אמרי נועם (הגר"א)/ברכות/טז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אסטניס עי' רש"י ויש מפרשים איצטניס לשון צונן. והוצרך לרחוץ בחמין שסתם רחיצה הוא בחמין. דכיון שהוא אדם מעונג אית ליה צער אם לא ירחוץ בחמין וכמ"ש בתוס':
לא כל הרוצה ליטול כו'. אלא מי שיודע בעצמו שיכול לכוין. עי' רש"י לקמן י"ז ע"ב):
מאי טעמא דר"ג קא סבר אנינות לילה דרבנן יש בזה ג' שיטות. יש מהגאונים דסברי דכל שבעת הימים הם דאורייתא מדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ועיין ברי"ף. שחולק עליהם וסובר דיום ראשון בלבד הוא דאורייתא. והתוס' סברי דאפילו יום ראשון הוא מדרבנן לענין רחיצה ואינו דאורייתא אלא גבי מפשר. ונ"מ בין פי' הרי"ף לפי' התוס' בי"ט שני. לפי' הרי"ף אתא דאורייתא ודחי דרבנן. אבל לפי' התוס' לא דחי שגם האבילות דיום א' הוא מדרבנן (ועי' ביאור הגר"א או"ח סי' תקמ"ח ס"ק ד' ו' ח' וע"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף י"ג):
נכנסו תלמידיו לנחמו. וקשה על התלמידים למה נכנסו דאפילו אם נאמר דמקבל תנחומין על עבדים אינו מוטל רק על השבע קרובים אבל אחר לא. דבשלמא במתניתין איכא למימר מפני שטבי כשר היה והכל חייבין להתאבל עליו. אבל הכא שפחה היתה. וצ"ע [א"ה ועי' רמב"ן בהקדמתו לספר תורת האדם ובלשון הרמב"ם פרק ששי מה' תשובה הלכה א' כקנינו הם כו' ע"ש] (ואפשר שגם היא ה היתה אשה כשירה לפי דעתם):
כן אברכך בחיי זו ק"ש. לפי שהוא חיים של אדם שיש בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אבריו של אדם [כמ"ש בשו"ע סי' ס"א סעיף ג']. (עי' מדרש רות החדש דף ח' בק"ש יש רמ"ח תיבות וכו' והקורא כתיקונה כל אבר ואבר כו' ומתרפא בו והובא ג"כ בב"י סי' ס"א):
ולא נבוש ולא נכלם. פי' לא נבוש מחמת עצמו ולא נכלם מאחרים וזהו שאמר מאבותינו:
חילוץ עצמות שיהיה בריא בגופו ובאבריו:
מעזות פנים פי' רש"י שלא יוציאו עלי לעז ממזרות אך בשבת דף ל' לא משמע כן שמצינו שהוציאו עליו לעז ממזרות ואמר רבינו שהפי' דאמרינן עז פנים לגיהנם והיה מתפלל שלא יהיה לו בעצמו עזות שלא יבוא לגיהנם (וצ"ע דהא אמרינן התם אהניא ליה צלותא לרבי כו'). (ויש לתרץ דלפי גירסא שלנו בגמ' דשבת לא אמר רק על בניו של רבי ואהני ליה צלותא דלא לשויה לבניו ממזרים והגירסא דלא לשויה לבניה ממזרי וכמ"ש שם בחידושי אגדות מהרש"א וזה הועיל לו מה שהתפלל. ומעזי פנים פירש"י שלא יזיקוהו והיינו אותו עז פנים שהעיז לומר לו אשתך אשתי ע"ש והועיל לו תפלתו שהצילו ה' מהם ע"ש ושלא יצא עליהם לעז כלל כיון שפקע. ומה שאמר כאן שמצינו שהוציאו על רבי לעז ממזרות. כונתי במקום אחר מצינו ולא במס' שבת שם ולא נרשם מקומו, ועל עצמו לא התפלל ואהני צלותי' רק על בניו ויותר נראה שט"ס כאן וצ"ל שלא מצינו שהוציאו עליו פי' רק על בניו הוציאו לעז ולא עליו וע"ז אמרו בשבת דאהני צלותי' א"כ גם על בניו הוזכר בתפלתו והיינו ומעזי פנים שלא יוציאו לעז לא עליו ולא על בניו ודלא כפירש"י מעזי פנים של יתגרו בי שהוא ענין אחר וא"כ מ"ש ומעזות פנים צריך לפרש כפי' הגר"א כאן שלא יהיה לו בעצמו כו']:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |