אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמת המחבר

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png הקדמת המחבר

הקדמת המחבר
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו

אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו[1]. ותורה סתם דא תורה שבכתב ותורה שבעל פה. דאינון כתרין עלאין קדישין דאתקרון הכי תורה, כמו שנרמז בזהר פ' נשא (דף קמ"ז ב') דאומר כנ"ל. ועל דא זכאין אינון ישראל דאתייהיב לון אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר דההוא סיפור דאורייתא לאחזאה על ההוא סיפור קא אתיא. תיפח רוחיה דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט, כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') דאומר כנ"ל, ואומר אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. וכד חד קרא נפק מכללא דאורייתא ואחזי דאיהו סיפור בעלמא, כגון האי דכתיב (בראשית ח, ד) ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט. דמאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי. דהא באתר חד לישרי. אלא ללמד על הכלל כלו יצא, דכל מלין סתימין דקב"ה עביד אתרמיזו באורייתא כדקא פריש התנא האלקי רשב"י זלה"ה בספרו ספר הזהר דאיהו מכלל יופי, שכן כל הקדושות העליונות בזהר ובתקו' מקננות, ואיהו מגדל עוז של כל הנסתרות והנפלאות. וכל הפליאות הנעלמות. מבצר של כל החכמות והתבונות, בידו נמסרו כל המפתחות החיצוניות והפנימיות. מרחב ההשכלות האלקיות, מורה באצבע אלקי איפה הם חונות. משקל רוחו רוח חכמה ובינה, ברזא דאדם קדמאה עלאה המתפשטות ומאירות אל הגנות. מרחק גבול מראיתו עין לא ראתה זולתו בכל ההיכלות והמרכבות הגנוזות והנעלמות. מבחר בעלי ההשגות המסתתרות באותיות עלאין ותתאין, והאבנים אלפי רבבות כמה בתים בונות. נעל גדר ופרץ לרוב וכל יקר ראתה עינו בכל הנהרות והמעיינות. מזבח הזהב קטיר קחזינא קטורת בוסמין עלאין, נחת רוח ליוצרו אחת היא נשמתו הנפלאה בת בין הבנות. מקלט לכמה עשוקים, פדה לשלום רבוא רבבן נשמתין קדישין המחזרות אחר הגרנות. יפרוש כנפיו בספרו "ספר הזהר" דמזהיר כאבני שהם ואבני מלואים על עם לו בינות. איהו זהר בהיר בשחקים זהיר ניצוצין מבהיק כברק לעיינין דאינון משכילין במטמוניות הפנימיות. ואיהו קאים סתים וגליא. סתים לאלין סתימין עיינין האומרים מה לנו בנסתרות, וכתיב (דברים כט ח) הנסתרות לה' אלקינו ולנו ולבנינו הנגלות. וגלייא לאינון פקיחין עיינין המשגיחים בהשגחת הקדמונים בימים הראשונים. אחידן בעץ החיים. מטון לרקיע דחכמתא עלאה. אספקלריא המאירה. מי לנו גדול כמשה. דכתיב פנים בפנים דבר ה' עם משה, ראה מה אמר לרשב"י ז"ל (זח"ג קכ"ו ע"א). והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (דניאל יב, ג). בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר, מן זוהרא דבינה דאיהו אילנא דחיי, ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי, דיתפתח לון חמשין תרעין דרחמי דאינון תרעין דחדוה מסטרא דאברהם אבוהון, דכד נפקו ישראל ממצרים אתפתח לון חמשין תרעין מסטרא דדינא, רזא דשמאלא דתמן דן אנכי (בראשית טו, יד) בקדמיתא ולבתר נפקו, אבל בפורקנא בתרייתא כתיב וברחמים גדולים אקבצך (ישעיה נד, ז) כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' נשא (דף קכ"ד ב') ופרשת כי תצא (דף רע"ז א') דאומר כנ"ל. ות"ח מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא כל שכן למכתב ליה, ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קודשא בריך הוא לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מינייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין, כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן, מלין דיעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי. וכניש להו כל שאר סיפורין דכתיבין ועביד מינייהו אורייתא, אי הכי אמאי אקרי תורת אמת (מלאכי ב, ו). תורת ה' תמימה וגו' עדות ה' נאמנה (תהלים יט, ח). פקודי ה' ישרים וגו' מצות ה' ברה (שם ט). יראת ה' טהורה (שם י). וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב (שם יא). ואלין אינון מלין דאורייתא. אלא ודאי תורת ה' אקרי תורה תמימה. וכל מלה ומלה אתיא לאחזאה מלין אחרנין עלאין, וההיא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קאתי אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי, שכן כל מלין דסתימין דקב"ה עביד אעיל לון באורייתא קדישא וכלא אשתכח תמן, וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא ומיד אתלבשת בלבושא אחרא ואתטמרת תמן ולא אתגלי, וחכימין דאינון מליין עיינין אע"ג דההיא מלה אסתים בלבושא. תמן חמאן לה מגו לבושא, ובשעתא דאתגלי ההיא מלה עד לא תיעול בלבושא חמאן בה פקיחו דעינא ואע"ג דמיד אסתים, לא אתאביד מעינייהו, כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') ופ' משפטים (דף צ"ח ב') דאומר ככל הנ"ל, בג"כ אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך (תהלים קיט, יח). כלומר ואביטה מה דתחות לבושא דא דאורייתא, שכן אורייתא קדישא אית לה גופא ואית לה נשמתא ואית לה לבושא, טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא, ואינון דידעי יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאינון מלין דאורייתא דאקרון גופי תורה, והאי גופא איהו דקאים תחות ההוא לבושא וחשיבו דההוא לבושא גופא איהו ודאי, וחכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלן אלא בנשמתא, דאיהי עיקרא דכלא אורייתא ממש, כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קנ"ב א') דאומר כנ"ל. ואל יאמר אדם כי חכמת הקבלה נשגבה ורמה ואפשר שיכשל בה, כי לא מפני זה ראוי להתרשל ממנה כי על כל פשעים מכסה אהבה, והשגיאה ההיא ערבה לפני קודשא בריך הוא כמו שמבואר בספר הבהיר המכונה לר' נחוניא בן הקנה ז"ל, ששאלו תלמידיו לר' רחימאי, מאי דכתיב תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות (חבקוק ג, א) תפלה תהלה מבעי ליה, אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם ומשתדל במעשה המרכבה, מקובל לפני הקב"ה כאלו מתפלל כל היום, שנאמר תפלה. מאי שגיונות, כמה דאת אמר באהבתה תשגה תמיד (משלי ה, יט). ומאי ניהו מעשה מרכבה. ועוד בס' הנזכר אמר ר' רחימאי מאי דכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו, כג). מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל, שנאמר והמכשלה הזאת תחת ידיך (ישעיה ג, ו). דברים שאין אדם יכול לעמוד עליהם אא"כ יכשל בהם, והתורה אומרת תוכחות מוסר אבל באמת זוכה לדרך החיים עכ"ל. והנה מבואר כי מצדה יזכה לחיי העה"ב אעפ"י שישגה בה, ועל דא באהבתה תשגה תמיד כנ"ל ואפילו שיבאו עליו תוכחות מוסר עכ"ז לא יתרשל ממנה, כי מה תוחלתינו בעה"ז כי אם לקנות חיי העה"ב, שיפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העולם הזה (אבות ד, יז). כמו שנרמז בהקדמת ס' מערכת האלקות דאומר כנ"ל, וכיון שאין אדם יכול לעמוד עליהם אא"כ יכשל בהם, ואם משום הכי היה טוב לאדם להתרחק מהם כדי שלא יכשל, איך אמרו חז"ל במדרש משלי, כי אחד מהדברים שמבקשים מן האדם ביום הדין הוא זה, צפית במרכבה, צפית בשעור קומה שלי. ואם תשובה זאת שלא יכשל בה היתה תשובה נכונה א"כ כל חד וחד יהיה לו זאת התשובה, אלא דתשובה זאת אינה כי אם לחטאים, כמה דאת אמר פחדו בציון חטאים (ישעיה לג, יד). אבל ליראי ה' ולחושבי שמו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, כמה דאמרן באהבתה תשגה תמיד, וע"ז אמר דהע"ה לשלמה בנו (דה"א כח, ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו. דכל מאן דהוי בהאי עלמא ולא אשתדל למנדע ליה טב ליה דלא אתברי, כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה (דף קס"א ב') דאומר כנ"ל, ואומר בג"כ אתחזי נשמתיה דבר נש קמי מלכא קדישא קדם דייתי להאי עלמא. לדעת, למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא ברזא דמהימנותא ולאשתדלא ביה בקב"ה ברזא דאורייתא.

וכבר אמרנו דאורייתא ממש איהי נשמתא דקיימא לגו מן גופא, שכן לאורייתא אית לה גופא ואית לה לבושא כנ"ל. וכבר נודע דשמו המיוחד דאיהו יהו"ק שהוא שמו של קב"ה ממש נאמר על הנשמה, והאי איהו רזא דעץ החיים, ושמא דאלקים דאיהו שם המשותף נאמר על הגוף שיש בו שותפות, ודא רזא דעץ הדעת טוב ורע כמו שנרמז בזהר חדש בראשית (דף כ"ז א' ודף כ"ט א') דאומר כנ"ל. וכבר נודע דמטטרו"ן איהו רזא דעץ הדעת טוב ורע, ואיהו ארון גופא לאורייתא שבכתב דאיהו עמודא דאמצעיתא, ואיהו אוף הכי גוף לשכינתא כמו שנרמז בתקוני' (דף ע"ג ב') דאומר כנ"ל. ועל רזא דא כתיב (שמות טו כה) שם שם לו חק ומשפט. דאינון מארי משנה, ושם ניסהו בהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין דאינון מסטרא דאילנא דחיי, כמה דאת אמר ויורהו ה' עץ וימתקו המים. והיינו כל אינון קושיין ומחלוקת דמיין מרירן דאורייתא, אתהדרו מתיקן ברזין אלין דאתגליין, כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' בהעלותך (דף קנ"ג א') וכן בתקונים (דף נ"ד א'), ובתקונים חדשים (דף ה' ב') דאומר כנ"ל.

ואומר ורזא דמלה וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא. בחמר דא קל וחומר, בלבנים דא ליבון הלכה. דעלייהו אתמר ותוכן לבנים תתנו (שמות ה, יח). ובכל עבודה בשדה דא ברייתא. את כל עבודתם דא פיסקא. אשר עבדו בהם בפרך דא פירכא. וכד מטו לעומקא של הלכה אתמר בהון לית הלכה כפלוני. ודא איהו ויבאו מרתה (שמות טו, כג). דאתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה בדחקין סגיאין בעניותא. וכבר נודע דלית עני כעוני דאורייתא. שכן אוקמוה אין עני אלא מן התורה ומן המצות. דשאר עני לאו איהו אלא עינוי, כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' עקב (דף רע"ג ב') דאומר כנ"ל. וכן בתקונים (קי"ח א') דאומר: ולית עניותא קמי קב"ה כעניותא דאורייתא. ובגין דא אמר קרא שובו וחיו. וזהו מה שאומר כאן דאתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה בדחקין סגיאין בעניותא. ור"ל עוני מרזין דאורייתא דאינון מסטרא דאילנא דחיי, ולכן באים לון דחקין סגיאין בכמה מיני קושיות, בגין דחסר מינייהו עץ החיים דאיהו הסוד דעליה אתמר וישלך אל המים וימתקו המים (שמות טו, כה). דא ה' בתראה דאתמר בה קראן לי מרה (רות א, כ). ודא תורה דבעל פה כנ"ל, אבל בפורקנא בתרייתא מה כתיב: כל הבן הילוד היאו"רה תשליכוהו (שמות א, כב) דאיהו הסוד דאקרי אור, ובדא כל הבת תחיון, אלין אינון דמשתדלין במלכות דאצילות דאתקריאת אורייתא דבעל פה, כמו שנרמז בתקוני' (דף מ"ו א') דאומר כנ"ל, וכלא איהו ארח רמז לאתעסקא בהאי אורה של תורה, בסוד (מגילה ט"ז:) ליהודים היתה אורה זו תורה. בת זוגיה דההוא או"ר דאיהו ר"ז, איהו אור דאתמר ביה: ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י, כג). ואיהי אורה היינו היאור"ה כנ"ל. ועל דא מה דהות מרה אתמר בה וימתקו המים כנ"ל. והיינו וימתקו ברזין דאתגליין בספר הזהר דאיהו אילנא דחיי, וביה דווקא יפקון ישראל מן גלותא ברחמי, דיתפתח לון חמשין תרעין דרחמי כנ"ל. נמצא דבגין דיתגלי ספר הזהר דא יפקון ישראל מן גלותא, וכמו שנרמז בתקונים (דף י"ט ב') דאמר אליהו לרשב"י זלה"ה, ר' רבי אנת הוא אלנא רבא ותקיף באורייתא וכו', וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד אתגליא לתתא בדרא בתרא בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו' (ויקרא כה, י). ובגי"ניה דייקא. ומה דאומר כד אתגלייא לתתא, אינו רוצה לומר שיראו אותו, שהרי כמה דורות עברו דראו אותו ולא נפקו לחירות דאיהו דרור כמו שאומר ובגיניה וקראתם דרור, אלא כוונתו הוא שינדעון ליה, כמו שכבר אמר ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון מן גלותא ברחמי דיתפתח לון כנ"ל. ודא לא הוה יכיל למהוי מקדמת דנא כי אם בדרא בתראה בסוף יומיא כמו שאמר אליהו לרשב"י כנ"ל. והענין הוא דבגין חובין סגיאין דעבדו ישראל, אז גזרה נגזרה למהוי יומא חד בגלותא דאיהו אלף שנים ולא יתיר, הה"ד (איכה א יג) נתנני שוממה כל היום דוה. כמו שנרמז בזהר פ' ואתחנן (דף ר"ע א'), דאומר רבי שמעון דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל ולא יתיר. והיינו דלבתר אלף שנים אם יתערון תשובה לקמי קב"ה, ומפרש מה היא זאת התשובה ואומר: בזכות אורייתא יתובון לארעא קדישא. נמצא דאורייתא איהי אקרי תשובה, שכן אינו אומר ובזכות אורייתא דהוה משמע דבעי דא ודא, כי אם תאנא והדר מפרש דאומר בתחילה כד ישראל יתערון תשובה. ואח"כ מפרש מהו תשובה ואומר אורייתא, וכלא מלא חדא איהו דדא תליא בדא ודא בדא. והיינו כד ישראל יתקנו מה שקלקלו לא יש תשובה גדולה מזו. והענין הוא דאית אורייתא דאצילות דאיהי מסטרא דכבוד נאצל. ומסטרא דא אקרון ישראל בנים. ואית אורייתא דבריאה מסטרא דכבוד נברא, ומסטרא דא אקרון ישראל עבדים. כמו שנרמז בתקונים (דף ד' ב' ודף ז' ב') דאומר כנ"ל, ועל דא אנן מצלאין: "השיבנו אבינו לתורתך" דאיהי תורה דאצילות דמסטרהא אקרון ישראל בנים כנ"ל, והאי איהו רזא "אם כבנים אם כעבדים". והם לקבל תרין דרגין דאינון לעילא חד רזא דבן דאיהו יהו"ק. וחד רזא דעבד דאיהו אלקים. ובר נש בעי לאתעטרא בתרוויהו למהוי עבד ובן, בגין דלא למעבד לעילא פרודא בתרי דרגין אלין. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' בהר סיני (דף קי"א ב') ע"ש. ולכן כיון דישראל רפו ידייהו מלימוד חכמת האמת דאיהו מסטרא דאילנא דחיי, ככיכול גרמו פירוד לעילא בתרין דרגין אלין דקאמרן דאינון סוד דכורא ונוקבא. ודא הוא רזא דאומר קרא (שמות ב, ה) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. דהאי איהו מדת הדין דנחית ח"ו על ישראל בגין האי או"ר. וכן ונערותיה הולכות על יד היאור (שם) כאילו היה אומר בסיבת האי או"ר דאיהו ר"ז, רזין דאורייתא דאינון דמודים בה רפו ידייהו מינה, כמו שנרמז בזהר פ' שמות (דף י"ב א' ב'). ובתקונים (דף מ"ד א'. ודף מ"ו א') דאומר כנ"ל. ואם תדקדק היטב במה דאומר: "אינון דמודים בה דרפו ידייהו מינה". תבין דהכוונה דאלין דמורים בה דווקא רפו ידייהו מינה, וכיון דאלין דמורים בה רפו ידייהו מינה כל שכן שאר עמא דכלהו משכי אבתרייהו ורפו ידייהו מאורייתא דאצילות דאתמר בה, ותורה אור (משלי ו, כג) דאיהו ר"ז כנ"ל, היינו דכתיב (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כי טוב. ואין אור אלא תורה, דכתיב (משלי ו, כג) ותורה אור. דאתייהיב מימינא, רזא דנהורא חוורא כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו (דף נ"ו א') דאומר כנ"ל, ואומר (שמות ב, ג) ותשם בסוף על שפת היאור. דא אורייתא דבעל פה, ואיהי הלכה למשה מסיני קבלת למשה. ודא איהו רזא דסוף דבר הכל נשמע (קהלת יב, יג).

ועל ההוא סו"ף כתיב. (והיה) באחרית הימים ושבת עד ידו"ק אלקיך וכו' (דברים ד, ל). דא רזא דנהורא חוורא אורייתא דאצילות, ועל דא כתיב (הושע יד, ב) שובה ישראל על יקו"ק אלקיך. רמז דישובו לגבי האי אור דרפו ידייהו מיניה, כמו שאומר על ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. דנחתא מדת הדין לקטרגא לון, וכלא על סבה דההוא תבנית:גמט. אור דאורייתא דהוו מתרחקין מינה, אור דמשה ודאי, ודא איהו ונערותיה הולכות על יד היאור, אלין האומות דאינון ערב רב דמתייעטין עלייהו דישראל לאעקרא לון מן עלמא, וכלא על סבה דההוא או"ר, וזהו ע"י האי או"ר דאיהו ר"ז, היינו סו"ד דסליק לחושבן שבעין, ואינון שבעין אנפין דאורייתא דאצילות. ועיקרא דאורייתא דבעל פה דאית לה מ"ט אנפין טהור ומ"ט אנפין טמא, האי איהו מסטרא דמטטרו"ן דביה איסור והיתר, בגין דקליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע, ודא איסור והיתר טומאה וטהרה דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואלישע ונכשלו, כמו שנרמז בזהר בראשית (דף כ"ז א') והטעם הוא בגין דחד עאל באת פ' של פ'רדס דאיהו פ'שט, וחד עאל באת ר' של פר'דס דאיהו ר'איה דפסוק, וחד עאל באת ד' של פרד'ס דאיהו ד'רשה, אבל ר' עקיבא דעאל באת ס' של פרדס' דאיהו סו"ד לכן עאל בשלם ונפק בשלם, כמו שנרמז בתקונים חדשים (דף י"ט ב') דאומר כנ"ל. ולכן עיקרא דכלא מאן דעסיק במ"ט אנפין טהור דכלילן במטטרו"ן כנ"ל, בעי לחברא לון באת ה' בתראה קדישא דאתקריאת תורה דקיימא על פה, אלין רתיכין תתאין דכלילן במטטרו"ן, והם רזא דתריסר שבטין תתאין דאית בשמהן דלהון מ"ט אתוון דאינון לקבל מ"ט אנפין טהור, כמו שנרמז בזהר פ' שמות (דף ט"ו ב') דאומר כנ"ל.

ותריסר שבטין אלין הם רזא דתריסר בקר, והי"ם דאיהי מלכות עלייהו, והם רזא דתריסר ירחין, וכלא איהו רזא דאקרי שנ"ה, והיא לא אתקריאת כלה בר בתריסר ירחין אלין, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא סוף דף רע"ז ב' דאומר כנ"ל. והאי איהו דקאמרן דבעי לחברא מ"ט אנפין טהור עם את ה' בתראה דשמא קדישא, וכלא איהו רזא דמט"ה, כלומר מ"ט ה', והאי מט"ה בעי לחברא באת ו' דאיהו רזא דמשה בעל האי מטה, כמו שנרמז בתקוני' חדשי' דף י"ח א' ע"ש. וכורסייא דא דאיהי ה', תורה דקיימא על פה, אלין רתיכין תתאין כנ"ל, כד סליקת לגבי את ו' דאיהו רזא דאילנא דחיי, אורייתא דלעילא כללא דתלת אבהן, ומתחברן דא בדא, דא איהו חדוותא דאורייתא דלעילא, דחדי באורייתא דלתתא, דאתחברו דא בדא כמו שנרמז בזהר פ' ויקהל דף ל"ה ב' דאומר כנ"ל, אבל כד לא מחברין לאת ה' בתראה דשמא קדישא באת ו' דאקרי אילנא דחיי, אז אתמר בה אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה, כמו שנרמז בתקוני' דף נ"ד א' דאומר כנ"ל, והאי איהו ארח רמז, דכד לא עסקין ישראל בחכמת הקבלה דאיהו אילנא דחיי ועסקין הכל על דרך הפשט, אתעבידו מיין אלין מרירן, בגין דלית לון עץ החיים דאתמר ביה ויורהו ה' עץ. כדי למתק מיין אלין כנ"ל. אפילו דאילנא דטוב ורע חציו איהו מתוק מסטרא דימינא, וחציו מר מסטרא דשמאלא, עם כל דא אתהדרו כלהו מרירן בההוא עץ מר דקאים לשמאלא, הדא הוא דכתיב ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם (שמות טו, כג). כמו שנרמז בר"מ פ' נשא דף קכ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא, דאיהו חולין דטהרה, וחולין דטומאה, אינון חכמים דדמיין לשבתות וימים טובים, לית לון אלא מה דיהבין לון ביומי דחול, אבל בזמנא דשלטא אילנא דחיי, אז אתכפייא אילנא דטוב ורע ולא יהא לעם הארץ אלא מה דיהבין לון תלמידי חכמים. ובזהר בדף הנ"ל עמוד ב' אומר, ויורהו ה' עץ דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא, והיינו הוי"ה מרזא דגליפו דחותמא דאקרי אילנא דחיי, וישלך אל המים דא תורה שבעל פה, וכלא איהו רמז דבעי לחברא אילנא תתאה באילנא דחיי, וכגוונא דמוטל עליה דבר נש לאשתדלא ולמנדע ברזין דאורייתא ולאתעסקא באילנא דחיי דאיהו יה"ו כנ"ל, הכי מוטל עליה דבר נש לאתעסקא בפשטי אורייתא במ"ט פנים טהור דילה דכלילן באת ה' בתראה כנ"ל. בגין דלא למעבד לעילא פירוד בין א"ח דאיהו זעיר, אילנא דחיי כללא דתשע ספירן הנרמזי' בתלת אתוון יה"ו. ובין מלכות דאתקריאת אילנא דעץ הדעת טוב ורע, מסטרא דלתתא רזא דאלקי' כנודע. ותרוייהו אינון רזא דשמים וארץ, והכי לא בעי לאפרשא דא מן דא, דמאן דנטיל א"ח דאיהו כללא דט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר, וכל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, כמו שנרמז בתקו' דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל, ועל דא מלין דאורייתא דמתחדשן על דרך הפשט, סלקין כלהו לעילא ואתעבידו ארצות החיים, וכל מלין דמתחדשן בחכמתא ברזין דאורייתא אתעבידו שמים חדשים, כמו שנרמז בזהר פ' בראשית דף ד' ב' דאומר כנ"ל, והכי קשוטין דכלה אינון מ"ט אנפין טהור, שהם רזא דתריסר שבטין, אלין אינון מ"ט אתוון דאקרון מ"ט פנים טהור כנ"ל, ואינון עולמתן דילה קשוטין דילה כגון משנה, איהו שירותא דרישא דילה, גמרא איהו רזא דחג"ת דילה, דאיהו יה"ו דסליק לחושבן אהי"ה, ומתמן אתקרי יעקב איש תם (בראשית כה, כז). ברייתא איהו ברזא דתיקונא דירכין ורגלין דילה, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ז' ב'. ובתקו' חדשים דף ל"ו ב' דאומר כנ"ל, ואומר כד אתאן עולימתהא ומקרבין לה לתקנא, דא אמר מותר ודא אמר אסור, דדא איהו קשוטא דכלה, כד מקשטי לה, דא אמר הכי אזלא קשוטא דא, ודא אמר לאו הכי, ובעוד דאינון מקשטן ורמיא קטרוגא בקשוטהא, היא אוסיפת חילה ונוי וגוון ותיקון בהו ויתבא ביקרא בינייהו, ולבתר היא ומלכא יהבי נבזבזן לכלהו אלין דהוו מקטרגי דא בדא על קשוטהא, והיינו דיהיב ירותא באלף עלמין דכסופין לכלהו כחדא לעלמא דאתי, נמצא דאפילו על דרך הפשט ירתין כל האי, שכן אומר וכל שכן אינון דידעי ברזין דחכמתא לקשטא קשוטהא דלית שיעורא לאחסנת ירותא דלהון בעלמא דאתי וכו'. משמע דעד כען לא דבר כי אם בפשטי דאורייתא, ואף על גב דפשטין דאורייתא אקרון גוונין חשוכין לגבי רזין דאורייתא, ברזא דאומר קרא שחורה אני ונאוה (שה"ש א, ה). דאינון רזא דתרין נהורין דמתחברן כחדא, תתאה אוכמא, עלאה חוורא. עם כל דא היא יאה בתיקונא דתחותה אע"ג דאיהי אוכמא. רזא דבנות ירושלים דאינון תקונין דלתתא דקיימין תחותה. אלא דאיהי יאייא יתיר כדקחזי בההוא נהורא חוורא, רזא דיה"ו כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו ב'. ובזהר בראשית דף נ"א א' ע"ש. על תרין תקונין אלין, רזא דאהלי קדר ויריעות שלמה, דא אוכמא ודא חוורא. תקונין דלתתא דאינון מסטרא דמטטרו"ן, הם רזא דנהורא אוכמא, כללא דמ"ט אנפין טהור דאינון מסטרא דימינא דיליה, ותקונין דלעילא הם רזא דע' אנפין דאורייתא דאינון סו"ד מסטרא דמלכא, בגין דפשטין דאורייתא אינון מסטרא דעבד, ורזין אינון מסטרא דמלכא, כמו שנרמז בתקוני' חדשים דף י"ח ב' דאומר כנ"ל. ואם תעיין היטב בדף י"ט א' תמצא דרך החיים, והיינו דעץ החיים ממיין עלאין דכורין וממיין תתאין נוקבין, וכלהו אינון אחד, והאי איהו מחלוקת לשם שמים דסופה להתקיים, רמז למלכות דאצילות דאתקריאת ש"ם, מסטרא דת"ת דאקרי שמים, כמה דאת אמר ואתה תשמע השמים (מ"א ח, לב). דאע"ג דאינון השתא בגלותא רחוקין דא מן דא, עם כל דא סופה להתקיים, כלומר סוף שיהיו קרובים דא לדא, וכלא תליא בידיהון דישראל, למפשט מינה לבושי קדרותא דפשטין, ולקשטא לה בלבושין דגוונין נהירין דרזין דאורייתא, ועל דא אתמר וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט, טז). כלומר וראיתיה ברזין נהירין דאורייתא, דאור רז אתקרי, ואז לזכור ברית עולם, כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואפילו דכפי הנראה מכאן, דלפשטי אורייתא קורא לון לבושי קדרותא, ובאתר אחרא משמע דאינון קשוטי כלה כנ"ל, אלא האמת כן הוא: דפשטין דאורייתא אינון אוף הכי לבושין דילה, אבל אינון לבושי גלותא, והאי איהו רזא דאורייתא דבריאה דמתמן אקרון ישראל עבדים כנ"ל, וכבר נודע דאורייתא דבריאה איהי לבושא דשכינתא, כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ג א' ב' דאומר כנ"ל, ולבושין דגלותא אלין אקרון לבושי קדרותא, לגבי לבושין דנהורין עלאין דאינון מסטרא דרזין, כמו שנרמז בזהר חדש מדרש איכה דף נ"ד א'. דאומר והאור זה תלמוד ירושלמי דנהיר נהורא דאורייתא, מבתר דאתבטל דא כב-יכול אשתארו בחשוכא, דכתיב במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, דאזלין בה בני עלמא במחשכים, ועל רזא דא אומרת השכינתא בגלותא, אל תראוני שאני שחרחורת, כלומר לא תסתכלון בההוא תקונא דסטר תתאי, דמסטרא דכלילו דאתכלילת לתתא, בעי למהוי הכי שחורה בגין דכמה מקטרגין אינון דקיימי תמן, דלא ישגחון בה בעינא בישא, ולא יעכבון לה לסלקא לעילא ולאתחברא בבעלה, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא כאהלי קדר מסטרא דתתאי, אבל לפנימאי דידעי קשוטהא וקשיטו לה בכמה קישוטין עלאין, לא אמרת האי שחורה אני כי אם ישקני מנשיקות פיהו, בגין דאיהי מתתקנא יאות לקבל נשיקין ממלכא, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ו ב'. נמצא דאפילו דמסטרא דתקונא דלתתא איהי יאה עם כל דא האי תקונא אקרי אוכמא לגבי ההוא תקונא עלאה, שכן איהי קיימא ברבו עלאה יאייא בההוא נהורא חוורא, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו ב' דאומר כנ"ל. ורזא דא ה' בתראה דשמא קדישא איהו נהורא תכלא אוכמא דאתייחיד ביה"ו דהוא נהורא חוורא דנהיר, כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"א א' דאומר כנ"ל. וכבר נודע דמלכות דאצילות היא נקודת י' שבתוך את ה' בתראה דשמא קדישא, ואת ד' היא רמז לארבע מלאכין דאקרון אחרוני', ואינון רגמ"ן דאתעבידו רתיכא לה, כמו שנרמז בזהר חדש סתרי אותיות בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ובשית יומי החול דאתכלילת בהון אתקריאת הכי ה"א, אבל ביומין דשבת ויומין טבין אתקריאת י' עטרה על כלא, כמו שנרמז בתקונים דף ע"ו א' דאומר כנ"ל, ועל דא אתרמיז בזהר שיר השירים דף ט"ו ב' הנ"ל על פסוק שחורה אני ונאוה (שה"ש א, ה). דאומר כתיב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב, ו). דכיון דאתכליל בה, אתעביד ממנא בהאי עלמא ובעלמא דלעילא, כמ"ש בזהר שיר השירים בדף י"ו ב'. וכלא איהו לאחזאה דמטטרו"ן איהו גוף לשכינתא כנרמז בתקוני' דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל, ובגלותא קדמאה מלכות דאיהי ברתא דמלכא, לא נפקת מההוא גופא חפשית, בגינהא אתמר בישראל עבדים היינו לפרעה במצרים. בגין דהוו תחות רשו דההוא עבד, בגין דא נפקו במנוסה כעבדא דלית ליה כתב חירו וברח מרבוניה, אבל בפורקנא בתראה מה כתיב לא תצא כצאת העבדים (שמות כא, ז). כי לא בחפזון תצאו (ישעיה נב, יב). בגין דקב"ה יתפשט מכל כנויין ומרכבות דמטטרו"ן, כמו שנרמז בתקוני' דף ע"ד א' דאומר כנ"ל. וכיון דאתמר בישראל לא תצא מן גלותא בתראה כצאת העבדים, ונודע דמסטרא דאורייתא דבריאה דאיהו ארח פשט כנ"ל אקרון ישראל עבדים, איך יכולים לצאת מן גלותא אם לא שיהיו בדרגא דבנים, ולהיות בדרגא דבנים לאו איהו כי אם מסטרא דאורייתא דאצילות, דאיהו נהירו דאורייתא, כדי להלביש לשכינתא בלבושין נהירין, כמו שנרמז בזהר פ' נח דף ע"ב ב' דאומר, ההוא יודאי כך אמר לי אבא, לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגוונין נהירין ויתנהר לעלמא, וכיון דקורא לפשטין דאורייתא לבושי קדרותא, ולרזין דאורייתא קורא גוונין נהירין, איך יכולי' לצפות לרגלא דמשיחא אם לא שיתגלי האי ספר הזהר דאיהו אילנא דחיי, ומניה תליין כל אלין רזין דגוונין נהירין, וכד קב"ה יחמי לה לשכינתא באלין גוונין נהירין יתחבר קב"ה בה במלכות קדישא, ועל ידי זה יפקון מן גלותא כנ"ל, דאי לא תימא הכי הא חמינן דכמה בני נשא דקא משתדלי באורייתא ועבדי גמילות חסדים, ולא אתפרק שכינתא, אלא כשאומר לאשתדלא באורייתא רצה לומר לחבר יתה בקב"ה, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רפ"א א' דאומר כנ"ל, ואלמלא הוו ישראל עסקי בה באורייתא קדישא לחברא יתה בקב"ה, הוו נפקין מן גלותא תכף לאחר שעברו אלף שנים דאיהו יומא חד דקב"ה כנ"ל, דהכי נגזירה גזירה למהוי יום חד גלותא ולא יתיר, אלא דאינון משכין ליה לההוא יומא, ואתמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה כי אם השקו הצאן (בראשית כט, ז), ולכו רעו באתר דנייחא, באתר דאחסנתיכון, כמו שנרמז בזהר פ' ואתחנן דף ר"ע א' דאומר כנ"ל, והאי איהו דקאמינא דאורייתא ותשובה כלא מלה חדא הוא, דמלכות דאצילות אתקריאת אורייתא כנ"ל ואתקריאת הכי תשובה, ומאן דעסיק בה לחבר יתה באילנא דחיי דאיהו ו' אקרי בעל תשובה, ומאן דעסיק בפשטין דאורייתא ולא יתיר, לא אחיד באילנא דחיי, וכיון דלא אחיד באילנא דחיי לא אקרי בעל תשובה כדקא יאות, כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף ק"ו ב' דאומר, על האי מאן דתב בתיובתא, כיון דאחיד באילנא דחיי כדין אקרי בעל תשובה, ואומר כנסת ישראל תשובה אוף הכי אקרי. ורוצה לומר דאפי' דאמרינן על בינה דאיהי רזא דבן י"ה, תלת אתוון אלין יה"ו דדא אקרי תשובה, כמו שנרמז בר"מ פרשת נשא דף קכ"ג ב'. דאומר על פסוק שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג, ז). דדא איהו תשובה גמורה האי מאן דגרים לאהדרא בינה דאיהי יה"ו לגבי ה' דאיהי מלכות. ומשמע מכאן דתלת אתוון אלין יה"ו דא איהו דאקרי בינה ואקרי תשובה כנ"ל, אבל מלכות לא אקרי הכי תשובה, לכן אומר כאן בזהר משפטים דף ק"ו ב' הנ"ל, דכנסת ישראל אוף הכי תשובה אקרי, ואיהו ר"ל בעלה רזא דיה"ו אקרי בעל תשובה, ומאן דישגח במלין אלין ינדע דכלא איהו רזא חדא, והיינו לחבר תלת אתוון יה"ו עם את ה', או לחבר את ה' עם תלת אתוון, כלא איהו רזא חדא יהו"ק גליפו דחותמא דאקרי אילנא דחיי, בגין דאית יהו"ק ואית יהו"ק ולאו אינון שוין, כמו שנרמז בתקו' דף ה' א'. דאומר כנ"ל, וכגוונא דא אית ספירן דאצילות, ואית ספירן דבריאה, ולאו אינון שוין. כמו שנרמז בתקו' דף ג' ב' דאומר כנ"ל. ועיקר הגאולה תלייא למנדע ברזין דאינון גוונין נהירין, דאז כד יתובון אחישנה, כמו שנרמז בזהר פרשת וירא דף קי"ז א' ב' ע"ש. דכגוונא דאית באדם דאיהו נשמתא דאקרי הכי אדם יהו"ק במילואה דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א ומתפרש ומתפשט האור שלו למ"ה, שלכן אקרי נשמתא דבר נש אד"ם, הכי אית בגופא השם מלא יהו"ק ומתפרש ומתפשט לכ"ב אותיות ועם מנצפ"ך הם כ"ז כמו שנרמז בזהר פרשת יתרו דף ע"ו א' ובזהר חדש מדרש רות דף מ' א' דאומר כנ"ל. יהו"ה דאיהי רזא דגליפו דחותמא דאיהו שמו ממש נאמר על הנשמה, ויהו"ק דאיהו רזא דרשימו דחותמא אתמר על הגוף, והגוף כבר נודע דאיהו רזא דאלקים, כמו שנרמז בזהר חדש בראשית דף כ"ז א' דאומר על תרין שמהן יהו"ק אלקים, דהשם של יהו"ק דאיהו שמו ממש, שם קיום על הנשמה, ושם של אלקים שהוא שם המשותף נאמר על הגוף שיש בו שותפות, רזא דשמיא וארעא וקב"ה, כמו שנרמז בדף כ"ה א' ע"ש. השם המיוחד דאיהו יהו"ק היינו דכתיב ועץ החיים, ושם המשותף דאיהו אלקים היינו דכתיב ועץ הדעת טוב ורע כנ"ל, וביה איהו דחטא אדם, דאתמר ביה ותקח מפריו ותאכל (בראשית ג, ו). אחלפא שולטנא בפולחנא, כמו שנרמז בזהר חדש הנ"ל דף כ"ט א' דאומר כנ"ל, וקרא הזהיר ואמר מכל עץ הגן אכול תאכל (בראשית ב, טז) ושריא ליה כלא, דכלהו בייחודא חדא דווקא שרי ליה, דהא חזינן אברהם אכל, יצחק ויעקב וכל נביאים אכלו וחיו, אלא מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית, בגין דאיהו מפריש ליה מן חיין וקא פריש נטיען, כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל"ה ב' דאומר כנ"ל. וכן בדף ל"ו א' דאומר, אלא ודאי כלא על האי אילנא הוה, בגין דביה אחידן כל אלין פקודין, וכל מאן דנטיל ליה בלחודוי עביד פרישו ונטיל ליה באוכלסין דלתתא דאחידן ביה, ונטיל ע"ז ושפיכות דמים וגלוי עריות. ומה דאומר דביה אחידן כל אלין פקודין, רצה לומר אלין פקודין דלא תעשה דתליין מדחילו דיראה, סטרא דשמאלא, ואינון לרחקא השטן מנייהו דלא יתקרב לגבי כרסייא, אבל אינון פרנסה לסמא"ל למאן דעבר עלייהו, כמו שנרמז בתקו' דף מ"ד ב' ודף מ"ז ב' דאומר כנ"ל. ואומר פקודין דעשה אינון מאכלין דקב"ה, וכלילן באת ה' דאברהם דכליל רמ"ח, פקודין דבהון אתקריה ה' לגבי ו'. נמצא דפקודין דעשה תליין מתרין אתוון ו"ה דקיימין לסטר ימין דתמן א"ל, ורזא דא: אל"וה מתימן יבוא (חבקוק ג, ג). תימן דאיהו לימינא תמן א"ל ותמן ו"ה, וחבורא דלהון איהו אל"וה כנ"ל, ושס"ה פקודין דאינון לשמאלא דתמן דחילו דיראה כנ"ל, תליין מן תרין אתוון י"ה, אינון י"ה מן אלה"ים, ורזא דא: זה שמי - שמי עם י"ה שס"ה. וזה זכרי – זכרי עם ו"ה רמ"ח. אלין לימינא ואלין לשמאלא, ועמודא דאמצעיתא כליל תרווייהו ואקרי יהו"ק. ובגין דא אל אלקים יהו"ק. כמו שנרמז בתקו' דף קל"ט ב'. ובתקו' חדשים דף י"ג ב' דאומר כנ"ל. נמצא דזאת ההוי"ה דכוללת תרין שמהן אלין, אל אלקי' איהו חצי דינא מסטרא דשמאלא, וחצי רחמי מסטר ימין. וכיון דתרין אתוון י"ה דאיהון מסטר שמאל דאיהו דינא שלטין על תרין אתוון ו"ה דאינון מימינא דאיהו רחמי, לכן זאת ההוי"ה אחזי כלא דינא, רזא דאומר קרא לכו חזו מפעלות יהו"ק אשר שם שמות בארץ (תהלים מו, ט). והוא [שמות] מלשון שממון, והאי חזו איהו כמה דאת אמר: חזות קשה הוגד לי (ישעיה כא, ב). בגין דהוו מפעלות שמא דאלקי', ורזא דמלה [הנה אדנ"י] יהו"ק בחזק יבא (ישעיה מ, י). בתקיפו דדינא, דכד שליט אדנ"י על יהו"ק דינא איהו ודאי, כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח ב'. ובתקו' דף קל"ז ב' דאומר כנ"ל. ותרין אתוון אלין ו"ה הם רזא דנפש ורוח כנודע, והם כללא דרמ"ח פקודין דאינון לימינא, רזא דגופא עלאה קדישא דאיהו כללא דרמ"ח שייפין דגופא, רזא דאקרי אדם דשליט על כרסייא, כמו שנרמז בסתרי תורה פ' וירא דף ק"ט א' ע"ש. ורזא דא כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג). דתרין אתוון אלין ו"ה עם רמ"ח פקודין סלקין לחושבן נ"ר, ואינון נ'פש ר'וח, והאי נ"ר איהו רזא דתרין אתוון ו"ה דאית בתיבת מצו"ה, דמצוה איהי רמז למשנה כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קס"ו ב' דאומר כנ"ל. ותרין אתוון ו"ה של תיבת מצוה הם תחות תרין אתוון מ"ץ של מצוה, רמז דתרין אתוון י"ה של אלק"ים שליטין על תרין אתוון ו"ה של יהו"ק, שכן תרין אתוון י"ה בא"ת ב"ש איהו מ"ץ, בסוד י"ם ה"ץ, וכל חילוף אתוון כגוונא דא מצפ"ץ איהו מסטרא דממטרו"ן כמו שנרמז בתקו' דף ה' ב' ודף ע"ד א'. דאומר דכל אתוון במטטרו"ן אינון, תמורות כגון מצפ"ץ. וקב"ה לעתיד יתפשט מכל כנוים ומרכבות דמטטרו"ן דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו מצפ"ץ וכו'. ועל דא י"ה מסטרא דיליה בא"ת ב"ש איהו מ"ץ כנ"ל, והאי איהו מ"ץ של מצוה, ועל דא מצו"ה אע"ג דאיהי רזא דנוק' עם כל דא כלילן בה כל פקודין דעשה ולא תעשה, כמו שנרמז בתקו' דף קל"ז א' דאומר כנ"ל, ורזא דא זכור אע"ג דאיהו דכורא עם כל דא כללא דדכר ונוק' כחדא איהו וכלא אקרי זכור בגין דאיהו נטיל לנוק' ואכליל לה בגויה, ועל דא לא אדכא אלא איהו בלחודוי, וכד איהי אמשיכת לבעלה בהדה, ואתי איהו לגבה כדין איהי נטלא וכלא אקרי שמור, בגין דאיהי אמשיכת ליה לגבה ונטלת ליה, כדין כל ביתה קיימא ברשותהא ולא אדכר אלא איהי בלחודהא, כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף ס"ו א' דאומר כנ"ל. ועל דא מצוה אע"ג דאיהי רמז לנוק' עם כל דא כלילן בה פקודין דעשה דאינון רחמי מסטרא דימינא, וכן פקודין דלא תעשה דאינון מסטרא דשמאלא כנ"ל. בגין דתרין אתוון מ"ץ מן מ"צוה הם רזא דתרין אתוון י"ה של אלקים דכלילן שס"ה פקודין, ותרין אתוון ו"ה מן מצו"ה הם רזא דתרין אתוון י"ה של אלקים דכלילן שס"ה פקודין ותרין אתוון ו"ה מן מצו"ה הם כללא דרמ"ח פקודין דאינון מסטרא דא"לוה מתימן יבוא כנ"ל. ואפילו דרמ"ח פקודין אלין שהם רזא דרמ"ח עלמין, כלהו אינון גו שס"ה עלמין דקיימין כנשמתא לון, כמו שנרמז בפ' ויחי דף רל"ב א' בתוספתא דאומר כנ"ל, עם כל דא בין דא ובין דא כלא איהו רזא דגופא דמניה תליין כל אלין פקודין דאינון אברים דגופא דאתמר עליהון, לאברי לא גליתי. כמו שנרמז בתקו' דף ס"ה ב' דאומר כנ"ל. אבל תרין אתוון י"ה מיהו"ק דגליפו דחותמא דאינון רזא דת"ת ומלכות דאצילות ממש, דאתמר עליהון יהי אור ויהי אור, כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ב ב' ע"ש. האי איהו רזא דתורה ממש דאתמר בה ותורה אור, רזא דנקודין דקיימין בתוך גופא דא דקאמרן, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ג א' ב' דאומר כנ"ל. ועל דא כי נר מצוה דא משנה דאיהו גופא רזא דשמור, ותורה אור דא רזא דנשמתא, והאי איהו רזא דזכור כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קס"ז א' דאומר כנ"ל, וכלא איהו ארח רמז למאן דישגח במלין אלין, דהנר איהו רזא דגופא דלא נהיר בלא נשמתא, דאיהו כגוונא דשלהבת של הנר, שהנר בלי השלהבת לא נהיר כי אם כשמדליקין אותה, וכגוונא דשרגא בלי נהורא לאו איהו כלום, כגוונא דא נהורא בלא שרגא לא יכיל לאנהרא כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף קס"ו א' דאומר כנ"ל. נמצא דמצוה דאיהו כללא דרמ"ח פקודין דעשה ושס"ה פקודין דלא תעשה כנ"ל, אפי' פקודין רמ"ח דעשה דאיהו עביד בהון מעשה בידים, עם כל דא אינם יכולים לנהרא כדקא חזי בלי האי אור דאקרי ר"ז, מצו"ה אקרי נ"ר, ונ"ר איהו גופא רזא דאלקים, ואור איהו נשמתא רזא דיהו"ק, בגין דאורייתא אית לה רישא דאיהו נשמתא, וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל כמו שנרמז בתקו' דף מ"ד א' דאומר כנ"ל. וחכימין עבדי דמלכא אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי אורייתא ממש, כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך דף קנ"ב א' דאומר כנ"ל. ונשמתא דא איהי אורייתא דאתמר בה: ותורה אור. והאי או"ר איהו ר"ז. ובאלין רזין כתיב וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט, טז). כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובההוא זמנא דחמי לה מלכא באלין לבושין דנהרין יימא לה מלכא, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך (אסתר ה, ו). בההוא זמנא שאלת על פורקנא דילה ובנהא ועמא, הה"ד תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי (אסתר ז, ג). כלל העולה דמה דהוה בפורקנא קדמאה דנפקו מן גלותא בלבת אש דנבואה, אבל השתא בפורקנא בתרייתא צריך שיהיה בלבת אש דאורייתא דאיהו אור הנר, דאתמר ותורה אור. כמו שנרמז בתקו' דף מ"ד א' דאומר כנ"ל. בגין דהאי אור איהו כבוד נאצל, ומסטרא דכבוד נאצל דאיהו אורייתא דאצילות אקרון ישראל בנים, אבל מסטרא דגופא דאיהו כבוד נברא אקרון ישראל עבדים כנ"ל, ובגין דא אתמר עלייהו לא תצא כצאת העבדים. דאינון משותפין עם גופא, דהנאה דלהון לאו איהו לעלמא דאתי לאשתדלא באורייתא דאיהי חירו וכו', כמו שנרמז בתקו' דף קמ"ה א' דאומר כנ"ל. ותורה דאיהי חירו לאו איהי מסטרא דעץ הדעת טוב ורע ודאי, שלכן אמר ר' עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים (חגיגה יד:). כלומר לא תהוו שקילין אבני שיש טהור לאבנין אחרנין דאינון חיי ומותא, דמתמן לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז ב' דאומר כנ"ל. ועל דא לוחי קדמאי הוו רשימין מההוא אתר דלעילא, ודא הוא רזא דמלה (עירובין נד.): חרות על הלוחות (שמות לב, טז). אל תקרי חרות אלא חירות. חירות ממש, אתר דכל חירו ביה תלייא, כמו שנרמז בזהר פרשת ויקרא דף ו' ב' דאומר כנ"ל. והענין הוא דבקדמיתא הוה מפורש הסוד כמו הפשט, שכל חד וחד היה יכול להבינו, וקרא אסהיד מזה ומזה הם כתובים (שמות לב, טו). ועל דא כתיב מזה ומזה תרי זמנין, ואוף מכתב מכתב (שם טז). אלקים אלקים, הכל תרי זמני, והיה חירות לכלא, חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות ומכל מרעין בישין. וכיון דעבדו ית עגלא פרחו אתוון תרין י"ו מן יהו"ק דאיהו גליפו דחותמא, ואשתארו תרין אתוון ה"ה תרין נקבות, רזא דנעמי ורות. דאתמר עליהון ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי (רות א, יט). כדין צווחא אורייתא ואמר אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה (שם כ). מטעם הנ"ל. ועל דא כתיב וראית את אחורי (שמות לג, כג). שאין אדם יכול לראות פני תורה שבכתב אלא מתורה שבעל פה. כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"ט א' דאומר כנ"ל. וראיה דא איהו בהאי גוונא, דכל רזין דאורייתא דבכתב אתרמיזו באורייתא דבעל פה, ואורייתא דבעל פה גלי לון לבר נש בגין למיהך בדרך ישרה ולמנדע לקב"ה כדי לשרתו ולעבדו, ברזא דאומר קרא: דע את אלקי אביך ועבדהו (דה"א כח, ט). וכמה דאת אמר אתה הראת לדעת (דברים ד, לה). "הראת" רוצה לומר אתחזיאת על ידא דההוא ממנא קמי קב"ה, "לדעת" כלומר למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא ברזא דמהימנותא, ברזא דאורייתא, דבגין דא אייתי ליה קב"ה לבר נש בהאי עלמא, כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה דף קס"א א' ב' דאומר כנ"ל, ואומר מהו למנדע כי יהו"ק הוא האלקים, אי תימא מלה זעירא איהו למנדע, הא כתיב וידעת היום (דברים ד, לט). היום דווקא, לאחר ארבעים שנה מה שאין כן מקדמת דנא, דעד הכא אצטריכנא למילף לכו כמה דילפין לרביא, בגין דמלה דא לאו איהי מלה זעירא למנדע, דהא כתיב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד (שם). הכא תליא כל רזא דמהימנותא, בגין דדא איהו כללא דכל רזא דמהימנותא, כללא דעילא ותתא, כללא דכל אורייתא למנדע רזא דכל רזין מגו דא למנדע סתימו דכל סתימין, לאינון ידעי מדין שם מלא, יהו"ק אלקים תרין שמהן איך אינון מתייחדין, יהו"ק לעילא אלקים לתתא, וכמה רתיכין וכמה בי דינין, כלהו כלילן ומתחברן בהאי שמא דאקרי אלקים, ואיהו כלא שמא חדא, דכיון דשמא קדמאה דאיהו יהו"ק משיך לשמא אחרא דאיהו אלקים, כדין כלא איהו חבורא חדא, ועלאין ותתאין כלהו דרגין מתקשרין אלין באלין, למהוי כלהו קשורא חד וחיבורא חד וייחודא חד, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ב ב' ודף י"ד ב' דאומר כנ"ל. ולכן לאו איהו מלה זעירא למנדע בתרין שמהן אלין יהו"ק אלקים, כמה דרגין על דרגין עלאין ותתאין איך אינון מתייחדין זינא בזיניה, קשרא בקשריה, היכלא בהיכליה, דרגא בדרגיה, בגין דלא ייתי לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה, כאינון בני אהרן דבאו לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה, כמו שנרמז בזהר פרשת פקודי דף ר"ס א' דאומר כנ"ל, ואומר וכד אשתלים דא בדא, עובדא דנפיק מהאי שלימו ההוא אקרי מעשה המרכבה, ורזא דא וייצר יהו"ק אלקים את האדם, שם מלא. ואומר זכאה איהו מאן דידע לקשרא קשרי מהימנותא ולייחדא יחודא כדקא חזי, דכמה דשמהן קדישין מתחברין אלין באלין, הכי איהו שמא קדישא אתפרש לעילא ואתפרש לתתא, שמא דא איהו לעילא, שמא דא איהו באמצעיתא, שמא דא איהו לתתא, שמא דאיהו לעילא איהו רזא דאקרי קדש הקדשים, לקבל דרגא דשיר כפול, שמא דאיהו באמצעיתא איהו רזא דאקרי קדש, והאי איהו לקבל דרגא דשיר משולש, ושמא דאיהו לתתא האי איהו רזא דאקרי חול כד איהו לתתא, וכד אינון לעילא אקרון קדשים קלים, כגון דלא מתעטרי לעילא לעילא בקדש הקדשים, כמו שנרמז בזהר פ' צו דף כ"ו ב' ובזהר חדש פ' אחרי מות דף ע"ז א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דאית אפרשותא בין חולין דטהרה לחולין דטומאה, הכי אית אפרשותא בין קדש לחול מסטרא דקודשא דאקרי חולו של שבת, והכי אית אפרשותא בין הקדש לקדש הקדשים, ודא רזא דאומר קרא: והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' (שמות כו, לג). וכגוונא דיהו"ק אתפרש לתלת סטרי וכלא איהו חד, הכי שמא דאלקים אתפרש לתלת סטרי וכלא איהו חד, כמו שנרמז בזהר בראשית דף ט"ו ב' ודף ל"א ב' דאומר, שמא דא כלילא בתלת דוכתי, חד איהו אלקים עלאה דאיהו אלקים חיים ומלך עולם, וחד אלקים דפחד יצחק, ואלקים בתראה. ועל דא כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו (דברים ד, ז). קרוב מבעי ליה, אלא דאינון בתלת דוכתי כנ"ל. ואלקים דפחד יצחק קאים באמצעיתא בין אלקים חיים דאיהו לעילא, ובין אלקים בתראה דאיהו לתתא, אחיד לעילא, ואחיד לתתא, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"א ב' דאומר, אלקים דפחד יצחק אשגחותא דיליה חציו אל הים הקדמוני, וחציו אל הים האחרון, א"ל הי"ם היינו אלקים, וכלהו תלת אלין אינון חד כד אינון מתקשרן כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכד אשתלים כלא כחדא היכלין בהיכלין, תתאין בעלאין מתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא, ובכלהו לא אתחזי אלא חד, בגין דההיא נשמתא דכל נשמתין נחית מדרגא לדרגא עד סופה דכל דרגין, ואחיד בהון בגין למהוי הוא בלחודוי, ועל דא קדוש קדוש קדוש, קב"ה לעילא קב"ה לתתא, שכינתא לעילא שכינתא לתתא, מלא כל הארץ כבודו דכלא הוא חד גופא, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רנ"ט ב' ובאדרת נשא דף קמ"ח ב' ודף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. וכדי לקשרא ולייחדא כל אלין דרגין דקאמרן, בעי בקדמיתא למנדע לון, דמאן דלא ידע ליחדא שמא קדישא, ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא ברכאן לאתר דאצטריך ולאוקיר שמא דמאריה, עליה כתיב ובוזי יקלו (ש"א ב, ל). כמו שנרמז בזהר פ' וילך דף רפ"ה א' ופ' האזינו דף רנ"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר וכל מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה, טב ליה דלא אברי, בגין דקב"ה אייתי ליה לבר נש בהאי עלמא לאשתדלא ביה בקב"ה ברזא דמהימנותא, בגין לסדרא שבחא דמאריה כהאי גוונא, לסלקא יקרא דמאריה מתתא לעילא, לאתר דשקיו דעמיקא דבירא נגיד ונפיק, ולבתר נגיד לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיו דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה, לאמשכא ברכאן לכלא מלעילא לתתא, לבתר בעי לקשרא קשרא בכלא, קשרא דמהימנותא, ודא הוא בר נש דאוקיר לשמא קדישא דמאריה, ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד (שם). כי מכבדי לעלמא דא, אכבד בעלמא דאתי, ועל דא קרוב יהו"ק לכל קוראיו, למאן לכל אשר יקראוהו באמת, וכי אית מאן דיקרא בשקרא, ואומר ר' אבא אין, ההוא מאן דקרי ולא ידע למאן דקרי, דא אקרי דקרא ליה בשקרא, מנלן דכתיב לכל אשר יקראהו באמת, מאי באמת, בחותמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימו דכלא, דאיהו הוי"ה דאצילות, בגין דאית יהו"ק מסטרא דעשר ספירן דבריאה, דאע"ג דאינון קדש כיון דקב"ה מתלבש בהון בשבתות וי"ט כמו שנרמז בתקו' דף ג' ב', עם כל דא לאו אינון וגרמיהון חד בהון, ושם יהו"ק בכנוייה מסטרא דעשר ספירן דבריאה לאו איהו בכנוייה חד, כמו שנרמז בתקונים דף ה' א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא אית שמהן דדמיין לחותמא דמלכא, דבהון אשמודע דיוקנא דמלכא ומטרוניתא, ציורא ממש ואית שמהן דאינון כגוונא דרשימו דציורא דחותמא בשעוא, ולית שמא דיהו"ק דלאו איהו כללא דעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דדא איהו רזא דאקרי אדם כנודע, והכי לית ספירה דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כמו שנרמז בתקונים דף פ"ד ב' דאומר כנ"ל. וכל אלין דרגין קדישין וכל מלין סתימין דקב"ה עביד, אעיל לון באורייתא קדישא, וכלא אשתכח תמן, וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא, רק דאתלבשת בלבושא אחרא ואתטמרת תמן, ולא אתגלי בר לחכימין דאינון מליין עיינין כנ"ל. וכל זמן שהם סתימין וגליין אקרון תורה שבכתב, והאי מאן דאתי לפרשא לון, כיון דבעי לפרשא לון בפה, לכן אז אקרון תורה שבעל פה כלומד על פה, אלין דמורי' בה, כגון משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ואיהו מסרה לזקנים, וזקנים לנביאים, ואינון מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. ועליהון אתמר על פי התורה אשר יורוך לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים יז, יא). ועל דא כתיב חתום תורה בלמודי (ישעיה ח, טז). בארץ ישראל שם נקראו למודי יהו"ק ושם היו ולא בחוצה לארץ, כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף מ"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר על התעודה זו תלמוד ירושלמי, ועל התמורה זו תלמוד בבלי, שחלפו הלשון והדת, כגון דתלמוד ירושלמי איהו אור דהוה נהיר נהירו דאורייתא דמבתר דאתבטל דא כביכול אשתארו בחשוכא, דכתיב במחשכים הושיבני (איכה ג, ו) כנ"ל. ואומר בדף הנ"ל והכל היה לפני הקב"ה קודם שברא את העולם, וכל איש יתמה על דא באומרו, איך יוכל להיות שיחליפו הלשון והדת, אפילו שהלשון אינו כמעט כלום אבל הדת שיחליפו זהו תימא, וכן מובן ג"כ בזוהר פ' חקת דף ק"פ א' על האי קרא, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, דאומר האי קרא אית לאסתכלא ביה, אי אינון עבדי הסכמה בעלמא ואתו בתראי ובטלוה אמאי, ור"ל איך יתכן דבר כזה למהוי דבר שהסכימו הראשונים ואתו האחרונים ובטלוה אמאי, ואי לאו איהו הסכמה בעלמא אלא בדינא דאורייתא אמאי בטלוה, והא מאן דבטיל מלה דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים, אלא בדינא דאורייתא הוה כלא, וברזא עלאה הוו עבדין מלה, דכיון דהוו קדמאי חסידי הוה כלא אתגלייא בינייהו, ומדאסגיאו חייבי עלמא כסיאו ההוא מלה בגוונא אחרא, ודא אקרי מלבוש לההוא מלה סתימאה, בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עלאה, ועל דא כתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה. אין זאת אלא תורה, והאי איהו דשכינתא תתאה, תורה שבעל פה דאיהי תמורה, בההוא דאתמר ביה אל תמירני בו (סנהדרין לח:). ודא מטטרו"ן כמו שנרמז בתקו' דף ס' ב' ודף ע"ד א' ע"ש. ואיהו השולט לבר מארעא דישראל, כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רט"ו א' דאומר, ההוא קשת דאתגליא לבר מארעא דישראל לאו איהו אלא מטטרו"ן, ואיהו עבדו של קב"ה זקן ביתו השליט בכל דיליה בגלותא וכו'. ועל דא על התמורה זו תלמוד בבלי, דהחליפו הלשון והדת, כגון לכסאה מלין דהוו באתגליא, כיון דחמו דאסגיאו חייבין בעלמא, ובגין דא אומר דאזלין ביה בני עלמא במחשכי', כיון דרבנן דמתניתין ואמוראי' כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה, כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רמ"ד ב' דאומר כנ"ל. ואנן חמינן דרובם ככולם כלהו רדפי אחר פשטן של דברים, ולית מאן דישגח באינון רזין דגניזין תמן, לכן אומר דאזלין ביה בני עלמא במחשכים, דאינון קדמאי אכסיאו לון, בגין אינון חייבי עלמא דהוו בההוא דרא, אבל השתא כמה זכאין אסגיאו בעלמא, בדין הוא לזכאה לון באלין רזין דקא פריש התנא האלקי רשב"י זלה"ה, דאיהו הוה ידע כל דא, והכי אמר על האי קרא לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה). ת"ח זמינין דרי בתראי דיתון דיתנשי אורייתא מבינייהו, וחכימי לבא יתכנשון לאתרייהו ולא ישתכח מאן דסגיר ופתח, ווי לההוא דרא. כמו שנרמז בזהר פ' אחרי מות דף נ"ח א' דאומר כנ"ל. ואיהו כל מה דאמר לאו איהו על פשטי אורייתא, דהא אנן חמינן דבכל דרא ודרא משתכחין כמה מופלגין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה על דרך הפשט, אלא דכוונתו היה על רזין דאורייתא, כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף כ"ג א' דאומר, ר' חייא על האי קרא, ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקרא ד, יג). ישגו באורייתא ולא ינדעון ארחהא במאי הוא, בגין ונעלם דבר מעיני הקהל. דלא אשתכח מאן דידע לגלאה עמיקתא דאורייתא ואורחהא, ווי לאינון דרין דמשתכחי כדין בעלמא, וכל דא לא קאי כי אם על רזין דנעלמו מעיני הקהל, בגין דאינון אחלפו לון ואכסיאו אינון מלין בגוונא אחרא דאיהו לבושא לההוא רזא, והאי איהו רזא דכנף מלבושא לקיים כל דבר, והיינו מה דהוה בגוונא חדא אחלפו לון למלה אחרא, ועל דא הזהיר רבי מאיר בזהר פ' כי תצא דף רע"ה ב' ואומר, אבל רבנן ווי לאינון דאכלי תבל דאורייתא, חמור דאורייתא, ולא ידעי בסתרי אורייתא אלא קלין וחמורין דאורייתא תבן דאורייתא, חטה דאורייתא, חט ה', אילנא דטוב ורע וכו'. דעלייהו אתמר כל הבשר חציר (ישעיה מ, ו). דמארי קבלה אתמר עלייהו, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד, לא). אתם קרואים אדם (ב"מ קיד:). אלין מארי קבלה דאינון מסטרא דאילנא דחיי דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אבל שאר עמא אינון מסטרא דאילנא דטוב ורע, איסור והיתר, כמו שנרמז בר"מ פ' אמור דף צ"ח א' ב' דאומר כנ"ל. ודא איהו רזא דמטטרו"ן דאיהו גופני, ואיהו עץ הדעת טוב ורע דחב ביה אדם, ואיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה, ושליט בשית יומי החול, ואינון חולין דטומאה וחולין דטהרה, ומניה אתייהיבו שית סדרי משנה, באיסור והיתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול, כמו שנרמז בתקוני' חדשים דף י"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר ואוקמוה מארי מתניתין בשבת אין עולין באילן, ואין רוכבין באילן, ואין משתמשין באילן, האי בארח רזא, אנא שאיל לך בוצינא קדישא, ולאו בפשיטו דמאי מתניתין גופניי', אלא דמארי מתניתין שכליים דאתמר עלייהו והמשכילים יזהירו וכו' (דניאל יב, ג). דמארי מתניתין שכליים אתמר עלייהו כל הבשר חציר (ישעיה מ, ו). בגין דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, ואפי' כל אינון דמשתדלין באורייתא כל חסד דעבדין לגמרייהו עבדין, כמו שנרמז בתקו' דף ע"ו ב' דאומר כנ"ל, ואומר בההוא זמנא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח, לט). ודא איהו רוח דמשיח דהולך, בגין דאינון אחידן בבשר דאיהו גופא, עץ הדעת טוב ורע דאקרי אלקי', ולאו אינון אחידן באו"ר דאיהו נשמתא דאקרי ר"ז ואיהו יהו"ק. ואומר ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא יתוב לעלמא, דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה, דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה, ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא, בההוא זמנא מה כתיב ונהר יחרב ויבש (איוב יד, יא). נהר דאיהו היסוד יבש, ומלכות איהי אז יבשה, ובנין צווחין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל ואין קול ואין עונה, הה"ד אז יקראונני ולא אענה (משלי א, כח). בגין דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, ומאן דאמר דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, וגרים דלא ישתדלון בהון, בודאי כאילו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן, ווי ליה טב ליה דלא אברי בעלמא ולא יוליף ההיא אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, דאתחשב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו, וגרים עניותא בעלמא וארך גלותא, כמו שנרמז בתקו' דף פ"ה א' דאומר כנ"ל. ועל דא כתיב קול אומר קרא (ישעיה מ, ו). כלומר זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא לסלקא בה שכינתא מן גלותא לחברא לה עם קב"ה, כגוונא דאמר דוד, אם אתן שינה לעיני לעפעפי תנומה (תהלים קלב, ד). עד אמצא מקום ליהו"ק (שם ה). דאיהו הוה משתדל באורייתא לחברא מלכות דאצילות עם בעלה, דמסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת היא תורה כמו שנרמז בתקו' חדשים דף ה' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא קלא אומר מה אקרא כל הבשר חציר, דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא, כלומר דאחידן בבשר דאיהו גופא, רזא דאלקי' כנ"ל. ואלין דמשתדלין בגמילות חסדים ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו, דכמה מארי מדרשות דאינון חברים, צווחין בכל יומא וליליא באורייתא דבעל פה בכמה קושיין, כמה דאוקמוה: למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה (ע"ד אבות ב, טז). והוא אינו יודע דכד סליק נשמתיה מניה דבר נש, אי לא אשתדל באורייתא למנדע ברזין וסתרין לאשתמודע למאריה, כד אזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא עלאה, אתר דאילנא דחיי שריא תמן, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר ת"ח מאי דכתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים (שה"ש א, ח). כלומר אי אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלת בחכמתא עד לא תיעול הכא, ולא ידעת ברזין דעלמא עלאה, צאי לך, לית אנת כדאי למיעל הכא בלא ידיעה, וכגוונא דא באלף הששי לעת ערב, לעת צאת השואבות דאינון תלמידי חכמים השואבי' מימיה של תורה, שהוא עת לצאת ולהתנער מן העפר, הנשמה הולך לדעת מי הוא גופא ממש, מה כתיב הנה אנכי נצב על עין המים (בראשית כד, יג). והיינו מטטרו"ן דרדיף אחר הנשמה דאתמר ביה וירץ העבד לקראתה ויאמר לה הגמיאיני נא מעט מים מכדך (שם יז). כלומר אמור לי רמז חכמתך בידיעת בוראך, ממה שעסקת בכ"ד ספרי אורייתא בעולם שיצאת ממנו, ועיקר שאלה דיליה איהו על רזין דאורייתא, כמה דאת אמר הנה אנכי נצב על עין המים (שם יג). כמו שנרמז בזהר פ' חיי שרה דף קכ"ח א' ב' דאומר כנ"ל. ואומר אע"ג שת"ח הוא האי בר נש עם כל דא האי עבד אינו הולך כי אם אחר התשלום, דכתיב והיה העלמה היוצאת לשאוב וגו' (שם מג). ע"ש. ועל דא מסטרא דפשטין דאורייתא קרא לון רבי מאיר עצים יבשים, ורזין דאורייתא קרא לון עצים לחים, כמו שנרמז בר"מ פ' צו דף כ"ז ב' דאומר כנ"ל. וכדי לאמשכא ברכאן על עלמא ממבועא דמיא עמיקא דכלא, בעיין עצים לחים כלהו ולא עצים יבשים, כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף ל"א ב' דאומר כנ"ל, ובדף ל"ג א' דאומר על שכינתא, אי אשכחת בני נשא דאינון עצים יבשים, כגוונא דאינון פתילות יבשים בלא משחא, דאיהי אורייתא רחמי דייקא, איהי אוקידת לון וכו'. בגין דאינון דידעי רזא דמאריהון וידעי לאתדבקא בהו, על אלין כתיב עין לא ראתה אלקים זולתך וכו' (ישעיה סד, ג). וכמו שנרמז בזהר פ' חיי שרה דף ק"ל ב' דאומר כנ"ל, ואומר ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתא ודייקין ומחכאן לה למנדע ברירה דמלה ולאשתמודעא למאריהון, אלין אינון דמאריהון משתבח בהון בכל יומא, אלין אינון דעאלין בין עלאין קדישין וכו', ואינון זמינין למיקם ולאחייא בקדמיתא מכל שאר בני עלמא, בגין דאתתקפו באילנא דחיי ואתעסקו לשאבא ממימי דאורייתא, אינון יפקון בקדמיתא, דאילנא דחיי גרמא לון דיקומון בקדמיתא, כמו שנרמז בזהר פ' וישב דף קע"ב א' דאומר כנ"ל, ואומר דכל אינון נשמתין דעלמא דאשתדלו למנדע למאריהון ברזא דחכמתא עלאה איהי סלקא ואתקיימת בדרגא עלאה על כל אינון דלא אתדבקו ולא ידעו, בגין דכל אינון רתיכין אתשקיין מפולחנא דצדיקייא דידעי פולחנא דמאריהון כדקא יאות, לספקא לכל דרגו ודרגא, וכד נשמתא דבר נש דהוה יכיל לאתדבקא בחכמתא, לאסתכלא ביקרא דמאריה ולא אדבק גרמיה בה, כד סליק לההוא עלמא מטאת לגביה האי חיותא דשמיה יו"פיאל, דאיהו קיימא בכל רזי דחכמתא, וכל אינון מפתחן דחכמתא קיימין ביה, דחי ליה להאי נשמתא לבר, ולא עיילא וכל אינון שרפי' דההיא חיותא שליטא עלייהו, כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדין לה ואתוקדת, וקיימא ולא קיימא, והכי אתדנת בכל יומא, נהירת ולא נהירת, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רמ"ז ב' דאומר כנ"ל. ואומר ואע"ג דעובדין טבין אית לה לההיא נשמתא, עם כל דא עבדין לה הכי, בגין דלית לה אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא, לאסתכלא ביקרא דמאריהון, ולית שיעורא לאגרא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון, ואלין אינון מארי קבלה דאתמר בהון: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב, ג). אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי ספר הזהר, ובהון יתקיים כל הבן הילוד היאור"ה תשליכוהו (שמות א, כב). ודא אורה דספרא דא, כמו שנרמז בר"מ פ' בהעלותך דף קנ"ג ב' דאומר כנ"ל. וכן בתקו' חדשים דף י"ו א' דאומר: והמשכילים יזהירו ולא אמר והיודעים, אלא אלין אינון דמסתכלן בהויי"ן פנימאין סתימאין דלא קיימין בגילוייא ולא אתמסרו לכל בר נש, מאן דזכי לאסתכלא בהו בסוכלתנא דא אזהיר ונציץ בעיטורא דזהרא עלאה על כלא, לית זיהרא דאזהר כדא, לית זיהרא דנציץ לההוא עלמא כהאי זיהרא, דא זהר דאורייתא, דא זהר דמאריהון דחכמתא דירתין ההוא עלמא על כלא, אינון נפקין ועאלין בכל גנזי דמאריהון, ולית מאן דימחי בידיהון, כלא כסיפין מזוהרא דלהון, בגין דידעי לאסתכלא בסתרהא ברזי דאורייתא, אינון דידעי ברזא דרזין דמסתכלי ברזא דחכמתא בסתרי דאורייתא, אלין אינון משכילין ברעותא דמאריהון תדיר, כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ז ב' דאומר כנ"ל, ואומר והא אוקימנא דלית דרגא כדרגא דידהו, בגין דלית סוכלתנו לאשתמודע בשכינתא כאלין מארי קבלה, ועל דא מארי קבלה אקרון בנים, כמו שנרמז בתקו' דף א' ב' דאומר כנ"ל, אבל מארי משנה אומר דאקרון אפרוחים, ואפרוחים אינון מסטרא דנער מטטרו"ן, וכמו שנרמז בתקו' דף י"ח ב' דאומר כנ"ל. ומטטרו"ן איהו אילנא דעץ הדעת טוב ורע, דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ה א' דאומר כנ"ל, ואיהו עבד ה' וכמה עבדים תליין מיניה, וכליל שית סדרי משנה ואיהו שש מעלות לכסא, כמו שנרמז בר"מ פ' צו דף כ"ט א' ב' דאומר כנ"ל, והאי איהו ממראה מתניו ולמעלה טוב וממראה מתניו ולמטה רע, כמו שנרמז בתקו' דף ק' א' דאומר כנ"ל. ואומר ודאי הא רזא דאילנא דעץ הדעת דלא עתיד קב"ה לגליא ליה מפורסם לעלמא אלא ביני חברייא עד דייתי דרא דמלכא משיחא, והא אתגלי השתא, סימנא הוא דדא הוא דרא דמלכא משיחא, שכן רימז לזה הרשב"י זלה"ה בזהר ובתקו' בכמה אתרין ודוכתין, כמו שנפרש לון לקמן בע"ה בפי' מאמרי הזהר והתיקו', וקב"ה קץ שם לחשך, כמה עידן להוו בגלותא, דאע"ג דבפ' וירא דף קי"ז א' משמע דאיהו שש מאות שנה לאלף הששי, כמו שאומר וסימניך: בשנת שש מאות שנה לחיי נח (בראשית ז, יא). עם כל דא כפי סוף הלשון מעבר לדף הנ"ל, משמע דכלא תליא בתשובה, שכן אומר כלא תלי ליה קב"ה כד יתובון בתיובתא, אי יזכו ואי לא יזכו, כמה דאמר בהאי קרא דכתיב אני יהו"ק בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב). זכו אחישנה, לא זכו בעתה (סנהדרין צח.). וכבר פירש באתר אחרא דעיקר התשובה איהו לאחוז באילנא דחיי, בגין לאנהרא למלכות דאצילות, ברזין דאינון גוונין דילה, לבושין נהירין דברתא דמלכא דתהא מתקשטא לבעלה, דכדין וכדין יוכל למהוי ולבא באלין זמנין שנרמזו מן הקדמונים, לאחר שיעבור יום חד דאיהו אלף שנים דיהיו בגלותא, ולבתר תלי כלא בתשובה, יהיה בזמן שיהיה לאחר אלף שנים כנ"ל, והאי תשובה איהו העיקר שיאחזו באילנא דחיי והיינו בלימוד חכמת הקבלה, דאיהו רזין דאורייתא דאקון אור כנ"ל, וכמו שנרמז בזהר פ' תולדות דף ק"מ א' במדרש הנעלם דאומר, הא תנינן יהי אור, יהי ר"ז, דדא אקרי תשובה ע"ש. שכבר אמר ההוא יודאי כך אמר לי אבא כד הוה מסתלק מעלמא, לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא בעננא מתקשטא בגוונין נהירין ויתנהיר לעלמא, וכדין צפי ליה למשיחא כנ"ל, ולכן בעי לאנהרא למטרוניתא ברזין דגוונין נהירין, כגוונא דקב"ה דאיהו מתעטר בגוונוי מכל שאר אילנין, דלא אית דדמי ליה ולית אחרא כוותיה, בגין כך אתמר בצלו חמדתי וישבתי (שה"ש ב, ג). בצלו ולא בצלא דשאר ממנן. כמו שנרמז בזהר פ' לך לך דף ס"ה א' דאומר כנ"ל. ואומר חמדתי אימתי, מן יומא דהוה אברהם בעלמא, דאיהו חמיד ורחים ליה לקב"ה באהבה, כמה דאת אמר אברהם אוהבי (ישעיה מא, ח). ואומר כתפוח בעצי היער (שה"ש ב, ג) דא אברהם, דדמי ליה לתפוח דסליק ריחין ואתרשים במהימנותא שלימתא על כל בני דריה, ואתרשים לעילא, ואתרשים לתתא, דכתיב אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד). מאי טעמא הוה אחד, בגין דלא הוה אחרא בעלמא דסליק למהימנותא דקב"ה בר איהו. ומה דאומר דסליק למהימנותא דקב"ה, רוצה לומר דסליק ה' בתראה דאתקריאת אמונת ישראל, כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. סליק לה וחבר לה בתלת אתוון יה"ו דאינון תלת גוונין כנודע. ורזא דא דאומר קרא ויטע אשל בבאר שבע (בראשית כא, לג). אשל איהו רזא דתלת אתוון יה"ו דאינון תלת גוונין, רזא דחג"ת נטע לון וחבר לון בבאר שבע, שהיא מלכות דאצילות, דאתקריאת הכי באר שבע, כמו שנרמז בזהר חדש פ' כי תצא דף צ"ה ב', דאומר ויטע אשל בבאר שבע, הקיצוץ שקצץ אדם הראשון תקנו אברהם בבאר שבע, שהיא מלכות, ואש"ל הם תלת גוונין, תלת מדות שהם חג"ת, ור"ת אש"ל א'דום ש'חור ל'בן. המשיך לה מהם בסוד תלת עדרי צאן, כלומר מה דאסתלקו תלת אתוון אלין יה"ו מן ה' בתראה, בחטא של אדם, ולא אשתאר תמן אלא שרשא דאילנא דאיהי ה' תתאה, דעלה אתמר איכה ישבה בדד (איכה א'). כמו שנרמז בתקו' דף ק"ט ב' דאומר כנ"ל, כד אתא אברהם אתמר ביה ויטע אשל, אלין תלת אתוון בבאר שבע, דאיהי ה' בתראה כנ"ל, מה כתיב בה בקדמיתא ויהי רעב בארץ (בראשית יב, י). כלומר דלא הוו ידעי ידיעה לקרבא לה לגבי דקב"ה, כמו שנרמז בזהר פ' לך לך פ' א' דאומר כנ"ל, ואומר כיון דחמא אברהם דהא ההוא חילא דממנא על ערעא לא יהיב תוקפא וחילא קדישא כדקא חזי, כדין וירד אברהם מצרימה לגור שם (שם). כלומר דירד למהוי בהאי אתר דקאים האי ממנא, איהו רזא דאקרי אלקים, ואיהו דשליט בעלמא דפרודא היינו לבר מארעא קדישא דאיהו עלמא דחבורא, ולכן לא בעי להיות בהאי דרגא דקיימא האי ממנא כי אם כגוונא דגר ולא יתיר. רוצה לומר שלא לעשות להאי דרגא לעיקרא כגוונא דאבימלך דיצא מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב, דעיקרא דכלא תליא בבית לחם יהודה, דאיהו אילנא דחיי, והאי בית לחם יהודה איהי ארץ קדישא, ארץ עילאה דעלמא דחבורא, דכל נוק' אקרי לחם, והאי לחם של יהודה מלכות דאצילות דקב"ה יהיב לה לישראל, דכתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית טו, יח). דקאי על ההיא ארעא קדישא עלאה דאית ליה לקב"ה, כמו שנפרש לקמן, וכדין ידע אברהם דהאי ארעא קדישא עלאה לא אתתקנא אלא בדרגין ידיען, כלומר רזא דנרות ולא רזא דקנים דאינון מסטרא דהאי ממנא דשליט עלייהו כדקאמרן. ועל דא בקדמיתא כתיב ויבן שם מזבח ליהו"ק הנראה אליו (בראשית יב, ז). דאיהו דרגא דאתגליא מסטרא דקנים רזא דאלקים, ולבתר כתיב ויעתק משם ההרה (שם ח). כלומר פריש פרישו וקביל מלכו שמיא שהיא מלכות דאצילות, ה' בתראה מסטרא דגליפו דחותמא דאיהו רזא דנרות, והאי איהו דכתיב ויעתק משם ההר"ה, כאילו היה אומר ההר ה', וידע כלהו דרגין עלאין, רזא דחג"ת דנטיעין בהאי אתר, וכדין ידע דקב"ה שליט על כלא. כלומר דאפי' דאתייהיב ארעא לממנן ושליטן, דשליטין על ארעא, עם כל דא קב"ה שליט על כלא, וידע חכמה עלאה, מה דלא הוה ידע מקדמת דנא, וכדין בנה מזבח ליהו"ק סתם, דא היא רזא דגליפו דחותמא, ולכן לא כתיב הנראה אליו כדבקדמיתא, ועל דא תרין מדבחן הוו, חד לדרגא דאתגליא, דאיהו יהו"ק רשימו דחותמא, רזא דאלקים, וחד לדרגא דאתכסייא, דאיהו יהו"ק גליפו דחותמא כמו שנפרש בע"ה לקמן ההפרש שיש בין הוי"ה להוי"ה, וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרגיה, דכתיב הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב, ט). דא דרום דהוא חולקיה דאברהם דסליק תמן ואתקשר ואתעטר בארעא קדישא ואיהו דאתער ברכאן לעלמא, דכתיב ואברכך (שם ב). וכן כתיב והיה ברכה (שם). רמז דישתכחו בגיניה ברכאן לעילא ולתתא, דכתיב ונברכו בך (שם ג). וכתיב ואברכה מברכיך (שם). כמו שנרמז בזהר פ' הנ"ל דף פ"ז ב' דאומר כנ"ל. ואומר ביומי דאברהם מה כתי' ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד, יח). בגין דאתעטר כורסייא בדוכתיה, וכדין אשתכח מלך שלם, כלומר האי ממונה דאתמר ביה נגילה ונשמחה בו (תהלים קיח, כד). אשתכח מלך שלם, ונקרא הכי מלך שלם, בגין דאיהו שלם מכל שאר הצבאות, שאין לך נושא שמו של מקום בקרבו כמו זה, כמו שנרמז בזהר חדש פ' ויצא דף מ"ה א' דאומר כנ"ל, ואז בימי אברהם הוציא לחם ויין (בראשית יד, יח), כלומר דאפיק מזונין לעלמין כלהו, והוא כהן לאל עליון (שם), דאשתכח כלא בשלימו עלאה כדקא חזי, וכלא איהו לאחזאה, כמה דחייביא עבדי פגימו בעלמא ומנעי ברכאן, הכי נמי זכאין אתיין ברכאן לעלמא, ובגינייהו אתברכאן כל בני עלמא, אבל קב"ה מדקדק עם צדיקיא בכל עובדין דאינון עבדין, ואבחין לון, לאו בגיניה דהא איהו ידע יצרא ותוקפא דמהימנותא דלהון, אלא בגין לארמא רישיהון בינייהו, כמו שנרמז בזהר פ' תולדות דף ק"מ א' דאומר כנ"ל. ואומר כגוונא דא עבד ליה לאברהם, דכתיב והאלקים נסה את אברהם (בראשית כב, א). מאי נסה, הרמת נס, ארים דגלא דיליה בכל עלמא, בגין דקב"ה ארים דגלא דאברהם בעיניהון דכלא, הדא הוא דכתיב נסה את אברהם. ועל דא קב"ה בחין לון לצדיקייא לארמא רישייהו בכל עלמא, ועל דא צדיק יבחן, כגוונא דא בחין למורי ור' השלם, חסיד ועניו הנדיב המפורסם כמהור"ר אברהם רוויגו נר"ו כמה זמנין, ועם כל דא איהו לא מנע את עצמו מלעשות דברים אשר שום חד בעולם לא יעשה כוותיה, מה שהיה אברהם אחד בדורו, הוא שיהיה, והיינו אחד הוא אברהם בדורינו זה, ולית כוותיה דיעבד ככל עובדין דיליה, בלי ספק דמה דאסתלקו תלת אתוון יה"ו מן ה' בתראה, מדאסגיאו חייביא, דאתמר עליהון הוי גוי חוטא (ישעיה א, ד). כלומר דגרמו דאסתלקו תלת אתוון הו"י מן ה', בגין דגוי חוטא כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' ודף ק"ט ב' ע"ש. כען בגין זכותיה ודאי יהדר לון קב"ה לחברא ה' בתראה בתלת אתוון אלין יה"ו דאינון רזא דאש"ל כנ"ל, וחבורא דלהון אקרי שבת, כמו שנרמז בזהר חדש פ' כי תצא דף צ"ה ב' דאומר בזמן שיתחברו ג' אבות עם המלכות שהיא בת תקרא שבת, והאי איהו חבורא דזעיר ונוק', דהאי איהו עיקר התשובה כנ"ל, ועל רזא דא אמרו רז"ל (ילקוט תהלים צה, רמז תתנ"ב): אם היו ישראל מקיימין שבת אחד כראוי מיד היו נגאלין. ושבת אחד כראוי איהו לחברא תלת אתוון יה"ו עם את ה' בתראה מסטרא דגליפו דחותמא, ורזא דהאי שבת איהו ש' ב"ת, אש"ל לנטוע בבא"ר שבע, וכלא איהו רמז על ייחוד וחבור זעיר ונוק', וכן אש"ל אברה"ם עם תרין תיבין והכולל סליק לחושבן חבו"ק זעי"ר ונוקבי"ה, לאחזאה דכלא תליא לחבר ה' בתראה דגליפו דחותמא דאתקריאת באר שבע, עם תלת אתוון יה"ו דכלילן בדכורא דאקרי אילנא דחיי דאיהו יו"ד ה"א וא"ו, ואיהי ה"א שלימו דיליה, כמו שנרמז בר"מ פ' פינחס דף רמ"ג ב' דאומר כנ"ל, וכבר אמרינן דהאי מאן דאחיד באילנא דחיי אקרי בעל תשובה ממש, כיון דאיהו גרים לאחזרא ה' לתלת אתוון יה"ו דאינון גוונין נהירין דברתא דמלכא, ועל דרגא דא אתמר באברהם: ויבן שם מזבח ליהו"ק (בראשית יב, ח) סתם, דרגא דאתכסייא, ואינו אומר הנראה אליו כדבקמיתא (שם ז), בגין דהאי יהו"ק דנראה אליו מקודם הוה מסטרא דרשימו דחותמא, דאיהו שד"י מלבר, כמזוזה רזא דנעלים דאתמר עליה, מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז, ב). ועל רזא דא כתיב (שמות ו, ג): "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי" דאיהו מלבר, אבל "ושמי יהו"ק" דאיהו גליפו דחותמא דקאים לגו במזוזה לא אתגליא לון, כי אם למשה דאתגלייא ליה בלא כסוייא כלל, כמו שנרמז בתקו' דף ס"ד ב' ודף ע' ב' דאומר כנ"ל. ואע"ג דאמרנו דיהו"ק דא דאתמר באברהם (בראשית יב, ח): "ויבן שם מזבח ליהו"ק" שמרמז לגליפו דחותמא, עם כל דא מרמז אוף הכי לדרגא עלאה יתיר מגליפו דחותמא, בגין דאיהי רמז לנשמה דאיהו סתימא דכל סתימין, שכן אברהם סליק מסוכלתנו דיליה לעילא לעילא מנגב, סטרא דימינא שירותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא לעילא עד אין סוף, כמו שנרמז בזהר פ' לך לך דף פ"ג ב' ודף פ"ד א' דאומר כנ"ל, והענין הוא דיהו"ק דא שהוא מסטרא דגליפו דחותמא, רזא דאקרי קדש אחיד ביהו"ק שהוא רזא דקדש הקדשים, דדא אחיד בדא כמו שנפרש לקמן בע"ה בפי' המאמרים באורך שאין כאן מקומו, רק דלעת עתה מה דבעי למנדע איהו דא, דמאן דלא עסיק בחכמת הקבלה עביד פרישו כביכול לעילא, בגין דנטיל למטטרו"ן בלחודוי, דאיהו כליל שית סדרי משנה, ואיהו גופני כללא דמ"ט אנפין טהור דימינא דיליה, ומ"ט אנפין טמא משמאלא דיליה כנ"ל, ונטיל ליה באוכלסין דלתתא דאחידן ביה, כמו שנרמז בזהר פ' בראשית דף ל"ו א' דאומר כנ"ל, ועל דא קא רמיזו קדמאי ואמרו (ע"ז ח.): ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם. והאי חוצה לארץ רוצה לומר חוצה לארץ עלאה קדישא דאית ליה לקב"ה דאתקרי ארץ ישראל, כמו שנרמז בזהר פ' קדושים דף פ"ד א'. וכמו שיובן לקמן בסוף הקדמה. וכל מה דלתתא מינה אקרי לבר מארעא דישראל, דתמן שליט ההוא עבד מטטרו"ן כנ"ל, וכל אלין דכל עסק דלהון לאו איהו כי אם בפשטי אורייתא הוי כאלו אחידן ביה, דכלהו פשטי אורייתא תליין ביה, ואיהו אלקים, רזא דחט"ה כנ"ל, ואינו מן הראוי להניח מלהתעסק בחכמת האמת דאיהו אילנא דחיי, דעיקרא דכלא תלייא לחבר אילנא תתאה באילנא עלאה, כמו שנרמז בזהר משפטים דף כ"ג ב' ע"ש. וחיבור ת"ת ומלכות דאצילות לאו איהו כי אם בלימוד חכמת האמת, ובדא תליא סוד הגאולה, וכמו שיובן בזהר ובתקו' בכמה אתרין ודוכתין בבירור גמור. ואין רצוני להאריך יותר ממה שהארכתי באלין ראיות, בגין למנדע לון לאלין יראי יהו"ק, דעלייהו אתמר שמעו דבר ה' החרדים אל דברו (ישעיה סו, ה). ההוא "דבר" ממש דאמר בקדמיתא, דכלא תליא בהאי דב"ר, לחברא לה בדכורא דאקרי דבו"ר. דמסטרא דיהו"ק איהי אתקרי דב"ר, ואיהו אקרי דבו"ר. וכל זה הספר איהו דקא רמיז לחבור גמור דאיהו לעילא בדרגין קדישין, רק דהשתא בגלותא אתמר בכורסייא, כי יד על כס י"ה (שמות יז, טז). ואע"ג דתקינו אבהן צלותין באתר דקרבנין ((ברכות כו:), האי איהו כדי לקרב נפשיה רוחיה ונשמתיה דאינון שכליים לקב"ה ושכינתיה, כמו שנרמז בר"מ פ' בהר סיני דף ק"ט ב' דאומר כנ"ל. וכמו שנפרש אותו בעז"ה לקמן. דעיקרא דכלא תליא לחברא ת"ת ומלכות, בסוד ויטע אש"ל בבאר שב"ע, שהוא סוד חבו"ק זעי"ר ונוקביה כנ"ל, וכיון דעיקר של זה הספר מרמז לייחוד ולחבור גמור כנ"ל, על כן נקרא שם הספר אשל אברהם כשם מורי ורבי הנ"ל. אשר מנעוריו חשקו היה בספר הזהר דהוה נהיר ליה, ושעשועיו הוה ברזין דיליה יום יום, זוכה ומזכה את הרבים, כנודע בשער בת רבים, קרי בחיל ואומר לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה). דאינון שתי הלחם, אכילה גופנית, ואכילה רוחנית, ובי היה המעשה, אשר קורות הזמן לא הניחוני, דחפוני, והממוני וגרשוני מבית אבי, ובאתי עד הלום, להשלים חוקי חק תורה היקרא, והנה בדרך במלון אילן גדול שתול על פלגי מים, טוב העץ למאכל ותאוה לעינים ופריו מתוק לחכי לקחני בביתו, והאכילני מפיתו פת בג המלך מלכו של עולם, והשקני מבארו באר מים חיים, חיים וחסד עשה עמדי יום יום, יומם יצוה עלי חסדו ובלילה נתקיים בו והגית בו יומם ולילה, ולילה כיום יאיר, נר"ו נר מצוה שעשה עם רבים, כי כן דרכו כל הימים ליתן לכל שואל די מחסורו, ועמדי זה כמה שנים אשר פיזר עלי ודאי הוצאה לא מעט, ועל דא אתמר עליה כי נר מצוה ותורה אור, דהוה נהיר לי מנהירו דאורייתא, איהו נהיר ואחרנין נהירין מנהוריה, בלתי ספק דבכללים אלין הנרמזי' פה בספירן בתחלת זה הספר, יוכל בר נש להשכיל ולהבין בזהר ובתקונים, בפחות משלשה חדשים, יותר ממה שאחרים הבינו בכמה וכמה שנים, דכיון דזיכני קב"ה בהון ע"י מורי ורבי, לכן התחלתי לפרש בזהר ובתקוני', ואמרתי אל לבי צריך שיהיו כללים אלין בעט ברזל ועופרת ולהביאם אל הדפוס, כדי שיזכו גם אחרנין עמדי ויוכלו להשכיל ולהבין בזהר ובתקו' בכמה אתרין ודוכתין, וכמו שיש לאל ידי לפרש הרבה מן הזהר והתקו' כמו שהתחלתי לעשות, אך ורק כיון שראיתי שהמלאכה מרובה, אמרתי טוב הוא ללקוט איזה מאמרי' הכרחיים לעת עתה ולפרש לון, כדי שבין כך ובין כך יזכו רבים בהון, דור כזה שהתורה חביבה עליהם מן הראוי הוא לפזר, וכן אמר שלמה (משלי ג, כז) אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. והלא נביא שכובש נבואתו חייב מיתה (מס' סנהדרין יא, ה), על א' כמה וכמה מאן דלמד תורה מרבו צריך שיאמר לה לאחרים עמו, שאין דרך דברי תורה להיות מכונסי' במקום אחד, ובכל אתר דמתחדשין רזין צריך לאחזרא לון, כמו שנרמז בתקו' חדשים דף ג' ב' דאומר כנ"ל, צא ולמד מהרשב"י זלה"ה דאפי' שהיה מלא סודות כרימון, עם כל דא בגין איזה סודות ששמע ר' אבא ולא גילה לון להרשב"י עד שעברו איזה ימים, ענש ליה ואמר ליה גוזרנא עלך דכל תלתין יומין תלעי ותנשי כמו שנרמז בזהר פ' לך לך דף צ"ו ב' דאומר כנ"ל, ואומר ולא כתיב אל תמנע טוב מבעליו וגו'. וכך הוה ואמר גוזרנא דאורייתא די יגלון לבבל ויגלון בכל ביני חברייא, וכד יגלון ביני חברייא ילפון אינון אורחוי דקב"ה ואתבסמן מלין בגוייהו, על אחת כמה וכמה בדורינו זה הנקרא דור יתום מרזין וסתרין דאורייתא, דמהאי טעמא כל מאן דידע רזין וסתרין דאורייתא, מוטל עליו לגלאה לון לזכאי עלמא, ואין לומר דשמא יבואו חייביא למנדע אוף הכי ברזין אלין, לאו הכי הוא בגין דאית כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפילה נחשים ועקרבים דמבלבלין מחשבתיה, דלא ייעול לאתר דלאו איהו דיליה, ונטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן מאן דלאו איהו ראוי למיעל, דאי לא הוה הכי כל חייביא הוו עאלין ברזין דאורייתא, כמו שנרמז בר"מ פ' נשא דף קכ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר אבל מאן דאיהו טוב, כל אלין נטורין ייעלון ליה לטוב הגנוז וכו', כל צדיק ייעול כפום דרגא דיליה, ורזא דמלה פתחו שערים ויבא גוי צדיק (ישעיה כו, ב). ואעפ"י דלא קרי כל צורכיה עם כל דא כיון דזכה לאשגחא ידיעת מאריה, ואיכוון ביה כדקא יאות, יזכה למיקם בעלמא דאתי במחיצת חסידים, ויחזון כל עממי ארעא ארי שמא דיהו"ק אתקרי עליה, וידחלון מיניה אפי' בעלמא דין, ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד (ש"א ב, ל). כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קע"ח א' דאומר כנ"ל, וכלא איהו מהאי טעמא בגין דאיהו אוקיר לשכינתא כדקא חזי כד איהו אתכוון כדקא יאות ואגרא דכלה דוחקא, כלומר למסבל בגינה כמה דוחקין כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רל"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר זכאה איהו מאן דאשתדל בגלותא בתראה למנדע לשכינתא לאוקיר לה בכל פקודין וכו'. בגין דמלכות קדישא איהי תמונת כל, דבה אסתכל קב"ה וברא עלמא וכל בריין דברא בעלמא. וכלל בה עלאין ותתאין בלא פרודא כלל, וכלל בה עשר ספירן, וכל שמהן וכנויין והויין, ועלת על כלא דאיהו אדון על כלא ולית אלהא בר מניה, איהו לא אשתכח בכל עלאין ותתאין פחות מינה, ובג"ד אתקריאת אמונת ישראל, בגין דאיהי שר דכלהו שלימו דכלהו, וכל מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כנ"ל, בגין דאיהי כלא עילא ותתא ואמצעיתא, ומאן דבעי לאסתלקא עלה לאתדבקה לעילא מינה, איהי משפילתו לתתא מינה, ולית ליה חולקא בה, ובגין דיעקב אתשמודע בה אוליף ליה לבנוי ומני דלא יבקשון לסלקא לדרגא לעילא מינה דאיהי כלא, כמו שנרמז בר"מ פ' תרומה דף קנ"ח א' ב' דאומר כנ"ל. ואפילו דאיהי כלא עכ"ד לא בעי ליקח לה בלחודהא דמאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען כנ"ל ונטיען אלין אינון שית יומין עלאין דפריש לון קרא, דכתיב לך ה' הגדולה והגבורה וגו' (דה"א כט, יא). ועלייהו אתמר ארזי לבנון אשר נטע (תהלים קד, טז). נטיעות ודאי דאתקיימו לבתר כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל"א א' ודף ל"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכלהו דרגין עלאין דאינון נהורין עלאין אחידן נהורא דא בנהורא דא, ונהרין דא בדא, דכל בוצינא ובוצינא דאקרון תקוני מלכא, כתרי מלכא, כל חד וחד נהיר ואחיד בההוא נהורא דלגו לגו, וכלהו נהירין מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. וכד מסתכלן כלהו נהורין לא אשתכח בר בוצינא עלאה. דאתטמר באינון לבושין דיקר לבושי קשוט תקוני קשוט בוציני קשוט, וכד תסתכל בדרגין הוא מחשבה הוא בינה הוא קול הוא דבור וכלא חד, והיא היא מחשבה ראשיתא דכלא ולא הוי פירוד אלא כלא חד וקשורא חד. ולאו אינון כגוונא דבר נש דגופיה מינא חדא ונשמתיה מינא אחרא אלא לעילא כלא חד, אלא כל נהורא וכל דרגא דאיהי יתיר קריבא לעילת כל עלאין אתקרי ההיא דרגא לפני ולפנים, והאי איהו רזא דעשר ספירן דאקרון פנימיים דפנימיים, ואחרנין דלאו אינון כל כך קרבין אקרון עשר ספירן פנימיי' ולא יתיר, ואחרנין דלאו אינון קרבין כגוונא דאלין אקרון אחוריים, וספירן אלין פנימיים ופנימיים דפנימיים ואחוריים כלהו אינון חד וקשורא חד, כמו שנרמז באידרת האזינה דף רצ"א ב' ובזהר פ' ויחי דף רמ"ו ב'. ובתקונים חדשים דף י"ב ב' דאומר כנ"ל. ומי שרוצה להבין היטב יעיין בזהר פ' בא דף מ"ב ב' ויוכל להבין יתיר. ועל רזא דא אתמר משכני אחריך נרוצה. רזא דתרין שמהן יהו"ק אלקי"ם איך מתחברין, והאי איהו סוד המרכבה כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' וזהר חדש שיר השירים דף י"ד ב'. וכמו כן באידרת נשא דף קמ"א ב' ודף קמ"ג ב'. וכמו שיבין כל חד וחד ממנו ומאתו לאחר שקרא כללין אלין הנרמזים פה בעשר ספירן. ופירוש האותיות הנרמזים בפירוש מאמר הקדמת הזהר בראשית דף ב' ב'. רק עיקרא דכלא הוא שיקרא ויחזור ויקרא זמנא ותרין ותלתא וארבע זמנין, כמה דאת אמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כח, כז). ולבתר קב"ה ברא מה דברא לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה, כמו שנרמז בזהר בראשית דף ה' א' דאומר כנ"ל, ולבתר דכבר קרא בכללים אלין כדקא יאות, יקרא בפירוש מאמרי הזהר וינדע בכלהו עדונין דמהניין מכללים אלין, ומאן דיקרא במילין אלין ולא אתיישב ברוחיה, דלאו איהו מהימנא למאריה, בטוח אני דכמה מניעות יהיו ליה, כגון נחשים ועקרבים שיבלבלו דעתיה כנ"ל, משום דגלי קמי קב"ה דלאו ליקרא דילי ולאו ליקרא דבית אבא גלינא כל הני רזין ומלין סתימין שלימדתי ממורי ורבי דהוו נהירין בלבי, כי אם בגין יקרא דקב"ה ושכינתיה דיזכה בהון מאן דרוחיה רוח דקיומא, כמה דקא פריש התנא אלקי רשב"י זלה"ה באידרת נשא דף קכ"ח א' דאומר הולך רכיל מגלה סוד (משלי יא, יג). האי מאן דלא אתיישבא ברוחיה ולאו איהו מהימן, ההיא מלה דשמע אזיל בגויה כחיזרא במיא עד דדחי ליה לבר, מאי טעמא משום דלית רוחיה רוח דקיומא, אבל מאן דרוחיה רוח דקיומא ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר (שם). ואומר דהא לית עלמא מתקיימא אלא ברזא, וכי אי במילי דעלמא אצטריך רזא, דמילין רזין דרזייא דלא אתמסרן אפילו למלאכין עלאין עאכ"ו. אלא בגין צדיקייא דינדעון למפלח ליה לקב"ה, ובגין דלא יטעון בארחוי גלינא לון, כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רמ"ט ב' וז"ל: אמר ר"מ מילין אלין סתימין וצריך למפתח לון לגבי חברייא, דמאן דסתים לון גניזין דאורייתא איהו מצער לון, דלרשיעייא נהורין דרזין אתחזרן לון חשוכין, ואיהו מתלא לממונא דאיהו גניז, מאן דחפר ליה עד דגלי ליה ולאו איהו דיליה אתהדר בסוכלתנותיה בחשוכא וקבלא, ולמאן דאיהו דיליה נהיר ליה. ובגין דא אית לבר נש לגלאה רזין סתימין דבאורייתא, ובגין דא אנא גלינא כל מה דגלינא, ועוד דכל מה דאמינא וגלינא לא מלבי דברתי עד הנה, דהא כלהו מלין וכללים אלין אינון דקא פריש התנא האלקי רשב"י זלה"ה, שכן כל הראיות והחזוקים לדברי הוא מן הזהר והתיקונים, דאיהו דהוה כאומנא דחתך מאני לבושין דמלכא ועבד מנהון חתיכן סגיאן, ואינון דידעין אתרין דחסרין אלין חתיכות או אלין דמשתארין מתקנין לון לבושין ושויין אינון חתיכות דאתוספן באתר דמיעוטין, וחתיכות דאינון מעטין מוסיפין עלייהו, שבחא דכלא דמאן, אלא שבחא דכלא איהו ההוא אומנא דידע למחתך כל אינון חתיכות, דכל מאן דייתי ובעי לחברא לון ימצא לון כלהו בשלימו ומתקן לבושא חדא או תרין ותלת, וכלא באלין חתיכות דחתך ההוא אומנא קדמאה. כמו שנרמז בר"מ פרשת פנחס דף רנ"ד א' על ביום כלות משה (במדבר ז, א). ודרשינן כלת משה, ומקשה והא כתיב כלות מלא באורייתא, מאן יהיב לון רשות למגרע אות מניה דהיא ו' וכו' ע"ש. ואפילו דכללין אלין הם מן הזהר ומן התקונים, ונמצא שהם ישנים, עכ"ד למאן דלא הוה ידע בהון אקרון חדשים, כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קע"ו א' דאומר ר' שמעון מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טורין ולא ידע בדיוריה מתא, זרע חטין, ואכל חיטין בגופייהו, יומא חד עאל למתא אקריבו ליה נהמא טבא, אמר ההוא בר נש דנא למה, אמרו נהמא הוא למיכל, אכל וטעם לחדא לחכיה, אמר וממה אתעביד דא, אמרו מחיטין. לבתר אקריבוהו גריצין דלישין במשחא, טעם מינייהו אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחיטין. לבתר אקריהו ליה טריקי מלכין דלישין בדובשא ומשחא, אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחיטין. אמר ודאי אנא מארי דכל אלין דאנא אכיל עקרא דכל אלין דאיהו חטה, ובגין ההוא דעתא מעידוני עלמא לא ידע אתאבידו מיניה. כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין דנפקין מההוא כללא, מאי מהניא ליה, ועל דא נאמן רוח בקיומיה איהו ההוא בר נש דקא חשיב לתועלתא דסגיאין, דכל מאן דעבד וחשב לתועלתיה ולא חייש לתועלתא דאחרנין לאו איהו מארי דרזין, כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ע"א ב' דאומר כנ"ל. והתנא האלקי רשב"י זלה"ה איהו דקא חשב לתועלתא דסגיאין וכתב האי חיבורא ספר הזהר דא דנהיר בכל עלמין כנ"ל, ועלאין ותתאין אשתכחו בעשותו האי חיבורא כמו שנרמז בתקונים דף י"ג א' דאומר: בההוא זמנא דאתחבר האי חבורא, רשותא אתייהיב לאליהו לאסתכמא עמהון ביה, ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא, וכל חיילין דמלאכין עלאין ונשמתין עלאין למהוי עמהון באסכמותא ורעותא, וכמו כן נרמז בתקונים דף ק"י א' דאומר אמר ר' שמעון חברייא בודאי קב"ה אסתכם עמנא עלאין ותתאין למהוי בהאי חיבורא, ואומר זכאה דרא דהאי חיבורא אתגלייא ביה, דעתיד כולי האי לאתחדשא ע"י דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה לקיימא קרא מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה (קהלת א, ט). ומה דאומר דעתיד לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה, ר"ל דאתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, ועליה אתמר דור הולך ודור בא (קהלת א, ד). ואוקמוהו דלית דור פחות משתין רבוא, והאי איהו משה דאיהו שקול כששים רבוא, ואיהו דאתי בכל דרא ודרא בגלגולא, ואיהו דמתפשט בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, ובדרא בתראה דווקא עתיד לאתגליא האי חיבורא, כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ונראה בדורינו זה - רבים דמתעסקין בחכמת האמת חכמת הקבלה, ובפרט בספר הזהר, וכיון שכן הוא, אמרתי לילך אחרי הקוצרים ללקוט בין העומרים באינון שושנים דהכין ותיקן התנא האלקי רשב"י זלה"ה, ולחבר כל הקרשים אחת אל אחת, אולי יהיה המשכן אחד. וכיון דהרשב"י זלה"ה לזמנין פירש הדברים ובירר לון, ולזמנין סתים לון ולא דבר בהון כי אם ברמז, לכן האי זנבא דרדיף בתר ההוא סבא, לחבר אלין חתיכות ולתקנא לון לבושין כנ"ל, לזמנין המורה מקומות שמביא הם ברורים, דלא אוסיף ולא גרע ממה דאמר הרשב"י זלה"ה, ולזמנין אינו מביא כי אם רמז דאתרמיז בההוא סתימו דקא סתים ההוא אילנא רבא דקאמרן, וכיון דלאו כל הדעות שוות, דלזמנין מלה חדא לחד משמע דאיהו בסתימו, דהרשב"י זלה"ה אסתים מלה, ולאחרא משמע דההיא מלה היא ברורה כחמה, וכדי לצאת מתרווייהו, מתרין דעות אלין דאמרן, כתב בכל המורה מקומות, ואמר כמו שנרמז בדף פלו' דאומר כנ"ל. לקבל תרין דעות אלין, והיינו לקבל האי מאן דמבין ההיא מלה שהובא מן הזהר או מן התקונים, שאינו כי אם ברמיזו, על דא אמר כמו שנרמז. ולקבל האי בר נש דקאחזי ליה ההוא מלה דאיהו בברירו סגי ולא אוסיף ולא גרע ממה דאמר הרשב"י זלה"ה, לכן אמר דאומר כנ"ל, ועל ההיא מלה דהוה הין ולאו - רפיא בידיה, אמר ע"ש. כדי שהמעיין יעיין בה היטב וימצא שם אריכות ומתיקות הלשון כדקא חזי, ולאו דווקא באלו המקומות לעיין ולא יתיר, אלא אפילו בכל המורה מקומות שהובאו מן הזהר והתקונים, אם יעיין בהם ישכיל על הדברים וימצא טוב טעם ודעת, שכן אני לא הארכתי ברוב המקומות כי אם שלקחתי מהם איזה תיבות כדי לחבר ענין בענין ולדמות דבר בדבר, ולכן העיקר תלוי לראות אותו דבר, ובזה ישכיל ודאי המעיין, ולכן בקצת מקומות כתבתי ע"ש. ומה דאומר ההיא מלה הין ולאו רפיא בידיה ר"ל אם הוא אותו הלשון ממש שכתב, או אם שינה מעט לשונו כדי שיובן היטב לשון של הזהר או של התקונים, בגין דלזמנין איזה דברים אשתכח במקצת מקומות של הזהר דעות מחולקות, כגון דלזמנין לעלאין דכרין לון בשמהן דתתאין, ולתתאין בשמא דעלאין כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל. וכלא איהו מהאי טעמא דמאן דמקבל איהו נוקבא מאתר דאיהו מקבל כנודע. ולכן משתנין שמהן כפי ההוא זמנא דיהיב או ההוא זמנא דמקבל, דכד איהו משפיע אקרי בשמא דדכורא, וכד איהו מקבל אקרי בשמא דנוקבא כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב א' דאומר דכל מאן דמקבל איהו נוקבא מאתר דאיהו מקבלו, לכן לזמנין אע"ג דנראה דאית פלוגתא בין אתר דא לאתר אחרא, עכ"ד פלוגתא דא איהו פלוגתא דאילנא דחיי, כגון מים עליונים זכרים, מים תתאין נקבות. וקב"ה שוי בהון הבדלה בין אנפין דדכורא לאנפין דנוקבא, והאי איהו מחלוקת לשם שמים דסופה להתקיים כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר ואת א' תוכיח דאיהי י' לעילא מים זכרים, י' לתתא מים נוקבין, כגון י"י מן יאהד"ו נה"י אשתארו שית אתוון באמצעיתא בין י"י מן יאהד"ו נה"י כחושבן ו' מן א' דאיהו רקיע באמצעיתא, והאי איהו דאקרי מחלוקת לשם שמים דכלא איהו אחד, כלומר מיין דכורין ומיין נוקבין ע"י את ו' דאמצעיתא כלא איהו אחד, בסוד א' כנ"ל, משא"כ מחלוקות אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דלאו אינון אחד, בגין דאלין אינון מסטרא דטוב ואלין מסטרא דרע, כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר על אלין דאינון מסטרא דטוב הם לבושי א מן אדם, כגון אלין דחולקין על פסקות דלבושי מטרוניתא ועבדין לון כמה פרוקין, ועלייהו אתמר ועלהו לא יבול (תהלים א, ג). רמז דאלין דחולקין על פסקות אחידן בעלין דאילנא דאינון טוב. אבל יותר טוב איהו הפרי של האילן, דאתמר ביה פריו יתן בעת"ו. ודא שכינתא דלא אפיק מעת דילה כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ח ב' דאומר זכאה איהו עץ דאיהו שתוך על פלגי מים דאורייתא, ויתיר מאן דאיהו מסטרא דאילנא דחיי דאתמר ביה אשר פריו יתן בעתו. ודא שכינתא דלא אפיק מעת דילה, ורזא דא דאומר קרא אני ידו"ק בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב). בעת"ה ע"ב פנים לתורה דאיהי ת' מן עת, ור"ל דכשישראל יתעסקו בע"ב פנים אלין דאינון על דרך הסוד, ואינון רזא דע"ב גוונין נהירין, כדין אחישנה דיתקיים קרא וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט, טז). כמו שנרמז בתקונים צ"ה ב' דאומר שבעין גוונין אינון דתליין מהאי ב' דאית לה תלת וו"ו מן ו"יסע ו"יבא ו"יט, ובזמנא דאתסלק נביעו מחכמת הקבלה שאינ' מתעסקין בע' אנפין אלין דסלקין לחושבן סו"ד, דאיהו יי"ן המשומר מששת יומי בראשית, משתארת את ב' דא יבשה כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ח ב' דאומר כנ"ל. ועל דא כתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טו). דתמן פקודי ה' ישרים משמחי לב כמו שנרמז בתקונים דף ע"ו א' דאומר כנ"ל. וכד ישראל יתעסקון בהאי עת מן עת"ה בע' אנפין דילה דאינון סו"ד, אחישנה ודאי, וכבר אמרינן דענפין דאורייתא דבע"פ דאיהו מטטרו"ן, ולאו אינון כי אם מ"ט כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' ובתקונים חדשים דף י"ח א' דאומר כנ"ל. ועל דא אמר ר"ע לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנון גרמייכו. דאבני שיש טהור דמנהון מיין דכיין נפקין, אינון רמיזין באת א' כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ו ב' דאומר כנ"ל. והאי איהו הרמז דקאמרן דקאי על רזין דאורייתא דפלוגתא דלהון איהו, כגון י' לעילא מן א' מים זכרים, י' לתתא מים נקבות, אבל כלהו אינון אחד ברזא דא א' כנ"ל. משא"כ מים אלין דאינון מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דלאו אינון אחד, בגין דאלין מסטרא דטוב ואלין מסטרא דרע כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ט א' דאומר כנ"ל. ובההוא זמנא דישראל יהון אחידן באילנא דחיי דאתמר עליה ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, יהון כל עץ נחמד למראה, ויחזר עלייהו שופרא, דאתמר ביה השליך משמים ארץ תפארת ישראל (איכה ב, א). כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ו א' ע"ש. ובההוא זמנא ישלוט אילנא דחיי ויפקון ביה ישראל מן גלותא, ואילנא דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה אתכפיא ולא שלטא על ישראל יתיר, דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קושייא מסטרא דרע, ולא מחלוקת מרוח הטומאה, דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג, ב) כמו שנרמז בר"מ פ' נשא דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל. ואפילו דדברי אלקים חיים כאלו לקצר בהם מי יוכל, עכ"ז כדי שלא יהיה הקדמה זו בעיני המתחיל לקרות לטורח, אקצר כאן במילין ואודיע ליה לתועלתיה למאן דייתי למחזי במראה מקומות אלין מן הזהר כשאומר דף פלוני ופלוני, הכוונה הוא על זהר דפוס מנטובה, וכן דברים שהובאו מזהר חדש שיר השירים ורות ותיקונים חדשים דבכל דף ודף אפילו דאית ארבע עמודים, עכ"ד ינדע דתרין עמודים ראשונים אתחשיבו לחד, ותרין עמודים אחרנין דאינון מעבר לדף אוף הכי אינון תרין אתחשיבו לחד, ולא יש כל כך הכרח לומר מאיזה טעם נעשה כהאי גוונא, כי אם להודיע לכל מי שירצה לחפש ולמצא בזהר חדש כשאומר עמוד א' שיבקש בכל שני עמודים ראשונים, וכשאומר בעמוד ב' שיבקש בכל שני עמודים שניים דאינון מעבר לדף, וכגוונא דא באתי להודיע להאי מאן דקרא כתבי האר"י זלה"ה וראה הסדר של ארבע דרגין שפירש שהם בסוד טנת"א, וכן בראותו סדר ארבע דרגין שהם בסוד פ"שוט כ"פול מ"שולש מ"רובע, ינדע דכלא הוא רזא חדא, ואלו ואלו דברי אלקים חיים דברי הרשב"י זלה"ה. ואפילו שימצא איזה ענין שלפום ריהטא נראה שהוא הפך מכתבי האר"י זלה"ה, עכ"ז ילך לפנים בלימוד, ואחר שלמד כנכון יראה שלא יהיה שום התנגדות אלא אדרבא שבכתבים אלו יוכל להבין יותר ויותר כתבי האר"י זלה"ה. והאי מאי דלא למד כתבי האר"י זלה"ה כשיקח כללים אלין בראש, אח"כ יהיה לו בנקל להבין כתבי האר"י זלה"ה אם ירצה. דכללים אלין עיקרא דלהון הוא כדי להבין ספר הזהר והתיקונים, שכן כלהו נלקחו מספר הזהר והתקונים כמו שיראה בעיניו, והעיקר הוא זה דכשאפילו שיהיה איזה מקום קשה להבין עכ"ז ילך לפנים ויהיה בטוח שיבין הכל אפילו ממנו ומאתו, ולאו דווקא בדברים פשוטים אלא אפילו בכמה מאמרים קשים מן הזהר והתיקונים יוכל להבין בנקל אם ילמוד לשמה, ובאם שיראה איזה קראי שהאר"י זלה"ה פירש לון בגוונא אחרא, אין זה תימא שהרי הרשב"י זלה"ה פירש כמה קראי בכמה גוונין, וכן אמר אע"ג דהא אוקמוהו קרא דא בגוונא אחרא עכ"ד האי והאי כלא קשוט, ע' אנפין לאורייתא כמו שנרמז בתקונים דף פ"ח ב' דאומר כנ"ל. ורזא דא סוד יהו"ק ליראיו. איהו ע' אנפין דסתרי תורה כחושבן סו"ד. כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג ב' דאומר כנ"ל, ואפילו יחודא עלאה קדישא אתסדר בד' גוונין כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קס"ב ב' דאומר כנ"ל. ועוד בעי למנדע בכמה זמנין אית לישנא חדא שחצי מיניה הובא באתר חד, כגון בזהר חלק ראשון וחצי לשון הובא באתר אחרא כגון בחלק שני, ומפני שאין רצוני לחלק הלשון לשנים, כדי שיהיה מובן למי שקורא בו, לכן אני מביא כל הלשון ואח"כ אני אומר כמו שנרמז במקום פלו' בדף פלו' ובמקום פלו' בדף פלו'. לכן אינו הכרח שיהיה נרמז כל הלשון בתרין מורה מקומות אלין, אלא די לו כשיהיה נרמז חצי הלשון באתר חד, וחצי הלשון באתר אחרא, ובזה יטעום טעם המעיין באותו הלשון כשאינו מופסק לשנים, ולאו כל העיתים שוים, דלזמנין יוכל להיות שנרמז כל אותו הלשון בשתי מקומות, וכן בעי למינדע דבכל אתר ואתר שנכתב בזה הספר תקונים חדשים ר"ל תיקוני זהר חדש, ובכל אתר דאומר בתקונים ביוסיטא, הכוונה הוא דלזמנין בתקונים יש באיזה דפים שתי עמודים, חד מאותיות גדולות וחד מקטנות, וכשאומר בתקונים סתם ר"ל באותיות גדולות, וכשאומר ביוסיטא ר"ל באותיות קטנות, וגם צריך לידע שיש כמה דברים מן ההקדמה שהובאו בשער הקליפות באריכות לשון כי שם מקומם, אבל כאן אין להאריך יתיר כי אם להתפלל אל אל שיאיר עינינו בתורתו, ויוקים קב"ה לההיא ארץ עלאה דנחית לה קב"ה מההוא דרגא דהוה ינקא משמים דהיא רזא דגו כתרי מלכא קדישא, כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה דף קע"ח א' דאומר כנ"ל, והאי ארץ אחזין קב,ה לאשתכחא תדיר עמהון דצדיקייא, ועלה קא רמיזו רבנן האי קרא הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך (בראשית כח, יג). מלמד שנתקפלה לו ארץ ישראל. ואינו כמו שמבינים דקאי על הארץ דלתתא כמו שנרמז בזהר פרשת קדושים דף ע"ד א' דאומר כנ"ל. והאי ארץ איהי אתרוג דשיעורא כביצה דקא רמיזו עלה, ביצה אחת אפילת שתין כרכין (ב"ב ע"ג:). דכד איהי נפלת נפלו אוף הכי אינון שיתין כרכין דעלייהו אמר שלמה ששים המה מלכות (שה"ש ו, ח). ואינון כריכין בה כגון כיצד כורכין את שמע, ואינון לקבל ששים מסכתות, וכל מסכתא ומסכתא אקרי מטרוניתא, אבל איהי אתקריאת מטרוניתא רבתא דאיהי על כלהו, כמה דאת אמר ואת עלית על כולנה (משלי לא, כט). כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"א א' ע"ש. ובגלותא אתמר בה ובפשעכם שלחה אמכם (ישעיה נ, א). ובגיניה אתמר ביום ההוא אקים את סכת דויד הנופלת (עמוס ט, יא). כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רי"ו א' ובתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל.

מי יתן שיקים לה במהרה בימינו אכי"ר.


שולי הגליון


·
מעבר לתחילת הדף