אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמת המחבר/ה/ב
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
הקדמת המחבר ה ב
(דף ה' ע"ב)
בוצינא קדישא ולאו בפשיטו דמארי מתניתין גופניי' אלא דמארי מתניתין שכליים דאיתמר עלייהו (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו וכו'. דמארי מתניתין גופניים איתמר עלייהו (ישעיה מ, ו) כל הבשר חציר. בגין דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפי' כל אינון דמשתדלין באורייתא כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין כמו שנרמז בתקו' דף ע"ו ב' דאומר כנ"ל ואומר בההוא זמנא (תהלים עח, לט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. ודא איהו רוח דמשיח דהולך. בגין דאינון אחידן בבשר דאיהו גופא עץ הדעת טוב ורע דאקרי אלקי' ולאו אינון אחידן באו"ר דאיהו נשמתא דאקרי ר"ז ואיהו יהו"ק. ואומר ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא יתוב לעלמא דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא בההוא זמנא מה כתיב (איוב יד, יא) ונהר יחרב ויבש. נהר דאיהו היסוד יבש ומלכות איהי אז יבשה ובנין צווחין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל ואין קול ואין עונה הה"ד (משלי א, כח) אז יקראונני ולא אענה. בגין דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה ומאן דאמר דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא. וגרים דלא ישתדלון בהון בודאי כאילו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן ווי ליה טב ליה דלא אברי בעלמא ולא יוליף ההיא אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה דאתחשב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו וגרים עניותא בעלמא וארך גלותא כמו שנרמז בתקו' דף פ"ה א' דאומר כנ"ל. ועל דא כתיב (ישעיה מ, ו) קול אומר קרא. כלומר זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא לסלקא בה שכינתא מן גלותא לחברא לה עם קב"ה כגוונא דאמר דוד ((תהלים קלב, ד-ה) אם אתן שינה לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום ליהו"ק. דאיהו הוה משתדל באורייתא לחברא מלכות דאצילות עם בעלה דמסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת היא תורה כמו שנרמז בתקו' חדשים דף ה' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא קלא אומר מה אקרא כל הבשר חציר דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא כלומר דאחידן בבשר דאיהו גופא רזא דאלקי' כנ"ל. ואלין דמשתדלין בגמילות חסדים ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו דכמה מארי מדרשות דאינון חברים צווחין בכל יומא וליליא באורייתא דבעל פה בכמה קושיין כמה דאוקמוה (אבות ב, טז) למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה. והוא אינו יודע דכד סליק נשמתיה מניה דבר נש אי לא אשתדל באורייתא למנדע ברזין וסתרין לאשתמודע למאריה כד אזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא עלאה אתר דאילנא דחיי שריא תמן כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר ת"ח מאי דכתיב (שה"ש א, ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים. כלומר אי אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמתא עד לא תיעול הכא ולא ידעת ברזין דעלמא עלאה. צאי לך לית אנת כדאי למיעל הכא בלא ידיעה וכגוונא דא באלף הששי לעת ערב לעת צאת השואבות דאינון תלמידי חכמים השואבי' מימיה של תורה שהוא עת לצאת ולהתנער מן העפר הנשמה הולך לדעת מי הוא גופא ממש מה כתיב (בראשית כד, יג) הנה אנכי נצב על עין המים. והיינו מטטרו' דרדיף אחר הנשמה דאיתמר ביה (שם יז) וירץ העבד לקראתה ויאמר לה הגמיאיני נא מעט מים מכדך. כלומר אמור לי רמז חכמתך בידיעת בוראך ממה שעסקת בכ"ד ספרי אורייתא בעולם שיצאת ממנו ועיקר שאלה דיליה איהו על רזין דאורייתא כד"א (שם יג) הנה אנכי נצב על עין המים. כמו שנרמז בזהר פ' חיי שרה דף קכ"ח א' ב' דאומר כנ"ל. ואומר אע"ג שת"ח הוא האי בר נש עם כל דא האי עבד אינו הולך כי אם אחר התשלום. דכתיב (שם מג) והיה העלמה היוצאת לשאוב וגו' ע"ש. ועל דא מסטרא דפשטין דאורייתא קרא לון ר"מ עצים יבשים ורזין דאורייתא קרא לון עצים לחים כמו שנרמז בר"מ פ' צו דף כ"ז ב' דאומר כנ"ל. וכדי לאמשכא ברכאן על עלמא ממבועא דמיא עמיקא דכלא בעיין עצים לחים כלהו ולא עצים יבשים. כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף ל"א ב' דאומר כנ"ל ובדף ל"ג א' דאומר על שכינתא אי אשכחת בני נשא דאינון עצים יבשים כגוונא דאינון פתילות יבשים בלא משחא דאיהי אורייתא רחמי דייקא איהי אוקידת לון וכו'. בגין דאינון דידעי רזא דמאריהון וידעי לאתדבקא בהו על אלין כתיב (ישעיה סד, ג) עין לא ראתה אלקים זולתך וכו'. וכמו שנרמז בזהר פ' חיי שרה דף ק"ל ב' דאומר כנ"ל ואומר ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתא ודייקין ומחכאן לה למנדע ברירה דמלה ולאשתמודעא למאריהון אלין אינון דמאריהון משתבח בהון בכל יומא אלין אינון דעאלין בין עלאין קדישין וכו'. ואינון זמינין למיקם ולאחייא בקדמיתא מכל שאר בני עלמא בגין דאתתקפו באילנא דחיי ואתעסקו לשאבא ממימי דאורייתא אינון יפקון בקדמיתא דאילנא דחיי גרמא לון דיקומון בקדמיתא כמו שנרמז בזהר פ' וישב דף קע"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר דכל אינון נשמתין דעלמא דאשתדלו למנדע למאריהון ברזא דחכמתא עלאה איהי סלקא ואתקיימת בדרגא עלאה על כל אינון דלא אתדבקו ולא ידעו בגין דכל אינון רתיכין אתשקיין מפולחנא דצדיקייא דידעי פולחנא דמאריהון כדקא יאות לספקא לכל דרגא ודרגא וכד נשמתא דבר נש דהוה יכיל לאתדבקא בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריה ולא אדבק גרמיה בה כד סליק לההוא עלמא מטאת לגביה האי חיותא דשמיה יו'פיאל דאיהו קיימא בכל רזי דחכמתא וכל אינון מפתחן דחכמתא קיימין ביה דחי להאי נשמתא לבר. ולא עיילא וכל אינון שרפי' דההיא חיותא שליטא עלייהו כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדין לה ואתוקדת וקיימא ולא קיימא והכי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רמ"ז ב' דאומר כנ"ל. ואומר ואע"ג דעובדין טבין אית לה לההיא נשמתא עם כל דא עבדין לה הכי בגין דלית לה אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא לאגרא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון ואלין אינון מארי קבלה. דאיתמר בהון (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי ס' הזהר ובהון יתקיים (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ודא אורה דספרא דא כמו שנרמז בר"מ פ' בהעלותך דף קנ"ג ב' דאומר כנ"ל. וכן בתקו' חדשים דף י"ו א' דאומר והמשכילים יזהירו ולא אמר והיודעים אלא אלין אינון דמסתכלן בהויין פנימאין סתימאין דלא קיימין בגילוייא ולא אתמסרו לכל בר נש מאן דזכי לאסתכלא בהו בסוכלתנא דא אזהיר ונציץ בעיטורא דזהרא עלאה על כלא לית זיהרא דאזהר כדא לית זיהרא דנציץ לההוא עלמא כהאי זיהרא דא זהר דאורייתא דא זהר דמאריהון דחכמתא דירתין ההוא עלמא על כלא אינון נפקין ועאלין בכל גנזי דמאריהון ולית מאן דימחי בידיהון כלא כסיפין מזוהרא דלהון בגין דידעי לאסתכלא בסתרהא ברזי דאורייתא אינון דידעי ברזא דרזין דמסתכלי ברזא דחכמתא בסתרי דאורייתא אלין אינון משכילין ברעותא דמאריהון תדיר כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ז ב' דאומר כנ"ל ואומר והא אוקימנא דלית דרגא כדרגא דידהו בגין דלית סוכלתנו לאשתמודע בשכינתא כאלין מארי קבלה ועל דא מארי קבלה אקרון בנים כמו שנרמז בתקו' דף א' ב' דאומר כנ"ל. אבל מארי משנה אומר דאקרון אפרוחים ואפרוחים אינון מסטרא דנער מטטרו' וכמו שנרמז בתקו' דף י"ח ב' דאומר כנ"ל. ומטטרו' איהו אילנא דעץ הדעת טוב ורע דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ה א' דאומר כנ"ל. ואיהו עבד ה' וכמה עבדים תליין מיניה וכליל שית סדרי משנה ואיהו שש מעלות לכסא כמו שנרמז בר"מ פ' צו דף כ"ט א' ב' דאומר כנ"ל. והאי איהו ממראה מתניו ולמעלה טוב וממראה מתניו ולמטה רע כמו שנרמז בתקו' דף ק' א' דאומר כנ"ל. ואומר ודאי הא רזא דאילנא דעץ הדעת דלא עתיד קב"ה לגליא ליה מפורסם לעלמא אלא ביני חברייא עד דייתי דרא דמלכא משיחא והא אתגלי השתא סימנא הוא דדא הוא דרא דמלכא משיחא שכן רימז לזה הרשב"י זלה"ה בזהר ובתקו' בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש לון לקמן בע"ה בפי' מאמרי הזהר והתיקו'. וקב"ה קץ שם לחשך כמה עידן להוו בגלותא דאע"ג דבפ' וירא דף קי"ז א' משמע דאיהו שש מאות שנה לאלף הששי כמו שאומר וסימניך (בראשית ז, יא) בשנת שש מאות שנה לחיי נח. עם כל דא כפי סוף הלשון מעבר לדף הנ"ל. משמע דכלא תליא בתשובה שכן אומר כלא תלי ליה קב"ה כד יתובון בתיובתא אי יזכו ואי לא יזכו כמה דאמר בהאי קרא דכתיב (ישעיה ס, כב) אני יהו"ק בעתה אחישנה. (סנהדרין צח, א) זכו אחישנה לא זכו בעתה. וכבר פירש באתר אחרא דעיקר התשובה איהו לאחוז באילנא דחיי בגין לאנהרא למלכות דאצילות ברזין דאינון גוונין דילה לבושין נהירין דברתא דמלכא דתהא מתקשטא לבעלה דכדין וכדין יוכל למהוי ולבא באלין זמנין שנרמזו מן הקדמוני' לאחר שיעבור יום חד דאיהו אלף שנים דיהיו בגלותא ולבתר תלי כלא בתשובה יהיה בזמן שיהיה לאחר אלף שנים כנ"ל. והאי תשובה איהו העיקר שיאחזו באילנא דחיי והיינו בלימוד חכמת הקבלה דאיהו רזין דאורייתא דאקרון אור כנ"ל. וכמו שנרמז בזהר פ' תולדות דף ק"מ א' במדרש הנעלם דאומר הא תנינן יהי אור יהי ר"ז דדא אקרי תשובה ע"ש שכבר אמר ההוא יודאי כך אמר לי אבא כד הוה מסתלק מעלמא לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא בעננא מתקשטא בגוונין נהירין ויתנהיר לעלמא וכדין צפי ליה למשיחא כנ"ל ולכן בעי לאנהרא למטרוניתא ברזין. דגוונין נהירין. כגוונא דקב"ה דאיהו מתעטר בגוונוי מכל שאר אילנין דלא