אלשיך/תהילים/יז

אלשיך תהילים יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תפילה לדוד ראוי לשים לב אל אומרו תפלה ורנה ותפלה וגם שמיעה הקשבה האזנה. ועוד כאשר אמר הקשיבה רנתי האזינה תפלתי למה לא אמר כן שמעה ה' צדקתי. ועוד שלשה כפלים צדק רנה תפלה וגם בכל א' משנה מהאחר באחד אמר שמיעה ובשני הקשבה ובשלישי האזנה. ועוד אומרו בלא שפתי מרמה האם היה עולה על לב כי בשפתי מרמה היה מדבר: אך אמנם ידוע מן רז"ל כי שמיעה מרחוק והאזנה מקרוב הרבה באמרם כי משה קרוב אל השמים מאל הארץ אמר האזינו השמים ושמיעה בארץ אך ישעיה היה קרוב לארץ יותר אמר שמעו שמים והאזיני ארץ והנה אין םפק כי הקשבה גם היא מקרוב אלא שאינה כל כך כהאזנה ונבא אל הענין והוא כי הנה המזמור הזה מתחלק לשלשה חלקים האחד ללמד זכות על העון מצד עצמו גם אלו היתה נפש אחר תחת נפשו כי עמו בלבד הוא שמדקדק הוא יתברך וסביביו נשערה מאד ועל חלוקה זאת אמר שמעה ה' צדק שהוא שישמע ה' צדקתו ולא בבחינת היות הוא החוטא רק בבחינת העון מצד עצמו אם היה ע"י זולתו ועל כן לא אמר צדקתי כי אם צדק סתם והחלק השני הוא לבקש מאתו יתברך ישמרהו מהחשיב לו עון זה מאותם שצריך יסורין ממרקין ע"י המשחית הנעשה מהעון שהוא המייסר את החוטא כד"א ותמוגנו ביד עונינו והוא מפסוק הפלה חסדיך כו' שמרני בו' ועליה אמר הקשיבה רנתי וקראה רנה שהוא מעין שועה וזעקה בחשבו שהוא ראוי בדין להתפלל ולהתקבל והחלוקה השלישית הוא להתפלל לה' על העדפת אושר על נפשו אחר סילוקו יותר על קצת צדיקים גמורים כאשר יבא בס"ד והוא מפסוק קומה ה' ואילך ועל זה אמר תפלתי כי היא דרך תפלה למצא טוב וחסד והנה על פסוק ה' שמעה ה' סלחה כו' כתבנו כי למה שהחוטא רחוק ממנו יתברך כי עונותיו מבדילים וכמ"ש ז"ל על שלום שלום לרחוק ולקרוב וכן מקרא שכתוב דחוק מרשעים ה' אמר הנה על העונות אתה רחוק על כן ה' שמעה שהוא שמיעה מרחוק וע"י שמיעה ה' סלחה ואחר הסליחה כבר נתקרבנו ולכן ה' הקשיבה הקשבה מקרוב וע"ד זה יאמר הנה רחוק אני על ידי העון על כן שמעה ה' צדק שהוא שמיעה מרחוק וע"י כן אתקרב בצד מה כי תקבל ה' צדקתי ואז הקשיבה מקרוב רנתי וע"י כן תתקרב ותדבק בי יותר ואז האזינה תפלתי שהיא האזנה הנאמרת על הדבקות. והנה היה אפשר לומר כי אחר שאני אומר תחלה טענות להצדיק עצמי אולי מה שאשפוך רנה ותפלה אחרי כן על מחילת העון וקבלת טובה שלא יעכבנה העון הוא כי בשפתי אני מודה שצריך תפלה ומחילה אך בלבי הוא שלא חטאתי ונמצא בי חונף חלילה על כן אמר גם שאני אומר שמעה ה' צדק כי יש לי טענות להצדיק עצמי לא אחזיק עצמי כל כך לזכאי להיות בלבי בהתפללי אחרי כן שלא חטאתי אלא שאתה ה' מחשיבו לחטא ונמצא מרמה בפי כי אם בלי שפתי מרמה כי לא אכחד כי נאמן עלי הדיין:

ב

מלפניך משפטי. אמר הן אמת שבבחינת היותי אני כי רשום אני וראוי לדקדק עמי וגם לאיש כמוני יש חילול חלילה אמנם לו היה נפש זולתי תחת נפשי לא היה נאשם וזהו מלפניך בחינת היות משפטי יצא ועיניך תחזינה מישרים שהם טעמים של יושר כפולים כלומר וילך הכפל בעד מה שצריך לדקדק עמי ואחשב לזכאי. או יאמר כי הנה אפשר לדון עניני בבחינת פעולה הנגלית או בבחינת הלב הבלתי נגלה כי אם לפניך בלבד כי הנגלה נראה קשה אך אם מבחינת מה שהוא לפניך ולא לפני הזולת שהוא בחינת מה שבלבי משפטי יצא ידעתי כי עיניך הרואות ללבב תחזינה מישרים שבלבי:

ג

והוא כי הלא בחנת לבי כי מאז אמרתי חנני ה' בחנת לבי וידעת כי לא היה בלבי שלא לעמוד בנסיון כי אם שלם בעצם כלומר כי אחרי כן סיבה אחרת היתה ולא ממנו כאשר יפרש בדבריו ושמא תאמר אע"פ כן הלא אם הלב היה טוב הלא הנגלה היה בו חילול השם והוא עון גדול והיה לך לחוש לבלתי התפתות הנה מה אעשה ואתה עם היות שבחנת לבי וראית כי שלם היה אז לעמוד בנסיון שהיה לך בזכותי זה לעזרני שלא יודע ולא יתחלל שם שמים אדרבה עשית מה שעל ידו נתפרסם שהוא כי פקדת לילה הוא מלאך הממונה על הריון שלילה שמו ונתת לה הריון שע"י כן הי' הפרסום שאם לא לא היה חילול ה' כי לא היה נודע היות אני ושמא תאמר אם היה לבי טוב איך לא קיימתי הלא הוא כי צרפתני כו' והוא כי יש בחינה ויש צירוף כמפורש אצלנו על מאמרם. ז"ל על פסוק זהב וכסף ונחשת. זהב זה אברהם שנבחן כזהב וכסף זה יצחק שנצרף ככסף והוא כי יש בחינה שהוא להניח הדבר אל מהות האדם להראות העמים את לבו כמי שבוחן הזהב באבן בוחן להראות כי הוא זהב טוב אך צירוף הוא להתיך באש בכל עוז עד הפריש הסיגים כלם לצד אחד כלל הדברים כי בוחן הוא קל מצירוף אמר לפי הנראה לי הוא כי בחנת לבי וראיתני שלם ואם אינו כן אלא שצרפתני צירוף עצום וירדת לעומק לבי יותר מאשר השגתי אני בעצמי וראיתי שאל תמצא בי עמוד בנסיון על כל זה אתה ה' שרגלי חסידיך תשמור היה לך לעזרני מאז לעשות שזמותי לאמר בחנני ה' כו' שבל יעבר פי. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד ואם חטאו רבים אומרים להם לכו אצל ישראל והענין הוא לבל יתייאשו מן התשובה. והלא כמו זר נחשב מאמרם זה כי האם יחטיא הוא יתברך את ראובן למען יתוקן שמעון ומה גם את הרבים. ועוד שהלא הבא ליטמא פותחין לו אך לא מחטיאים אותו. ועוד שאם כן לא ישראל בעגל ולא דוד בחטאו בני עונש על אשר עשו ואדרבא הוא יתברך הכביד בישראל וימותו ע"י בני לוי וע"י ההשקאה וע"י המגפה ונשאר לכל פקידה ופקידה שבכל דור וגם דוד לולא וידוייו ע"י נתן הנביא היה מת בחטאו וגם מת הילד והוצרכה כמה תשובה. ולבא אל הענין נדקדק לשון אומרו לא היה ראוי. אך הנה למדונו רז"ל כי אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן כי אם רגלי חסידיו ישמור שמרחיקם ית' מן החטא וא"כ יקשה מה זה היה שלא עשה כן הוא יתברך להציל את ישראל ואת דוד מן החטא ולא תצא תקלה מתחת ידן על כן היה מקום לומר אליו קדמה לישראל עבירה קודם למעשה העגל שאותה עבירה היתה גוררת עבירה זו ולא הניחה מקום להרחיקם מן החטא הוא ית' רק להניחם מסורים אל היולאניות הבחירה ככל אדם שפותחין לו וכן בדוד היה מקום לומר אולי קדמה לו עבירה על ידי כן היה ראוי לגרור לו עבירה זו באופן שע"י כן לא הרחיקו ית' מן החטא כי היה ראוי לאותו חטא על כן אמר כי לא כן הוא כי הנה לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה מחמת איזו עבירה שהקדימו שעליה היו ראוים לעשות המעשה ההוא ולא ירחיקם ממנו ויעזרם הוא יתברך לבל תצא תקלה מתחת ידם וכן לא היה דוד ראוי לאותו מעשה שלהיותו ראוי ליעשות על ידו מחמת קדימת עון לא תמכו בידו שלא תבא חטא זה על ידו אלא אם יחטא יחיד אומרים לו אל תתייאש מן התשובה כי הלא כלך אצל דוד כי אחר שהוא חטא אל תתמה על עצמך כי לא יגעל בך הוא יתברך כלל הדברים כי בשביל יחיד אם יחטא הניח הוא יתברך את דוד בחפשיות בחירתו ולא עזרו לבל תצא תקלה זו מתחת ידו:

ד

ונבא אל הענין והוא כי הן זאת תלונת דוד באמרו לפעולות אדם כו' לומר הנה ב' דברים הסבו רעתי שעליהם לא יכולתי עמוד בנסיון אחד בשביל שאם יחטא יחיד יאמרו כלך אצל דוד שנית בשביל אמרו יתברך לא תוכל עמוד שזה עשה רושם כמ"ש ז"ל שזה כוון באמרו למען תצדק בדברך ואחשוב כי שתיהן אמר כאחת הא' באמור לפעולות אדם לומר בשביל פעולות אדם שאם יחטא יחיד וכו' והשנית בשביל דבר שפתיך ועל הא' אני צועק ואומר כמתלונן האם אני שמרתי ארחות פריץ שאם יחטא יאמרו לו כלך אצל דוד מה לי ולו שאחטא בשבילו:

ה

ולא שיעלה עלה על לבי שבשביל הפריץ החטאתני כי חלילה לך להחטיא אך תלונתי היא כי אילו עשית לי כמעשיך עם הצדיקים שרגליהם תתמוך ותשמור בל תצא תקלה מתחת ידם לא היה חטא זה בא על ידי כי הלא אם הייתי תומך אשורי במעגלותיך כדרכך לשמור רגלי חסידיך ולקרבם לידי זכות במעגלי יושר לא היו מטים פעמי לנטות מעבודתך וזהו תמוך אשורי וכו' בל נמוטו פעמי לחטא והוא מאמרנו כי זה כוונו רז"ל באמרם שמה שעשה הוא יתברך בשביל אם יחטא יחיד הוא שלא שמר רגלי דוד ותמך אותם בל תצא תקלה מתחת ידו:

ו

אני אמר אם תאמר נא ה' אעיקרא דדינא פירכא מי הכניסך לומר שיאמרו אלהי דוד איך זו טענה כי לא חשבתי שתענני לא תעמוד בנסיון כדי שהדבור ההוא יעשה רושם למעך תצדק בדברך כ"א אני קראתיך שתכנה שמך עלי האבות לא שתאמר שלא אעמוד בנסיון כי אם קראתיך כדי שתענני אתה הנקרא אל בעל החסד ותאמר לי הט אזנך לי שמע אמרתי בכל אשר תצונו או לעמוד בנסיון פלוני ומה שאמרתי בדבר שפתיך שאמרת לי לא תעמוד בנסיון אל תאמר אלי כי על שאמרת האמת אני מתלונן כי הלא תלונתי היא זאת שבאמרי בחנני ה' וכו' היה לך לעזרני כאמור ויהיה עזר לי לעמוד בנסיון אך לא חשבתי לומר אלי לא תעמוד בנסיון כי עי"כ נכשלתי לשתצדק בדברך כאמור:

ז

הפלה חסדיך הנה ידוע כי מדת חסד מתייחסת אל ימין ה' ואשר בלתי ראוים לטובה והם בשופע טובה הוא כי ימין ה' עוזרתם ויש ראויים לטובה ושלוה והם רדופים ובוטחים והם נקראים חוסים. ונבא אל הענין אמר אחת שאלתי והיא הפלה והפרש והסר שפע חסדיך אתה המושיע חוסים כלומר לא שתתן חסדיך לרדופים וחוסים בך כי הלא לא יבעטו על העדר חסדים כי ע"י יסורים אתה מושיעם אך הפרש והסר חסדיך היא טובתם שעל צד החסד מאותם שהם מתקוממים בסבת ימינך כי ע"י שפע חסד ימינך בועטים ומתקוממים:

ח

ואותי לא אשאל חסדים למעני כי אם שמרני כאישון בת עין כו' לומר הנה באור בת העין יראו אור כל האברים ללכת ארחות יושר ולהשמר מכל פוקה ומכשול ועל כן הוא שמור כמונח בקופסא תוך בשר העפעפים וגם שערות העפעפים המתפשטים ומכבידים להחזיק הסתימה בפרט לעת השינה כדעת חכמי הטבע כי שערות העפעפים מועילים לשינה. ונבא אל הענין אם יקל זכותי אל תעשה בגיני כי אם בעד כל ישראל והעולם שצריכים לי כי זולת נצאונו מלכותו מקיים עולם כנודע וזהו שמרני כאישון בת עין שכפלת שמירתו בבשר ושערות בהקיץ ובשינה אשר מה שכפלת שמירתו הלא הוא על כי כל האברים צריכין לו כן אנכי שואל תשמרני כמוהו בבחינה זו כי עם שאישון הוא מאיר לכל הגוף כי הוא כל האדם כי ראיית העין מצלת את כל הגוף מכל פוקה ומכשול כן אני לישראל כבת העין לאיברים כי כאשר הבת העין שומרת ארחות האברים בל יכשלו כן אני זכותי תאיר לישראל ועל כן ראוי כי כאשר יש לבת העין שמירה כפולה א' שהיא נסתרת תוך בשר העפעפים שמועיל גם בהקיץ והתפשטות שערותם לשינה כן בצל כנפיך הדומים להתפשטות השערות כאשר אישן המות כאשר הם טובים לאישון בשינה תסתירני שלא ימשול בי מלאך המות:

ט

מפני רשעים אמר הנה שמרני כאישון בת עין בחיים חייתי בצל כנפיך תסתירני בשעת מיתה על הא' אני נותן טעם שהוא מפני רשעים כו' לומר ראה והביטה כי לא הייתי ראוי לזה המעשה כמדובר למעלה כי מפני רשעים העתידים לחטוא היה זו שדוני למען ישובו בתשובה ואהיה אני פתח תקוה להם והרשעים שהיה להם להחזיק לי טובה אדרבה הם מהפכים הכונה כי הנה אויבי בנפש כלומר בשביל נפש הוא מה שיקיפו עלי היקף קיבוץ לספר בגנותי שאומרים שאני בשביל נפשי שלא מטוהרה היא מעבירות קודמים גלמו עבירה זו כי הייתי ראוי לאותו מעשה כענין גם בלא דעת נפש לא טוב כמאמרם ז"ל שגם מה שיחטא איש בלא דעת ולא ירחיקנו ה' מלחטוא הוא על כי נפש לא טוב:

י

ומה יעשו זולת מה שחלבמו סגרו ששמנו משמחתם עד גדר שחלבמו הגרו בעד כליותם עד שלא יראו בתוך חלבם זולת זה כי פימו דברו בגאות:

יא

ויאמרו אשורנו כו' והוא כמאמר התנא כי עבירה גוררת עבירה כו' וכמאמרנו על משנת בן עזאי כי מה שעבירה גוררת עבירה הוא כי כח השטן משחית הנברא בעבירה הוא העבירה עצמה אשר כח בה לגרור עבירה גורר כיוצא בה. ונבא אל הענין אמר כי היה מאמר אויביו אשורנו וכו' לומר הנה גדולים וטובים אנו ממנו כי הלא אשורנו ודרכנו אשר דרכנו בם עד כה הם מעשינו אשר לא טובים אלו עתה סבבונו להחטיאנו כענין עבירה גוררת עבירה כאמור לא היו מעשינו הרעים שקדמו מספיקים לבא על הערוה כדוד רק עיניהם ישיתו אשורנו הנזכר לנטות אנו בארץ שנתלה עינינו נוטות אנה ואנה לראות בבנות הארץ וכיוצא אך לא לפעול העבירה משא"כ דוד:

יב

ולא עוד כי אם כי הלא לא חשב אנוש דבר כזה כי הלא דמיונו כאריה הלא ידמה כאריה הגדול ובלתי נער שכל ישעו וכל חפץ תאותו הוא שיכסוף לטרוף טרף יותר מתאות משגל כן היה נראה היתה מדת דוד ותאותו לרדוף במלחמות כענין ארדוף אויבי ואשיגם אך לא כן תוכו כברו כי אם וככפיר הבחור ונער התאב משגל כו הוא במסתרים בתוכו גם שברו לא היה נראה כן באופן שלהסיר מלבם זה צריך שתשמרני כאישון ותפלה חסדיך מהמתקוממים עלי למען יתנו אל לבם כי כשר אני לפניך ואז ישובו אליך:

יג

קומה ה' הנה בקשתי ממך ה' שמרני כאישון בת עין ונתן טעם בדבר מפני רשעים זו כו' ועל אשר אמרתי בצל כנפיך. תסתירני שהוא על שעת מיתה שלא ישלוט בי מלאך המות שלא אמות בסכין פגום שפגמו הוא הטומאה ואמר דוד אל יקרני כאשר קרה למרע"ה שאמרו רז"ל שבא מלאך המות לפגוע בו ונצטער עד שדחפו מפניו אמר קומה ה' קדמה פניו והוא כי בעת הסילוק שם שכינה אמר דוד אל תמתין מלבא עד בואו אלי כי אם קדמה פניו שכולל ב' דברים אחד שיבא יתברך תחלה ושאחר כך בבואו תקדים פניו כהולך להכניעו שאז יכנע וזהו הכריעהו פלטה נפשי ופירש ואמר מי הוא זה שתקדם פניו ותפלט ממנו נפשי הלא הוא מרשע הוא מלאך המות שהוא חרבך והנה היוצא מזה הוא שעל ידי מלאך קדוש ממדת הדין אני חפץ שאיני שואל רק מסכין פגום בל יהיה רשע חרבך שיראה כי אם שיהיה חרבך הבלתי רשע כמדובר:

יד

אך הן אמת כי יותר מזה הוא רצוני והוא כי גם ע"י מלאך קדוש לא בחרתי כי אם שאהיה ממתים ידך ה' כו' שהוא בנשיקה וזה תעשה במה שאתה ה' בעל הרחמים וזהו ממתים ידך שאהיה מאותם מתים על ידך הקדושה וזהו ע"ד רז"ל שפירשו ממתים לשון מיתה באמרם כי על הרוגי מלכות ידבר ולא חשו אל היות המ"ם בשו"א ולא בציר"י ואחשוב כי לא נעלם זה מהם ודאי כי אם יהיה מה שננקד בשוא לרמוז כי במיתתם קרויים חיים וזה יאמר לפי דרכנו אהיה ממתים של ידך הבלתי מתיחסים למתים רק מאותם מתים שמחלד ההוא שמהע"ז עודם בו חלקם בחיים נפשם אחוזה בע"ה צפונך תמלא בטנם שמה שצפון להם מבלי נכותו פה כי אם בהשאר צפון רב טוב הצפון להם שם משם תמלא בטנם פה כי ממנו יפריחו פירות שמהם תמלא בטנם פה בעולם הזה שגם שלא יהיה להם עושר ונכסים לא יחסר להם די ספוקם למלא בטנם בלבד וגם שישבעו בנים והיתרון שנשאר להם מהפירות אחר רבוי הבנים לא יאכלו אותו פה בעושר ונכסים כי אם יניחוהו לעולליהם של בנים ע"ד אז"ל אם היו האבות אוכלים פרי מעשיהם בעה"ז מה היה נשאר לבניהם וזהו והניחו יתרם לעולליהם מאותם אני חפץ להיות בל ישמחו בי אויבי וישישו בי קויך ועל דרך המפרשים שאומרים כי ממתים הוא כמו מאנשים יאמר לפי דרכנו חשבני ה' מאנשים שהם ידך ה' שכל טובך שאתה משפיע בעולם הוא על ידם כאשר תפעול יד האדם מה שלבו חפץ שנמצא שהם יד שלך כר' חנינא בן דוסא שהיתה בת קול יוצאת ואומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני והוא ניזון בקב חרובין כו' והוא מה שכתבנו בביאור ספר משלי כי איה פירות תורת רבי חנינא שלא האכילוהו אפילו פת לחם שעורים אך הוא כי מרוב חיבתו לפניו ית' עשה לו קרן קיימת לעולם הבא כמו שכתבנו כי זה מאמר הכתוב להנחיל אוהבי יש שאומרת התורה מה שתראו אוהבי תופשי התורה עניים לא מבלי היות לי להנחילם רב טוב לעולם הבא אני שומר להם פירות מעשיהם כי הלא להנחיל אוהבי יש לי כי יד ה' לא תקצר אלא שע"י הניח פרותיהם לעולם הבא אוצרותיהם אמלא במה שאוסיף הפירות על הקרן. עוד נמצא ברז"ל טעם אחר והוא למען השאיר מפירותיהם לבניהם וזה אמרם ז"ל אילו האכיל הקב"ה לאבות פרי מעשיהם בעולם הזה איך היה משה אומר זכור לאברהם כו' ואחשבה כי שתי בחינות אלו נזכרו פה שאמר דוד ממתים שהם ידך ה' שהם כיד לך לזון ולפרנס את העולם כלו בזכותם ובאמצעותם ונקראים מתים לרמוז שמתקיים בהם מה יעשה אדם ויחיה ימות כי הם בחוסר כל כמתים פה ופירש הדבר למה יקראו כה ואמר ממתים מחלד וכו' שהם אותם שמחלד שהוא מהעולם הזה הנקרא חלד חלקם שיש להם בו שהוא פרי מעשיהם הוא בחיים כי נעשה קרן קיימת להם בעולם החיים וממה שיש לך צפון זולת קרן ופירות שלהם כי אם משלך תמלא בטנם ישבעו בנים מה שאינם שבעים מעושר ונכסים וגם בהם הטעם השני כי גם ברבות הטובה ומלא אוצרותיהם הנשאר יניחו לעולליהם שהוא להאכיל מפירותיהם לבניהם כמאמרם ז"ל על האבות שאלו אכלו פירותיהם מה היה נשאר לבניהם וזה יאמר תמלא בטנם פרי בטן והניחו יתרם אחר מלאת אוצרותיהם של פירות העולם הזה לעולליהם:

טו

אני בצדק אחזה פניך כו' שמא תאמר הלא שאלת על עת מיתה יהיה על ידו יתברך והלא די לך תהיה אחרי מות מהרואים פני שכינה גם שתצטער בעת המיתה לז"א אני בצדק אחזה פניך שהוא על פי הצדק בדין יודע אני שאחזה פניך שם כישר יחזו פנימו אך מה שאני מבקש הוא אשבעה בהקיץ טרם אמות תמונתך והוא כי פנים ותמונה לא אחדל כי פנים הוא מה שנאמר למשה ופני לא יראו ותמונה הוא מה שנאמר לו ותמונת ה' יביט. והנה ידענו כי לא תסתלק נפש מישראל מבלי ראות שכינה אלא שהבלתי צדיק רואה בדרך העברה והצדיק השלם שבע מלראות כמ"ש ז"ל בב"ר שמראין לצדיקים מתן שכרן ונפשם שבעה והם ישנים שהוא כמפורש אצלנו שם נפשם שבעה וגופותיהם ישנים ובזה יאמר אני בצדק אחזה אחר המות את פניך אך מה שאבקש במותי על ידך הוא שאשבעה בהקיץ טרם אישן המות קרוב למיתתי אשבעה תמונתך ואין זה בעצם כי אם למתים על ידו יתברך. או יאמר אני בתורת צדקה מחלה שאחזה פניך אך אחר התחיה בטחתי שתמונתך תשמח בהיותי לפניה ואני אהיה משביע בהקיצי בתחיה את תמונתך להיותי נגד פניך כ"כ תשמח שתמונת ה' אביט ואשביענה להפיק רצונה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.