אליה רבה/אורח חיים/תרו

אליה רבה ‏ אורח חיים תרו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] לילך אצלו וכו'. פירוש מעצמו ילך. ומה שנוהגין לשלוח תחילה אמצעי שירצה לקבל פיוסים טעות הוא מהרי"ל חביב. ויאמר אני מבקש סליחה ומחילה וכפרה מה' אלהי ישראל ואחר כך מפלוני שימחול לי (ים של שלמה פרק ח' דבבא קמא סימן מ"ט). צריך אדם להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו שיבקש ממנו מחילה ראב"ן. כתבו מקובלים מי שאינו מעביר שנאה ביום כיפור אין תפילתו נשמעת, המבקש לרבים בכלל אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד שום דבר בפרט. הבא על הפנויה אם ברצונה עבירה שבין אדם למקום מיקרי ואם באונס או שבא עליה בשעת עילופה, עבירה שבין אדם לחבירו מיקרי מהרי"ק קכ"ט. המבקש מחילה צריך לפרוט בשעת מחילה, ב"ח, ואם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו, מגן אברהם. וקצת קשה דהוה ליה לגמרא ביומא דף פ"ו לאוקמא תרי קראי בין אדם לחבירו אלא דיש חילוק אם מתבייש:

ב

[ב] שלושה אנשים וכו'. בתניא עשרה אנשים וצריך עיון שסותר ש"ס ביומא דף פ"ז, ויש לחלק. כתב הב"ח דבכל פעם יפייסנו במין ריצוי אחר ואם רצו לפייסו יותר משלוש פעמים רשאי אם אין שם בזיון תורה:

ג

[ג] בפני עשרה וכו'. במהרי"ל דיעמידם לפניו ויאמר בפניהם:

ד

[ד] [לבוש] נקרא אכזרי וכו'. אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה רמ"א, והלבוש שהשמיטו נראה לי דקשיא ליה על רמ"א שכתב דזה נלמד מסוף יומא דפריך ורבי חנינא היכי עביד הכי, והאמר רבא כל המעביר על מדותיו וכו' ומשני רבי חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא, אמר שמע מינה בעו למעבד ליה רישיה ולא אפייס כי היכא דליזל ולגמור אורייתא בבבל, עד כאן. הא פירש רש"י דרבי חנינא ראש ישיבה היה דקאמר רבי חנינא בר חמא ישב בראש, וכשראה חלום זה על רב דאג למות, לפי שאין מלכות וכו' אמר אדחייה מהכא ויברח לבבל וכו' ואם כן זה היה לטובת רבי חנינא המוחל ולא לטובת המבקש מחילה. והא דלא כתב הלבוש דין דטובת המוחל משום דפשיטא הוא דחייך קודמין, וגם רמ"א נראה דסבירא ליה דזה כל שכן הוא ודלא כב"ח ודו"ק. והנה הב"ח כתב דרמ"א פירש בעי למיעבד רישיה ויטילו עליו צרכי ציבור ולא אפייסי כי היכא דליזל ולגמור אורייתא בבבל ולא יתבטל מדברי תורה, עד כאן. וקשה על כרחך יהיה ראש דהא קאמר וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישיה הוי וכמו שהיה באמת ראש בבבל. אך תמיה לי מכתובות דף ק"ג א"ל לרב גברא רבה איקלע, אמר שמע מינה דנח נפשיה דר' אפס ויתיב רבי חנינא ברישיה, עד כאן. אלמא דרב ברח לבבל קודם שהיה רבי חנינא ראש ישיבה שהרי כעס דרבי חנינא היה כשלמדו לפני רבי, ויש לומר דמה שפירש רש"י ורבי חנינא ראש ישיבה היה רצה לומר שהיה בטוח שיהיה ראש ישיבה מצוואת רבי וכתיב ותגזור אומר וגו'. אך קשה על בית יוסף דגריס בש"ס רבו שאני דר"ח היה רבו דרב משום שהיה ראש ישיבה, ודוחק גדול לומר שלא ברח עדיין לבבל ולא היה שם ראש ישיבה, רק הלך לשעה לבבל וחזר לארץ ישראל וחזר וברח לבבל. ובאמת אי לאו פירוש רש"י אמינא דבאמת לא היה רבי חנינא עדיין לראש משום ר' אפס, רק היה בטוח כדלעיל וסבר דלכך חלם לו זה על רב שיהיה ראש ישיבה לפניו כמו שהיה באמת ראש בבבל קודם שנעשה רבי חנינא, כדמשמע בש"ס הנזכר לעיל ואם כן על כרחך ימות רב מהרה כדי שיעשה גם רבי חנינא ראש ולכך לא יתפייס, וזה נראה לי דעת רמ"א בש"ס הנזכר לעיל ושפיר הוי לטובת רב המבקש מחילה:

ה

[ה] [לבוש] אין איסור וכו'. ומכל מקום מדת ענווה למחול, ים של שלמה פרק ח' דבבא קמא סימן ס"ג. ואם מת אותו שהוציא עליו שם רע מהני דאמרינן אילו היה קיים היה מוחל לו ב"ח וט"ז, ויבקש קודם שטיהרו את המת ים של שלמה שם סימן נ"ז:

ו

[ו] אבל לרבו וכו'. הבית יוסף נדחק ובדה גירסא אחרת בש"ס כדי למצוא מקור לדין זה. ולעניות דעתי למדו מדאמר ר' יהושע בן לוי כל המבקש מחבירו אל יבקש יותר משלושה פעמים משמע דוקא חבירו, וכן מצאתי בט"ז, ואין לומר דנקט חבירו דלא נימא דקאי על מחילה בין אדם למקום דזה פשיטא דמייתא מאחי יוסף גם מסיפא מבואר כן, ובזה מתורץ קושיית הב"ח על הטור עיין שם ודו"ק:

ז

[ז] יביא עשרה וכו'. והם ישיבו מחול לך מחול לך, מהרי"ן חביב. וצריך לפרוט החטא גמרא, כתב בשולחן ערוך תקנת וחרם קדמונים שלא להוציא שם רע על המתים והוא ממרדכי דיומא וסיים זה לשונו, ורבים תמהו מה ראו על ככה, עד שמצאתי בהגדת ר' תנחומא אמר משה כל הכעס הזה וכו' ולכל באי עולם אתה מוחל וכו' אמר לו הקב"ה אמרת והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים וכי אברהם יצחק ויעקב חוטאים היו, עד כאן. והקשיתי בדרושי הא בברכות אמר ר' יצחק כל המספר אחר המת כאילו מספר אחר האבן, איכא דאמרי דלא ידעי ואיכא דאמרי דידע ולא איכפת להו איני והא חד אישתעי בתריה דמר שמואל ונפל קניא מגג במוחו שאני צורבא מרבנן דקב"ה תבע ביקריה, עד כאן, ואם כן מאי ראיה מאבות שהם צורבא מרבנן אבל בשאר מתים הוא כמספר אחר האבן. ונראה לי דסבירא ליה דלשון ראשון דלא ידעי משמע דאי ידעי איכפת להו ולמסקנא קיימא לן דידעי, ואם כן אפילו בשאר מתים אסור והא דמייתא המרדכי התנחומא. נראה דמינה מוכח דהלכה כלשון ראשון דאי ללשון שני דלא איכפת להו רק הקב"ה תבע ביקריה אם כן הוי כעבירה שבין אדם למקום, ואמאי לא נמחל למשה אלא על כרחך דאיכפת להו ואם כן הוי בין אדם לחבירו. ובזה ישבתי מדרש ילקוט ואתחנן אל ה' למה כדי שיכנס לארץ, פירוש שמקשה כיון שחטא בין אדם לחבירו למה מתהלל לה'. ומתרץ כדי שיכנס לארץ רצה לומר לילך למערת המכפלה לבקש מחילה. וכתב מלבושי יום טוב כתבו שולחן ערוך כאן להורות חומרת מי שעבר שאל יקל בעיניו לחזור אחר עשרה לבקש מחילה על קברו, ולא עוד שזה דוקא אם הוציא שם רע בעוד שהיה זה בחיים אבל על מת צריך סליחה גם כן על החרם, עד כאן. ולכאורה אישתמיטתיה מה שכתב בשלטי גיבורים סדר נזיקין דף צ"ג דהמבייש המת אין צריך לילך על קברו אלא יבקש מחילה במקום שביישו. שוב ראיתי בים של שלמה דבבא קמא שם סימן נ' שהסכים לילך על קברו גם החמיר לילך שם יחף, ואם הוא חוץ לשלוש פרסאות ישלח שלוחו ויאמר הנני השליח של פלוני מודה ברבים איך שמשלחני וכו'. ולפי זה קשיא מתנחומא הנזכר לעיל היה לו למשה לשלוח שליח לארץ ישראל לבקש מחילה:

ח

[ח] [לבוש] שעומדים וכו'. עיין סימן תרי"ט סוף סעיף א':

ט

[ט] [לבוש] ומטעם וכו'. ולכך טעות ביד הנשים שטובלין דאין יכולין להיות כמלאכים, מטה משה. מכל מקום אם שמשה תוך שלוש ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט שכבת זרע ואם חוששת שתתעבר לא תעשה כן שתשחית זרע הריון (מהרי"ל). ודע דלמשמעות רמ"א ולבוש מי שלא ראה קרי מן ערב ראש השנה אין צריך לטבול, מכל מקום האדם בריא יחמיר לחוש למהרי"ל ופוסקים דטעם הטבילה משום תשובה. ומגן אברהם כתב דאף לטעם דקרי יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקים או עכורים, עד כאן. וצריך עיון הא כתב בסימן פ"ח דלא גזר עזרא בזה לענין תפילה ואפשר דביום כיפור החמירו טפי:

י

[י] פעם אחת. ואותן שטובלין שלוש פעמים ואומרים וידוי במים שלוש פעמים הוי מנהג שטות, דרכי משה מהרי"ו. אבל בט"ז כתב דעכשיו נהגו כן על פי הקבלה:

יא

[יא] תשעה קבין וכו'. הוא שיעור ט"ו קוואר"ט פולני"ש. ובמדינת מערהן יש בכל קווארט שני זיידליך וחצי (ט"ז), ולפי מה שכתבתי בסימן תנ"ו הוא ה' פינ"ט פרעגי"רש. ומכל מקום צריך שיהא מעט יותר דהא ארבעים ושלוש ביצים הוא פינ"ט, וחמישה פעמים מ"ג הוא רט"ו וט' קבין הוא רי"ו ביצים. כתב הט"ז סימן פ"ח דין ט' קבין הוא אפילו במים שאובין, ואפילו משלוש או ארבע כלים באופן שלא יפסיק משפיכת כלי אחת עד שיתחיל השני. ותימא הא משנה מפורשת פרק ג' דמקוואות דמארבע כלים אין מצטרפין ופסקו הבית יוסף סימן פ"ח וכן הפוסקים ונראה שיש טעות סופר בט"ז. כתב מגן אברהם ואפילו מריק מכלי אחד צריך שיהיה באופן שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה, לאפוקי אם הוא בולט קצת או כבד הרבה, ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו האחר שפכו תשע קבין יצא. כתב תשב"ץ כשהיה מהר"ם בעל ברית הטיל עליו תשעה קבין:

יב

[יב] [לבוש] ויש אומרים וכו'. ונוהגין קודם מנחה (ט"ז):

יג

[יג] [לבוש] עד חצות וכו'. מלבושי יום טוב ומגן אברהם הגיהו דצריך לומר אחר חצות, וכתב מגן אברהם דאין להקל רק כמו שעה או שתים קודם לילה דהא בלאו הכי יש נוהגין בכל ערב יום כיפור לטבול אחר הסעודה:

יד

[יד] ואף על פי שנהגו וכו'. קשה הא כתב הש"ך ביו"ד סימן שפ"א דאין המנהג אלא בחמין, אבל בצונן מותר אחר שבעה, ויש לומר דקמשמע לן הכא דאף במקום שאי אפשר לטבול אלא בחמין נמי שרי. ויותר נראה דקאי על רחיצה בחמין שקודם טבילה משום חציצה וכן כתב בספר תניא צריך לרחוץ בחמין ולחוף ולטבול וכו', אלא דיש לדחות דסבירא ליה טבילת ערב יום כיפור חיובא שהרי פסק דצריך לברך, מכל מקום יש להחמיר וכן משמע בשל"ה זה לשונו, וטוב לטהר ולגלח צפרנים כמו אשה לבעלה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.