אליה רבה/אורח חיים/תרסט

אליה רבה ‏ אורח חיים תרסט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ששמחין וכו'. הבחיי כתב למחות לזרוק פירות לנערים, אבל יש במדרש שזה היה המן אומר למלך גם כן על היהודים, אם כן מנהג קדמונים הוא, ואולי שרבינו בחיי ראה בימיו נוהגין בזה ריקות והוללות (מלבושי יום טוב בשם קובץ), יש נוהגין שהתינוקות סותרים הסוכה ומבערים אותה בשמחת תורה, ומורי אבי זכרונו לברכה כשהייתי נער מוחה בידי מלסתור ביום טוב (דרכי משה בשם מהרי"ל). כתב מהרי"ל רגילין לרקד אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה, עד כאן. אבל לגמר אסור ועיין סימן תקי"א סעיף ד', וכתב מגן אברהם וכל שכן דאסור להבעיר פולווי"ר להשמיע קולו לשמחה ובסימן תקי"ד כתב מגן אברהם מותר לקבוע פולווי"ר בנר אף שגורם שהנר נכבה מחמת זה, עד כאן. ומכל זה מבואר דיש לשמוח לרבים בכל מה דאפשר בשמחה של מצוה ודלא כיש שמכין ודוחין עד שהשמחה נהפך לתוגה חס ושלום, גם מתוך כך מונעין משמחה של מצוה ולכן יש לגעור בהן:

ב

[ב] [לבוש] שקורין למחר פרשת וזאת הברכה וכו'. ואבודרהם כתב לפי זה ששלמה בירך את ישראל בשמיני ולכך קורין בתשיעי ספק שמיני הברכה שבירך משה רבינו את ישראל:

ג

[ג] של תורה וכו'. והרי הוא לגמרי מצוה (ראב"ח):

ד

[ד] [לבוש] ואם מוצאי שבת וכו'. ואז אומרים מערבית דאתמול דשמיני ועיין סימן תרמ"ב:

ה

[ה] [לבוש] אתה הראית וכו'. ונכלל בתוכו אין כמוך וכו' ואב הרחמים לכך אין אומרים אותו בפני עצמו ונוהגין לכשמגיעין לויהי בנסוע הארון וכו' פותחין הארון וכשמגיע לכי מציון תצא תורה מוציאין הספר תורה כמו שכתב מהרי"ל, ונותנים נר דולק בתוך ההיכל (מעגלי צדק):

ו

[ו] [לבוש] גם בלילה וכו'. לא נהיגי וכו' הכי:

ז

[ז] [לבוש] שמע ישראל וכו' ומסבב וכו'. מבואר דקודם הסיבוב אחר שהוציא כל הספר תורה אומרים שמע ישראל אחר גדלו. כתב שיירי כנסת הגדולה בהרבה מקומות מקיפין שבעה פעמים כמו בהושענא רבה, עד כאן:

ח

[ח] [לבוש] ואנחנו מקיפין שלושה פעמים ומחזירין וכו'. ובמעגלי צדק כתב בין כך שקורא החזן גוללין כל הספר תורה אחד לאחד וקורין בכל אחד מעט ומחזירין אותן אחד אחד להיכל, עד כאן. ועוד יש בראשונים שינוי במנהגים ספר תורה עיין שם:

ט

[ט] [לבוש] ומטעם זה וכו'. ובספר המנהיג כתב לפי שהיום יום שמחה שנתכפרו עוונותינו, עד כאן. מה כל שהוא תשלום קרבנות החג ובל תאחר ולענין שנת הביעור שהיתה בחג מתוך שמחה אנחנו רוצים להשלים ולהתחיל ולהיות השכינה שורה מתוך שמחה. כתב תשובת מהר"ם מלובלין אחד שתקע כפו שיניח לו מהלואתו אם לא היה שיכור כלוט חייב לקיים ואין ראוי לקונסו:

י

[י] [לבוש] מיד בראשית וכו'. בתשובת רדב"ז סימן ר"ח הקשה למה אין קורין דמפטיר קודם הא קיימא לן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד דפרשת מפטיר מחובת היום ופרשת בראשית אינו אלא מנהג, ותירץ שאילו היו מפסיקין במפטיר היה מקום לשטן לקטרג, ועוד דחיבור סוף התורה עם התחילה בראשית עולה ל"ב ורומז לכמה דברים עליונים ואפילו בקדיש אין מפסיקים וזה כוונת הלבוש ועיין ס"ק י"ט:

יא

[יא] ונוהגין להרבות וכו'. ראיתי נוהגין דאף מי שכבר עולה לתורה עולה לחתן תורה או בראשית וצריך עיון התינח חתן תורה שהוא בספר תורה אחת ולא חיישינן לפגמה, אבל חתן בראשית ניחוש לפגמה של ספר תורה ראשונה, ואף דמקילין שקורים פרשה אחת כמה פעמים היינו כמו שכתב הלבוש טעמא כדי לזכות לכולם וכו', ועוד דגם בשאר שבתות יש מקילין בסימן ריש פרק ב' וסמכינן עלייהו, ומכל מקום יש להקל דהכל יודעים שעושין כן משום שמחה ולא משום פגמה, וראיה לזה מה שכתב כנסת הגדולה בשם ר"י הלוי על מקומות שמוציאין ארבע ספרי תורה, דהיינו שקורין לחתן תורה בספר תורה אחרת, והקשה דבחד עניינא אפילו בתרי גברא הוי פגם לספר תורה ראשונה, ומתרץ דאין לחוש לזה בשמחת תורה, אך ראיתי בשבלי הלקט שכתב למנהגן שחתן תורה קורא גם בבראשית וגם שיקרא בעל פה ולא מספר תורה משום פגמה דראשונה עיין שם, ואולי דחתן תורה עצמו שאין הפסק באחר שאני, ועוד הא כתב הב"ח בסוף סימן קמ"ד דנוהגין אפילו בשאר ימים שעולים למפטיר בספר תורה שניה ואף שכתב שיש למחות מכל מקום בשמחת תורה יש להקל ובסוף סימן קמ"ד נתבאר עוד:

יב

[יב] [לבוש] לזכות כולם וכו'. כתב מגן אברהם איתא בירושלמי פרק ה' דברכות לא יהיו שני בני אדם קורים בתוכה אמר ר' זעירא מפני הברכה, משמע דאסור לשנים לברך וצריך עיון שעושין בשמחת תורה, עד כאן. ותמיהני דעיינתי בירושלמי שם דפריך עלה ולא יהיו שנים מתרגמין אית לך למימר מפני הברכה אלא משום שאין שני קולות נכנסים לתוך אוזן אחת, עד כאן. הרי להדיא דאזדא לה טעמא דברכה ומסיק משום תרי קלי, וכן פירש רש"י להדיא במגילה דף כ"א ואם כן לדידן דחזן קורא שפיר נהגו לקרות שנים, ועוד בשמחת תורה חביבה תורה ויהבי דעתייהו לשמוע כמו מגילה והלל:

יג

[יג] נדרים וכו'. ברוב מקומות ישראל הולכים עמהם חשובי הקהל על המגדל (מרדכי פרק הניזקין), ויש מקומות שנותנים בראש המשלים עטרה של ספר תורה מהרי"ק ט':

יד

[יד] וכן עושין וכו'. כשקורים שני ספרי תורה כשנותנים לו השניה אין פותחין אותה ואינו נוטל המפה עד שיגוללו הראשונה במפה (הג"ה במהרי"ל):

טו

[טו] [לבוש] בעל פה פסוק וכו'. נראה דמברכין קודם ברכה אחרונה שלהם:

טז

[טז] [לבוש] וקונים חתן תורה וכו'. בכנסת הגדולה כתב שביטלו שם המנהג למוכרו אלא לעשות חתנים מגדולי הקהל שאין ראוי שיהיו חתני תורה אלא מי שהוא מוכתר ומעוטר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל, עד כאן. הנה אך קשה לבטל המנהג למוכרן גם לפי זה ירבה מחלוקת שכל אחד יאמר שהוא מוכתר בתורה או גדולי הקהל מכל מקום ראוי ליזהר שלא לקנות אלא למוכתר או מגדולי הקהל הנזכרים לעיל. כתב כנסת הגדולה בשם הר"א אם יש חתן בקהל יכול להיות חתן שחתן נקרא מלך ובלבד שיהא בקי בקריאה ותהיה יראת אלהים על פניו, עד כאן. והקשה איך מצינו שיהא חתן הא אין עושין נישואין ברגל בסימן תקמ"ו, ותירץ דמיירי במחזיר גרושתו במועד דשלושה ימים שלימים לשמחה בעינן, עד כאן, ודחוק. ויותר נראה דמיירי בחתן כפשוטו קודם הנשואין דנמי נקרא מלך, ובשיירי כנסת הגדולה תירץ דנישואים בלא סעודה מותר במועד:

יז

[יז] [לבוש] כדי לקרות וכו' הפרשה עם גדול וכו'. ולפי זה אנחנו נוהגין שקורים גדול עם כל הנערים אין צריך לחזור ולקרות מעונה וכו' עם חתן תורה, אך ראיתי במהרי"ל ומעגלי צדק שכתבו לקרות עם כל הנערים עד מעונה ובחתן תורה מתחיל מעונה, אלמא דיש טעמא להתחיל מן מעונה. והיה נראה לי על פי מה שמצאתי בכלבו הלכות קריאת מועדים זה לשונו, שמונה פסוקים שבסוף התורה שהם מן ויעל משה עד ויהושע יחיד קורא אותו, עד כאן. והיינו טעמא כדאיתא בש"ס מנחות דף ל' דלרבי שמעון משה כתבן בדמע ואישתני משאר ספרי תורה ולרבי יהודה יהושע כתבן ואם כן לכך מתחילין מן מעונה שהם שלושה פסוקים מגוף התורה קודם ויעל, ואף דבתוס' שם שכתבו שלא יקרא זה ארבעה וזה ארבעה או זה חמשה וזה שלושה משמע קצת שאין צריך להתחיל קודם מכל מקום עדיפא לן להתחיל ומסיים התורה שלושה פסוקים מגוף התורה כנזכר לעיל. אך תימא דרש"י פירש במנחות שם ובבבא בתרא דף י"ד שמונה פסוקים מן וימת עד סוף הספר הרי דמן ויעל עד וימת שהם ארבעה פסוקים הן מגוף התורה, וכן מבואר בש"ס שם דקאמר שם וימת משה אפשר משה חי וכתב וימת משה אלא על כרחך כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע משמע דמתחילת מוימת, ותוס' במגילה דף כ"א כתבו לא יהיו שנים מפסיקים וקוראים באותן שמונה פסוקים שמתחילים מן ויעל לפי שהוא תחילת הפרשה, עד כאן. ולכאורה תמוהין עיין מהרש"א וקיקיון דיונה שהאריכו בזה ודבריהם דחוקין. ולעניות דעתי אפשר דסבירא ליה בכלבו ששמונה פסוקים מתחילים מן ויעל, וכתב טעמא דמסתבר דמתחילים מתחילת הפרשה ולא מן וימת דמסתמא לא היה מתחיל יהושע באמצע הפרשה, וש"ס הנזכר לעיל דקאמר עד כאן היינו עד תחילת הפרשה של וימת והא דנקט וימת משום דמזה מוכח שאמרו יהושע. עוד ראיתי בכלבו דף י"א שכתב יש מפרשים יחיד קורא אותן המיוחד שבהן דהיינו הגדול שבכולן מפני כבודו של משה כשמזכירים פטירתו, עד כאן. וצריך עיון דאם כן מאי פריך במנחות שם ובבבא בתרא דף ט"ו על הא דיחיד קורא כמאן אזלא דלא כרבי שמעון דאמר משה כתבן הא אכתי משום כבודו יחיד קורא אותן וצריך עיון:

יח

[יח] [לבוש] בקול רם וכו'. והחזן חוזר לומר אותו והקהל עונין אותו רמז למשה רבינו ששלושה פעמים חז"ק בגימטריא משה (מעגלי צדק):

יט

[יט] [לבוש] ואומר חצי קדיש וכו'. נראה דאם טעו ואמרו קדיש אחר ראשונה חוזר ואומר אחר שניה שהרי יש פוסקים במהרי"ל לכתחילה כן:

כ

[כ] [לבוש] ואין נוהגין וכו'. פה פראג נוהגים לעלות במוסף רק בבית הכנסת פנחס נוהגים בשחרית כמו שכתבו המנהגים:

כא

[כא] [לבוש] באסרו חג וכו'. יש ראיה שלא להתענות מנחמיה ח' שצמו בכ"ד (מ"כ):

כב

[כב] [לבוש] בהיות טוב וכו'. ולכך כשיש חתונה או מילה מברכין התענית במנחה, ועוד אלו וכו' חזר וכו' קשה דבפרק חליל מסקינן דעל ידי כתיבת השם נחית תהומא אלא דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מרטיב לעלמא אמר ט"ו שיר המעלות ואסקינן עיין שם. ובספרי דברי אליהו על תילים פירשתי בזה טעם נכון, שהם כולם וכו', קשה בסימן רצ"ב כתב דאומרים ואני תפלתי בשבת ולא ביום טוב משום דשבת כולה לכם ושם נתבאר, רני עקרה עד כי פארך, ואשה אחת וכו' עד ותשא את בנה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.