אלשיך/דברים/לד

אלשיך דברים לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויעל משה כו'. ראוי לשים לב כי אחר שמקום קבורתו אינו על ההר כי אם בגי למה עלה ההרה ואם עלה למען משם יראה את הארץ כמאמר הכתוב עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך כו' הלא גם זה קשה מאד כי לא היתה לו השגת ראיה זו בדרך טבעי רק בהשגחה גמורה ואם כן מה יתן ומה יוסיף לו העלותו אל מקום גבוה כי גם בגי היה אפשר לו לראות את הארץ כי אין מעצור לה' להראות לו בשפלה כמו בהר. (ב) למה נותן כ"כ סימנים הר נבו ראש הפסגה אשר על פני יריחו. (ג) אומרו ויראהו ה' את כל הארץ מה באו לרבות את וכל האמורים פה. (ד) כי אחר אומרו את כל הארץ למה חוזר ומפרש פרטי מקומות וגם למה השמיט שאר מקומות. (ה) אומרו ויאמר ה' אליו זאת הארץ למה הזכיר שבועת האבות (ו) אומרו לאמר ולא יצדק כי אינו לאמר לזולת. (ז) אומרו בעיניך שהיא מלה יתירה. (ח) אומרו וימת שם משה כי אחר שמסיים מקום פרטי שהוא הר נבו שבארץ מואב ועל המקום הפרטי אומר וימת שם משה למה אמר בארץ מואב שהוא כללות המחוז ונהפוך הוא הראוי שאחר ידיעת המחוז יסיים ויפרט פרטות החלק מארץ מואב. (ט) אומרו פה תואר עבד ה' אחר שקראו איש האלהים בראש הפרשה ומה גם כי אינו כמוהו בן לה' יחשב ולא לעבד כי אם לא הוא מי הראוי ליקרא בן ויבא בכלל מקרא שכתוב בנים אתם לה' כו'. (י) אומרו ויקבור אותו כו' כי לא ימנע אם היה גשמי איך קברו הוא יתברך ואם רוחני איך נקבר בארץ ומה גם בעכורות ארץ העמים ומול בית פעור. (יא) אומרו ולא ידע איש את קבורתו למה זה הסתיר ה' קבורתו מבני אדם. (יב) למה לא נאמר פה ויגוע ויאסף אל עמיו. (יג) אומרו ומשה בן מאה ועשרים שנה כו' כי טרם יאמר וימת שם היה ראוי יזכיר סכום שנותיו לומר ויחי משה מאה ועשרים שנה וימת כו' ולא שאחר סיפור קבורתו חוזר ואומר משה בן מאה ועשרים שנה במותו וגם מלת משה ומלת במותו מיותר. (יד) איך מתקשר בראש כתוב אומרו לא כהתה עינו כו' ועוד שא"כ לא למת יחשב:

אמנם הנה רצה הקב"ה להפיס דעת משה בענין הארץ הקדוש האשר נמנע מלבא שמה ולזכות את ישראל שתהיה נוחה להכבש לפניהם ויצו את משה יעלה אל ראש הפסגה לראות את האר ץ כדבר שנאמר עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה כו' ושם נאמר כי זולת מה שישיג בעיני בשר לו את כל הארץ כאילו הוא תחתיו וגם יועיל לישראל להיות נוחה להכבש כאומרו והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה שינחיל על ידי זכות ראייתך בה ותגד לנו התורה איך עשה כן משה כי ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו כו' ויראהו ה' את כל הארץ והנה לבל יאמר איש מה צורך להראותו דרך השגחה את כל הארץ לעלות אל הר גבוה לז"א כי מה שעלה שם הוא למה שהר נבו ראש הפסגה הוא על פני יריחו שעיניו רואות קצת א"י נגדו שיש בזה קצת הכנה אל השגת ראייתה וז"א אל הר נבו כו' אשר על פני יריחו והנה זולת אשר הערנו ראוי להעיר עוד כי הנה בפרשת ואתחנן נאמר עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה אך בפרשה זו יראה הפך הסדר ההוא כי פה נזכר המזרח ראשונה באומרו ויראהו כו' את הגלעד עד דן שהוא מזרחה ואח"כ ואת כל נפתלי שהוא משך לצד צפון כי קדש נפתלי הוא לצד ההוא ואחרי כן עד הים האחרון הוא ימה ואח"כ ואת הנגב כו' שהוא דרום ואיך נהפך סדר מאמרו יתב' אליו אך אמנם הנה שם כתבנו כי למען הכין אותו ולראות את כל ארץ ישראל תחתונה הראהו תחלה ארץ העליונה שלעומתה למעלה וז"א שם ושא עיניך מה שלא נאמר וראה בעיניך אך הוא שנאמר לו שא עיניך למעלה ממך ותראה מה שלמעלה שהיא ארץ העליונה שהוא מראות אלהים ואז תשיג בהדרגה מלמטה למעלה וז"א ימה שיתחיל מבחינת מערב שהיא בחינת תחתונה מהאחרות ואחריה תהיה עולה ורואה צפונה ואח"כ תימנה ואחריה מזרחה והענין שעל ידי קדימת ראייה ההיא כל מה שלעומתם למטה בכל חלקיה תשתעבד להראות לפניו לגמרי ועל הראיה הב' שהיא לראות אגב העליונה התחתונה אמר אח"כ שם וראה בעיניך לומר נוסף על מה שתשא עיניך השמים בעיני שכלך ראיה רוחניות גם וראה אגבה ראיה בעיניך הם עיני בשרך את הראיה השנית כי היא פליאה אם לא על ידי ההכנה של מראות אלהים בארץ העליונה יוכל לראות בם בעיני בשר לו את התחתונה ת' פרסה על ת' פרסה כאלו כלה תחת ארבע אמותיו וע"כ להיות הבחינה אחרונה אשר תראה מהארץ העליונה בחינת מזבח על כן משם היחל לראות בארץ התחתונה בהשתלשלות מה שהיה מביט למעלה נשתלשלה ראשונה ראייתו מיד במה שהיה למטה ממנו וזהו מה שמספר פה על שלמטה ואומר ויראהו ה' את הגלעד עד דן שהוא לצד מזרח ואח"כ לצפון שהוא ואת כל נפתלי ואח"כ עד הים האחרון ואח"כ ואת הנגב והוא סדר עלית המזבח מקרן דרומית מזרחית בא לו לקרן מזרחית צפונית ומשם לצפונית מערבית ואח"כ למערבית דרומית ולהיות כי אין עיקר הכונה פה רק על הנוגע אל שלמטה לספר הענין כי לא נכנס בארץ כי אם שראה אותו בלבד ולא סדר השתלשלות ראייתה לא נכתב ענין ראייתו תחלה ארץ העליונה רק ברמז והוא באומרו ויראהו ה' את כל הארץ כי באומרו את ריבה גם כל ארץ העליונה שקדמה ראייתה והוא כי הנה בין תיבות את ותיבות כל יש ט' תיבות בסיפור מה שהראו יתב' והנה הראשון הוא לרבות ארץ העליונה כמו שכתבנו והשמנה עם חמשה שמות השבטים הנזכר שהם דן ונפתלי ואפרים ומנשה ויהודה הרי י"ג שהוא כי כל י"ג חלקים שנתחלקה ארץ ישראל הראה לו הוא יתב' כי אפרים ומנשה לקחו שני חלקים והם מהנזכר בכתוב ולא שמתי לבי כעת אל מה שנזכר חמשה אלה בשם יותר מהשאר כי צריך להבין מה שפרש"י והוא מרז"ל ברמז הפרטים האלה וצריך ביאור ועוד נשוב אליו בס"ד:

ד

ויאמר ה' אליו כו'. הנה באו' לאמר ארז"ל שהוא שצוהו יתב' למשה ללכת בסילוקו לאמר לאבות כי אשר השי"ת נשבע כבר קיימהו וע"ד הפשט יאמר כי בא הוא ית' לפייס את משה על בלתי עוברו את הירדן ואמר לו הנה גדלת מאד במה שעשיתי לך כי הלא זאת הארץ שהוצרכתי לישבע שלש רגלים כדי לאמר לזרעך אתננה גדולה מזו עשיתי לך מבלי הכרח שבועה והוא כי הראיתיך בעיניך כי בעיני בשר לך השגת השגה גדולה מהנתן הארץ למקבליה והוא כי הנתן הארץ לישראל הלא הוא לזכך איכות' בקדושתה ואין ספק שאין העומדים בה מכל זרעם ישיג גופו זכוך עד גדר מבלתי מראה נבואיות רק בעיני בשר לו יראה כשולחן לפניו ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ואם כן המעט בעיניך כי מבלי שתעבו' תשיג יותר ממה שתשיגו העוברים ויושבים בה וזהו אומרו זאת הארץ אשר על יד ג' שבועות לא היה רק לתת ולא להשיג כמוך ואתה הראיתיך בעיניך עם היות ושמה לא תעבור כי מבלי עבור השגת יותר מהם בעברם כלומר ועל כן רב לך ולא תקיץ.

או יאמר מה שכתבנו בביאור מאמרם ז"ל שאמר משה כשהיה מסיח עם נפשו היכן את עתידה ללכת ואמרה לו אתהלך לפני ה' בארצות החיים והוא כי הלא כמו זר נחשב מה זו שאלה הממנו יפלא שילך בארצות החיים אך הנה ארז"ל במדרש על הצדיקים המתים בחוץ לארץ ונקברים בא"י אמרו אינה דומה פולטתו בידי אמה לפולטתו בידי צרתה והוא כי תצטער עד עלותם השמימה דרך אויר ארץ ההיא ומשם עד תטה אשורה אל חלק השמים שלעומת הארץ ישראל כי יבקשו כחות חצונים לידבק בה בצאתה מה שאין כן כאשר תצא בארץ ישראל אשר הוא מושב השכינה כי אמה היא ועל כן בראות משה את נפשו מצירה מלצאת אמר לה היכן את עתידה לילך האם השמים תעלה דרך אויר ארץ העמים ותמצא גם על השמים במקום תחום החיצונים עד תטה ותפנה משם אל הקדושה ותאמר לו אתהלך לפני ה' בארצות החיים כי מעתה עם שאני יוצאת בת"ל לא אתהלך למה שאני לפני ה' רק בארצות החיים מיד וזה יאמר פה הוא ית' למשה אל תחוש על מה שלא תכנס לארץ פן תעלה דרך כחות חצונים כי הלא זאת הארץ אשר נשבעתי וכו' לומר אם אפילו א"י אתה רואה כלה בעיני בשר לך כי כל א"י תשעבדה לגופך ומה גם עתה לנפשך שא"י שלפניך בה תהיה ולא עוד אלא כי ושמה שהוא בארץ התחתונה שנשבעתי כו' הוא שלא תעבור כלומר אך בעליונה אתה עובר כי לא תעכב לך צאת נפשך בח"ל כי בארצות החיים תתהלך:

או שעור הכתוב עד"ז זאת הארץ אשר נשבעתי כדי לאמר לזרעך כו' שהיא ארץ התחתונה הראיתיך בעיניך שבצאת נפשך ולא תצטרך לצאת מתחום ח"ל ולעבור לא"י כי ושמה לא תעבור כ"א מעתה אתה בתוכיו' קדושתה וש"ת האם יוכחש המוחש כי הוא מת בח"ל וצריך ללכת נפשו דרך של ארץ העמים עד עלותה למקומה לז"א וימת שם משה לומר אל יעלה על רוחך כי בח"ל מת משה כ"א וימת שם משה כלו' שם במקום הנזכר שהוא במקום שאמרתי ושמה לא תעבור שהוא בא"י שם מת משה ומלת משם תראה מיותרת אך הוא לומר כי גם שאת זולתו עם שצדיק יהיה לא למת בא"י יחשב אם ימות בח"ל אין זה משה האיש כזולתו וזהו וימת שם למה שהיא משה כי מי דומה לו בכל האדם וא"ת כי הלא אשר חושב למת בח"ל אם ימות בה הלא הוא אשר כח לחצונים למשול בו בצד מה ונפשו יוצאה ע"י מה"מ כמאמר הכתוב יחיו מתיך וארז"ל אלו מתי א"י נבלתי יקומון הם מתי ח"ל והוא כי נבלה יקראו שמתים בסכין פגום הוא מה"מ אך משה הוא עבד ה' כלו' לא היה כשכיר יקוה פעלו רק כעבד העובד את רבו שלא על מנת לקבל פרס כי כספו הוא ואינו שכיר וע"כ מת ע"פ ה' שהיא מיתת נשיקה על יד השכינה שמתדבקת בנפשו ומושכה אליו וא"כ איפה למה יחשב כמת בח"ל אם בדבקות השכינה מסתלקת נפשו:

או יהיה נותן טעם גדול אל דרך זה והוא במה שהערנו כי לעיל קראו הכתוב איש האלהים ופה עבד ה' אך יהיה הענין כי האלהים הוא השכינה ולגבי דידה לאיש יתייחס כי במעשיו הטובים מוריד שפע מלמעלה אליה אך לגבי השם הגדול עבד יקרא כי על יד עבוד את ה' הוא מוריד שפע אל האלהים ובזה יאמר ראה נא איך למת בא"י יתייחס כי הלא הוא בין שני שמותיו יתברך כי הלא הוא עבד ה' הוא השם שתחתיו הוא כעבד והוא על פי ה' משפיע על הנקרא פי ה' הוא השכינה על יד עבור את ה' נמצא שהוא בין שני שמותיו ית' ואם כן איפה מה יחסיר ומה יגרע במותו בח"ל כי כל מקום אשר ימות בו ימצא שם ה' ושכינתו והוא מסובב מהם והשכינה היא ארץ החיים ובכל מקום שתהיה. שם איכות א"י באמת ולכן הטבתי אשר אמרתי כי מת שם בא"י יאמר עליו ושמא תאמר הלא כל זה יהיה לנפש בצאתה כי כבוד ה' יאספה ותעלה גם עלה עמה אך גופו הנשאר על הארץ הלא יקרנו ככל אשר ימות בח"ל כי פירשה שכינה מהגוף וידבקו בו חצונים אל תאמר כדבר הזה כי הלא גם ה' לא פירש מגופו כי הלא פי ה' הנזכר הוא שכינה קבר אותו וזהו ויקבור אותו בגי וש"ת האם גוף של איש מת יקבור הוא ית' וגם יעשה פעולה בעפר גשמי לז"א לא יעלה על דעתך שהושם תוך עפר ארץ מואב חלילה לקדש כמוהו כ"א שהגי הוא בארץ מואב אך לא משה ושמא עתה תאמר שני דברים אחד למה נקבר במקום תחום מואב שנית שאחר שנקבר בגי והגי הוא עפר ארץ מואב איך נקבר בגי ולא בעפר כי הנה על הא' הלא מה שהיה בגי הוא להיות מול בית פעור שהיא להגין על עון פעור להכניעו ממוראת קדושתו ועל השנית אמר אל יעלה על רוחך שנטמן תוך עפר ארץ הגי כי הנה לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה והוא כי קברו עפר רוחני היה שנברא בין השמשות בזמן שפע קדושת שבת שהיה מה שנברא דבר משולל עכירות זך ונקי מעין אילו של יצחק כי על כן הועמד חי יותר מאלפים שנה והיה רועה תחת עץ החיים בגן עדן ואחשוב כי אומרם ז"ל ויש אומרים אף קברו של משה כי לדעת תנא קמא גדול היה יותר קברו של משה שהוא למעלה מאיכות כל דברים הנבראים בה"ש שהוא למה שנקרא עפר תחת כסא הכבוד כלל הדברים כי עפר קבורתו היה דבר שלא שלטה בו עין איש כי רוחני היה וזהו ולא ידע איש קבורתו עד היום הזה הוא יום הגאולה שאז תראינה עיני ישראל במה שלא השיגו מקודם ואם כן הוי אומר כי לא בעפר הגי נקבר כי בעפר רוחני נגנז ואותו עפר הוא על הגי מול בית פעור להכניע הקליפה ההיא וש"ת אחר שנשאר גוף בלי נשמה למה נגנז תוך קדושה רוחניות וטוב טוב היה בעפר גשמי של א"י לז"א ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו וכו' והוא כי אינו כשאר כל אדם שבמותו חלפו ימיו ולא יאמרו על מי שחי מאה שנה שהוא בן מאה שנה אם לא עודנו בחיים אך לא אחרי מותו לומר פלוני בן מאה שנה אך יאמרו היה בן מאה שנה וגם לא כשאר הצדיקים שימיו מתקרבים בזמן הסילוק כי על עשותו בהם מצות ומע"ט ימיהם קיימים כמאמר ספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד כי גם בהם יתדבקו הימים הרוחניים ההם בנפש בלבד אך לא בגוף אך משה וגם אחר מותו יאמר עליו בן מאה ועשרים שנה ולא עוד כ"א שגם ימיו לא בלבד דבקו בנפשו כשאר צדיקים כ"א גם שהימים היו דבקים גם בגופו כי קדוש היה גם גופו וזהו אומרו ומשה בן מאה ועשרים שנה גם במותו כי הגוף המת היה בן הסך ההוא ולא כבני אדם שבמותם חלפו ימיהם שלא יאמרו על מת כך וכך שנים הוא עתה כי לא יספרו לו ימיו כ"א עודנו היאך במשה עליו יאמר כי גם במותו הוא בן מאה ועשרים שנה ולא בלבד תהיה קדושת הימים עם נפשו כ"א גם עם גופו וז"א במותו שהוא לנקרא מת הוא הגוף ולא בלבד הימים שאחר שגדל ועשה מצות ומע"ט כ"א כל ימיו שמעת לידתו שהוא כל ק"כ שנה ואל תתמה כי הלא גופו היה כנפש זולתו כי הלא לא כהתה עינו ולא נס לחו וא"כ לחי ורוחני יחשב ואיך יטמן בעפר. וזולת מה שכתבנו באומרו עבד ה' אפשר לומר עוד שכיון לומר וימת שם משה וכו' לא מיתה ממש כ"א גופו חיוני ג"כ כ"א בערך היותו עבד ה' כי מאז לא יעבוד עוד כי ינוח ויעמוד:

או יאמר וימת שם משה וגם אחרי כן הוא עבד ה' והוא מה שגלה אח"כ שהוא מול בית פעור להתיש כח הטומאה ורוגז המתואר אחר בעל פעור מלקטרג על ישראל:

ה

ויבכו בני ישראל וכו'. הנה אומרו ויתמו הלא כמו זר נחשב כי האם היה עולה על לב שלא יתמו. (ב) שנכס בבכי ויצא בבכי ואבל ומהראוי יאמר ויתמו ימי בכי משה או יאמר מתחלה ויבכו ויתאבלו ויסיים ויתמו ימי בכי אבל משה. (ג) אומר ויהושע בן נון מלא וכו' איך מתקשר אל הקודם ויותר היה ראוי לאומרו במקום שמספר שסמך ידיו עליו. (ד) אומרו וישמע אליו כו' ולמה לא היה להם לשמוע אליו אחרי היותו מלא רוח חכמה. (ה) אומרו ויעשו כאשר צוה ה' את משה כי אחרי אומרו וישמעו אליו מהראוי יאמר ויעשו כאשר צוה יהושע כי מה ענין שומעם את יהושע אצל עשותם מה שצוה ה' את משה. (ו) או' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' היה ראוי לאומרו עודנו הדבר על משה טרם יאמר ויהושע בן נון מלא וכו'. (ז) אומרו אשר ידעו ה' פנים אל פנים כי הלא גם בישראל נאמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם וכו'. (ח) אומרו לכל האותות כו' כי למ"ד שלכל האותות ולמ"ד שבוכל היד החזקה בלתי צודקת כי הראוי יאמר בכל האותות וכו' ובכל היד החזקה כו'. (ט) כי מה ענין הדרגת השגת הנבואה שאמר ולא קם נביא עוד וכו' אל ענין האותות. (י) אומר ולכל המורא הגדול אשר עשה שנראה שהוא עשה מורא גדול והוא משולל הבנה:

אמנם יאמר ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום והנה אחר שבמקום שלשה לבכי היו להם שלשים לערך זה היה ראוי יהיה הספד ואבל עוד ימים רבים לז"א דע לך כי אחר שבכו לו שלשים יום והיה ראוי לא יספיקו השלשים לבכי לבדו וגם שלערך זה ירבו גם להספד ואבל אך על יד השלשים של בכי תמו ימי בכי ואבל משה יען כי ויהושע בן נון מלא רוח חכמה והיה מאשר סמך משה את ידיו עליו בזה שתו כוס תנחומין באומרם כי אין צ"ל שחכמתו לא חסרה מן העולם כי אם שגם זה היה על יד אצילות שפע ברכת סמיכות ידו בזה היה בעיניהם כאלו עודנו חי ומה להם ועוד לעצבים ולהתאבל עליו עוד וזהו ויתמו כו' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה והיתה לו על ידי מה שסמך משה את ידיו עליו ואז כ"כ התנחמו ממשה שהיה נראה להם כאלו עוד משה קיים כי הנה וישמעו אליו ויעשו כאשר צוה ה' את משה שהיו דבריו נראים להם כמו עוד משה קיים שהיה אשר צוה ה' את משה כי היה בעיניהם כאלו הוא משה שעודנו קיים ומצוה להם מפי ה':

או יאמר וישמעו אליו בני ישראל כי בו התנחמו אחרי משה אך לא היתה האמנתם בו כ"כ שאם יחדש דבר חדש אשר לא צוה משה שיעשו אותו כי אם בהיות כאשר צוה ה' את משה אך לא מה שלא צוה וזהו וישמעו אליו כו' ויעשו כאשר צוה את משה והוא כי לא קם נביא עוד בישראל כמשה ולא יקבלו דבר מחודש בתורה בשם ה' זולת אשר צוה ה' את משה:

ולא קם נביא עוד בישראל כו'. זולת האמור יאמר הלא אמרת שהיה מלא רוח חכמה על כי סמך משה את ידיו עליו ושמא תאמר למה לרוח חכמה שוה לו סמיכות ידיו ולא להשגת רוח נבואה לז"א זה אי אפשר כי הנה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כי אינו בחק בן אדם להנבא כמדרגותו כי הלא זה משה היה בו כח לסבול אשר ידעו ה' הוא אספקלריא המאירה ידעו כלומר השפיע בו כי זה הוא ענין ידעו כי השפיע המשפיע במושפע תקרא ידיעה כד"א והאדם ידע את חוה אשתו ואיש לא ידעה רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וזהו כי ידעו והשפיע בו ה' שהוא אספקלריא המאירה הנקראת פנים כלומר שלא על יד שאינה מאירה הנקראת אחוריים כד"א וראית את אחורי כי אם פנים מבלי תתעבר השפע הנבואה של המאירה על ידי הבלתי מאירה ויכול לסבול משה וזהו אל פנים שהיו פני משה מוכנים לעומת פנים של מעלה ולא יגוע כאשר גועו ישראל בשומעם אנכי ולא יהיה לך וזהו שלא אמר פנים בפנים כאמור בישראל כי גם המה שמעו פנים בפנים אלא שלא עצרו כח לסבול ומתו אך במשה הוא אומר פנים אל פנים שידעו ה' באספקלריא של שם זה שהיא המאירה והיו פני משה מקבילים אל פניו ית' וזהו פנים אל פנים כי אין זה רק כי לית דין בר נש כי איכות חומרו היה זך ובהיר משא"כ לשום בריה כלומר ועל כן מה שהספיקו ידי משה להשפיע ביהושע לא היה רק רוח חכמה. שהוא הוספה ברוחו של יהושע אך להוסיף על איכות גופו לסבול כח הקדושה הנפלאת ההיא ומה גם בהקיץ זה אי אפשר להשפיע בו משה בחירו כח זה ושמא תאמר אם כן מה היה שברא יתברך אדם על הארץ מאיכות גדול מכל האדם אשר על פני האדמה זך ובהיר מהכל גם גופו. לזה אמר אל תתמה כי הוצרך לשעתו להיות כן לפי הצורך לכל האותת וכו' כלומר בשביל האותות וכו' לא היה יכול לעשות עניינים אלו אם לא היה זך ובהיר בשעור זה וכן ולכל היד החזקה שהוא כי שידו בלי מטה האלהים היה קרע הים בנטות ידו החומרית וכמ"ש ז"ל כי ימין ה' רוממה שראה בימינו של משה ואיך יד זולתי תכיל קדושה זו וכן ולכל המורא הגדול שהיו ישראל יראים פן תאכלם האש הגדולה אשר עשה אז משה על המורא ההיא כי שם עצמו כשליח צבור והקב"ה כמו סניף וכל מה שכתוב ז"ל שהיה קולו של הקב"ה מיטטרון למשה שהיה הקדוש ברוך מצרף קולו בקולו של משה בשמנה הדברות ומשמיעם לישראל ומי גבר יעצר כח בפיו החומרי לעשות וזהו ולכל המורא הגדול כי בשביל המורא הגדול כי אשר עשה אז משה היה לעיני כל ישראל כי כל ישראל הכירו זה כמאמרנו על דבר אתה עמנו ונשמעה שאמרו דבר אתה עמנו וידענו שנשמעה כל מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כי אתה כדאי שיצרף הקב"ה קולו עמך וזהו ה"א יתיר' שבונשמעה לרמוז אל קול השכינה וכן אמרו ואת תדבר אלינו בלשון נקבה וזה עשה משה לעיני כל ישראל ומי זך כמוהו לעשות כדבר הגדול הזה וזהו ולכל המורא הגדול בשביל המורא הגדול אשר עשה משה וכו' בשביל זה הוצרך ה' יברא הודו ויהיה האיש משה גדול מאד לעיני כל ישראל:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.