אלשיך/תהילים/יט

אלשיך תהילים יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח מזמור כו'. הנה המזמור הזה אומר דרשני כי אין ראשו סופו ולא סופו ראשו וגם בפרטי הכתובים נחדל לספור ההערות הראויות להעיר בהם כי רבות הנה וטרם נבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל פרק אין דורשין האומרים כי שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש וכו' רקיע בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שחקים שבן מלאכים שוחקים מן לצדיקים לע"ל זבול שבו ירושלים ובהמ"ק שמ ומיכאל מקריב שם נכשותן של צדיקים מעון שבו כתות מלאכי השרת אומרים שירה וכו' מכון שבו שלג וקיטור וכו' ערבות בו כסא הכבוד וכו' ע"כ. והנה יש רצה לומר כי שבעה רקיעים אלו הם שבעה גלגלים שבהם שבעה כוכבי לכת ולא שת לבו כי הלא בגלגל השני אין בו רק כוכב ואיך אמרו ז"ל שבשני חמה ולבנה כוכבים ומזלות וכך אומרים שהראשון אינו משמש כלום אלא נכנס כו' והלא גלגל הראשון בו לבנה ואיך אינו משמש כלום וכן אמרם שבשלישי שוחקים מלאכים מן לצדיקים מי נתן מלאכים ומן בגלגל נוגה וברביעי שהוא זבול מי נתן בית המקדש של מעלה והקרבת נפשות הצדיקים במזבח עליון ע"י מיכאל השר הגדול בגלגל חמה ועוד שא"כ נמצא שבית המקדש של מעלה איננו עומד כי אם סובב סובב יום יום ע"י הגלגל יומי וכדי בזיון לב"ה של מעלה יקיף את הארץ הלזו העכורה יום יום ושיהיה בעולם הגלגלים למטה מעולם המלאכים ולא עוד אלא שגלגל מאדים וגלגל צדק וגלגל שבתאי וגלגל המזלות וגלגל יומי יהיו כל אלה למעלה מב"ה של מעלה. ועוד מי נתן את מיכאל השר הגדול שבמלאכי מרכבה למטה בגלגל חמה וגם מאין ולאין מעון שבו כתות מלאכים משוררים לפניו יתברך הם בגלגל מאדים ומכון שהוא עליון על המלאכים של מעון הוא בעולם הגלגלים וגם שיהיה בגלגל צדק שענינו רחמים ומכון הוא מקום דין שבו שלג וקיטור כו' ועל הכל דבר שתצלנה אזנים משמוע איך בז' שהוא ערבות שבו כסא הכבוד יהיה בגלגל שבתאי ועליו גלגל שמיני שבו כל הי"ב מזלות וגלגל יומי עליו ומי ישמע לדבר הזה חלילה. ועוד כי ארז"ל שם שבין רקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה ואם הוא בין גלגל לגלגל כך היו מתבטלים מתנועותיהם כי על כן הסכימו כל חכמי התכונה כי קרובים הם זה לזה ועל כן יש כח בגלגל יומי להניע את כלם כאחד הפך תנועת כל גלגל בפני עצמו:

אמנם הנה רז"ל הטיבו אשר דברו באמרם שבעה רקיעים הם ולא אמרו גלגלים ודעתם כי כל גלגלי עולם הגלגלים הם נכללים כלם ברקיע השני הנקרא רקיע ודעתם ז"ל כי עולם הגלגלים אינו רק השני רקיעים אך מהשלישי ומעלה שהוא שחקים ממנו מתחיל עולם המלאכים ועל כן בו מלאכים שוחקים מן לצדיקים וכל רקיע ורקיע שעליו לפי עלייתו הוא איכות יתרון רוחניותו עד ערבות שלמעלה ממנו כסא הכבוד שהוא למעלה מעולם המלאכים ועל השביעי ההוא שם נשמות הצדיקים שמתחת כנפי השכינה כמפורש במאמר הנזכר ונבא אל ענין המזמור והוא בהקדים כי הנה במעשה בראשית ג' עולמות והמה כוללות הבריאה עולם המלאכים כמ"ש ז"ל שלמ"ד נבראו בשני ולמ"ד בחמישי כד"ח ועוף יעופף ועולם הגלגלים כד"א יהי מאורות כו' ועולם השפל. והנה למדונו רז"ל כי עשה יתברך עיקר מעולם השפל שבו בני אדם שנשמותיהן עליונות מתחת כסא הכבוד כאמרם מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים וכו' ויהיה כן בהיות ישראל עושים רצונו של מקום כי אז ע"י בית המקדש קובע עיקר שכינה בתחתונים וכמאמרנו על סולם שחלם יעקב שהוא הבית המקדש שעל היות עיקר הדירה למטה נאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים תחלה ואחר כך יורדים כי להיותם מלאכי אלהים מלאכי מרכבתו והוא דירתו למטה נמצא כי כאן ביתם ולכן עולים תחלה ממקום קביעותם כיוצאים מביתם ואח"כ יורדים למקום דירתם באופן כי מהעולם השפל עשה עיקר והוא מאמרנו על פסוק הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ כו' והוא כי הלא אם מלמטה למעלה הוא מונה היה לו להתחיל מהארץ ואם מלמעלה למטה היה לו להתחיל משמי השמים אך אמר ראה איך בהיותכם צדיקים עושה ית' דירה בתחתונים ומחשיב את הארץ גבוה עלערך השני עולמות וזהו הן לה' בהתייחסו לאלהיך שהוא בהיותכם צדיקים. אז זו הדרגת העולמות לפי חשיבותם לפניו כי הראשון הוא השמים שהוא עולם הגלגלים והשני אשר עליו הוא שמי השמים עולם המלאכים ולמעלה הימנו הארץ כו' כי בה עיקר שכינה יותר מבעולם המלאכים ועולם הגלגלים כי שני העולמות אינן רק לשלשל השפע על ידם למטה:

ב

ונבא אל הענין והוא כי בא דוד להשיב על דבר יפול לב אדם עליו להקשות ולומר מה זה היה כי משלשת העולמות השנים בטוחי השגת גדר שלמותם כי השמים הם עולם המלאכים מספרים למעלה כבוד אל בשירי זמרה שישוררו לפניו ית' והרקיע שהוא כל עולם הגלגלים ככתוב בהקדמה שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות גם הוא משיג שלמותו שהוא שע"י תנועת גלגליו מגיד היות העולם מעשה ידיו והוא מאמרם ז"ל היאך הכיר אברהם את בוראו כי הסתכל בשמש ואמר אולי זה הוא אשר ברא העולם וכשראה שהחשיך והאיר הירח אמר אולי זה הוא כשראה שגם גמר גבולו ושב השמש כו' אז אמר אין אלו אלא שמשים מתחת ידי אשר ברא את העולם כי הוא ית' עשהו ויכוננהו ע"י מאורות להאיר על הארץ ולשלשל ע"י עולם המלאכים ועולם הגלגלים אשר חפץ לעשות בעולם נמצא כי מעשה ידיו מגיד בעולם הרקיע כאשר ע"י כן הכיר אברהם היות העולם מעשה ידיו ית'. הנה כי שני העולמות מהם לא נעדר השגת שלמותם עם היותם הכנה אל צורך העולם השפל ואיככה נוכל וראינו שהשני עולמות שהם הכנה אל העולם השפל בטוחים השלימות והארץ שממנה עשה ית' עיקר להיות לו דירה בתחתונים ע"י כשרון בני האדם הם בלתי בטוחים להשיג שלמותם ולהשרות שכינה על הארץ וגם לא להשלים נפשם כי אדרבא כלם התעתדו לחטוא ע"י יצרם הרע ועונותיהם יהיו מבדילים בינם לקונם ומי זאת הנשמה לו ית' הבאה למטה תשוב אל האלהים אשר נתנה כמו שנתנה על כן להשיב על דבר זה בא דוד ואמר במזמור הלזה הנה השמים שהם עולם המלאכים הם מספרים כבוד אל שהוא שלמותם כמדובר וכן מעשה ידיו מגיד הרקיע שהוא עולם הגלגלים שגם זה עיקר שלמותו כמדובר וממוצא דבר יצא עתק איך יהיה הכל בעבור האדם שבעולם השפל והוא קרוב אל ההפסד מאל השכר על כן כהתימו מלדבר בפסוקים הבאים ענין הגיד הרקיע מעשה ידיו בא להשיב על זה ואמר תורת ה' תמימה כו' שהוא תיקון הדבר כאשר יבא ביאורו בס"ד:

או שיעור הענין בדרך אחרת והוא כי הנה לגודל רוממותו ית' הלא יפלא היות העולם הלזה החומרי מעשה ידיו ועל כן כמס מהפלוסופים מגשימים אלהותו חלילה וגם בהם אשר יאמרוהו למזמה לומר כי על השמים כבודו ולא יראה יה אשר בארץ מתחת חלילה אך אנו עם בני ישראל נוחלי תורת משה מאמינים בני מאמינים כי על גודל רוממותו לא יעצרנו הגשם אשר לעולם הלזה מהיות נעשה במאמר פיו ית' ומהיות השגחתו על כל פרטי פרטיו וזה מאמר דוד הנה על רוממות אל אין אנו מספיקים לספר אך השמים הם עולם המלאכים מספרים כבוד אל כי הגשם חלף מהם ואיננו וישיגו מכבודו יותר ממנו ולפי הכרתם יעלה מוראם כמאמרם ז"ל מהפלגת הזיע וחלחלה אשר יאחזום באמרם לפניו קדוש עד שמזיעת חלחלתם נהר די נור נגיד ונפיק מתחתיהם הנה כי רם ה' ועל השמים כבודו אך לא נחליט חלילה השגחתו מן הארץ הלזו העכורה כי הלא לעומת זה הנה מעשה ידיו מגיד הרקיע כי עולם הגלגלים בתנועותיו יגיד כי מעשה ידיו הוא העולם כאשר למד אברהם כמדובר וגם מאורות כי המאורות שברקיע השמים הם להאיר על הארץ ואם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ומה גם כי ע"י תפלת הצדיקים ירד הגשם והשלג מן השמים הנה יורו כי הארץ מעשה ידיו המה:

ג

ולבל יעלה על לב איש שוגה ופתי לומר כי העולם טבעי ומנהגו נוהג בקיץ ובחורף וקור וחום ויום ולילה לא ישבות טבעו ולא ה' פעל חלילה לז"א יום ליום יביע אומר כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בב"ר כי כשנברא עולם היה יום ראשון מגיד לשני מה שנברא בו והלא כמו זר נחשב מי נתן ליום בינה וגם איך ידבר עם השני אשר עדן לא היה וגם מה צורך אל הדבור ההוא. אמנם כתוב שם אצלנו כי ענין העשרה מאמרות שבהם נברא העולם הוא כי המאמר עצמו היה המהוה מה שנדבר בו בהתפשטותו שהוא ענין וברוח פיו כל צבאם והוא אשר הנביא דבר כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי הנה כי הדבור בעצמו הוא העושה ומהוה רצונו ית' לעשות בעולם גם ידענו כי העשרה מאמרות שבהם נברא העולם הם עשר כחות עליונים כי בגדול החל ובקטן כלה כמפורש אצלנו במקומו. ונבא אל המאמר והוא כי להיות המאמר של יום א' גדול משל יום שני כי הבאים אחר של ראשון מקבלים משל יום ראשון ממאמר אלהים ויאמר אלהים יהי אור כי הוא גבוה מאמר יום שני על כן יום ראשון יביע כח המהוה מה שנתהוה בו אל כח הבא להוות בשני מה שנעשה בשני למען המשיך בו ע"י קבלו מהראשון אשר יאות להוות אחר מה שהיה בראשון וכן השני אל השלישי וכן השאר ואין ספק כי מהות היום קנה איכות והויה ע"י המאמרות המהוים בו מאיכות המאמר עצמו. ומה מתקו דברי רז"ל בתתם מציאות והויה אל הימים באמרם כי את ששת הימים עצמם ברא אלהים שיאמרו על איכות כל יום הנקנה במאמריו המהוים בו ובזה לא יפלא אמרם שהיה מדבר הא' אל היום השני כי מציאות קדושת כח המהוה ביחוד בו לא נעדר גם טרם בא מציאות היום להגלות בארץ:

והנה ממאמרם ז"ל הלז נקח לבא אל ביאור המזמור והוא שאמר דוד ברוח קדשו אל יעלה על לב אשר דעה חסר כי אין אלהים בכל אשר נעשה על הארץ כי אם עולם כמנהגו נוהג על פי טבע קדמון חלילה או על פי מה שמזל כל יום ביומו גורם כי אם שאין דבר נעשה רק על פי מדותיו ית' והוא בשום לב אל אומרו יביע אומר כי היה ראוי לקצר ולומר יום ליום יאמר. אך הנה כתבנו כי המאמר שהיה בכל יום ויום משבעת ימי בראשית כל אחד עשה רושם ביום שהיה משמש בו להקנות בו איכות תמיד כל יום ביומו אשר היה משמש ביום הראשון עודנו מציאות איכותו משפיע לאשר יעשה בו בהשגחה וכן בשני אשר היה משמש בו וההיקש בשאר וזה מאמר דוד דעו נא איך הכל בהשגחה מאתו ית' כי הנה אחר העשות אשר גזרה חכמתו ית' להעשות ביום אחד יום ליום שאחריו יביע הנעשה בו להמשיך ולגמור המשך הנהגתו ית' ביום שאחריו ולבל יתחמץ לבב אנוש לומר כי אין ביום ממש להביע ליום האחר לז"א יביע אומר לומר כי האומר שהוא המאמר המיוחד ליום ההוא האומר ההוא יביע ליום שאחריו שבו גם הוא כח האומר הוא המאמר שהיה בו והוא כי אם יהיה חפצו יתברך לעשות דבר בעולם אשר ימשך הוייתו ימים היום הראשון כהתימו הנעשה בו יביע האומר שבו ליום הבא למען יהיה כח היום המקבל מכח מאמר הראשון שלמעלה הימנו נגמור הענין וכן בכל פעולה המתייחסת ליעשות ביום והמתייחסת להיות בלילה האומר הנזכר הכולל היום ולילו עמו יחוה דעת והוא כי אין בחינת היום והלילה שוין עם ששניהם יום א' כי המתייחס אל היום שאורו רב יש בו כח להביע האומר בחינת הלילה אל הלילה אצל יחס שביניהם אינו גדר הביע האומר רק מציאות חוות דעת שבאמרו כי הכל מאתו ית' כי הוא ומאמריו שבהם נברא העולם אחד המה כנודע באופן שהכל נעשה על הארץ ממנו ית' בהשגחתו הרמה והנשאה. או יאמר כי אין עיקר רנה של תורה אלא בלילה ואז ישפיע הוא יתברך ע"י השתלשלות אומר אשר ללילה לחוות לכח הלילה שאחריו מה שמתייחס להשפיע אחרי מה שהושפע בלילה הראשון וזהו ולילה ללילה יחוה דעת כי יחוה דעת שהשפיע בתופשי התורה ואשר המאמר שאחריו בלילה שאחריו ישפיע כי כל מאמר מקבל להשפיע מאשר למעלה הימנו וזהו יום ליום יביע אומר ולילה ללילה וכו':

ד

ואם יקשה לאיש כי הנה אין אומר ואין דברים ואיך אמרתי כי יום ליום יביע אומר כו' אל יכחישו הדבר על זה כי אין זה רק בלי נשמע קולם שהיא העדר שמיעת קול מהבריות אך לא העדר הענין במציאות:

ה

וראיה אל ההשגחה היא כי הלא בכל הארץ יצא קום כי עם היות שסיבוב השמש בשס"ה ימים והירח בכ"ט ימים וכך שעות ואיך היום והלילה הנזכרים בכל הארץ יצא הקו שלהם שהיא מדת יום ומדת לילה באופן שבכל יום מתגלה השמש ובלילה הירח שהיא ממשלת הלילה אך אין זה כי אם בהשגחה מאתו ית' שמוציא אותם בזמניהם כמאמר הכתוב גם על הכוכביה שמוציא בכל לילה במספר צבאם לכלם בשם וכן בשמש וירח שארז"ל על פסוק שמש ירח עמד זבולה כי בכל יום עולים לזבול ומשתחוים שם לה' ויוצאים לאור חציו של הב"ה והוא בהנחת הרמב"ם ז"ל כי גם הגלגלים הם בעלי נפש והשכלה אלא שדעתם מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני האדם והן אמת כי בקצה תבל הם מקומות הרחוקים מעיר דוד שהוא מקומות העמים אשר לא אורו עיניהם באור תורת ה' הנה מליהם של בני קצה תבל הוא כי לשמש למען יצא להאיר על הארץ שם הוא ית' אהל מיוחד בהם והוא כי מתח כאהל גלגל על כל הגלגלים הוא גלגל יומי אשר בכח תנועתו בסבבו בכ"ד שעות כל העולם מן המזרח למערב הוא סבת הגלות השמש יום יום ואגבו גם מדת לילה אלה הם מליהם של חכמי העמים שבקצה תבל כי השמש שלא מדעתו נמצא פרוש על הארץ ע"י הגלגל יומי:

ו

אך לא כן כי אם והוא כחתן יוצא מחפתו בבחירתו והוא מה שכתבנו בביאור קהלת על פסוק וזרח השמש כו' ענין מאמרם ז"ל כי אין הארת השמש למעלה כאשר היה למטה כי שם הוא אור גדול ועצום מאד עד שלא יוכלו הבריות לסובלו אלא שיש לו נרתק שמתלבש בו בצאתו וכן ארז"ל בב"ר שהוא יתברך טרם יצא השמש משקעו בברכת מים להתיש אורו וחומו שיסבלוהו העולם ככתוב אצלנו שם מה ענין הברכה ההיא. כלל דבריהם כי שם למעלה משוש דרכו וגודל הארתו נמצא כי בבואו פה הוא כחתן יוצא מחופתו מניח כבוד חופתו ויוצא החוצה כי יצר לו כן השמש כמניח הארתו הגדולה ומתש כחו ואורו משא"כ אם היתה הארתו על הארץ ע"י הגלגל יומי המניעו שלא מדעתו כי אם כן כהארתו למעלה תהיה למטה כי הוא במקומו עומד ולא ימיש רק שהגלגל יומי מניע את הגלגל שהוא שקוע בו ומתגלה מאליו כאשר הוא במקומו ושמא תאמר א"כ שאין גלגל יומי מכריחו איך בבחירתו ימהר כל כך פעם אחת בכל כ"ד שעות עם היות טבע גלגלו כבד שלא ישלים סיבובו עד שס"ה ימים הלא הטעם הוא כי הנה ישיש כגבור כו' והוא כאשר החתן היוצא מחופתו החוצה ימהר מרוצתו לשוב מהר אל חופתו כך השמש ישיש כגבור לרוץ אורח שנשתלח לשוב אל משושו כדרך כל הולכי דרכים שימהרו כל יכלתם בחשק חזור אל ביתם כי שם משוש דרכם ומנוחתם:

ז

והראיה כי אין השמש בטבע כי אם בהשגחה אלהית כי הלא תראה כי מקצה השמים מצד אחד מוצאו ותקופתו שהוא מקיף הוא קצותם שהוא שממלא בסבובו כל ארבע קצות העולם ואלו היה אורו טבעי תחת הקצה אשר השמש יוצא משם היה ראוי יגדל חמימותו ולא בשאר הקצוות הרחוקים אך נראה בחוש כי אין נסתר מחמתו כי כחומו בקצה אשר שם מוצאו כך בכל שאר קצותיו הנה יראה שאין הדבר טבעי כי אם הכל בהשגחה מאתו יתברך שמתיש חומו טרם צאתו באופן יהיה שוה בכל חלקי העולם:

ח

תורת ה' תמימה וכו' על פי הדרך בכתובים הראשונים שבא להשיב על קושי גדול איך עולם המלאכים ועולם הגלגלים בטוחים מהשיג שלמותם ובני אדם שבעולם השפל אשר מהם עשה הוא יתברך עיקר בברייתו של עולם כמאמרז"ל מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים הם מסופקי השגת כשרון כי אדרבא יפסיד כי היו נפשותם בהיכלי מלכו של עולם נהנות מזיו השכינה ותבאנה בארץ הלזו העכורה בקרב איש ולב עמוק בעמקי מחשבות און וידיו תבצענה לעשות את הרע בעיני ה' כי יצר סמוך לא ישקוט עד יחטיאנו ועוה עוה עוה ישימנו עדי אובד וגם תאותו יתברך להיות לו דירה בתחתונים תתעתד חלילה לבלתי בא אל הפועל. לז"א להשיב על הדבר באמרו תורת ה' תמימה כו' לומר הנה על כן גזרה חכמתו ית' לתקן הדבר בתת לעמו ישראל תורה ומצות כי הלא תורת ה' אם תהיה לאיש תמימה משום עירוב פניה כי אם למה שהיא תורת ה' אז אפילו עונותיו של האיש ההוא שהבדילו את נפשו מקונו כד"א עונותיכם היו מבדילים וכו' תספיק התורה להיות משיבת נפשו אל שרשה הראשון אל ה' הנזכר ככתוב במאמר רזל שע"י התורה גם היצה"ר מתבטל אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ. ואם יאמר איש מי יעיד שכך הוא לז"א הנה עדות ה' נאמנה ומה הוא עדותו הלא הוא שהיא מחכימת פתי והוא מאמרם ז"ל שהתורה מחדדת את האדם גם כי פתי יהיה ותהיה עדותו כמקרא שכתוב ושננתם לבניך שארז"ל כי נעשים דברי תורה כחצים שנונים חדים כך מחדדין את האדם וא"כ אמור מעתה כי איזה הדרך תחכים פתי אם לא כי תדבק בנפש האדם כי מאיכותה היא והיא תחכמנו כמאמר אליהוא אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם:

או שיעור הכתוב ע"ד זה עדות ה' נאמנה אשר העיד באמרו הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע כי משם אמרו מאמרם שאם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ לתקן האדם ולהביאו אל השלימות ואיך יראה בחוש כי עדותו זאת נאמנה במה שמחכימת פתי שנראה יעסוק אדם בתורה וישיג יותר על גדר שכלו וכמה נראה פתאים במילי דעלמא ולשאת ולתת ומעמיקים בחכמת התורה ואין זה רק כי התורה תדבק בנפש כמדובר וגם כי הפסוק ההוא אמר ירמיה לא נעלם ברוח ה' דבר בדוד ומה גם כי כל מה שיש בנביאים רמוז בתורה כמפורש בגמרא ודוד ידע את מקומה בתורה. כי גם כל מה שהתנבאו הנביאים נאמר בסיני באופן שרוח הקדש הזכירו ע"י דוד כמדובר:

ט

ושמא תאמר הלא תקנח את תופשי התורה כי תשיב את נפשותם אל ה' אך מי שלא יחזיק בה היאך יתוקנו להשיג שלמותם הלא הוא כי אם לא יחזיקו בתורה יחזיקו במצות והנה פקודי ה' ישרים משמחי לב כי בהיותם ישרים בלי פניות אצל עושיהם משמחים הלב בעבודת ה' ואז אין פחד מהיצה"ר כי הלא לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה והרי הלב מושרש בשמחת פקודי ה' וגם שהעין גם היא אחד מהסרסורים גם היא ארוכתה מהרה תצמח כי הלא בכלל פקודי ה' יש מצות ה' ברה מאירת עינים היא מצות ציצית שע"י הסתכל בה יאורו עיני האדם לעשות את כל מצותיו יתברך כד"א וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו'. גם יתכן כוון הענין באופן קרוב אל האמור והוא במאמרם ז"ל מסכת מנחות בההוא גברא דהוה זהיר במצות ציצית ושמע שמועת אשה יפה מאד בכרכי הים והיה שכרה ארבע מאות דינרי זהב וישלח שכרה וקבע לה יום מועד ויהי היום וילך אל עירה ואל ביתה וירא את יפיה ואת ערש דוי אשר לה מטות זהב וכסף ואבנים טובות והסולמות לעלות אליה גם המה אשר לזהב לזהב ואשר לכסף לכסף ויעלה במעלות מטתה לשכב אצלה להיות עמה ויהי הוא בא לעשות מלאכתו והנה ארבע ציציות בגדו טפחוהו על פניו ויהיו בעיניו כארבע עדים וירא וירץ מעל המטה ארצה וינח ת' דינרי זהב אצלה ויהי הוא יצא יצוא ותקם גם היא מעל מטתה ותאמר לו לא אניחך עד תאמר אלי איזה מום מצאו עיניך בי כי רחקו מעלי ויאמר אליה הנה יפה את מכל נשים שבעולם ומום אין בך כי אם מצוה אחת יש לנו והיא מצות ציצית וראיתים וטפחו נגד עיני ויהיו בעיני כארבע עדים שהיו כמעידים עלי שהייתי מכעיס את קוני:

והנה ראוי לשים לב מה זה היה שעשו לאיש ההוא ציציותיו ההתפעלות ההוא מה שלא יעשה כן לאיש אחר זולתו אך אחשבה כי זה כוונו ז"ל במתק לשונם באמרם מעשה באחד שהיה זהיר במצות ציצית כלומר כי היותו זהיר במצוה ההיא בעצם כי מן הסתם היה בכל יום רואה ונותן לבו לזכור את כל מצות ה' כנוטל ציציותיו כארבעה עדים עליו שהיה מקבל לשמור לעשות את כל מצות ה' עד שנעשה לו בהם קנין קדושת המצוה בעיניו ובציציותיו על כן נדמה לפניו כאלו הן הם עדיו להעיד על הפך מה שהיה נוטל אותם לעדים על קיום המצות משא"כ לכל שאר האדם אשר לא יהיה לו הזהירות ההוא במצוה ההיא. ונבא אל ענין הכתוב כי יתכן כי זה כוון באמרו מצות ה' ברה כו' לומר כי כאשר מצות ה' היא ברה ביד עושה שע"י היותו זהיר בה גם בו גם בציציותיו נקנה הארת קדושת המצוה מעין מ"ש ז"ל שע"י מעשה כל מצוה נברא מלאך נמצא שגם שהציציות חוטין גשמיים נעשה מהמצוה מלאך רוחני כי המצוה נעשית ברה רוחניית וע"י כן היא תספיק להיות מאירת עינים מחשך כל עון ופשע אשר בא לידו לעשות:

או יהיה ענין הכתוב יותר כפשוטו והוא כי אחרי אומרו תיקון האדם להשיג שלמותו ע"י התורה כאמרו תורת ה' תמימה כו' ואשר אין בו תורה אם בו מצות בלבד שגם הוא יתוקן כי פקודי ה' ישרים משמחי לב בעבודת ה' כי ע"י היות הלב מושרש בעבודת ה' לא יוכל העון שהוא הסרסור האחר שהוא העין להחטיאו כמאמר שלמה תנה בני לבך לי שהוא לעבודת ה' ואז תבטח כי ועיניך דרכי תצורנה ועל כן התורה הפכה הסדר לומר אחרי לבבכם ואח"כ ואחרי עיניכם ואמר עתה הנה תקנת אל מחזיק בתורה ואל מחזיק במצות ומה תענה על מי שאין בו לא תורה ולא מצות לז"א מצות ה' ברה כו' לומר הנה אין בעולם איש מישראל שתבצר ממנו לפחות מצוה אחת והנה איכות המצוה בלבד אם היא ברה בלתי מעורה בקרב טומאת עבירות אז היא לו מאירת עינים להאיר לו מכל חושך עון ופשע וחטאה כי נר מצוה להאיר לנפשו להוציאה ממחשכי כל מצות ה' אשר לא תעשינה ולהורות לפניו דרך ה' וכדעת רבי יוחנן ופערה פיה לבלי חק למי שהוא בלי חק אפילו אחת והיא משנה שלמה כל העושה מצוה אחת מטיבין לו וכו':

או יאמר על פי דרך זה כי אף אם גם אין לאיש כי אם מצוה אחת למה שהיא מצות ה' היא ברה כי נעשית מלאך רוחני וברוחניותה תעצר כח להיות מאירת עינים לסור מרע ולעשות טוב כענין מצוה גוררת מצוה:

י

ואם אין לאיש אפילו מצוה אחת אם יש בו יראת חטא לבלתי חטוא והיא טהורה שאין היראה מחמת עבירות שבידו בל יענש עליהם כי אם היא טהורה מעבירות וירא שמא יגרום החטא כיעקב שעם שלא עבר עבירה היה ירא שמא איזה חטא שוגג היה בידו והוא עדיין לא ידע כי זו היא יראת ה' טהורה אז זכות היראה הזאת עומדת לעד כי היא מצוה גם היא כמאמר הכתוב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וארז"ל כי מלתא רבתי היא אלא שלגבי משה היא מלתא זוטרתי ואם אין לאיש לא זה ולא זה רק שמתנהג במשפטי ה' לראותו שהדעת מחייבם עכ"ז זכות רב לו כי הלא משפטי ה' אמת וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ולפי הדרך השני שכתבנו בפסוק ראשון שאומר כי הנה ראינו לו ית' ב' קצוות אחד גודל רוחניותו כי השמים העליונים הם עולם המלאכים שם יספרו כבוד אל כי המלאכים משוללי חומר ישיגו מכבודו ית' מה לספר יותר מבני אדם והנה היוצא מזה הוא כי על השמים כבודו ולא על הארץ כי יעצרנו הגשם אך לעומת זה היות העולם מעשה ידיו עם היותו עולם גשמי זה מגיד הרקיע כי ע"י הרקיע הבין אברהם היות העולם השפל מעשה ידיו ית' ולא עוד אלא שיום ליום יביע כו' שהוא השגחה אלהית מאתו ית' בעולם השפל ככל הכתוב בכתובים שאחריו:

(ח) והנה ממוצא דבר יצא עתק מפי איש לדבר ולומר על מה שוא ברא ית' העולם השפל ומה תועלת ימשך לו ממנו הלא הוא כי תורת ה' תמימה כו' והוא כי אינו דומה מעלת הנפש אחרי צאתה מן העולם אל הגדר אשר היה לה בבואה כי פה ע"י תורת ה' תעלה באורות תורה ומצות אשר התעסקה בעולם הזה אשר לא יערכום אנשים ומלאכים נמצא העולם הזה כלי להשלים והגדיל שלמות לנפש וזה יאמר תורת ה' תמימה שהיא שלמה מכל השלמיות משיבה תורת ה' את הנפש אל שרשה וזהו תורת ה' תמימה משיבת נפש כי התורה היא חיי הנפש ואור המאיר לכל נפש בני ישראל ואם יאמר איש מי יעיד לנו שכך הוא שיש שייכות לתורה עם הנפש הנה עדות ה' נאמנה והוא עדותו ית' באמרו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם כו' כלומר חייכם המיוחדים לכם הם חיי הע"ה הם חיי הנפש וביאור הכתוב כי התורה לא דבר ריק ומשולל מכם כי אם שהיא מלאה מכם כי נפשכם ממנה היא כי היא חכמתו יתברך הבלתי נפרדת מאיכותו וחלקה ה' אמרה נפשכם ובכן היא חייכם ביחוד כמדובר והנה נראה בחוש עדות כי נאמנה היא כי הלא היא מחכימת פתי כי הלא נראה איש משולל חידוד וע"י התמדת עסק התורה יגיע וימצא מה שהוא יותר משיעור גדר שכלו באופן שהיא מחכימת פתי ומאין ולאין היה לו כן אם לא שהתורה האלהית דבקה בנפשו ותערה עליה רוח דעת וממנה נתפשט אל שכלו ולבו גם שכלים גשמיים המה ואכ אפוא אמור מעתה כי מכל שכן שהיא משיבת נפש כי מאיכותה היא.

(ט) ואם יאמר איש איך תחכימהו ואדרבא צריך יגיעת בשר עד המית עצמו עליה שהיא היגיעה הראויה הלא תתן עצבת ויאטם שכלו אז יותר כי שמעתא בעיא צילותא לז"א פקודי ה' ישרים משמחי לב כי מאשר יראה בהיותו יגע בתורה יושר פקודי ה' ישמח לבו:

או יהיה שיעור הכתובים הלא אמרתי כי התורה מחכימת פתי והלא כמו זר יהיה הדבר נחשב בעיניך כי תאמר איזה הדרך יחכם פתי ע"י התורה והוא אטום הלב וסגר ואין פותח ומה גםלבא בחידודי קושיות ופירוקים עד עמוד על האמת ושכלו חסר לז"א פקודי ה' ישרים משמחי לב כי בראות בעסקו בתורה יושר פקודיה ישמח לבו ויקרנו כמאן דאמר חמרא וריחני פקחין שעל ידי מה שהיין ישמח לבב אנוש וכן ריחני פקחוהו כך ע"י מה שפקודי ה' ישרים יפקחו לבו וגם לעמוד על האמת יחודד שכלו כי הלא מצות ה' ברה והוא כי כל מצוה ומצוה מפקודי התורה במה שהיא מצות ה' שצוה אותה בפיו ית' בסיני היה ברה ורוחניית ויש כח בה להאיר עיני השכל לברר האמת וז"א מצות ה' ברה מאירת עינים וכמאמר ר"י כל דבור ודבור שיצא מפי הב"ה נעשה מלאך אפילו שהדבור היה דבר פשטיי ככל הדברות והוא בהזכיר ענין מבואר אצלנו במקומות רבים כי גם שנראה את כל דברי ספר התורה פשטיים אל יהיו בעינינו כמשוללי רוחניות כי על כן הטיבו אשר דברו רז"ל באמרם על פסוק ודגלו עלי אהבה מלך מבני אדם אם ישים אדם אצבעו בפניו יכעוס וימיתנו ותינוק נותן אצבעו על האזכרה ואינו ממיתו הה"ד ודגלו עלי אהבה הנה כי בשום אדם אצבעו על האזכרה אומר שהוא עליו ית' ממש והלא כמו זר נחשב כי אין שם רק אותיות הכתיבה ואין הנדון דומה לנותן אצבעו על פני המלך אך הוא כי שם בשמו ית' איכות רוחמות משמעות הש"י לעד הכתוב באותיות עצמן כאלו שם הוא ועל דרך זה בכל התורה כי כולה שמותיו של הקב"ה בכל חלק ממנה לפי בחינתה והוא כי מאז נתן לנו התורה כולה יצאה מפיו ית' אשר אין קץ לרוחניות הבל פיו עד אמור ר' יוחנן כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נעשה מלאך והכל יצא מפיו ית' כי גם אשר שמעו מפי משה קול ה' היה משותף עמו כי משה ידבר והאלהים יעננו בקול כי לא היו כשני קולות כי אם בקול אחד ואם כן אפוא אל יאמר איש כי דרך סוד צירופי התורה יהיה בו רוחניות אך לא בדרך פשטה כי הלא כאשר יצאו הדברים מפיו ענין פשטיי שמעו בשמעם אנכי ה' כו' לא יהיה לך כו' וכן בכל דבור ודבור ולא יבצר כי למה שהיה יוצא מפיו יתברך כי הבל פיו היא קדושה ורוחניית וידוע כי אין הקדושה הולכת והפשטיות נשאר כי אם שהרוחניות נשאר בקרב הדבור הפשטיי כנפש בגוף ועד ממהר מאמרם זל האומרים מה ראה משה ששיבר את הלוחות ראה אותיות פורחות באויר כי הוא שנשמות האותיות שבקרבן היו פורחות באופן כי גם בתוך פשט התורה יש רוחניות מאתו יתברך מלובש בכל דבר ממנה כמפורש אצלנו בספר שושנת העמקים על מאמרם ז"ל במדרש חזית שאמרו לו לר' עקיבא בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו הלך ואמר לו שמא במעשה מרכבה היית דורש אמר לו לאו אלא שהייתי חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני כי הלא יראה שאינו משיב לו דבר מתיישב וגם איך תצדק שמחה בדברים ובאיזה ענין מדמה אותם לנתינתן מסיני אך הוא מה שכתבנו כי גם בפשט התורה יש בתוכיות הדברים רוחניות קדושה מאתו ית' אלא שהלומד אותם בדרך הראוי מתגלה אור הפנימיי חוצה ומלהט כאש והוא בשום לב אל גדר שמחה כי הנה היא הגלות רצון טוב שבפנים חוצה והפנים מצהיבות וזה ענין המאמר כי ר' עקיבא תמה על האש ואמר שמא בדרך הסוד היה דורש אמר לו לאו אלא שהייתי בפשט בטיב הכונה חורז ומקשר בהשתלשלות מדרגות תורה נביאים וכתובים באופן שהיו הדברים עצמם שמחים מגלים ומוציאים אור אש דת תוכיותן החוצה שהוא גדר שמחה והיא האש שהיתה מלהטת סביבותיו ואל תתמה איך בפשט יש רוחניות בתוך הדברים הלא היה כנתינתן מסיני והוא כי הלא הגה מפיו ית' יצא בדברות התורה אש יוקדת היתה ולא מעשה מרכבה היו דבריו כי אם פשט זו שמענו אנכי ה' כו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים כו' והדבור עצמו ארז"ל שהיה מדבר אחר כך עם כל אחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו' ואותן הדברות היו הולכים מאליהן ונחקקים על הלוח הרוחני בשמים שנאמר קול ה' חוצב להבות אש וכל זה לא היה ולא נמצא כתוב על הלוח רק דברי פשט הוי אומר כי הפשט הוא כמלבוש אשר רוחניות קדוש בקרבו כנפש בגוף ועל כן היגע בתורה בוקע אור רוחניותה הפנימי ויאיר עיני שכלו ודעת קדושים ידע וזה אומרו פה מצות ה' ברה כו' לומר אל יעלה על רוחך כי אין רוחניות בפשט התורה לזכך שכלך ולהאיר עיניך כי הלא מצות ה' כלומר למה שהיא מצות ה' שיצאת מפיו היא ברה רוחנית ועל כן היא מאירת עינים כי יש בה כח לכך מאור פנימיותה כמדובר:

או שיעור הכתוב ע"ד זה מצות ה' ברה כו' והוא שיקרה לעיני השכל כמקרה עיני בשר והוא כי כאשר אין בעיני בשר הראיה טבעית כי אם כהסכמת חכמי הטבע שהעין היא כמראה מלוטשת שממנה יוצא ברק ומכה באור העולם ושואב דרך התהפכות אור העולם ורואה משא"כ בהביט אל מקום חשך כי לא תראה כל מאומה כי אין לה ממה תקבל לראות על דרך זה אמר על עיני השכל מצות ה' ברה ואור רוחני לה וע"י כן היא מאירת עינים כי בהביט איש בעיני שכלו אל מצות תורת ה' במה שהיא ברה ישאבון ממנה אור לראות במצפוני התורה וחדרי משכיתה וזהו מצות ה' ברה מאירת עינים כי מתוכה תאיר להחכימו. או ענין זה בדרך אחרת שאומר הנה מצות ה' ברה בבהירות וספיריות עד אין קץ ואיך לא תכהינה עיני בשר ושכל אדם חומר עכור בהביט אליה ובמקרה הקיסר שבהביט אל ניצוץ השמש כהו עיניו כן יקרה בהשגה אל אדם חומרי בהביטו אל התורה ועומקה למה שהיא ברה על כן אמר הלא זה יתרון שפע אלהי כי עם שמצות ה' ברה היא מאירת עינים הפך מה שיעלה על לב שתהיה מכהה עיני השכל וזה מהתיחסותה עם הנפש כמדובר:

(י) ושמא תאמר הלא לא יבצר במה שתורת ה' כל כך זכה כי תקל לישמט והשכח מאדם החומרי לז"א יראת ה' טהורה עומדת לעד והוא כי הנה ארז"ל כי התורה בלי יראת ה' לא תתקיים משל למי שיש לו כרי תבואה ואין לו אוצר כי כל תבואתו תלך לאיבוד אך בהיות לו אוצר תשמר בתוכו כך והיה אמונת עתיך כו' שהם שיתא סדרי משנה אמונת זה סדר זרעים עתיך סדר מועד חוסן סדר נשים ישועות סדר נזיקין חכמה סדר קדשים ודעת סדר טהרות. הרי שידיעת כל אלו אם אין לך אוצר תאבדם כתבואות בלי אוצר ומה הוא האוצר לגמרא יראת ה' היא אוצר של כל הסדרים הנזכר כי ביראת ה' יהיו נשמרים וזה יאמר יראת ה' טהורה כו' לומר אל תחוש מהתורה שתשכח ממך כי חומרי אתה כי הלא אם תהיה לך יראת ה' טהורה תהיה עומדת לעד עמך התורה שעליה דברתי עד כה:

והנה היה מקום לומר אין קדושה מתייחסת בעצם רק בכל חלקי התורה זולת םדר נזיקין כי הם דברים שהדעת מחייבם והיה נראה כי אין הענין בהם רק לתווך שלום בין איש לרעהו שאלמלא הדינין איש את רעהו חיים בלעו מה לי במשפטי התורה מה לי במשפטי יתר אומות כי הלא גם על פיהם יתווך השלום על כן אמר השמר פן ואל תאמר כדבר הזה כי הלא דע כי משפטי ה' אמת כי הנה צדקו יחדו והוא כי אין אדם נשפט בעולם הלזה שלא יהיה נשפט גם כן בב"ד של מעלה לפחות בר"ה כי מאז נדון על המחיה ועל הכלכלה שיותן לו באותה שנה והנה אם יהיה בין אנשים וכפי דין התורה יחוייב ראובן לתת לשמעון מנה וכפי משפטי האומות יפטר הנה אין ספק כי כאשר דנו אותם בראש השנה אותו מנה שחייב ראובן לשמעון בדין התורה כללו אותו בכלל מה שקצבו לשמעון מן השמים ולא כללו אותו בכלל הראוי לינתן לראובן כי מחוייב הוא לתתו לשמעון ואם כן אם ידון בדיני נכרים ויפטר ראובן הלא לא יצדק עם משפט ה' של מעלה אך אם במשפט יבא עם זקני עמו יתברך אשר בשער הזקנים על פי משפטי התורה יצדק עם בית דין העליון ואם כן אמור מעתה איזה מהם הוא אמת. הצודק עם משפט העליון או אשר הוא הפכו. וזהו אומרו משפטי ה' כו' לומר הנה שתים הנה משפטי ה' אחד אשר ישפוט הוא יתברך בבית דין של מעלה שני משפט התורה אשר למדנו לדון משפטו ודינו ואמר הנה שני משפטי ה' אמת כי הלא צדקו יחדו זה עם זה העליון עם משפט הבית דין של מעלה ושל מטה על פי התורה מה שאין כן משפטי האומות כמדובר:

יא

הנחמדים מזהב כו'. אמר הלא שבחתי משפטי התורה בדיני ממונות כי הלא צדקו יחדו כמדובר. ושמא תאמר הלא טוב טוב הוא משפט חכמי הגוים אשר סידרו בני האדם באופן יתווך שלום ביניהם ויהיה התערבות דעת בין האנשים כי הלא סידרום באופן שיהיה התערבות דעת ולא יגדל הפרש בין זה לזה ודיניהם מעין פשרה. אך בדין התורה לפעמים יזכה א' בהון רב ושכנגדו לא יהנה כלום ויפסיד הכל והמפסיד יימר לו ממות באמרו לו הייתי הולך לפני גוים הייתי זוכה קצת ועתה על פי התורה הפסדתי הון רב ואם כן למה לא אבחר דרכי במשפטי האומות ויתווך שלום אז יותר לז"א אין לחוש רק על מי שאין חביבות משפטי ה' עליו רק להנאתו כי האיש ההוא ודאי יימר לו. אך הנחמדים לו משפטי התורה מזהב ומפז רב שחומד המשפט גם שבשבילו יפסיד זהב רב הנה שאיש הזה ומתוקים הם משפטי ה' אליו מדבש ונופת צופים וכאשר מבי דינא שקל גלימא זמר ואזיל באורחא כי שכר הפסדו אתו לע"ה:

יב

גם עבדך כו' לבא אל הענין נזכיר מאמר האומר האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין. והנה ראוי לשים לב שאם הוא בלבד מפני שיש בם דקדוקים גם בכל חלקי התורה יש בכל אחד תלי תלים דקדוקים. ועוד כי המקיים מילי דנזיקין צדיק הוא ולא חסיד. אך אחשבה שהוא כי לפעמים בדיני ממונות שלבו של אדם חומד ממון והוא אינו מקפיד לאבד זהב ופז רב על דין התורה וגם מדקדק בדברים קלים בל יהנה מחבירו אשר לא כדת אפילו בשוה פרוטה בפנים מפנים שונים שיש דקדוקים אין מספר לצאת ידי חובת שמים הנה זה אין ספק שבכל חלקי התורה יוכן להיות חסיד כי ק"ו הוא אם במה שיצרו של אדם תוקפו מדקדק זה הכנה להיות חסיד לפנים מן השורה בכל שאר התורה מכל שכן וזה אמר האי מאן דבעי למהוי חסידא איזה צדקות יעשה שיביאוהו לידי חסידות בכל חלקי התורה הלא הוא דליקיים מילי דנזיקין וזה יהיה מאמר דוד לומר אל יראה בעיני בני אדם כי אין שכר המשפטים הם דיני ממונות גדול למה שהדעת מחייבם כי הלא אין צ"ל המון העם כי אם גם עבדך נעשה זהיר וחסיד ע"י מילי דנזיקין וזהו נזהר בהם שהיה נעשה זהיר וחסיד בהם במשפטים הנזכר שהוא בקיים מילי דנזיקין ואם כן אחר שכל כך טובה נמשך מהם הוי אומר כי גדול שכרם כי בשמרם עקב רב אשר לא כעולה על רוחו כי קל הוא שכר המשפט באמרו כי אינו רק הישרה בעלמא:

יג

שגיאות מי יבין כו'. הנה יש שני מיני שגיאות א' שיודע הדין אלא ששוגה במציאות כענין חשב על החלב שהיה שומן ואכלו או שכח שהיה שבת ועשה מלאכה. שנית שנעלם ממנו הדין ולא ידע על דבר שהיה אסור ועשאו והיא שגגת תלמוד אמר על הבחינה הראשונה שגיאות מי יבין כלומר לא יאשם השוגה כי לא נאמר למה לא שמת לבך להשמר שלא הבנת מתוך דבר שקדם לשוגג הזה שיבא זה לידך כי הלא מי יבין שיארע לו שיחשוב על החלב שהוא שומן כי אינו דבר נמשך מדבר אחר. אך הסוג השני שהוא מנסתרות שנסתר הדין ממני שהוא שגגת תלמוד בזה אצטרך לחלות פניך שתנקני בל אכשל במה שיש לי שגגת תלמוד לבלתי העלות עלי זדון:

יד

ולא בלבד אחלה פניך שתנקני מן השוגג כי אם גם מזדים הם הזדונות ואיני אומר שלא אחטא מזיד כי אשמתי על עצמי אך הוא כי הזדונות שעשיתי כבר חשוך עבדך מהם אל ימשלו בי לגרור לי זדונות אחרים כענין עבירה גוררת עבירה ואחר אומרו הב' דברים אחד שינקהו מנסתרות וגם מזדים אל ימשלו בו אמר על מאי דסליק מניה אז איתם לומר אל תקשה בעיניך הן שאלתי זאת שתחשכני מזדים כי איני שואל שתמנעני מלחטוא מזיד ותהפך בחירתי כי אם שאז איתם כי לא תניח את העבירה שתגרור לי אחרת כמכרחת אותי כי אם שאהיה כתם בעל תמימות שאין לו מכריח להרע ועל הראשונה דפתח בה שהוא מנסתרות נקני היא שגגת תלמוד אמר על זה ונקיתי מפשע רב שע"י מה שתנקני משגגת תלמוד לא לבד אהיה נקי ממה שעולה זדון שיאמרו לי למה לא למדת כי אם גם אהיה נקי על פי דרכי מפשע רב שהוא פן אחטא ממש מזיד גדול והוא שאם דרך משל בשגגת תלמוד אשפוט דין אשר לא כדת אחרי כן ימשך מזה פשע רב והוא שאם אדע אחרי כן כי טעיתי בדין מפני הכבוד לא אשוב להפך הדין כי אם אדרבא אחזיק באשר דנתי ואומר כי יפה דנתי ונמצאתי מעות משפט שהוא פשע רב ובמתק לשונו הורה לנו מאמרנו על מאמר התנא מצות גוררת מצוה ועבירה וכו' ששכר כו' ושכר כו' כי הלא אומרו ששכר מצוה טבע הלשון הוא כנותן טעם אל האמור ואיננו. וגם איך שכר מצוה מצוה אך אחר אמרו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה אמר אל תתמה מי נתן כח בפעולת מצוה או בעבירה לגרור כי אין בם רוח חיים לז"א דע כי שכר מצוה היא המצוה עצמה אשר אין זה רק שהמצוה נעשית מלאך והוא מאיר לו ומעטרו ומענגו כענין צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שלא אמר ועטרות לומר עטרותיהם כלומר שלהם שהם מלאכים שעשו במצותיהם וההיקש בעבירה שנעשית שטן והוא הדן אותו בגיהנם וגם פה כאמרו ותמוגנו ביד עונינו וזהו שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה כי רוח חיים להם ובכן אל תתמה באמרי מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כי חיים וקיימים הן אשר כח בהן לגרור וזה כוון המשורר באמרו גם מזדים ולא אמר מזדונות לומר כי נעשים קטיגורים חיים על כן צריך תפלה שאל ימשלו בי כמדובר:

טו

יהיו לרצון כו' הנה עד כה דברתי על המעשה כי מלפעול שוגג מנסתרות נקני וגם מזדים והנני בא לבקש עתה על הדבור ועל המחשבה ואומרה על הדבור יהיו לרצון אמרי פי והוא כי למה שכל אדם תפלתו שגורה בפיו והיא דברים טובים ולפעמים יוצאים מפיו ולא מלבו כי לב חושב דברים חיצונים ועיקר התפלה היא הכונה אמר יהיו לרצון לפניך אמרי פי גם שלא יהיו מלבי אל דברי הפה תביט לקבל ברצון וגם הגיון לבי יהיה לפניך כי תהיה עם לבי בל יהרהר בדברים חיצונים כי אם יהיה נאות לפניך וראה נא כי שתי מדות לך אחד צורי להצילני מן החטא טרם אחטא וגואלי לגאלני ממנו ואני בקשתי שלא תניחני לחטוא וזה טוב כי הלא אתה צורי וגם גואלי וא"כ למה אחלה להרפא שתרפאני אחרי כן טוב הוא היה לי לצור מעתה:

או יאמר ע"ד תאות לבו כו' וארשת כו' כי דרכו יתברך את אשר יאהב כי גם שטרם יקרא יענה עכ"ז יערבו לו דברי תפלתו ולא יאמר אל תתפלל כי עניתיך וזהו תאות לבו כו' ועל כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה וזה יאמר פה יהיו לרצון אמרי פי עם היות כי מאז הגיון לבי היה לפניך שהגיתי בסדרי התפלה וכבר ה' היה צורי וגואלי כי עניתני להיות צורי אם הענין הוא שלא יוכלו לי או גואלי אם הוא לגאלני מצרה שאני בה כבר עכ"ז תקשיב ברצון אמרי פי:

או יאמר מאמר ר' חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף וזה יאמר כאשר יהיו לרצון אמרי פי שהיא שגורה תפלתי בפי והגיון לבי הוא נכון לפניך אדע מאז כי ה' צורי וגואלי צורי להצילני מצרה שלא תבא אם הבקשה על כך. וגואלי אם היא על מה שכבר עלי אם על זה אבקש:

או יאמר הנה אמרתי כי השמים מספרים כבוד אל הם מלאכי השרת בעולם המלאכים וגם מעשה ידיו מגיד הרקיע הוא עולם הגלגלים כמפורש למעלה והנה ספרתי כמה דברים תקנת להכשיר האדם תורת ה' תמימה כו' פקודי ה' ישרים כו' אמר גם שאדם צריך כל זה לתקן יהיו לרצון אמרי פי בשבחי ותפלותי ממה שמספרים המלאכים כבוד אל כו' והטעם כי אני יש לי יצר הרע ולמען יהיה הגיון לבי לפניך לכוון צריך יהיה ה' צורי לינצל מיצרי בל יפסיד כונתי וגואלי אם כבר נמסרתי בידו להצילני ולהשיבני אל הכונה כי יערבו לו ית' דברי הצריך לכבוש את יצרו גם שהוא יצטרך לעזרו מדברי אשר יצה"ר אין לו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.