אלשיך/תהילים/יח

אלשיך תהילים יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח לעבד. הנה ראוי לשים לב אל תארו את עצמו בתואר עבד במזמור זה מבזולתו ולמה ייחס הדבר אל היום ולא אל ההצלה שהיה ליה למימר בהציל ה' אותו מכף כו' ולא ביום אחר שלא ביום א' היו שתי ההצלות מכל אויביו ומשאול ועוד כי גם שאול מאויביו ולמה הוציאו מכללם וגם הזכירו באחרונה כחותם בו ואחרי שאול היו לו אויבים רבים. אמנם הנה שתי מיני הצלות מציל הוא יתב' את הצדיק א' את נפשו ממות בהרחיק אותו מן החטא שנית בהציל את גופו מחרב אויביו ועל שתי אלו זימר נעים זמירות לעושיו והוא כי שתי מלחמות היו לפניו א' מלחמת הגוים ומזה לא היה לו פחד כי אם בגופו שמא יהרג אך מהנפש לא היה פחד פן יקרנו עון שמא יהרוג והשני מלחמת שאול כי אז תבאנה לו אימות מות הגוף שמא יהרג ומות הנפש שמא יהרוג ועל שתי ההצלות אמר למנצח כו' א' על שהיה בעזרו להיות עבד לה' ששמר אותו מהחטא וזהו למנצח לעבד ה' וגם על השנית והיא על הגוף שלא נהרג וז"א לדוד שהוא בשביל דוד הוא גופו שלא נהרג ופירש מה שאמר לדוד הוא ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומה שאמר לעבד ה' הוא ומיד שאול והוא כי ההצלה מיד שאול היה אפשר תהיה ע"י שיהרוג דוד באנשי שאול ויש בדבר סכנת עון פן ישלח ידו בדם נקי וה' היטב היטיב עמו שהצילו מידו מבלי שלוח ידו לא במשיח ה' ולא בזולתו מאשר אתו ע"כ הצלה זו גדלה בעיניו מכל שאר ההצלות וע"כ אשר דבר לה' את דברי השירה הזאת לא היה ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו עד היום שנצול בו גם מיד שאול ובאותו היום שנצול מיד שאול אז דבר את דברי השירה הזאת לה' כלם כאחד כאלו אז נצול מכלם כי זה שקול כנגד כל אויביו על כי בו היו שני הדברים כאחד ועל כן הוציא את שאול מכלל אויביו ואמרו באחרונה שהוא העיקר שבה הצלת הנפש עם הצלת הגוף .

ב

ויאמר כו' מה שאמרתי למנצח לעבד ה' ואמרתי אשר דבר לה' שאני מחזיק טובה אליו יתברך ואומר למנצח על שהייתי עבד ה' ולא רשעתי אל תאמר הלא לעצמי ראוי להחזיק הטובה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים עכ"ז אתה ה' העיקר כי מי זה יעמוד לפני היצה"ר אלמלא עזרו יתברך העומד להגין בעד הבא ליטהר כמאמרם ז"ל אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש לטורדו מן העולם ואלמלא הב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר צופה רשע לצדיק כו' ה' לא יעזבנו בידו והן זה מאמר דוד המלך ע"ה באמרו ארחמך ה' חזקי לומר לא לעצמי אחזיק טובה אם הייתי עבד לה' עושה רצונו כ"א לך ה' כי הנה אין צריך לומר לעשות מצות רבות כי אם אפילו לשארחמך ואאהוב אותך צריך אני חיזוק מדת הרחמים נגד יצרי וז"א ארחמך ה' חזקי לשאהבך ה' חזקי ולא מעצמי:

ג

ה' סלעי כו' הנה ערכתי שתי הטבות א' הנצלי מכל אויבי. ב' מיד שאול מה שלא כללתי ההצלה מיד שאול בכלל יום הציל אותי מכל אויבי שרמזתי הטעם בפסוק ראשון הנני מפרש והוא כי הנה נא שתי טענות א' כי הנה יש סילוק היזק ויש הבאת תועלת והוא כי הנה ה' סלעי נגד הארי והדוב וגם מצודתי להצילני מגלית ומפלטי כשנמלטתי וברחתי בלילה ע"י מיכל כי גם שנראה שהיא עשתה ואליה טובת הפלטה ההיא לא כן הוא כי אם אלי צורי אחסה בו כי בו חסיתי ולא בה והוא יתברך עשה ששם בלבה למלטני. או יאמר בהקשות קושיא א' הלא היא איך היה לו לדוד לשיר שירה במיתת שאול. אך לבא אל התירוץ נזכיר מאז"ל וז"ל ואלה דברי דוד האחרונים מכלל דאיכא ראשונים מאי היא וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו' א"ל הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפני שאול היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על כו' וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכושית וכו' כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא כו' כיוצא בדבר אתה אומר הלא כבני כושיים וכו' וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא וכו' אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב נאם דוד כו' ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה אמר אלהי ישראל לי דבר צור וכו' מאי קאמר אר אבהו ה"ק אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה ע"כ. אלמלא כו' פרש"י אתה שאול שנולדת במזלו והוא דוד שנולד במזלך ע"כ. ואפשר שאין הדבר תלוי במזל אלא שאמר אלו היית אתה שאול מבנימין שלא מגזע מלכות בית פרץ והוא דוד מגזע המלכות של יהודה הייתי מאבד כמה דוד מפניו כי רב חסידותו ומה שעתה לא שוה לו חסידותו הוא כמאמר ספר הזוהר שנוח לו לשאול למות ולא שיראה מלכותו ביד אחר ואם אתה היית שאול וכו' הייתי מעביר כמה דוד מזה הטעם עצמו כי מבית יהודה הוא לבדו המתקיים. ובעיקר השאלה האחרונים מכלל דאיכא ראשונים פרש"י והלא לא מצינו שאמר דוד דברי אלא במקרא זה וקשה דמה לי דברי מה לי וידבר ואיך מר זוטרא בר טוביה לא ידע להשיב ואמר מאן דלא ידע האי לאו גברא רבה הוא. אך אחשוב שאומרים האחרונים הוא כאומר אלה הם האחרונים שלא כראשונים כי חזרתי מהן ואלה הם האמתיים ואמר שהוא וידבר דוד כו' שחזר מהן ואמר שגיון לדוד ששגיתי על אמרי שירה על מפלת צדיק ואלה דברי דוד האחרונים שלא לזלזל בכבוד צדיק כ"א לומר שצדיק גדול ערכו שכביכול מושל בקונו שגוזר גזרה והצדיק מבטלה. ובזה תתיישב קושיא אחרת איך יאמר על עצמו שהקים עול התשובה. ועוד מה ענין זה אצל מה שצור ישראל דבר. אך יאמר הנני מקים עול התשובה ושב בכלל אשמותי גם מהדברים הראשונים ומקיים האחרונים לשבח את הצדיק. או יאמר הנה דברי הראשונים היו מלבי כד"א וידבר דוד את השירה לה' וטעיתי לשורר על מפלת צדיק ע"כ מעתה דברי האחרונים ומסקנתי הוא שעם היותי דוד בן ישי וגבר הוקם על משיח אלהי יעקב לא אסמוך על עצמי לדבר רק מה שרוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני וזהו אמר צור ישראל דבר וכו' ולא מעצמי כראשונים פן אשגה. ומה שהביא כל הראיות האלו שהרגיש ראשונה היה מה ששר על שאול איך שב לזלזל בו ולקרותו כוש שיראה על שהיה משונה לרעה על כן אמר מה כושי וכו' והרגיש שהרי בצפורה שיראה שהכתוב אומר טעם למה שנאה משה לפי הנראה שהוא להיותה כושית וע"כ אמרו כי אשה כושית לקח ולמה לא געל בה טרם יקחנה אם היא משונה לדבר בלתי טוב והשיב דע כי כיוצא בדבר הזה אתה אומר גם בפסוק ההוא וע"ד זה הוא בעבד מלך הכושי כי פשט המקראות יורו שלא היה צדקיה צדיק אמר גם שם אתה אומר כן כי מפעולתו זאת יורה כי צדיק היה ולא היה הקב"ה מכנהו שם דופי על מעשה טוב. ונחזור אל עניננו בפירוש הפסוקים. הנה כל זה לא היה רק סילוק היזק אך בחלוקה שאמרתי ומיד שאול הוא שני דברים אחד מגני שהיית מגן לי לסלק מיתתי גם הבאת תועלת והוא וקרן ישעי שהוא המלכות הנקרא קרן הנמשך מישעי כי קניתיו בישע ההוא כי אלו הייתי הורגו לא היה לי המלכות כמאמר אביגיל על דבר נבל ולא תהיה זאת לך לפוקה לאבד המלוכה וכ"ש על דם שאול זה לא אייחס לומר סלעי ומצודתי כו' שהוא סילוק היזק רק משגבי כי השגבתני זולת ההצלה:

ד

ועוד טענה שנית והיא כי בכל אויבי היה הדבר נקל כי הלא בלי טורח רק שמהולל אקרא ה' היה די שמאויבי אושע שבקבלי עלי להללו שאקראהו מהולל בהושיעי הייתי נושע ואין מכלים:

ה

אך אמנה במלחמת שאול לא כן כי הנה היה לי מלחמת ב"ו ומלחמת היצה"ר שהיה מבקש להורידני לגיהנם כי הלא בענין שאול שאני מדבר בו כעת הייתי נכווה בב' אשות א' כי אפפוני חבלי מות שהוא שלא יהרגני וגם שלא אהרוג כי נחלי בליעל הוא היצה"ר יבעתוני האומר אלי שאהרגנו:

ו

וגם שחבלי שאול סבבוני לולא שהיית ה' חזקי כמדובר הנה מה שקדמוני לבא לפני היו מוקשי המות שיותר היה מקדים לי ושם לפני צרת מיתתי מצרת המיתי את שאול שאינו נרגש כ"כ מיתת הנפש ע"י עון כהמית את עצמי ובשרי כי אדרבא היצה"ר שם לפני לאמר כי הנה רוצה להרגך השכם והורגו ואני נצלתי עם כל זה:

ז

ולכן הראוי הוא להחזיק לו יתברך טובה כי הלא בראותי את עצמי בשני הסעיפים אם אהרוג או אהרג בצר לי בשביל הצר לי שהוא לגופי אקרא ה' שיגן בעדי שלא ימיתני ואל היותו אלהי להצילני מן החטא הגורם שלא יקרא אלהי אשוע כי לזה צריך יותר מן קריאה לעומת היצה"ר המקדים מוקשי מות ועל הקריאה שלא יהרגני ישמע מהיכלו קולי כלומר שלא אחשיב עצמי לומר שהוא ית' דבוק בי רק הוא בהיכלו ומשם ישמעני אמנם בשועתי שהיא לבל אהרוג ואחטא כ"כ ערב לפניו יתברך שאשוע שלא אחטא שמתקרב אלי באופן ששועתי לא אייחסנה שישמע מהיכלו שהיא לפניו כי אצלי הוא יתברך ולא תבא תפלתי רק באזניו ית' לבדו ולא כיתר תפלות שעם היותו ית' שומע יש גם מלאכים מגישים אותה אך זו מאליה לבדה תבא באזניו:

או יאמר ושועתי לפניו כו' מה שכתבנו במזמור בקראי ענני כו' כי אחד מידידות ה' את אוהביו שעם שטרם ידבר הוא שומע עכ"ז לא יקוץ בשמוע תפלה על הדבר באמרו כבר נתתי שאלתך כי אם יערבו לו דבריו יתברך וישמע והוא מאמר הכתוב תאות לבו כו' וארשת כו' וכן אחשוב בפסוק והיה טרם יקראו ואני אענה עם כל זה שעניתים עודם מדברים ואני אשמע וזה יאמר ישמע מהיכלו כו' ועכ"ז ושועתי לפניו תבא באזניו ותערב לו:

ח

ותגעש ותרעש כו' הנה אמרתי שהייתי מבקש מאתו ית' בל אהרוג אני את מבקש נפשי והלא יקשה ומה בכך והלא הבא להרגך כו' לז"א הנה דרכו יתברך לענוש את שלוחי אפו לנקום נקם כד"א ונתתי את נקמתי באדום בפרק הנזקין וכענין גם ענוש כו' דריב"ל וזה בשום לב אל אומרו גחלים בערו ממנו שהל"ל ממנה כי האש ]לרוב[ נקבה היא אך הנה הוא יתברך כאשר חרה לו תגעש ותרעש הארץ כמאמרם ז"ל על סדום כי כ"ב שנים היתה ארצם רועשת:

ט

ועכ"ז כאשר על כן עלה עשן באפו הוא האף אחד מכחות הרוגז להשחית והנה מהאף יבערו גחלים להשחית ולשרוף את הנדון כענין בקצוף הוא ית' על עיר או ממלכה יחרה אפו ויבעיר ויקים על העיר והממלכה ההיא חיל מלך פלוני להשמידה כאשר קרה לנו בהקים ה' על ישראל ועל ירושלים את נבוכדנאצר נמצאו נבוכדנאצר וחילו כגחלים בערו מהאף שחרה בנו בעונותינו כי האף מגרה בנו חיל עם שהם גחלים שהודלקו לשרוף מאש האף ואחרי כן ראינו אש מפיו ית' תאכל אותם הגחלים ככל הדברים הרעים שבירמיה על הכשדים שהם גחלים בערו מהאף שאחרי כן תאכלם אש מפיו ית' וינקם מהם באופן כי אחר שעלה עשן באפו אחרי כן נראה שאש מפיו תאכלם את הגחלים שבערו מהאף הנזכר נמצא כי שלוחי האף הם לוקים אחרי כן ואם כן אפוא למה אהיה אני שליח האף שעל שאול על בקשו את נפשי פן אלקה אחרי כן:

י

ויט שמים כו' אחרי דברו על אשר שר לה' שהושיעו בלי חטא באופן יקרא עבד לה' בא עתה לדבר על אשר אמר ושועתי לפניו תבא באזניו שיורו דבריו אלה כי אמנם ישב אלהים על הארץ ללא יתעורר איש לדבר ולומר אם כן אפוא איך הטה שמים בסיני וירד מלמעלה והוא מאמרם ז"ל שהקשו כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני וכתוב אחד אומר ומשה עלה אל האלהים אלא מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי השמים על הר סיני נמצא שהיה על השמים ועל הארץ והלא זה מקום לבעל דין לחלוק על מאמר דוד איך אמרת ושועתי לפניו שיורה כי על הארץ כבודו ואם כן איך הוצרך להטות שמים על ההר ועוד כי הלא היה מסך ערפל ואיך הי' ערפל תחת רגליו להפסיק והלא לא יעצרנו הגשם מלהיות בארץ על כן אמר אל תשית לבך אל הקושיא הזאת כי הלא אשר ראית כי ויט שמים וירד שהרכין והטה הוא יתברך שמים וירד ולא עוד אלא שגם השמים לא הספיקו להיות מסך מבדיל כי אם וגם ערפל תחת רגליו וא"כ אפוא איך אמרתי ושועתי לפניו שהוא יתברך אתי בארץ:

יא

הנה התשובה כי הנה אחרי כן וירכב על כרוב הוא במשכן ומקדש כמאמרם ז"ל והובא בילקוט על פסוק צרור המור כי על מקדש ומשכן נאמר וירכב על כרוב אשר שם הכרובים כי אינך יכול להכחיש שרכב והשרה שכינה במקדש. כי עין בעין נראה כמד"א וירא העם וירונו כו' וגם ידענו שאח"כ ויעוף שנסתלק וא"כ נמצא זה סותר הפסוק והסברא כי האמנם ישב אלהים דבר גשמי בין הכרובים אך הוא כי לא עשה עיקר מהכרובים שבמשכן אלא שוידא על כנפי רוח הוא רוח בני אדם כי היכל ה' המה והוא מאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא נאמר בתוכו כי רוח בני האדם היא המרכבה באמת ובאמצעותם שורה בין שני הכרובים וקראן כנפי רוח הוא כתוב אצלנו על פסוק עונותיכם היו מבדילים כו' והוא כי כל נפש צדיק אין רוחו בגופו נפרדת משרשה של מעלה והענין כי אין דבר רוחני מאתו יתברך נאצל ונפרד למטה ממקורו שלא ישאיר מציאותו למעלה שאם לא כן בשלוח יתברך מלאכי מרכבתו למטה לארץ כגבריאל ורפאל סדומה האם חסרו שני מלאכי אלהים ממרכבתו ית' למעלה אך אין זה כי אם שמציאותם נשאר בשמים וכחות התפשטותם הם הנמצאים על הארץ מתחת וההיקש בזה בנפש האדם כי בבואה מלמעלה לא יבצר מהשאר עיקר שרשה למעלה עד גדר שבהיות בעליה נקי מכל עון ועושה מצות בישראל כי לא יפסק חבל חוט איכות קדושת הנפש אשר באדם עם שרשה הדבק בשכינה כי על כן אז בהשתלשלות זה מרכבה אל השכינה יקרא אך בהעוותו חותך ומבדיל והוא אשר הנביא דבר באמרו עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. כלל הדברים כי נפש ורוח האדם שרשם למעלה והתפשטות כנפיהן הוא אשר הן באדם ונבא אל הענין אמר כי האמנם ישב אלהים על הארץ כי אם שוידא מן השמים על כנפי רוח הוא התפשטות רוח האדם באדם המתפשטים ממקורם עד בואם באדם כי שם ברוח בני האדם אשר בקרבם שם פרחה ומצאה לה השכינה מנוח כי היכל ה' המה וזהו על כנפי רוח ועל כן בהיות ראוים לכך בישראל זכותם משפיע היות שכינה שורה בין שני הכרובים כי הוא מקום מוכן ע"י ארון הברית ומה גם במקום בית המקדש כי שם שער השמים שבהמשכו והתקשרו דרך שם מרוחות הצדיקים יושפע שם באופן שהעיקר הוא ברוחות הצדיקים:

(ז) או ימשכו הכתובים מפסוק בצר לי אקרא ה' וכו' והוא כי יש שתי בחינות א' בחינת השם הגדול שם ההויה. שנית השכינה ודעתו להודיע כי השם הגדול הוא בהיכלו אך השכינה מלא כל הארץ כבודו ואין מקום פנוי בלי שכינה ובזה אמר הנה בצר לי דרך משל בעת קרב ומלחמה אקרא ה' הוא מדת רחמים ואל אלהי הוא שכינה שהיא מדת הדין אשוע שהוא יותר מקריאה למען תתהפך לי לרחמים ואז השם הגדול ישמע מהיכלו קולי אשר קראתי ועל ידי שמיעת שם הרחמים מיד ושועתי ששועתי אל אלהי היא שכינה מיד למה שהיא לפניו כי השכינה מלאה כל הארץ מיד תבא באזניו כי לא הוצרכו מלאכים יעלו שועתי השמימה כי אם ממני אל אזניו של אלהי הנזכר הוא שכינה:

(ח) והראיה אל היות השכינה בכל מקום כי הלא מיד בקראו עושה רושם כי מיד ותגעש ותרעש הארץ שנרגשת חרדה במחנה האויבים ומוסדי הרים הם יסודות של המלכים הם שריהם של מעלה ירגזו ויתגעשו כי רגזו מפחד ויתגעשו שיחוגו וינועו ממקומם וכל זה מיד טרם יפעל פעולת הרוגז רק כי חרה לו בלבד:

(ט) ועוד מעט ועלה מן הארץ אשר שם כבודו עשן חרונו באפו הוא המשחית הנקרא אף אשר כונן להשחית באויבי שעליהם שועתי ואש מפיו של האף תאכל באויבים עד גדר שגחלים הם בני חילו של האף גרדיני נמוסים גם הם בערו וממה היה האש מפיו והגחלים שבערו אלא שהכל ממנו שהוא מאלהי הנזכר היא שכינה המשגחת ושורה על הארץ ואין מקום פנוי ממנה כמדובר וזה עלה כו' בערו ממנו:

(י) ואם יאמר איש איך שכינה שורה על הארץ והלא במתן תורה הטה והרכין שמים וירד והוא אמרם ז"ל שהרכין השמים על הר סיני ולמה הוצרך להשפיל השמים על ההר אם לא שלא ישב אלהים על הארץ והוצרך להרכין השמים על הארץ לשרות עליהם ולא עוד אלא שעם כל זה היה ערפל למסך תחת רגליו בינו ובין הארץ ואיך אמרנו כי כל הארץ מלא כבודו יתברך:

(יא) אמנם התשובה היא כי כאשר וירכב על כרוב בבית המקדש אינו ששורה ממש על גוף הכרוב הממשי וגשמי כי אם שויעף שהוא מעופף עליו מרחפת באויר שעל הכרוב כן בכל העולם הוא כי וידא על כנפי רוח הם כנפי רוח מלאכי מרכבתו כי מתפשטות כנפי מלאכיו רוחות עד מלא כל הארץ ועל כנפי הרוח ההוא מרחפת התפשטות שכינתו וזהו וידא על כנפי רוח אך לא שתשרה על הארץ הלזו העכורה ממש:

יב

ישת חשך סתרו סביבותיו סגתו כו'. הלא אמרתי כי הן אמת כי ישב אלהים על הארץ אך אינו עליה ממש כי אם התפשטות שכינה שורה על התפשטות כנפי רוח מלאכי מרכבתו אמר הלא על זה יש פתחון פה להקשות ולומר כי הלא ראינו ישת חשך סתרו שבינו יתברך ובין עמו שתמסך חשך סתרו להסתר מבני אדם פן יהרסו לראות ואם הוא שבכל הארץ כבודו מה הוא המסך ההוא אך יורה כי מהמסך החוצה לא היתה שם שכינה. אין משם ראיה שאין שכינה על הארץ כי הלא סביבותיו של החשך הנזכר שהוא ממסך החשך לחוצה היתה שם סוכתו יתברך היא סוכת ענני כבוד אשר שם האלהים כי וה' הולך לפניהם בעמוד ענן כו' אם כן הוי אומר כי אין זה כי אם שעיקר שכינה היה ממסך החשך ולפנים והתפשטותה מהמסך ולחוץ והוא האמור בסמוך. ועוד ראיה כי שכינה על הארץ כי הלא תראה חשכת מים הם העבי שחקים בבא המטר אשר ודאי היתה חשכת מים בכל עת שממטיר על הארץ:

יג

ומנוגה נגדו אשר הוא אור נוגה שנתפשט מנגדו יתברך אשר מלא כל הארץ כבודו כאשר עביו הנז' עברו ממקומם למטה נעשו ברד וגחלי אש באויר ולא כיבו המים את האש ולא הפשירה האש את הברד הוי אומר כי אם שלהיות שכינה למטה שאין מקום פנוי בלא שכינה כמ"ש ז"ל על מראת הסנה על כי אין יסוד המים ולא יסוד אחר מושל על יסוד זולתו דרך טבע באשר אין רצונו יתברך להניח הדבר אל הטבע כי הלא בכל מקום אשר ימצא בו כל דבר מאיזה מהיסודות שם הוא יתברך ולא ישלוט בו יסוד זולתו בטבע למשול בו:

יד

ושמא תאמר כי אין משם ראיה ששכינה למטה כי אפשר כי היא על השמים ומשם שלח האש בתוך הברד אבל אם היה מים לבדם תחלה לא היה מתהוה אחדות אש ומים כאחד באויר העולם הזה לז"א וירעם כו' והוא כי הנה בתחלה נאמר נטה ידך על השמים ויהי ברד ולא נאמר אש ואחר כך נאמר ויהי קולות אלהים וברד ואש מתלקחת כו' ולמה לא נזכרה בתחלה אלא להורות כי בתחלה היה ברד ואחר הקולות נתהוה האש תוך הברד אחר שנשמעו הקולות למטה שהוא בהגיעה לאויר שיכול אדם לשמוע וז"א וירעם בשמים ה' ועדיין לא היה אש בברד כי אם שאחר כך כאשר עליון נתן קולו לישמע למטה באויר אז היו ברד וגחלי אש הוי אומר כי אין זה כי אם ששכינה גם היא למטה והתפשטות נוגה גגדו היה הברד כי לא שלט יסוד ביסוד זולתו נגד רצונו יתברך:

טו

וישלח חציו כו' החל לספר חסדי הש"י אשר הפליא חסדו לו להושיעו ואשר עשה למענו מימי קדם ועודנו מחזיק להצילו תמיד ועל הכל בעד הנפש והוא כמאמרם ז"ל בב"ר כי מאז הציל בנות לוט היה למען דוד העתיד לצאת מהא' ומהב' רחבעם כמאמרם ז"ל ואת שתי בנותיך הנמצאות הה"ד מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום וזה יאמר כאשר וישלח חציו ויפיצם הם אש וגפרית וברקים רב ויהומם בל יצאו מתחום העיר:

טז

אז ויראו אפיקי מים של מטה כמ"ש בב"ר שע"י גערת ה' יצאו מים רבים בסדום ונעשה ים ויגלו מוסדות תבל והוא מ"ש ז"ל על הפך משורש הרים שעקר הוא יתברך ההרים משרשם והפך הישוב למטה ושרשי ההרים למעלה וזה יאמר ויגלו מוסדות תבל שנגלו שרשיהם למעלה בהראות אפיקי מים על ידי כן מגערתך כו':

יז

ואז בעת כל הרוגז ההוא רחמתני וישלח ממרום את המלאך יקחני בהציל את לוט כאמרם ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום ואחר בך ימשני ממים רבים הוא את נחשון שהיה עתיד דוד לצאת ממנו שארז"ל והובא בילקוט פרשת בשלח שבזכות נחשון זכה דוד למלוך הוא וזרעו כי ירד לנחשול של ים עד חוטמו ומשם משכו ה' בצעקו הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש:

יח

ואחר כך יצילני מאויבי אז הוא גלית ומשונאי כי אמצו ממנו כדואג וזיפים:

יט

וזהו יקדמוני ביום אידי בצערי בהיותי בורח ויהי ה' למשען לי:

כ

ויוציאני למרחב מקעילה שהיתה עיר דלתים ובריח והייתי כמונח בסוהר כי יסגירוני בעלי קעילה אמר ה' ויוציאני משם למרחב. או ויוציאני למרחב מהמערה טרם ידעו שאול וחילו שהייתי שם שהיו יכולים להיות במצור על פי המערה וחלצני במרחב משאול ולא בצדקתי רק כי חפץ בי:

כא

שאם תראו מדה כנגד מדה כי יגמלני ה' כצדקי כבר ידי שלא רציתי לנגוע בידי במשיח ה' ישיב לי שלא יגעו בי:

כב

לא אחזיק טובה לעצמי כי מה ששמרתי דרכי ה' לעבור על פשע ולא רשעתי להרגו במערה וכיוצא אינו מעצמי רק מאלהי כי הוא יתברך הנותן לי כח לעשות חיל לבלתי אחטא:

כג

כי אם היות שכל משפטיו לנגדי והיוצא מהם הוא הבא להרגך השכם להרגו כענין במחתרת כו' הלא לעומת זה גם וחקותיו אשר אין שכל אדם עומד עליו לא אסיר מני:

כד

ועל כן כאשר בחקים אתנהג בתמימות הפך השכל כך בצערי זהו אהי תמים עמו באמרי אולי מה שאני נרדף יש טעם לפני קוני ואין מבין או הוא נסיון מאתו יתברך ולמה אשלם גמול על ידי ובזה ואשתמר מעוני כי גם אפשר יש בידי עון ואותו עון יגרום לי לשלוח ידי במשיח ה' כי עבירה גוררת עבירה ובמה שאתנהג בתמימות אשתמר מעוני באופן כי חוקיו יתברך אשר לפני הם סבה לבלתי אחטא נמצא שהוא יתברך הוא המציל כאמרו כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי:

כה

ועכ"ז וישב ה' לי כצדקי כאלו היה צדקי מצד עצמי כבור ידי כאלו היה נקיון כפי וידי והטעם הוא כי לנגד עיניו יתברך רואה:

כו

כי יש לי טענה הלא היא עם חסיד תתחסד כו' כי טענה אחת יש לי מיצרי לאמר למה תרחם על שאול הלא עם חסיד תתחסד עם גבר כו':

כז

עם גבר כו' אך עם עקש כזה שמתעקש לבקש נפשך תתפתל והבא להרגך השכם והורגו וז"א לנגד עיניו עם חסיד כו':

כח

ועוד היה נגד עיניו יתברך כי נוסף על הטענה הקודמת עוד היה ליצרי טענה אחרת והוא לומר אלי כי אתה במה שתהרוג את שאול עם עני שעמו תושיע מלחטוא כי הוא ממשיכם אחריו לרדפך ולאבד נפשם וגם עינים רמות להביט אל עמל תפיל כי יראו ויקבלו מוסר ועל שלא שמתי לבי אל טענות אלו העלה יתברך אלי כאלו אני עשיתי הכל:

כט

כי אתה תאיר נרי כו' הנה ידוע מאמרם ז"ל על פסוק בידך אפקיד רוחי כו' שאומר הקב"ה לאדם נרי בידך שנאמר כי נר מצוה כו' ונרך בידי אשר בידו נפש כל חי אם אתה שומר את נרי אני אשמור את נרך ויתכן אמר דוד מה יקר חסדך עמדי כי אתה תאיר נרי שבידך עם היות שאיני מאיר נרך כי אם אתה עושה הכל כי וה' אלהי יגיה חשכי הוא חשך אשמת דבר או העדר מצוה ה' אלהי מאיר אפלתי שמרחקני מן החטא ומקרבני לידי זכות.

או יאמר נמשך אל הכתובים הבאים והוא כי נשא המשל אל יושב בחשך ונר בלתי מאירה בידו כי באחד משני דרכים יצא מאפלה לאורה או בהאיר נרו או בסלוק האפלה והחשך ממקום שהוא בו אמר דוד הנה בכל אחד משני הדרכים האלו היטבת לי בהיותי בחשך צרת אויבי פעם אתה תאיר נרי כי תתן אור יתר בנשמתי היא נרי שהיא תתאמץ ותאיר לי בחשך הצרה שבכחה אאזור חיל שבזכות הארת שפע טובך בה אנצח את אויבי אני בעצמי ולפעמים ה' אלהי לא יאיר נרי לנצח בעצמי להאיר בחשך כי אם שה' אלהי יגיה חשכי שיסלק החשך מלפני ואתמלטה בסלוק האויב ממקום הצרה:

ל

ופירש ואמר מה שאמרתי כי אתה תאיר נרי הוא כי בך ארוץ גדוד כי הלא מאין ולאין רצתי אל גדוד פלשתים אל המערכה לקראת גלית כד"א וירץ המערכה לקראת הפלשתי אם לא שאתה ה' הארת נפשי שהשפעת בה מאתך אור קדושת שפע התעוררות והתגברות לרוץ להלחם נגד גדוד מלחמה וזהו כי בך ארוץ גדוד ולעומת זה כאשר שלח שאול וישמרו את הבית להמיתו לא שם הוא יתברך בלבי ארוץ אל שאול לעמוד נגדו להרגו כאשר היה בא להרגני כי אם אדרבה דלגתי מחלון הקיר וברחתי וזהו ובאלהי אדלג שור נמצא שבין בהתגברי לרוץ גדוד בין בדלג לברוח בשור בעד החלון בזה וזה יש לי להחזיק לו יתברך טובה כי בגלית האיר נרי והלהיב נפשי לרוץ גדוד ובאלהי שהוא בחינת דין אדלג שור כי לא האיר נרי להתלהב נגד שאול כי אדרבה ברחתי ואדלג שור והוא ביאור אל אומרו ה' אלהי יגיה חשכי כי סלקת החשך והצרה במה ששמת לבי לברוח מסתלקה חשך הצרה ולא הארת נרי לקום באור ישעך להמיתו:

לא

ואם יאמר איש למה נחבאתי לברוח ואדרבה אם מפחד שמא אהרג לא היה פחד כי אדרבה היה לי לבטוח באמרת ה' האומר שימליכני תחת שאול באמור אליו ונתנה לרעך הטוב ממך ונמשחתי כבר תחת שאול והיה לי לבטוח בזה ואם נתיראתי שמא אהרוג פטור ומותר הייתי כי הבא להרגך כו' לזה אני אומר העצה הנכונה היתה לברוח ושלא לסמוך על בטחון המלוכה אשר יצא מפיו יתברך כי הלא האל תמים דרכו והוא יתברך בוחר בדרך תמימות לבלתי סמוך על הנס וההבטחה כי חבי כמעט רגע כי גם שאמת הוא שאמרת אלוה צרופה באמרו כי ינתן לי המלכות שאמרתו זאת היתה צרופה ואמתית לא תשוב ריקם עם כל זה מגן הוא יתברך לכל החוסים בו בעצמו מלחוסים בהבטחות כלומר ואולי גם שהבטיחני אחרי כן גרם התטא כאשר קרה ליעקב שעל כל הבטחותיו היה ירא מאד שמא יגרום החטא:

לב

ואם יאמר איש כי הלא בדבר הזה יש מקום לבטוח כי הלא שכנגדך מדת הדין מתוחה עליו כי מאסו יתברך ויגזור עליו מיתה משא"כ אתה שאתה בתקפך כי אותך הקים תחתיו הנה האמת הוא שכל זה איננו שוה כי הלא כי מי אלוה הוא מדת הדין מבלעדי ה' שיהא משולל ממדת רחמים כי שתי המדות הן לאחדים ולא יתפרדו חלילה באופן כי גם שמדת הדין מתוחה על שאול מי יודע אם בחינת רחמים תהיה בעזרו יען נמצא בו איזה דבר טוב וכן אשר אותו החזיק ה' ויקימני תחתיו לא אבטח בתקפי כי מי צור שיבטח בתקפו שלא ימוט זולתי אלהינו והוא מהטעם האמור כי הבשר ודם מעותד לחטא ולגרום החטא להפוך טובו באופן שטוב לגבר להתנהג בתמימות ולהתחבא כמעט רגע על כל ההבטחות כמדובר:

לג

האל המאזרני כו' הנה עד כה דברתי במה שהצלתני שלא אהרג ביד שאול ואנשיו כי היית מסלק הצרה מלפני מה שאין כן האומות כי היית מחזקני עד הפילם ארצה אמר עתה הנה כמו שהיה בעיני חסד מה שהיית מאזרני חיל למלחמה כן אחשיב לחסד מה שהיית נותן תמים דרכי לסבול צרת שאול ולהתחבא מלברוח ולאסוף ידי מלהלחם כי הייתי נצול מדם ישראל ומשיח ה' והניסה ממנו טובה מהנצחון עם האומות מ"ה וז"א האל המאזרני כו' לומר האל שהוא מדת החסד שמאזרני חיל למלחמה הוא עצמו במדה ההיא ויתן תמים דרכי להתנהג בתמימות בל אסמוך על מאמר הבא להרגך השכם להרגו הנלמד מהתורה מאם במחתרת כו'.

או יאמר מעין זה הענין איזהו גבור הכובש את יצרו כי אין גבורה גדולה מזו כענין גוים מרקדים בהיכלו הן הן גבורותיו כו' וז"א האל המאזרני חיל למלחמה שהיא גבורה גדולה הנה לתוספת גבורה זו הוא מה שויתן תמים דרכי להתנהג בתום ולסבול ולברוח משאול לבלתי נוגע במערה ובקחת החנית וזהו הוי"ו שבמלה ויתן שהוא כתוספת על הגבורה הנזכר. או יאמר כי הנה המתנהג בתמימות והוא אין לאל ידי ולא רב חילו להלחם אין להחזיק לו טובה שילך בתום אך אשר כח ואל לו כי רב חילו ועכ"ז רודף שלום והולך בתום ראוי להחזיק לו טובה וכמאמרנו על פסוק ה' עוז לעמו יתן כו' שאומר דוד ה' עוז לעמו יתן ולבל ירום לבם להתקומם על הזולת כי יבטחו בעוזם על כן זאת שנית אוחילה לפניך והוא כי ה' יברך את עמו לתת להם שלום לאהוב ולרדוף שלום בל יגורו מלחמות מפאת עוזם. והנה על הדרך הזה יאמר עלי לשבח לאל יתברך כי האל המאזרני חיל למלחמה ועכ"ז לא גבה לבי להלחם עם שאול ומה גם בהיותם ישנים בעת לקיחת החנית שהיו יכולים לבא עליהם בטח או לפחות על שאול הרודף ולהשיב את כל חיל שאול אליו כי מה' היה שויתן תמים דרכי ולא נפתה לבי לעוז במעוז חילי להתגבר ולהרוג ולאבד:

לד

ולא בלבד יתן בלבי להתנהג בתמימות לב כי אם גם ישנה טבעי לבלתי אחטא שהוא כי הנה על אויבי משוה רגלי כאילות לרדפם וכשהוא על במתי שהמלחמה בגבולי שהיא עם ישראל יעמידני ויציבני ולא יניחני לרדוף כמכביד רגלי לבלתי אחטא ואצר את ישראל:

לה

וכמעשהו ברגלי כך בידי כי מלמד ידי ולמלחמה עם גויי הארץ ובבמותי הנזכרים שהוא על ישראל מכביד קשת נחושה בידי כאלו מכנעת ומשברת כח זרועות מלמשוך בקשת כי אין זה כי אם שהוא יתברך להרחיקני מן החטא בעת שאני נגד ישראל ארגיש כבדות כאלו נחתה קשת נחושה זרעותי למען הסר מלבי להלחם בישראל:

לו

ותתן לי מגן ישעך כו' הנה על פסוק וירד העיט על הפגרים ארז"ל כי בקש דוד לכלות את כל האומות כאחד וזהו וירד העיט שהוא דוד על הפגרים הם האומות שהראה הקבה לאברהם בפגרי הבתרים שהם משל אל האומות וישב אותם אברם שלא הניחו אברם. ויהיה הענין כי במה שאברהם מכרנו למלכיות תחת גיהנה נמגע מלעשות רצון דוד לכלות האומות למען ישעבדו את ישראל. וראוי לשית לב היכן מצינו שבקש דוד לכלות את האומות ואחשבה כי הנה הוא בפסוקים האלו והוא כי הנה הוא יתברך נדר לאבות לדוד כי זולת ממלכתו בחייו עוד יוסיף לו לעתיד כי הוא יגדל וירד מים עד ים כו' לפניו יכרעו ציים כו' מלכי תרשיש כו' כי הוא דוד הוא מלך המשיח ואז יכניע ויאבד את כל שונאי ה' כד"א שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו' תרועם כו' ככלי יוצר תנפצם. והנה בכמה מקומות מצינו כי המשכון הגדול שיש לנו הוא כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל כי לא יטוש ה' שכינתו בגלות וזה יתקיים לימות המשיח כי יום נקם יהיה על ידו. ובזה יאמר כי מעתה אמר דוד לפני הקב"ה הנה ותתן לי לעתיד מגן ישעך כלומר כי המגן שנתת לי הוא ישעך כי ישועתך היא מגן לי ומשכון כי בו נבטח להושע וזה הוא להיות לי למגן בל יצרו לי אויביך. ולנצח ג"כ אותם זולת הצלתי הנה ימינך תסעדני ולהיות זולת שתי אלה מלך גדול על כל העולם וישראל כלו הנה וענותך תרבני וא"כ אחר כי גם לעתיד אני צריך אליך בשלשת הדברים האלה ובלעדם אין לי יכולת מצד עצמי א"כ גם מעתה עשה זאת אפוא והיה עמי:

לז

כי למה תיחל מלעשותו עתה אם הוא למען נסותני אם אתמיד בצדקתי פן יקרני כשאול שנכשל ונדחה הנה עמדתי בנסיון כי הלא עמדתי זמן בנסיון ולא נכשלתי כי הלא תרחיב צעדי תחתי כו' והוא כי מאז נמשח דוד למלך עד אשר הומלך בפועל היה כמי שפוסע פסיעה אחת כי המשיחה היתה כמניח רגל במדרגה ועת בא המלכות אל הפועל היה כמניח הרגל השני גם הוא למעלה וגומר הפסיעה ואמר דוד הנה הרחבת פסיעתי כי עבר זמן בין זה לזה באופן כי היתה הפסיעה רחבה ובפסיעה הרחבה מאד הלא מעדו קרסולי הפוסע והנמשל כי בהרחבת הזמן ההוא וגם בהיות שהפסיעה שהיה פוסע היה על ראש שאול למלוך במקומו ועכ"ז שהיה לי מקום בהרחבת הזמן והיות שאול תחתי להתגאות על שכבר נמשחתי לא מעדו קרסולי לשלוח ידי בו או על בית נבל וכיוצא בו ובכן כבר נסיתני ה' בזה ואם כן למה תיחל עד יום נקם לעתיד לבא ויהי נא מעתה שארדוף אויבי ואשיגם כו'. או יאמר ע"ד זה תרחיב צעדי תחתי לומר הנה בברחי מפני שאול הרחבת בעדי כי נתת לי הרחבה להמלט כי היה אויבי תחתי באופן היתה הרחבתי וישועתי במשול על אויבי שהיה תחתי ואוכל המיתו בכח ובדין ועכ"ז כבשתי את יצרי ולא מעדו קרסולי בין במערה בין בקחת החנית וצפחת המים:

לח

וא"כ אפוא מי שלא נכשל באלה עוד לא יכשל לכן מעתה אדדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם:

לט

ואשר אמרתי עד כלותם ולא אתרצה במה שאכה אותם עד לא ירימו ראש עוד הוא פן יהיו הנותרים למוקש כאשר היה בכיבוש א"י שנשארו למוקש בקרבנו וז"א אמחצם כו' לומר אם אמרתי אמחצם ולא יוכלו קום כלומר ולא אכלם לא יתכן כי הלא יפלו תחת רגלי כי יהיו כבור המתגלגל ברגלי אדם שיהיו לפוקה ולמכשול לפני ומה גם לשאר ישראל:

מ

ותאזרני חיל כו' אמר הנה שאלתי מאתך ה' שמה שאתה עתיד לעשות בסוף לתת נקמת ה' בעמלק על ידי כי הוא דוד הוא משיח תעשה לי מעתה שארדוף אויבי ולא אשוב עד כלותם אל נא תחשיבני למקשה לשאול כי הלא שלשה חלוקות הם א' הקמים עלי להלחם בי. ב' הנקראים אויבי בעלי איבה עם ישראל המעותדים להלחם בישראל לעת מצוא. ג' אשר אינם מגדר אויבים רק שיש להם שנאה מה הנקראים משנאים אמר דוד הנה משלש אלה איני צריך לשאול ממך רק אחת מהנה באופן שאין שאלתי גדולה וז"א ותאזרני נזיל כו' והוא לומר הנה על הקמים עלי מאליהם איני צריך לשאול כי הלא מאשר אזרתני חיל למלחמה ידעתי כי תכריע קמי תחתי שהיא החלוקה הא':

מא

וגם החלוקה הב' הנקראים אויבים ג"כ איני צריך לשאול עליהם כי הלא ואויבי כבר נתתה לי עורף מאז נכתב בתורה ידך בעורף אויביך באופן כי נתונים המה לי מאז וא"כ לא נשאר לי לשאול מאתך כ"א החלוקה הג' והיא ומשנאי שאצמיתם כלומר ולכן אל תמנע שאלת ארדוף אויבי כו' כי אין השאלה רק על השלישי בלבד להצמית את משנאי:

מב

ושמא תאמר אולי יקראו אל ה' ויענם על כי עדיין לא נתמלאה סאתם הנה גם אין להם סעד מזה בי הלא לא יקראו אל ה' מתחלה כמאמינים בו יתברך בעצם כ"א אחר שישועו ויאין מושיע שהוא את אלהיהם ויראו כי אין מושיע אז יבאו וישועו אל ה' ועל כן ולא ענם כי כ"כ הוא ודאי שלא יענם אחר שהחלו באלהיהם שאני אומר ולא ענם כאלו הוא דבר שכבר עבר:

מג

והנה עדיין היה מקום למצוא טענה להאריך לעמלק עד לעתיד ולא לכלותם מעתה והוא ע"י מה שיאריך להם הוא יתברך והמה בשררתם יאכלו כל צד זכות או דבר טוב אשר עשו בעוה"ז עד יבושת כל לחות חיותם ויהיו כגבשושית צרור ארץ היבש שאדם יפרר וזורה לרוח ויעבור והנה איננו ככה יהיו לעתיד כל העמלקים כדבר שנאמר עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת כו' באדין דקו כחדה כו' והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון כו' הנה כי ע"י הכאת מלך המשיח בהם יזרם הוא יתברך ורוח מאתו ישאם כעור מן אדרי קיט אשר לא יראו ולא ימצאו בעולם וא"כ היה נראה כי טוב הדבר להניחם עד הזמן שתכלה לחות איזה זכות וישארו כעור דק ויבש שרוח מאת ה' ישאם ויתבערו מן העולם ולא כן אם יכלום מעתה שעדיין יש להם לחות מה באופן שלא ישאם רוח סערת ה' וינוח לנו בסלוקם כ"א יהיו מושלכים בחוצות פגרים מתים ויהיו דראון לכל בשר וגם זה לא יום אחד ולא יומים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום כ"א כמה שנים עד כלות כל העמלקים בארצותם לגוייהם וזה טוב לישראל ולא שיהיו חוצותם מלאות נבלות על כן בא דוד ואמר אל נא תמנע ה' מלתתם בידי מטענה זו כי הלא ידעתי כי לעתיד יהיו כצרור יבש שלא אצטרך רק לפרר ואזרה ללוח סערה מאת ה' שישאם כמד"א ומחת לצלמא כו' ונשא המון רוחא וזהו ואשחקם כו' לומר ידעתי כי אשחקם לעתיד כעפר על פני רוח שהמפרר צרור עפר על פני רוח הרוח ישאנו ויבערו ממקומו כן אשחקם על פני רוח ה' שישאם ולא יראו עוד כענין ונשא המון רוחא אך זה הצער שלא יתבערו מן העולם אסבול כי הנה הלחות שיש להם לשלא ישאם רוח ה' יהיה שהיו כטיט שיש עם העפר מים המעכבים את הרוח מלישא אותו אך כאשר נסבול הטיט בחוצות בהמטיר על האדמה ויהיו המים על פני הארץ עם אבק ועפר שעל פני חוצות נעשה טיט כך נסבול את פגרי האנשים מושלכים בחוצות עם שטוב טוב היה שיתבערו מן העולם לגמרי וזהו כטיט חוצות אריקם כלו' בהמיתי אותם עד כלותם אריקם ארקעם על פני חוצות ונסבול המכשלה הזאת תחת רגלינו כסבול טיט בחוצות כי טוב לנו מיתתן מחייהן. ושיעור הכתוב הנה ידעתי כי אשחקם לעתיד כעפר על פני רוח אך כטיט חוצות אריקם כי נסבול פגריהם בחוצות כסבול הטיט:

מד

תפלטני כו' בעשותך הדבר הגדול הזה האמור כי מעתה אכרית את כל העמלקים ימשך על פי דרכך כי תפלטני מריבי עם הוא ישראל כי הלא עיקר כל ריבותם הוא שקשה עליהם לעבדני והמה גדולים בעיניהם כי מיד תשימני לראש גוים שלא אתנהג בשררה כ"א בגוים כי בהם אתן עול עבודתי כי עם אחד מהגוים הנזכר אשר לא ידעתי יעבדוני. או שיעור הכתוב אם תאמר נא ה' כי טוב להניח השררה הגדולה הזאת לעתיד כי ישראל בזמן ההוא יהיו אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך ולא יבעטו בך מה שאין כן עתה כי התערבות דעתם עמך הרבה ומה גם אשר ידעוך רועה צאן מביא בזיון באמרם הלא גם אנו גדולים וטובים ולמה נהיה לו לעבדים כאשר היה כי כל ימיו היה לו עם עמו לז"א הנה גם אם יהיה זה לי עתה תפלטני מריבי עם במה שתשימני לראש גוים דרך כלל שכולל כל הגוים וישראל ואז לא אשתמש בישראל אשר ידעתים פן רוב ההתערבות יגרום בזיון כ"א אז עם מיתר גוים אשר לא ידעתי ולא היה לי התערבות דעת עמו יעבדוני:

מה

ואם יאמר איש אם אכלה את כל הגוים איך אהיה לראש גוים ואיך עם אשר לא ידעתי יעבדוני ומאין יבא לי לז"א לשמע אזן כו' והוא כי ארז"ל כי לימות משיחנו כלהכשדים שהצרו לישראל יאבדו ולא ישארו אלא בני קטורה אשר שלחם אברהם מעל יצחק בנו שהם יעבדו את ישראל ומה עשה אברהם אמרו במס' סופרים שהרחיקם למקום פלוני ובנה להם חומות והשביעם שלא יבאו עד ימות המשיח לעבוד את ישראל בל יאבדו הם ככל יתר הכשדים המשעבדים בם והנה אמרו על ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה כי לשמע אזן שמעו שהיה מלך המשיח ויצאו ובאו ואל תקרי מלכת שבא אלא מלכות שבא וכשראו שלא היה מלך המשיח חזרו ובזה יאמר דוד מה שאמרתי לראש גוים הוא כי עם לא ידעתי יעבדוני כי אין בהם קנאה ואין מניעה לזה מזה ממה שהם לא נצטוו לבא עד ימות המשיח אין זה עיכוב כי הלא לשמע אזן ישמעו לי והוא מעין אשר קרה לשלמה שבאו לשמעם את שמע שלמה ושמא תאמר כי הלא בני נכר מאשר הצרו את ישראל יבאו ויאמרו כי הן הם בני קטורה הרחוקים אשר לא הצרו את ישראל ויהתלו בי ובמה אדע כי לא כן ידברו וכמעשה הגבעונים עם יהושע גם אני יקרני הנה לא אירא מזה כי הן אמת ידעתי כי בני נכר יכחשו לי בראות עליהם מלחמה:

מו

אך אותם בני נכר יבלו ויאבדו תחלה כי לא יבאו אשר סיגר אברהם עד יכלו כל בני נכר לגמרי ולא ישאר גם אחד וזהו בני נכר יבלו ואז אותם עם לא ידעתי יחרגו ויצאו ממסגרותיהם אשר הסגירם אברהם כמדובר מרז"ל באופן שלא יהיה מקום לטעות כי מאלו יתרוקן העולם ואח"כ יצאו המוסגרים:

מז

ומה שאני מבקש למהר את הקץ מעתה אינו להוותי מסתפק שיהיה כן לעתיד חלילה או שאסתפק אם ישוב מאשר דבר לילמרחוק לעשות החשועה על ידי שמא יגרום החטא כי הלא על הא' אני אומר חי ה' כלומר כי כאשר הוא קיים כי מאמרו יתברך קיים כי אין בו יתברך שינוי ואשר דבר לי למרחוק שיהיה על ידי גם מזה לא אירא כי הנה ג"כ וברוך צורי שיחזיקני לבל אמוט בינתים אלא מה שאני ממהר הוא כדי שוירום אלהי ישעי והוא כי לעתיד נתרומם אנו בישע אלהים כי השכינה כ"י בגלות וע"י צאתה על פי דרכו נושע כמאמרם ז"ל בכמה מקומות מצינו כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל כו' וכדאי בזיון חלילה בדבר שתהיה שכינה בגלות בינתים ויותר טוב הוא שיתהפך טרם תהיה שכינה בגלות כלל שיושיעני וירום הוא יתברך בישעי שתגלה גדולתו וירום הוא בישעי ולא שארומם בישעו:

מח

האל כו' האם תאמר נא אלהי באיזה זכות תבקש למהר את הקץ והלא כמה אויבים יש לך בישראל והיא שנאת חנם וגם קמים עליך להרגך שאול ושריו וגם תראה חמם וריב בעיר כדואג ודומה לו כי עליך יחשבו רעה לחמוס ולהצר ובאיזה זכות תמהר את הקץ הנה אין זה עיכוב כי אין זה רק על בלתי ראותם גדולתי אך בראות שאתה האל הנותן נקמות העתידות לי וידבר עמים תחתי

מט

אז מפלטי מאויבי אף מן קמי הם שאול ושריו תרוממני ועי"כ גם מאיש חמס תצילני כי בראות כן ישוב מן החמס ויתוקן הכל:

נ

על כן כו' על כן בעשותך כך שתמהר את הקץ מעתה ימשך שאודך בגוים ה' כי טרם התשועה אין לנו פה להלל בפני הגוים את ה' אלהינו כי אדרבא יאמרו לנו איה אלהיך. ועוד כי ולשמך הנזכר אזמרה ולא נאמר הללויה כ"א את השם כי מה שיד על כס יהשנשבע שאין השם שלם עד נקמת עמלק עתה ינקם מיד ולשמך שלם אזמרה ולא את יה לבדו:

נא

ועוד כי הלא אתה עתיד להגדיל ישועות מלכך הוא שלמה שעליו נאמר וישב שלמה על כסא ה' באופן שיקרא מלך שלך שאתה ממליכו על הארץ והדרים עליה כדבר הנוגע אליך ותגדיל ישועותיו בעולם כנודע וגם כשתפסק הגדולה תשוב ותעשה חסד למשיחך הוא מלך המשיח והלא טוב טוב הוא להתחיל הגדולה ממני ולהקדימה ולהמשיכה תמיד ולא יהיה הפסק בינתים וזהו מי שהוא מגדיל ישועות מלכו וגם חוזר ועושה חסד למשיחו יותר טוב הוא לדוד ולזרעו בהמשך עד עולם בלי הפסק. או שעור הכתוב מה שלשמך השלם אזמרה הוא כי תחת היותו מגדיל כו' לעתיד כמדובר הוא עושה לדוד ולזרעו בלי הפסק רק עד עולם. או שעור הכתוב בדרך הזה שאומר בסוף דבריו הנה מה שאני חושש הוא על דבר כבוד שמך שאודך בעמים כמדובר כי על הנוגע אלי ידעתי כי אתה מגדיל ישועות כו' לעתיד לשלמה ולמלך המשיח ואין ההפרש שיהיה לדוד ולזרעו מעתה ועד עולם. ואין בזה העדר כבוד לי כי איש אנכי ולא אל אך על הנוגע על כבוד שמך שבינתים יהיה חלילה מחולל בין הגוים ואם לא יתייחסו השם והכסא לשלמים בזה אני חושש כמדובר בפסוק הקודם הנה בזה מצאנו ראינו מאמרם ז"ל כי בקש דוד את כל העולם לכלות שהוא ענין וירד העיט על הפגרים ככל הכתוב במקראי קדש אלה אלא שלא נעשתה עצתו על כי צורם מכרם וה' הםגירם למלכיות שהוא וישב אותם אברם שבירר לנו את המלכיות.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.