם דף ב' ע"ב הסכמ' כל הגאונים וש"פ
(י) שם במימרא דרב חסדא כדמפרש לה שם דאתי סהדי וכעובדא דההוא רעי' שם ע"א
(כ) בעל התרומות בשער ז' מסתבר' וכו' מחודשים סי' ד'
(ל) במימרא דרב ששת שם דף ד' ע"א הסכמת הפוסקים
(מ) ל' הטור וכן כ' הרמב"ם בפרק א' מהלכות טוען ונטען
(נ) ת' הרשב"א בסי' תתקנ"ט בשם הרי"ף שהשיב דנאמן במגו דפרעתי וכן כ' ה"ה שם בפ"ד דין ח':
(ס) מרדכי ריש מציעא בשם ר"מ וכ"כ תלמידי הרשב"א מחודשים סי' י':
(ע) ואע"פ שזה טוען שגזלו וגם העיד עליו ע"א לא מפסיל בע"א ואמרי' משום ספק מלו' שיש לו עליו גזל ממנו ודעתו להחזיר לו אחר שיעיין בחשבוני שאינו חייב לו ולכך רמי רבנן שבועה עליה דודאי לא ישבע מספק
(פ) מימרא ב"ק ד' קי"ח ע"א וכרב נחמן ור' יוחנן שם:
(צ) שם בפי' רש"י וכ"כ התוס' שם וכלישנא קמא דרב נאמן שבועות סוף ד' מ' דארישא קאי מנה לי בידך אין לך בידי וכו' וכ"כ הטור וש"פ
(ק) מימרא דר' אבהו א"ר יוחנן שם בב"ק
(ר) טור כן כ' בה"ח בשער י"ב
(ש) החילוק בין שאין לו תובעי' ליש לו תובעין מבוארים בהלכות הרי"ף בפסקי הרא"ש שם וכן כ' הרמב"ם בפ"א מהל' טוען ונטען
(ת) שם ושם וכן כ' בה"ת והרשב"א בתשו' והביא ראיה מפרק שבועת הדינים סוף ד' מ' וכמ"ש ה"ה שם דין ז':
(*) (כיון דהנתבע טוען שמא דאין נשבעים אפי' היסת על טענת שמא כדלקמן סי' י"ז ש"ך):
(א) טור כן כתב בס"ה שם והרשב"א בת'
(ב) משנה ואוקימתא דגמרא שם
(ג) טור סי' י' בשם הר"מ מרוטנבורג וביאר שם ולא מצי למימר דמחילה בטעות הוא שהיה לו להשים אל לבו ולדקדק כיון שא"ל אני חייב לך
(ד) שם ונלמד מנסכא דר' אבא שהובא בב"ב דף ל"ג ע"ב
(ה) רמב"ם בפרק ד' מה' טוען דין ח'
(ו) דין זה פרעתיך לא נמצא בהרמב"ם כי אם בהוחזק כפרן ובדרך שכ' המחבר בסוף הסעיף וכן אם טען וכו' דאל"כ היה נשבע להכחיש העד ויפטור דמה לי מכחישו בעיקר ההלוא' ומה לי מכחישו בפרעון כמ"ש ה"ה שם ובשם הרשב"א וי"ל שמ"ש וכן אם טען תחלה וכו' הוא קאי אחלוקה זו הראשונ' שאמר פרעתיך אי הוה בכה"ג דנעשה כפרן והוה מחויב שבועה ואינו יכול וכו' וכן כ' הסמ"ע בריש דבריו אלא שהוקשה לו שהמחבר בחיבורו ב"י סעיף י"א כ' בשם הרמב"ם שם שאם טוען ודאי שפרעו ה"ל מחוייב שבועה וכו' ושכתב עליו המ"מ דע"כ חייבו במעיד עליו שלא פרעו שלא זזה ידו וכו' או שהוא תוך זמנו וזה שלא כדברי הפוסקים והרב ב"ח כת' שטעות נפל בספרים וכצ"ל אבל פרעתיך שאומר לו וכו' ומלת או טעות סיפרא"נ צ"ל אבל אתה חייב וכו' והשאר ט"ס ומ"ש הב"י בשם הרמב"ם שאם טען ודאי שפרעו וכו' ביאר הרב ב"ח ר"ל שטען שפרעו במה שחייב לו ומהטעם שנתבאר שם
(ז) שם ברמב"ם
(ח) קאי אחלוקה אתה חייב לי והטעם לפי שכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון א' מחייבו שבועה ושנים המעידי' בכה"ג שלא פרעו ודאי אינו נאמן לומר יש לי בידך כנגדן כסות וכו' דהא ליכא מגו דאי בעי אמר פרעתי וכאן גבי ע"א כיון שאינו יכול לישבע להכחיש עד אע"פ שפוטר עצמו בטענה אחרת חייב לשלם כ"כ ה"ה שם שע"כ צריכין לפרש דברי רבינו כן וכ"כ הכ"מ שם בשם הריב"ש ודין תוך זמנו שאינו נאמן לומר פרעתי לקמן בסימן ע"ח
(ט) היינו עובדא נסכא דר' אבא שם בב"ב ובכמה דוכתי
(י) ל' הטור סעיף ט"ו וכן כ' הרמב"ם שם ממימר' דרבא ב"מ ריש דצ"ח
(כ) כתב ה"ה שם שהוא מסקנת הגאונים ומבואר גם כן במ"ש לעיל
(ל) טור וכתב הב"י ופשוט הוא וכן ☜אם השיבו איני יודע שאני חייב לך כלום כי אם חמשי' ישבע כדבריו ופטור ב"י בסעיף ט"ו בשם מ"כ
(מ) שם בשם הרמ"ה
(נ) וביאר שם כגון מודה מקצת וליכא כפירת שתי כסף א"נ ליכא דבר שבמד' ובמשקל א"נ ליכא הודאה ממין הטענ' או דאמר לו הילך וה"ה נמי להנך שאין נשבעים עליהן מן התורה כגון עבדים שטרית וקרקעות וה"ה נמי גבי שבועה דעד אחד היכא שאין השנים מחייבין אותו ממון אלא ע"י שבועת התובעים
(ס) ג"ז שם שכן הסכים הרא"ש שם וכן כתב בה"ת שער ל"ח בשם כל המורים ודייק לה מדאיצטריך לאוקמי מתני' בשיש עסק שבועה ביניהם ב"מ דף צ"ד ע"ב
(ע) כגון שטענו מנה והוד' לו בנ' וכפר בנ' וכשב' לישבע גלגל עליו דברים אחרים והשיב עליהם איני יודע אם אני חייב לך אלא ישבע ש"ד על הנ' ושבוע' היסת על הגלגולים
(פ) שם בשם הרמ"ה וכתב ר"י בנ"ו ח"ה שיש מביאין ראי' לדבר מפרק השואל שם ועיין בנ"י שם במשנ' שאלה חצי היום וכו'
(צ) שם כ"כ בעה"ת בשער ל"ח
(ק) אוקימתא דתני רבי אמי שבועות דף מ"ז ע"א
(ר) פירו' אם פרעך או לאו דלא אמרינן מתוך שאין יכול לישבע משל' אלא בבעל דבר דה"ל לידע אבל לא ביור' דלא היה לו לידע
(ש) שם בשם אביו הרא"ש ובעה"ע.
(ת) שם פשוט שם בגמרא אהא דתני ר' אמי וכ"פ הרמב"ם בפרק ד' מהלכות טוען וכתב ה"ה שם זה הוא בראב"י (שבועות דף מב ע"ב) לפי מה שפרשנו (דלא אמר' אלא בטוען הבן ברי) והוא כדעת ההלכות וכו' ע"כ וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו:
(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות טוען דף ז' וכתב ה"ה דבר זה מוסכם מכל הפוסקי' ממ"ש גבי ההיא דרב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת חזק' אין אדם טוען אא"כ יש לו עליו (שם סוף דף מ') אלמא בטענות ברי הוא בדוקא וכן כתב בה"ת בסוף שער ל"ח ועיין לקמן סימן פ"ז סעיף כ"ה וסכ"ו
(ב) טור ובה"ת שער ל"ו ובשם ה"ר אברהם בר יצחק
(ג) שם סעכ"ד ובסה"ת שער ל"ח:
(ד) שם בשם י"א
(ה) טור סעיף כ"ו כ"כ בה"ת שם
(ו) ב"י בסי' כ"ד בשם בה"ת שער ל"ח ושכ"פ הרמב"ם שצריך אמוד
(ז) טור שם בשם י"א ושם בבה"ת:
(ח) שם סעיף כ"ט וכן פסקי הרי"ף והרא"ש שם בפרק שבועת הדיינין והרמב"ם פ"א וד' מהלכות טוען ומבואר במ"ש לעיל סעיף ט"ז ע"ש:
(ט) כיון שהיורש טוען טענת ברי אין חילוק בינו ובין יורשיו ומבואר במ"ש בסעיף ט"ז
(י) הרמב"ם פ"ד מהלכות טוען ונטען דין ה' הביאו הטור סעיף. ל' וטעמו מבואר במ"ש לעיל סט"ז:
(כ) לפי שאין היסת על טענת שמא ה"ה שם
(ל) הראב"ד בהשגות בפ"א וד' והביאו הטור וכתב ה"ה שלפי דעת רוב הפוסקים דברי רבינו ז"ל אמת.
(מ) טור בסעיף ל"ב בשם רב האי גאון וכ"כ בה"ת בשמו סוף שער ל"ו
(נ) שם כן כתב הרא"ש אהא דא"ר נחמן אמר שמואל לא שנו אלא בטענת מלו' וכו' שם דף מ' ע"א ושכן הוא סבר' הרי"ף במה שהביא בפרק כל הנשבעין ת' הגאון בעסק חד גברא דא"ל לחברי' וכו' ופסק דהא מחויב שבוע' וכו' ושהרמב"ן הכריע כדברי הרי"ף וכך כתב הרמב"ם הפ"ד מה"ג והביאו הטו' וכן הכריע הר"ן:
(ס) רמב"ם ספי"ד מהלכות מלו' והביאן ג"כ הטור בסוף הסימן וכתב ה"ה שם הוציאו דין זה הגאוני' ז"ל ממ"ש בפרק שבועת הדיינין (דף מ"ג ע"ב) מלו' נשבע תחנ' שמא ישבע לוה ויוציא הלה כו' ואע"פ שאין זו ראי' גמורה דמיון הוא קצת והענין הוא נכון בעצמו
(ע) בעה"ת בשער כ"ד ושכן מצא לרב ן" מיגא"ש מסל"ג וביאר שם כי שמא יש לו עדי' ואינו זוכר עתה אבל בשטר בודאי יודע הוא מה יש לו בביתו מכל זכיותיו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |