אלשיך/בראשית/לד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יא[עריכה]
ויאמר שכם כו'. הנה יקשה (א) אומרו לאמר הוא בלתי צודק עם אומרו קח לי את הילדה כי הכל הוא דברים שבינו לבינו (ב) כי פ' ויעקב שמע כו' יראה נכנס בין הדבקים (ג) באומר ויתעצבו כו' נראה כי תחלה התעצבו מעט ואחר כך ויחר להם מאד ונהפוך הוא כי אדרבה תחלה יחרה אף האיש מאד ואחרי כן הולך ושוכך (ד) אומר כי נבלה כו' שכופל הענין ומשלשו ומשלה המלות ועוד היה לקצר כדרכה של תורה (ה) אומרו וכן לא יעשה (ו) שנותו את טעמו מישראל ליעקב. (ז) אומר וידבר חמור אתם לאמר. כי מלת לאמר מיותרת ואינה לאמר לזולת כי המה ואביהם שם יחד היו (ח) אומרו שכם בני חשקה נפשו כו' איזה התנצלות הוא נותן על מעשה הרעה רק כגוי אשר צדקה עשה בא לשאול אותה לאשה (ט) אומרו נא מיותר (י) מה מתקן באומרו והתחתנו אותנו כו' על הנבלה אשר עשה כן כל יתר הבטחות ונדבות אמנם הנה טרם דבר על לב הנערה חשש שכם פן יאמרו אביה ואחיה נקרא לנערה ונשאלה את פיה. ע"כ תחלה וידבר על לב הנערה ואח"כ ויאמר שכם אל אביו. לאמר לאביה ואחיה. כלומר שעתה ראה שעת הכושר לאמר. מש"כ טרם דבר על לבה שלא היה עת לאמר דבר. או יאמר שבדברו על לב הנערה דבר בפניה אל אביו. כדי לאמר שתאמר היא מה שבלבה. ומה שאמר לו הוא קח לי את הילדה כו' כי אז בשומעה כי חפץ בה לקחתה לאשה תגלה את לבה. ואמר כי גם שהיא מרוצת צריך לקחתה מאת אביה כי עודנה ילדה. וזהו קח לי את הילדה ולא אמר את הנערה ויעקב ששתק הוא לשני טעמים. א' כי שמע כי טמא כבר את דינה בתו וכבר נעשה. שאלו היה טרם יטמאנה היה ממהר להוציאה טרם יטמאנה. ועוד כי בניו לא יאחרו כי ובניו היו את מקנהו בשדה ולמה יחרידם. אך לא היו בלבו להחריש כי אם עד בואם:
או יאמר בשום לב אל מה שבין דברי שכם לדברי חמור והכנסו בתוך דברי אביו והוא כי שכם מאשר דבקה נפשו בה. זהב לא יחשיב חפץ לקחתה בדמים יקרים כמאמרו הרבו עלי מאד מהר כו':
והן אמת כי לשון מתנה הוא בלא כסף ולשון קיחה היא בכסף כד"א כי יקח איש אשה שהוא בכסף. כנלמד קיחה קיחה משדה עפרון וכן לשון לוקח ומוכר. והנה שכם אמר אל אביו כדי לאמר לאביה דברים הקרובים לשיודו שהיא לקנותה בדמי מוהר ומתן קח לי שהוא לשון לקיחה בכסף. למען מזה ישכיל פיהו לאמר גם הוא להם לשון מקח בדמים יקרים ולא חנם. אך שאביו לא כן עשה. רק אמר תנו נא אותה שהוא חנם אין כסף. וכשמוע שכם כך חש פן ימאנו לתת חנם ע"כ קפץ בתוך דברי אביו ואמר אמצא חן בתתכם אותה לי. בכל מה שתאמרו אלי הרבה עלי כו' ולא חנם אני חפץ כי אם בדמים יקרים כאשר יבא ביאורו בס"ד:
ונחזור אל הענין כי בצותו את אביו קח לי כו' אמר בלבו את מי אדבר את אביה או את אחיה ויתן אל לבו לדבר אל הזקן באומרו כי הוא קרוב להתפייס. כי הלא שמע כי בעיר היה והחריש. וז"א ויעקב שמע כי טמא כו' והחריש כו' על כן אמר חמור אולי חפץ שתהיה לבני לאשה אחר שידעה. על כן ויצא חמור כו' אל יעקב לדבר אתו וטרם ידבר ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויהיה כי לא היה להם לבא עדי ערב ובאו מבעוד יום אז כשמעם. ובאומרו האנשים שהוא מיותר אפשר כי לא כלם התפעלו כ"כ כי אם אשר באו לכלל אנשים שהם שלשה הגדולים שהיו בני י"ג שנה משא"כ השאר שהיו קטנים הגדול כבן עשר שנים:
או יאמר האנשים על שמעון ולוי שנאמר בהם תואר אנשים כד"א ויאמרו איש אל אחיו. ומבחינה אחת ויתעצבו האנשים ומצד אחת ויחר להם מאד ופי' ואמר מה שויתעצבו האנשים הוא על כי נבלה עשה בישראל כי עתה הוסב שמו ישראל. וכפי גודל חשיבותו תגדל הנבלה כי הכל לפי המתבייש. וגם אם דעת הדרגה זו נעדרה משכם שנקרא ישראל. הלא לא יבצר מהיות לפחות בת יעקב וזהו לשכב את בת יעקב וזהו מה שויתעצבו שהיא לשכב כו' שהוא על מה שוישכב אותה שהוא כדרכה בין מפאת היותו ישראל בין מפאת היותה בת יעקב ומה שויחר להם מאד. הוא על מה שוכן לא יעשה שהוא שלא כדרכה שהוא מה שויענה ובראות כי באו מן השדה כשמעם ועם שדרך בחורים לבלתי כסות חרון אפם ואדרבה היו כמחרישים. אז וידבר אתם אומר בלבו כי החמדה השיאת' כי שתו לב כי הוא יורש עצר נשיא הארץ וטוב תתה אותה לו אז דבר אתם לאמר שכם בני חשקה כו' לומר הנה היה אפשר לחשוב כי אש חשק גופני בערה בו ותלהטהו לעשות זר מעשהו אך לא כן האמת כי לא חשק גופני היה רק חשק רוחני כי חשקה נפשו בבתכם כי אולי איזה ניצוץ קדושה יש בנפשו וחשקה בבתכם משורש הקדושה וז"א נאמר כלומר מה שראה לאמר הוא כי חשקה נפשו ולא גופו והראיה כי אם היה חשק גופני היה קץ בה אחר ששכב אותה ויענה כמעשה אמנון בתמר. אך זה אדרבה אומר אני תנו נא לשון בקשה אחרי ששבעה תאותו אותה לו לאשה. אך אין זאת רק תאות נפשיות:
או יאמר אם תאמרו הלא טוב טוב היה טרם ישגלנה יתבענו ממנו דרך אישות ולא יעשה נבלה זו הלא הענין הוא כי אז אולי הייתם ממאנים לתתה לו אך עתה אחר שנאנסה הלא בנמוסיכ' הוא לתתה לאונס בע"כ. וז"א תנו נא אותה כלומר נא עתה משא"כ מקודם ולא עוד כי אם דרככם להכריח שלא יוכל שלחה ועתה אני אומר תנו אותה דרך בקשה:
או יאמר. הנה יש זיווג ראשון מפאת הנפשות מטרם בואן לעולה הזה וזווג שני הוא אחרי בואן בגופים והצודק הוא כי יקח איש את אשר הוא בת זווג נפשו וזה מאמרו הנה שכם בני חשקה נפשו ולא חשק גופני יורה כי מהיותו נפשו משולל גוף היה לו יחס מאז בבתכם שאמרו בת פלוני לפלוני לפי הוראת החשק לכן תנו נא עתה בזווג שני אותה לו כי שלו היא ושמא תאמרו כי אנה תוליכו את חרפתכם על הנבלה. הנה על אחד שנטלו בעל כרחם תקחו אתם רבות בנות כי והתחתנו כו' בנותיכם לא נקח כאשר בזאת רק תתנו אך בנותינו תקחו לכם בלי רשותנו ולא תחשבו לגרים רק לתושבים וזהו ואתנו תשבו כי לכמה דברים בזמנים ההם היה הפרש בין גרים לתושבים כענין אחוזת קבר וכיוצא בה. ומאומרו והארץ תהיה לפניכם ל' עתיד ולא אמר הנה לפניכם אפשר יאמר הנה הארץ עתידה להיות לפניכם. כי ארץ כנען ניתנה לכם לזרעכם ומה הטוב אני עושה הלא היא כי שבו וסחרוה ומעתה האחזו בה ובראות שכם כי עודם מחרישים להשי' את אביו אמר אין זה כי אם שמדברי אבי באומרו תנו נא כו' ירא' שיתנוה לו כדרך הנותן בתו לאונס אותה שישתה בעציצו וגם שאמר לשון מתנה בלא כסף ובלא מחיר. לכן אמר לא כן דבר אבי רק אמצא חן בעיניכם ולא כמטילים אותה עלי. וגם אין המציאת חן בקחת חנם כ"א ואשר תאמרו אלי אתן:
עוד כיוון כי דרך הנותן מתנה לאדם חשוב שיחשב האדם חשוב לנותן על שהשפיל עצמו לקבל מירוד ממנו. כענין אשה המתקדשת מאדם חשוב שמקודשת בנתנה היא ואמר הוא. וזה יאמר כ"כ חשובים אתם ממני בעיני שאמצא חן בעיניכם במה שתאמרו אלי אתן כאלו אני המקבל:
ועוד זאת אוסיף לעשות כי זולת מה שאתן לכם מתנה גם לנערה הרבו עלי מאוד מהר היא כתובה ומשלי ומתן הוא התוספת. ולא יהיה ליפרע לעת מיתה או גירושין כמשפט הבנות רק ואתנה מעתה טרם אקחנה וזהו ואתנה וכו' ותנו לי כו' כי ואתנה תחלה מקודם ואח"כ ותנו לי כו':
יג[עריכה]
ויענו כו'. ראוי לשים לב למה לא ענה יעקב והם למה ענו במקומו. וגם למה הקדים הכתוב הבן לאב. וגם אומר וידברו הוא מיותר ועוד אומרו אשר טמא שהיל"ל על אשר טמא כו'. ואם הוא שאמרו להם אשר טמא כו' איך אומר אחר כך ויאמרו אליהם כי הלא גם עד כה דברו אליהם ועוד אומ' לא נוכל כו' למה נכנס בשכם ויצא בכל אנשי העיר. ועוד אומר אם תהיו כמונו הוא מיותר וכן וישבנו אתכם והיינו הוא מיותר. ועוד אומרו ולקחנו את בתנו והיל"ל את אחותינו:
אך הנה התנכלו במילתם להורגם. ולא נעלם מהם כי לא כן לב יעקב אביהם כאומרו אחרי כן עכרתם אותי כו' ע"כ טרם יענה אביהם הקדימו ויענו הם. וזאת שנית עשו כי עשו עיקר תשובתם אל שכם ואליו שמו מגמת פניהם וז"א אל שכם ואגבו את חמור אביו יען כי שכם חם לבו בקרבו ולא יסרב בדבר ועל שני הדברים אמר על הא' ויענו בני יעקב שהוא שעם היותם בניו ענו הם בפניו. והב' אל שכם ואל חמור שהתחילו ועשו עיקר מן הבן ולמה עשו שתי אלה הלא הוא במרמה והוא מה שנתגלה לבסוף כלומר שאם לא ע"י שתי אלה לא היתה המרמה יוצאת אל הפועל ונתנו להם טעם אל שני הדברים טרם יסדרו ענינם. וז"א וידברו ומה דברו להתנצל על שני הדברים על עשותם עיקר משכם הוא כי הוא בעל דינם וז"א אשר טמא ועל השיבם במקום אביהם אמרו את דינה אחותם לו' כי גם הם בעלי דין כאביהם:
או יאמר אם באנו לשים לב אל עלבון אביה. אין תקנה כי רב הוא כאומרם למעלה כי נבלה כו'. אך מה שאנו עונים הוא על כי נשגיח כעת רק על אשר טמא את דינה אחותם:
או יאמר לפי גדולת אבינו אין זה מספיק לפגום בו רק דברו ואמרו כי אשר נייחס שטמא הוא את דינה אחותם כי בהם פגם ולכן הם לבדם יענו והנה בתת התנצלות אל ענייתם שהוצרכו להזכיר חטאו אמר וידברו לשון קושי אך בהחילם דברי תשובתם כמדברים בלב שלם דרך חבה. נאמר לשון אמירה כאומרו ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות כו'. אמרו אין לנו חפץ במוהר ומתן רק שאלה אחת. כי אינו דרך ארץ לשאול שתי שאלות והוא כי אם היה אפשר לנו לתת את אחותינו בדין לאיש אשר לו ערלה היתה השאלה הא' שימול שכם וישאנה ואז לא היינו מבקשים לשאול שימולו גם שאר עם הארץ כי היו שתי שאלות אך הנה בדין לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה נמצא שאם ימול שכם וישאנה. נמצאת בלתי עושים דבר בשבילנו לכן בזאת בלבד נאות לכם כי שאלה א' היא והוא אם תהיו וגו' להמול כל זכר ואפשר אמרו הלא אמרתם ב' דברים. (א) שנתן את הילדה לשכם (ב) שנסבול מה שלקחה כבר באונס על שלעומת זה נקח אנו רבות מכם. על הא' לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה עתה גם שימול כי חרפה היא שטימאה ואל הב' שלעומת מה שלקח נקח רבות. אך בזאת נאות לכם וגו' ואז יתקיים מה שאת בנותיכם נקח לנו תחת מה שלקח א'. שאל"כ מה בצע שנקח בחזקה בת טמאים ונטמא עצמנו לעומת מה שהוא טמא אחותנו ובכן את בנותינו נתן למולים ואת בנותיכם שהולידו אחר המילה נקח לנו. ושמא תאמרו הלהן נשבר עד אשר תולידון הנה ביני וביני יש טענה אחרת והיא וישבנו אתכם והיינו לעם אחד והיא כי הנה לא נוכל לשבת אתכם מפני החרפה כי נהיה נבזים בעיני הערלים בזכור את אשר ערל מהם אנס בתנו. אך בהמול כל העם וישבנו אתכם כי אז אין חרפה כי הלא והיינו לעם אחד כמשפחה אחת ואם הוא פגם גם להם יהיה כי כלנו לאחדים נחשבנו ומה גם בהיות שאחר החרפה ההיא חשבונו לנכבדים מהם כי שבו המה אלינו ואנחנו לא שבנו אליהם. וזהו וישבנו אתכם שבהיותנו י"ב אנשים. ואתם עם שלם באתם אלינו לשנהיה עם א' ולא נהיה בטלים ברוב בשבתנו אתכם ואם תאמרו א"כ אין תקנה לשכם שטימאה בערלה לזה אנו אומרים ואם לא תשמעו וגו' ולקחנו כלו' חסד זה נעשה בשמעכם שלא נקח אותה רק בשב ואל תעשה נניחנ' שם:
עוד יתכן בשום לב אל אומרו איש אשר לו ערלה ולא אמר לאיש ערל. וגם אל אומרו והיינו לעם אחד אחר אומרו אם תהיו כמונו וגם אל עכוב מילת העם אל נשואי שכם שאומר ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו אך הנה ידוע כי מולי אומות העולם עובדי ע"ג ערלים יקראו כענין (נדרים דף ל"ח) הנודר מן המולים וכו' כי הערלה דבקה בם. ובזה אמר אל תאמרו ימול שכם ולא כל יתר העם הבלתי לוקחי בתכם כי הלא לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה שהערלה היא לו. שלו שדבקה בו גם שימול כי עדיין יקרא ערל כי הלא מעם של ערלים הוא אך בזאת נאות ונשוב לכם אם תהיו כמונו וגו' כלכם גרים גמורים והיינו לעם אחד שע"י כן כאשר אין הערלה דבקה בנו בהסיר אותה כן גם אתם באופן שבהמול מכם בכללם לא יקרא עדיין ערל שהרי אינו כמהול שמיתר אומות כ"א כמהול שמכלל ישראל נהיה לעם א' ממש ע"כ מילת העם היתה מעכבת בשכם:
יז[עריכה]
ואם לא וגו'. אל תאמרו נראה מה בפי אביכם. גם הוא אם דעתו שנמול כלנו כי הלא אם לא תשמעו אלינו בלבד לימול ולקחנו את בתנו ולא אמרו את אחותינו כי גם אשר דינה בתו נקח עמנו אותה כי יסכים עמנו כאלו היא בת גם לנו ולא ירך לבבנו מפחדכם. כי נקח והלכנו ומורא לא יעלה על ראשנו כי גבורים אנחנו. והנה יעקב הבין דרכם ועם שלא טוב הדבר בעיניו לא מיחה בל יהיה כמכה בנו גדול כי חם לבם בקרבם ולא ישובו מפני כל וז"א וייטבו דבריהם בעיני חמור וגו' לומר אך לא בעיני יעקב:
יט[עריכה]
ולא אחר וגו'. חש פן ימאנו בית אביו וכל יוצאי שער עירו לימול על כן ולא אחר עד ידבר אתם לעשות הדבר כי מיד עשה ומל עצמו והוא נכבד מכל בית אביו ויבושו למאן אחר שהיחל בעצמו כי חרפה היא רק ימהרו יעשו כמוהו שאחריו כל אדם ימשוך ואחר המולו מיד ויבא חמור ושכם בנו כו'. כי למען יבושו מהשיב פניהם לא שלח אחריהם רק הם בעצמם באו אל שער עירם וידברו אליהם הקדמת דברים כדי לאמר להם ענין המילה וזהו וידברו וגו' כדי לאמר ומה שדברו היא האנשים האלה וגו' כדי לאמר אך וכו' בהמול וגו' והוא פן יאמרו אנשי עירם מה לנו ולצרה האם למען תקח את בתם נמול אנחנו על כן אמרו לא כן הוא כי האנשים האלה שלמים הם אתנו אנחנו שנינו שכם וחמור. כי כבר נימול שכם כמו שכתבנו. אך הכוונה היא עתה להנאתכם כי הנה וישבו בארץ וגו' כי חשקו בה כי היא רחבת ידים לפניהם ותהיה תועלתכם כי את בנותם נקח בבחירתנו בלי רשיונם ואת בנותנו נתן להם בבחירתנו אם ייטב בעינינו כי מישיבתם אתנו נמשך כל זה. אך בזאת להיות לעם אחד ולא שנגעל בדתונו הפך דברי בני יעקב רק בהמול לנו כל זכר בלבד וזה אם היה אפשר להתהפך להיות הכל ערלים גם כן היינו גם בזה לעם אחד אך א"א ליעשות הם ערלים כאשר אנו ערלים רק נמול כאשר הם נמולים:
או יאמר אל יעלה על רוחכם אולי מרמה הוא להרגנו כאשר נהיו כואבים זה לא יתכן מק"ו כי הלא האנשים האלה שהרענו למו שלמים הם אתנו שכם וחמור. ומה גם עתה אתם אנשי העיר כי לא הרעותם למו אך כל חפצ' אינו רק וישבו בארץ וגו' ותשא אותנו הארץ לשבת יחדיו כי והארץ רחבת ידים לפניהם ועל ידי כן את בנותם נקח לנו לנשים כאשר עשיתי אני אך בנותנו נתן להם בבחירתנו ולבל יאמרו האם קלה בעיניך קחת את בתם עודם הם בשדה והלא נחוש פן יעצו להרגנו אחרי כן שאם לא כן מה להם במילת כל העם האם להם בנות לכולנו ע"כ אמר אך בזאת וגו' לשבת אתנו כי על שבתם בלבד אתנו ישאלו התנאי הזה להיות לעם א' כי מאוסה להם ערלה לשבת בין ערלי בשר ואל תאמרו מה יתנו ומה יוסיפו לכם בשבתם אתכם כי הלא מקניהם כו' הלא לנו הם והוא הנה בבואם העירה. ארז"ל שעשה אטליז וחילק להם בשר ומתנות וחלקת השדה שנטה שם אהלו קנה במאה קשיטה באופן שעל דרך זה מקניהם כו' הלא לנו הם כי קרוב להפקר נכסיהם לאנשי מושבם. ובזה גם אומרו שלמים הם אתנו אפשר שחוזר אל כל אנשי העיר שכלנו קבלנו מתנות והטבות כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ע"ו) על ויחן את פני העיר:
כה[עריכה]
ויהי ביום כו'. אמר כי שמעון ולוי שתו לבם אל שתי בחינות. (א) על כבוד אביכם אשר חילל שכם ולא מיחו אביו ועמו. (ב) על כבוד עצמם שטמאו אחותם. וז"א ויקחו שני בני יעקב שהיא הבחינה הא'. ועל הב' אמר אחי דינה ולא בבחינת היותה אחותם. רק שהם אחים לה שאותה חשבו לעיקר והם כמתייחסים אחריה אמרו אחי דינה והיחלו באשר לא מיחו תחלה ויבואו על העיר בטח כי אשמתם רבה משכם שיצרו הלבישו ומאביו הנוגע בדבר. ואח"כ ואת חמור ואת שכם כו' אך שאר בני יעקב עם היותם בניו באו על החללים ולא סייעו להרוג יען כי לא שתו לב אל כבוד אביהם רק אשר טמא אחותם ועל כן יאמרו די לשלול שללם. וגם לא אל בחינת היותם אחי דינה רק שהיא אחותם כי היא טפלה אליהם והוא כי ידעו כי אביהם לא היה חש על כבודו בזה ובלתי חפץ בחלליהם. וגם רמזו באומרם אשר טמאו אחותם כי מעלים על הבלתי מוחים כאלו כלם טמאוה:
ל[עריכה]
ויאמר יעקב כו'. הנה אמריו אלה יש בהן מותר והיה ראוי יקצר ויאמר הנה עתה הכנעני כו' יאספו אלי והכוני כו'. ועוד מה השיבו על תוכחתו באומר הכזונה יעשה וגו' ואיך בזה סרה מוראם. אך הנה אין ספק כי האומות ההם ישיתו לב אל דברי טעם והוא כי אמר יעקב לא יעלה על רוח ושב הארץ כי לא בעצת אביהם עשו הדבר הלא לא יתקוממו באומרם הרבה ילדות עושה כי ב' נערים בני י"א י"ב שנה חם לבם בקרבם ולא עצרו כח להתאפק עד עשות נקמה. ופי אביהם לא שאלו ולא יאשם יעקב. אך לא יחשבו כי אם שמאביהם יצא הדבר. וע"כ יאמרו אין זה האיש זך בלי שמרי חלאות אשמה. ובזה יערבו אל לבם להתקומם עלי וז"א עכרתם אותי כלומר עד כה הייתי בעיני כל יושב הארץ לזך בלי שמרים בלבי דובר שלום ופי ולבי שוים אך עתה עכרתם אותי עשיתוני כשמן ויין עכור פן יחשבו כי עכור הלב אני. וע"י כן אהיה נבאש בעיני אנשי המקום ויערבו אל לבם להתקומם עלי ונאספו יחד וע"י כן והכוני ולא אוכל להם כי ביני וביניכם יש פירוד בזה אך עמהם אחדות ואין לומר שניתנה לי הארץ וינתנו בידי כי הלא אני מתי מספר שלא הגיע זרע אברהם אל גדר שנאמר לו וספור הכוכבים אם תוכל לספור כו' שעל גדר זה שלא יהיו מתי מספר נאמר שם נחלת הארץ עד סוף ימי משה שנאמר ועתה שמך ה' אלהיך כככבי השמים לרוב ואז ננחל ארץ ע"י יהושע. ובזה יאמר ואני מתי מספר ונאספו עלי כא' והכוני אשר יש בהם אחדות ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות כי בחיריים הם. וזהו ונאספו עלי כי יאספו באחדות כנעני ופריזי כמאמרנו ע"פ (בראשית י"ג) והכנעני והפריזי אז יושב בארץ שלא נאמר יושבים רק יושב להורות אחדות שבב' האומות וגם פה אמר ביושב שב' האומות אחדי'. וע"י כן והכוני כו' שלא יבצר מהם למה שנמצא פירוד ביני וביניכם כי נפרדת' ממני בהרוג את כל עיר שכם הפך רצוני. וזהו אני וביתי כי אני לבד וביתי לבד ואויבינו אחדים וזהו ונשמדתי אני וביתי אז ענו ואמרו מה שאמרת עכרתם אותי שמזה נמשך פחדך שהוא כי יאמרו כי אתה צויתנו לעשות זאת אין פחד כ"א החרפה לא היתה כ"א לך ולא לנו יאמרו כי ממך יצא הדבר. אך הנה גם לנו נגעה החרפה כי הכזונה יעבה את אחותינו וא"כ גם בעיני יושב הארץ יגדל חרפתינו לשער שעל הנוגע לנו עשינו מעצמנו ולא מלבך כ"א שחם לבנו על חרפתינו. נמצא שלא עכרנו אותך ולא יאשימוך כ"א שאנו חום הילדות בערה בנו ולא תאשם אתה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |