אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמת המחבר/ה/א
|
|
אשל אברהם (אשכנזי)
הקדמת המחבר ה א
(דף ה' ע"א)
לתתא האי איהו רזא דאקרי חול כד איהו לתתא וכד אינון לעילא אקרון קדשים קלים בגין דלא מתעטרי לעילא לעילא בקדש הקדשים כמו שנרמז בזהר פ' צו דף כ"ו ב' וז"ח פ' אחרי מות דף ע"ז א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דאית אפרשותא בין חולין דטהרה לחולין דטומאה הכי אית אפרשותא בין קדש לחול מסטרא דקודשא דאקרי חולו של שבת והכי אית אפרשותא בין הקדש לקדש הקדשים ודא רזא דאומר קרא (שמות כו, לג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו'. וכגוונא דיהו"ק אתפרש לתלת סטרי וכלא איהו חד הכי שמא דאלקים אתפרש לתלת סטרי וכלא איהו חד כמו שנרמז בזהר בראשית דף ט"ו ב' ודף ל"א ב' דאומר שמא דא כלילא בתלת דוכתי חד איהו אלקים עלאה דאיהו אלקים חיים ומלך עולם וחד אלקים דפחד יצחק ואלקים בתראה ועל דא כתיב (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו. קרוב מבעי ליה אלא דאינון בתלת דוכתי כנ"ל. ואלקים דפחד יצחק קאים באמצעיתא בין אלקים חיים דאיהו לעילא ובין אלקים בתראה דאיהו לתתא. אחיד לעילא. ואחיד לתתא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"א ב' דאומר אלקים דפחד יצחק אשגחותא דיליה חציו אל הים הקדמוני וחציו אל הים האחרון. א"ל הי"ם היינו אלקים וכלהו תלת אלין. אינון חד כד אינון מתקשרן כל חד וחד כדקא חזי ליה וכד אשתלים כלא כחדא היכלין בהיכלין. תתאין בעלאין מתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא ובכלהו לא אתחזי אלא חד בגין דההיא נשמתא דכל נשמתין נחית מדרגא לדרגא עד סופה דכל דרגין ואחיד בהון בגין למהוי הוא בלחודוי ועל דא קדוש קדוש קדוש קב"ה לעילא קב"ה לתתא שכינתא לעילא שכינתא לתתא מלא כל הארץ כבודו דכלא הוא חד גופא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רנ"ט ב' ובאדרת נשא דף קמ"ח ב' ודף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. וכדי לקשרא ולייחדא כל אלין דרגין דקאמרן. בעי בקדמיתא למנדע לון דמאן דלא ידע ליחדא שמא קדישא. ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא ברכאן לאתר דאצטריך ולאוקיר שמא דמאריה עליה כתיב (ש"א ב, ל) ובוזי יקלו. כמו שנרמז בזהר פ' וילך דף רפ"ה א' ופ' האזינו דף רצ"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר וכל מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אברי בגין דקב"ה אייתי ליה לבר נש בהאי עלמא לאשתדלא ביה בקב"ה ברזא דמהימנותא. בגין לסדרא שבחא דמאריה כהאי גוונא לסלקא יקרא דמאריה מתתא לעילא לאתר דשקיו דעמיקא דבירא נגיד ונפיק ולבתר נגיד לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיו דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה לאמשכא ברכאן לכלא מלעילא לתתא לבתר בעי לקשרא קשרא בכלא קשרא דמהימנותא ודא הוא בר נש דאוקיר לשמא קדישא דמאריה ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד. כי מכבדי לעלמא דא אכבד בעלמא דאתי ועל דא (תהלים קמה, יח) קרוב יהו"ק לכל קוראיו. למאן לכל אשר יקראוהו באמת וכי אית מאן דיקרא בשקרא. ואומר ר' אבא אין ההוא מאן דקרי ולא ידע למאן דקרי. דא אקרי דקרא ליה בשקרא מנא לן דכתיב לכל אשר יקראהו באמת. מאי באמת בחותמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימו דכלא דאיהו הוי"ה דאצילות בגין דאית יהו"ק מסטרא דעשר ספירן דבריאה דאע"ג דאינון קדש כיון דקב"ה מתלבש בהון בשבתות וי"ט כמו שנרמז בתקו' דף ג' ב' עם כל דא לאו אינון וגרמיהון חד בהון ושם יהו"ק בכנוייה מסטרא דעשר ספירן דבריאה לאו איהו בכנוייה חד כמו שנרמז בתקו' דף ה' א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא אית שמהן דדמיין לחותמא דמלכא דבהון אשמודע דיוקנא דמלכא ומטרוניתא ציורא ממש ואית שמהן דאינון כגוונא דרשימו דציורא דחותמא בשעוא ולית שמא דיהו"ק דלאו איהו כללא דעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א דדא איהו רזא דאקרי אדם כנודע והכי לית ספירה דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקו' דף פ"ד ב' דאומר כנ"ל. וכל אלין דרגין קדישין וכל מלין סתימין דקב"ה עביד אעיל לון באורייתא קדישא וכלא אשתכח תמן וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא רק דאתלבשת בלבושא אחרא ואתטמרת תמן ולא אתגלי בר לחכימין דאינון מליין עיינין כנ"ל. וכל זמן שהם סתימין וגליין אקרון תורה שבכתב והאי מאן דאתי לפרשא לון כיון דבעי לפרשא לון בפה לכן אז אקרון תורה שבעל פה כלומר על פה אלין דמורים בה כגון (אבות א, א) משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ואיהו מסרה לזקנים וזקנים לנביאים ואינון מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. ועליהון איתמר (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. ועל דא כתיב (ישעיה ח, טז) חתום תורה בלימודי. בארץ ישראל שם נקראו למודי יהו"ק ושם היו ולא בחוצה לארץ כמו שנרמז בז"ח מדרש רות דף מ"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר על התעודה זו תלמוד ירושלמי ועל התמורה זו תלמוד בבלי שחלפו הלשון והדת בגין דתלמוד ירושלמי איהו אור דהוה נהיר נהירו דאורייתא דמבתר דאתבטל דא כביכול אשתארו בחשוכא דכתיב (איכה ג, ו) במחשכים הושיבני כנ"ל. ואומר בדף הנ"ל והכל היה לפני הקב"ה קודם שברא את העולם וכל איש יתמה על דא באומרו איך יוכל להיות שיחליפו הלשון והדת אפי' שהלשון אינו כמעט כלום אבל הדת שיחליפו זהו תימא וכן מובן ג"כ בזוהר פ' חקת דף ק"פ א' על האי קרא. (רות ד, ז) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה. דאומר האי קרא אית לאסתכלא ביה. אי אינון עבדי הסכמה בעלמא ואתו בתראי ובטלוה אמאי ור"ל איך יתכן דבר כזה למהוי דבר שהסכימו הראשוני' ואתו האחרוני' ובטלוה אמאי ואי לאו איהו הסכמה בעלמא אלא בדינא דאורייתא אמאי בטלוה והא מאן דבטיל מלה דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים אלא בדינא דאורייתא הוה כלא וברזא עלאה הוו עבדין מלה דכיון דהוו קדמאי חסידי הוה כלא אתגלייא בינייהו ומדאסגיאו חייבי עלמא כסיאו ההוא מלה בגוונא אחרא ודא אקרי מלבוש לההוא מלה סתימאה בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עלאה ועל דא כתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה. אין זאת אלא תורה והאי איהו דשכינתא תתאה תורה שבעל פה דאיהי תמורה בההוא דאיתמר ביה (סנהדרין לח, ב) אל תמירני בו. ודא מטטרו' כמו שנרמז בתקו' דף ס' ב' ודף ע"ד א' ע"ש. ואיהו השולט לבר מארעא דישראל כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רט"ו א' דאומר ההוא קשת דאתגליא לבר מארעא דישראל לאו איהו אלא מטטרו' ואיהו עבדו של קב"ה זקן ביתו השליט בכל דיליה בגלותא וכו'. ועל דא על התמורה זו תלמוד בבלי דהחליפו הלשון והדת בגין לכסאה מלין דהוו באתגליא כיון דחמו דאסגיאו חייבין בעלמא ובגין דא אומר דאזלין ביה בני עלמא במחשכים כיון דרבנן דמתניתין ואמוראי' כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רמ"ד ב' דאומר כנ"ל. ואנן חמינן דרובם ככולם כלהו רדפי אחר פשטן של דברים ולית מאן דישגח באינון רזין דגניזין תמן לכן אומר דאזלין ביה בני עלמא במחשכים דאינון קדמאי אכסיאו לון בגין אינון חייבי עלמא דהוו בההוא דרא. אבל השתא כמה זכאין אסגיאו בעלמא בדין הוא לזכאה לון באלין רזין דקא פריש התנא האלקי רשב"י זלה"ה דאיהו הוה ידע כל דא והכי אמר על האי קרא (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי. ת"ח זמינין דרי בתראי דיתון דיתנשי אורייתא מבינייהו וחכימי לבא יתכנשון לאתרייהו ולא ישתכח מאן דסגיר ופתח ווי לההוא דרא. כמו שנרמז בזהר פ' אחרי מות דף נ"ח א' דאומר כנ"ל. ואיהו כל מה דאמר לאו איהו על פשטי אורייתא דהא אנן חמינן דבכל דרא ודרא משתכחין כמה מופלגין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה על דרך הפשט אלא דכוונתו היה על רזין דאורייתא כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף כ"ג א' דאומר ר' חייא על האי קרא (ויקרא ד, יג) ואם כל עדת ישראל ישגו. ישגו באורייתא ולא ינדעון ארחהא במאי הוא בגין ונעלם דבר מעיני הקהל. דלא אשתכח מאן דידע לגלאה עמיקתא דאורייתא ואורחהא ווי לאינון דרין דמשתכחי כדין בעלמא וכל דא לא קאי כי אם על רזין דנעלמו מעיני הקהל בגין דאינון אחלפו לון ואכסיאו אינון מלין בגוונא אחרא דאיהו לבושא לההוא רזא והאי איהו רזא דכנף מלבושא לקיים כל דבר והיינו מה דהוה בגוונא חדא אחלפו לון למלה אחרא ועל דא הזהיר רע"מ בזהר פ' כי תצא דף רע"ה ב' ואומר אבל רבנן ווי לאינון דאכלי תבל דאורייתא חמור דאורייתא[1] ולא ידעי בסתרי אורייתא אלא קלין וחמורין דאורייתא תבן דאורייתא. חטה דאורייתא חט ה' אילנא דטוב ורע וכו'. דעלייהו איתמר (ישעיה מ, ו) כל הבשר חציר. דמארי קבלה איתמר עלייהו (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. (יבמות סא, א) אתם קרואים אדם. אלין מארי קבלה דאינון מסטרא דאילנא דחיי דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א אבל שאר עמא אינון מסטרא דאילנא דטוב ורע. איסור והיתר כמו שנרמז בר"מ פ' אמור דף צ"ח א' ב' דאומר כנ"ל. ודא איהו רזא דמטטרו' דאיהו גופני ואיהו עץ הדעת טוב ורע. דחב ביה אדם ואיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה ושליט בשית יומי החול ואינון חולין דטומאה וחולין דטהרה ומניה אתייהיבו שית סדרי משנה באיסור והיתר טומאה וטהרה. כשר ופסול כמו שנרמז בתקוני' חדשים דף י"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר ואוקמוה מארי מתניתין בשבת אין עולין באילן. ואין רוכבין באילן. ואין משתמשין באילן. האי בארח רזא אנא שאיל לך
- ↑ חמו"ר=נ"א דאתחשיב ח'כם מ'ופלא ו'רב ר'בנן