כף החיים/אורח חיים/תרו

כף החיים ‏ אורח חיים תרו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וכו'. כדאמרינן בסוף מס' יומא (דף פ"ה ע"ב) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו:

ב

ב) שם. עבירות שבין אדם לחבירו וכו'. כתב מוהר"ש גרמיזאן שעבירה שבין אדם לחבירו שיש בה חלק למקום כגון אם ביזהו בדברים שעבר אואהבת לרעך כמוך וכיוצא כל זמן שלא הרצה את חבירו אפי' מה שבין אדם למקום איני מכפר. פר"ח. ברכ"י או' א':

ג

ג) יש מי שכתב דאם לא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר ואסמכיה אמתני' ואני אומר לא ניחא ליה למרייהו בהכי. ברכ"י שם. מיהו היפ"ל ח"ה או' א' כתב בשם כמה פו' דכל זמן שלא הרצה את חבירו אפי' מה שבין אדם למקום אינו מכפר יעו"ש. ואני כתבתי בעניי בסה"ק עדות ביעקב דרוש ב' לשבת תשו' דאם לא ביקש מחילה מחבירו את אשר חטא לו יש לחוש למה"ד לקטרג עליו ביוה"כ לאמר זה לא איכפת ליה מעבירות שהרי לא ביקש מחילה מחבירו ולמה אתה כביכול תמחול לי יעו"ש:

ד

ד) מי שבא על אשת איש יש בזה שני חלקי עבירה חלק א' בינו לבין המקום שעבר עבירה חמורה ובזה מועיל תשו' ויוה"כ אבל יש בזה ח"ב עבירות שבין אדם לחבירו שהרי גורם לו לאסור אשתו עליו שאין תשו' ויוה"כ מועיל עד שפייסו. נוב"י ח"א חא"ח סי' ל"ה. רו"ח או' א':

ה

ה) הבא על הפנויה אם ברצונה עבירות שבין אדם למקום מיקרי ואם באונס או שבא עליה בשעת עילופה. (ר"ל בשעה שמתעלפת) עבירות שבין אדם לחבירו מיקרי וצריך לפרט החטא. מוהרי"ק שורש קכ"ט. פר"ח. א"ר או' א' והיינו אם אינה נדה דאם לא כן בכ"ג איכא נמי בין אדם למקום דחייב כרת. ועיין ביו"ד ססי' קפ"ה בהגה ובתשו' הריב"ש סי' ' מהר"ם מינץ סי' צ"ה שכתב הבא על הפנויה דרך זנות והיא גדולה שהגיע זמנה לראות ובא לעשות תשו' צריך לעשות תשו' כבועל נדה אם לא שידוע לו שטבלה בודאי יעו"ש והב"ד הבאה"ט שם:

ו

ו) שם. אין יוה"כ מכפר עד שיפייסנו. ובשעת מחילה צריך לפרט החטא שחטא לחבירו. ב"ח. ואם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו. מ"א ריש הסי' א"ר או' א' א"א ריש הסי' ר"ז או' א' מט"א או' ב' מ"ב או' ג':

ז

ז) שם. אין יוה"כ מכפר עד שיפייסנו. מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון. ח"א כלל קמ"ד או' ה' מ"ב או' א' ואעפ"י ששולם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם. הרמב"ם פ"א מה' תשו' ה' א' ושם בפ"ב ה' ט' כתב אעפ"י שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו והיינו משום צערו כמ"ש בגמ' (בב"ק צ"ב ע"א) ובתשו' שאילת שמואל סי' מ"א נסתפק באונאת ממון דלא ידע הנגזל ולא היה לו צער אי צריך פיוס עי"ש ולע"ד זולת צער אם שהה בידו ממון חבירו צריך פיוס דאיתא בירושלמי (ב"מ פ"ה) המבטל כיסו של חבירו יש לו עליו תרעומת יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' א':

ח

ח) ואם יש לחבירו בידו ממין שיש לו תביעה עליהם יודיענו אעפ"י שחבירו לא ידע מזה כלל ועכ"פ יסדר לפני הרב ומו"ץ הענין בשלימות ובאמת בלא שקר דאל"כ אינו אלא כגונב דעת עליון וישאל היאך ינהג. כללו ש"ד כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה כ"א ישאל למו"ץ שיורה לו הדרך ע"פ דרכי התורה כדי שלא ישאר בידו ממון חבירו בעול ח"א שם או' ו' מ"ב שם:

ט

ט) שם. ואפי' לא הקניטו אלא בדברים וכו'. דגם בזה עבר על לאו דאו' דכתיב ולא תונו איש את עמיתו ואז"ל באונאת דברים הכתוב מדבר. ועוד אז"ל גדולה אונאת דברים יותר מאונאת ממון שזה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון וזה בגופו וזה בממונו:

י

י) שם. צריך לפייסו. ואל יאמר היום או למחר אפייסנו אלא בעיוה"כ יפייסנו ולא יעבור משא"כ בשאר ימות השנה שאע"פ שראוי לכל אדם לפייס תיכף למי שפשע כנגדו מ"מ יכול הוא להניח הענין ליום אחר. ב"ח. עט"ז. ר"ז או' ח' מט"א או' א' מ"ב או' א'.

יא

יא) שם. צריך לפייסו. מנהג של טעות הוא מה שנוהגין בזמנינו זה כי יחטא איש לאיש והקניטו בדברים נכנס אמצעי ביניהם לתווך השלום ואין זה כוונת שמואל אלא שהעולב ילך מעצמו לפני העלוב ויאמר לו סלחתי. מהר"י ן' חביב בס' עין יעקב. והב"ד מט"מ סי' תתמ"ח. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' עו"ש או' ב' א"ר או' א' מיהו הפר"ח כתב על דברי מהר"י ן' חביב הנז' דאין דבריו מוכרחים יעו"ש וכ"כ המט"א שם דאם קשה עליו לילך בעצמו תחלה או שיודע שיותר קרוב הפיוס ע"י איש אמצעי שיתווך ביניהם יכול לעשות ע"י אמצעי עכ"ל. וכ"כ מ"ב או' ב':

יב

יב) שם. צריך לפייסו. ויאמר אני מבקש סליחה ומחילה וכפרה מה' אלהי ישראל ואח"כ מפלוני שימחול לי. יש"ש פ"ח דב"ק סי' מ"ט. א"ר שם. א"א או' א':

יג

יג) צריך אדם להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו כדי שיבקש ממנו מחילה ראב"ן. א"ר שם. מט"א או' ג' והוא מגמ' יומא פ"ז ע"א יעו"ש:

יד

יד) כתבו המקובלים מי שאיני מעביר שנאה ביוה"כ אין תפלתו נשמעת. א"ר שם. מט"א או' ד' והמבקש מחילה מרבים בכלל אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד שום דבר בפרט. א"ר שם. מט"א או' ב' מ"ב או' ג':

טו

טו) שם. צריך לפייסו. ועושין כן כדי שיהא לב כל ישראל שלם כל אחד עם חבירו ולא יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם. והכי איתא בפ' ט"ו מפרקי ר"א ראה סמאל שלא נמצא חטא בישראל ביוה"כ ואומר רבון העולם יש לך עם א' בארץ כמה"ש מה מה"ש יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ביוה"כ. מה מה"ש אין להם קפיצה אף ישראל אין להם קפיצה עומדין על רגליהם ביוה"כ. מה מה"ש נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא. מה מה"ש שלום ביניהם כך ישראל ביוה"כ. והקב"ה שומע עדותן מן המקטרגין ומכפר עליהם. טור. לבוש. וכתב שם הלבוש ואם לא יהיה לבם שלם זע"ז אז יהיה מקום לשטן לקטרג וכו' יעו"ש:

טז

טז) שם. ואם אינו מתפייס בראשונה וכו'. מי שקשה לקבל פיוס הוא מעלמא דנוקבא. ס' המדות למהר"ן ערך מריבה או' ע"ה. יפ"ל ח"ב או' א':

יז

טוב) שם. יחזור וילך פעם שנייה וכו'. וצריך לפייסו בכל פעם במין ריצוי אחר. ב"ח. עט"ז. מ"א סק"א. פר"ח. א"ר או' ב' ר"ז או' ב' ח"א כלל קמ"ד או' ה' מט"א או' א' מ"ב או' ג'. אבל א"צ שיהיו בכל פעם ג' אנשים מחודשים. פר"ח. כס"א או' ב':

יח

חי) שם. ובכל פעם יקח עמו ג' אנשים. משמע דגם בפעם ראשונה צריך ליקח עמו ג' אנשים. וכ"כ הר"ז או' ב'. אבל מדברי הרמב"ם פ"ב מה' תשו' משמע דבפעם הראשון ילך לבדו אולי ימחול לו ואם לא מחל אז אח"כ יקח עמו ג' אנשים וילך עד ג"פ יעו"ש. וכ"מ בירושלמי סוף מס' יומא דבתחלה ילך לבדו ואח"כ אם לא נתרצה יקח עמו ג' אנשים יעו"ש. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ליל יוה"כ דאם אינו מוחל בינו לבינו יביא ג' בני אדם וכו':

יט

יט) שם. ובכל פעם יקח עמו ג' אנשים. שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וכו' וישור לשון שורה ואין שורה פחותה מג' בני אדם. גמ' יומא פ"ז ע"א ופירש"י שם:

כ

ך) שם. ואם אינו מתפייס בג"פ וכו'. שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא. גמ' שם. ור"ל דג"פ נא כתיב ואין נא אלא לשון בקשה הרי ג"פ בקשה ולא יותר:

כא

כא) שם. אינו זקוק לו. ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון תורה. ב"ח. והפר"ח כתב דלשאול ממנו מחילה יותר מג"פ אינו רשאי יעו"ש. אבל המ"א סק"ב כתב כדברי הב"ח דרשאי אם אין שם בזיון תורה. וכ"כ א"ר או' ב' ר"ז או' ג'. ח"א שם. מט"א שם. מ"ב או' ה':

כב

כב) שם. אינו זקוק לו. ודבר ברור הוא דכיון שיותר מג"פ אינו זקוק לו עוד לפייסו שיוה"כ מכפר והיינו דתנן עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו דאלמא דכל שמרצהו אעפ"י שהוא לא נתרצה יוה"כ מכפר דאל"כ עד שיתרצה חבירו מיבעי ליה. פר"ח:

כג

כג) שם הגה. מיהו יאמר אח"כ לפני עשרה וכו'. ויעמידם שורה א' לפניו ויאמר בפניהם חטאתי אל פלוני ואין רוצה למחול לי וילך לו. ואז הקב"ה רואה שהוא השפיל עצמו לפניו ומרחם ומוחל וסולח לי. כ"כ המרדכי פ' בתרא דיומא בשם תנחומא. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ליל יוה"כ. ד"מ או' א' ב"ח. ביאורי הגר"א:

כד

כד) שם הגה. מיהו יאמר אח"כ לפני עברה וכו'. כדי שלא יחשדוהו שמצדו נבצר. לבוש. ר"ז או' ב' מ"ב או' ו' ולפ"ז משמע היכא דליכא חשדא כגון דליכא מי שידע מזה דא"צ שיאמר אח"כ לפני עשרה וכו':

כה

כה) שם. ואם הוא רבו וכו'. אפי' אינו רבי מובהק רק שמע ממנו ד"ת. מ"צ ח"ב סי' מ"ט. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ג. פר"ח. י"א בהגב"י. ברכ"י או' ב' ר"ז או' ג' מ"ב או' ז':

כו

כו) שם. צריך לילך לו כמה פעמים וכו'. אפי' אלף פעמים עד שימחול לו. הרמב"ם פ"ב מה' תשו' ה' ט':

כז

כז) שם הגה. והמוחל לא יהיה אכזרי וכו'. אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה ואפי' הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העכו"ם ערלי לב אינם כן אלא ועברתם שמרה נצח. וכ"ה אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה. הרמב"ם שם ה' יו"ד:

כח

כח) שם הגה. והמוחל לא יהיה אכזרי וכו'. דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ואם הוא לא ירצה למחול גם לו לא ימחלו. מ"כ או' ח':

כט

כט) שם בהגה. אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה. וה"ה אם מכוין לטובתו. מ"א סק"ד. פר"ח. א"ר או' ד' ועיין עוד באו' שאח"ז:

ל

ל) שם בהגה. אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה. כדי שיכנע לבבו הערל או שחושש שלא יבא לו לעצמו איזה רעה ע"י שימחול לו. ר"ז או' ד' מט"א או' ד' מ"ב או' ט' ואו' יו"ד. ומ"מ ראוי למחול כ"א אין מוחל מנ"מ גם עונותיו ח"ו לא מוחלין לו. מש"ז או' ב' ואף אם חושש שיבא לו איזה רעה אם ימחול מ"מ יש למחול בלבו ולהסיר השנאה:

לא

לא) שם הגה. ואם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו. במרדכי כתוב הוציא עליו ש"ר אין לו מחילה עולמית משמע פירושו שאין המוחל אכזרי כשאין מוחל אבל אם רצה למחול הוי מחילה. ומשו"ה אם מת אותו שחטא לו מהני לענין זה (מ"ש בסעי' ב') אף שהוציא עליו ש"ר דאמרינן אלו היה קיים היה מוחל לו. ט"ז סק"ג. וכ"כ הב"ח. א"ר או' ה' מש"ז או' ג' ויבקש קודם שטיהרו את המת. יש"ש פ"ח דב"ק סי' נ"ז. א"ר שם:

לב

לב) שם הגה. ואם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו. משום דאיכא דשמע בהוצאת ש"ר ולא שמע בפיוס ולא נפק האי גברא מחשדא. פסקי מהרא"י סי' רי"ב. ומ"מ מדת ענוה למחול. יש"ש פ"ח דב"ק סי' ס"ג. מ"א סק"ה. א"ר שם. ר"ז או' ד' ח"א כלל קמ"ד או' ה' מט"א או' ד' מ"ב או' י"א:

לג

לג) ואף במוציא ש"ר אינו מחויב לבקש ממנו מחילה יותר מג"פ. ישי"ע. פת"ע או' ד' מיהו בס' לב דוד פ"ג כתב דבמוציא. ש"ר אין לו מחילה כלל עולמית אף שהביא אלף שורות עד שיתרצה יעו"ש והבד הרו"ח או' ג':

לד

לד) העושה דבר נגד חבירו ומפייסו יבקש ממנו שיתפלל עליו והמוחל עצמו מצוה עליו לעשות כן. יש"ש פ"ח דיבמות סי' כ"ז. פת"ע או' א':

לה

לה) [סעיף ב'] אם מת אשר חטא לו וכו'. ודוקא כשחטא לו בעודו בחיים ולא הספיק לשאול ממנו מחילה צריך לילך ממש על קברו אבל אם לא חרפי אלא לאחר מיתה א"צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקים שביישד שה"ג פ' הזהב. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' ב' מ"א סק"ז. פר"ח. ר"ז או' ז' ח"א כלל קמ"ד או' ה' מ"ב או' י"ד. מיהו דעת היש"ש בפ"ח דקמא סי' ן' דאפי' אם חרפו לאחר מיתה צריך לילך על קברו יעו"ש וכ"מ מדברי מור"ם ז"ל בהגה בש"ע חו"מ סי' ת"ך סעי' ל"ח יעו"ש. והב"ד הנו"ש בסי' זה וכתב ולענין הלכה יש להחמיר על המבייש את המת אפי' לאחר מיתה לילך על הקבר כדעת מהרש"ל ומור"ם ז"ל שפשט סוגיין דפ' יוה"כ אזלא כוותייהו יעוש"ב:

לו

לו) שם. אם מת אשר חטא לו וכו'. ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים לא היה יודע לו יורשין יניחנו בב"ד ויתודה. הרמב"ם סוף פ"ב מה' תשו':

לז

לז) שם. אם מת אשר חטא לו וכו'. וה"ה אם הוציא עליו ש"ר ומת מהני להביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו וכו' כמ"ש לעיל או ל"א יעו"ש:

לח

לח) שם. אם מת אשר חטא לו וכו'. ואם אמר לאחד ממזר פגם בכבוד אבותיו ג"כ. מהרי"ו. מ"א סק"ו. ור"ל דצריך לילך על קברי אבותיו ג"כ. לב"ש. וביש"ש שם סי' מ"ו כתב דא"צ דיכול לומר עליך כוונתי (ר"ל לבזותו ואין דעתו על אביו) אלא א"כ קראו ממזר בן ממזר. מ"א שם. ר"ז או' יו"ד. ביאורי הגר"א. מ"ב או' י"ג. ודוקא בממזר ב"מ צריך לסבול עונש גם בשביל האב אבל הקורא לחבירו רשע בן רשע או גנב בן גנב א"צ לסבול עונש בשביל האב דהא אם היה אמת שהבן רשע או גנב מותר לקרותו רשע בן רשע או גנב בן גנב וכדיליף הש"ס בסנהדרין פ' ד"מ וכ"פ בחו"מ סי' ת"ך (סעי' ל"ח בהגה) ועי"ש עוד יתר דינים בזה. מחה"ש סק"ו:

לט

טל) שם. מביא עשרה בני אדם וכו'. והיינו טעמא דכיון שצ"ל חטאתי לה' אלהי ישראל בבציר מיו"ד לאו אורח ארעא. פר"ח.

מ

מ) שם. ומעמידם על קברו וכו'. וצריך לילך שם יחף ואם הוא חוץ לג' פרסאות ישלח שלוחו. יש"ש שם סי' ן' מ"א סק"ז. א"ר או' ז' ר"ז או' ה' ח"א כלל קמ"ד או' ה' ויאמר הנני השליח של פלוני מודה ברבים איך שמשלחני וכו' יש"ש שם. א"ר שם. דה"ח או' ג' מט"א או' ה' מ"ב או' י"ד:

מא

מא) וכתב עו"ש היש"ש דאסור לבן למחול על כבוד אבותיו ואין כח לבן למחול. כבוד אבותיו. מחה"ש סק"ז. וצריך לבקש. מחילה מהם על דרך שנתבאר. מט"א או' ז':

מב

מב) שם. ואומר חטאתי וכו'. והם ישיבו מחול לך מחול לך ג"פ. מהר"י ן' חביב. וצריך לפרוט החטא. גמ' א"ר או' ז' ח"א שם. דה"ח שם מט"א שם. מ"ב או' ט"ו:

מג

מג) שם הגה. ונהגו לבקש מחילה בערב יוה"כ. וטוב שהחזן יכריז קודם כל נדרי לומר רבותי תמחלו זה לזה ויאמרו הקהל מחלנו כדי שיתעורר אותה שעה סנגוריא למעלה על ישראל דבר בעתו מה טוב. בן א"ח פ' ויחי או' ה':

מד

מד) כל אדם ינשק. ידי אביו ואמו בעיוה"כ לעת ערב קודם שילך לבהכ"נ ויבקש מהם מחילה ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם ומי שאינו עושם כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואמו. דאם בין אדם לחבירו חייבו חז"ל לבקש מחילה קודם יוה"כ כ"ש מאביו ואמו שאין אדם ניצול מחטא זה בכל יום. ואם הבן שוטה ולא ביקש הם יתנו לו מחילה שיאמרו בפיהם אנכי מוחל לבני פ' על כל מה שחטא לי מחילה גמורה. וכן הבעל יתן מחילה לאשתו על אשר בזבזה מן הבית שלא כרצונו. וכן כל תלמיד שיש לו רב בעיר ילך אצלו קודם יוה"כ ויבקש ממנו מחילה. בן א"ח שם או' ו'. ורבים הולכים גם לקרוביהם אנשים של צורה וחסידים ואנשי מעשה שיברכו אותם ומבקשים מהם שיתפללו בעדם ביום הקדוש הזה. מט"א סי' תרי"ט אד ב':

מה

מה) וכל אדם בבואו לבהכ"נ להתפלל ערבית בליל יוה"כ קודם שיתחילו ערבית יאמר בינו לבין עצמו נוסח זה. הריני מוחל והולח לכל אחד ואחד מישראל בין איש בין אשה. בין קטן בין גדול. בין שחטא לי בממוני בין שחטא לי בגופי. בין שחטא בכבודי. בין באונס בין ברצון. בין בשוגג בין במזיד בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים. והריני מוחל להם מחילה שלימה מעתה ועד עולם. ועיין לקמן סי' תרי"ח או' א':

מו

מו) [סעיף ג'] תקנת הקדמונים וכו'. ורבים תמהו מה ראו על ככה ולא דבר רק הוא מהם כי באנו להגדה דר' תנחומא פ' ואתחנן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כל הכעס הזה עלי למה וכו' א"ל אתה אמרת שלח נא ביד תשלח וכו' הנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך א"ל ממך למדתי שאמרת מחתות החטאים האלה בנפשותם א"ל אני אמרתי בנפשותם ולא באבותם. מרדכי במס' יומא. ביאורי הגר"א. ואע"ג דבאגדה זאת לא מצינו שנקנס מרע"ה אלא שלא נכנס לא"י אבל חרם ח"ו לא מצינו. קדמונינו ז"ל הוסיפו להחמיר דשלהם אף לחייבו חרם. שו"ג או' י"ב.

מז

מז) ונראה דהאומר לחבירו בשעת כעסו ומריבתו בן כלב בן חמור וכיוצא דלא מיקרי זה מוציא לעז על המתים דחייב נידוי דכ"ע ידעי דאביו של זה לא היה לא חמור ולא כלב אלא בן אדם ולא נתכוין זה אלא לבזותו זולתי כשאמר לו בן גזלן או גנב או קוביסטוס וכיוצא בו דמכוין לבזות את המת אז ודאי חייב נידוי. ומ"מ גם האומר לחבירו בן כלב בן חמור צריך לבקש ממנו מחילה במקום שביזה אותו ולא לילך על קברו. שו"ג שם. ומיהו מ"ש ולא לילך על קברו היינו לדיעה א' שכתבנו לעיל או' ל"ה יעו"ש ומ"מ נראה דאין זה אלא לחומרא בעלמא דהא ודאי אין כוונתו על אביו רק לבזות את כשנגדו ור"ל כאלו הוא בן חמור או כבן כלב. וכ"ז אם אין כשנגדו רשע דאל"כ הא מותר לקרות את רשע רשע בן רשע כמ"ש לעיל או' ל"ח יעו"ש:

מח

מח) שם. שלא להוציא לעז וכו'. וכתב מיו"ט דאם הוציא ש"ר על מי שכבר מת צריך סליחה ג"כ על החרם. א"ר או' ז' מט"א או' ו' מ"ב או' ט"ז. פת"ע או' ו'. ונראה דיש לעשות התרה ג"כ על החרם כדי לצרפו למניין וכמ"ש מור"ם ז"ל בחו"מ סי' ת"ך סעי' א' בהגה יעו"ש וכ"כ היפ"ל ח"ה בסי' זה או' ד' יעו"ש:

מט

מט) שם. שלא להוציא לעז וכו'. ואל יקל בעיניו לחזור אחר עשרה לבקש ממנו מחילה אבל אם לא הוציא עלוו ש"ר רק דברי חירופים לבד א"צ לילך על קברו כיון שלא ביישו רק לאחר מיתה ולכן יבקש ממנו מחילה אחר שחרפד. מט"א שם. והייני שיבקש ממנו מחילה לפני אותם בני אדם שחרפו לפניהם ויאמר חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני שכך וכך דברתי עליו:

נ

נ) [סעיף ד'] יכול לטבול וכו'. כ"כ הטור דנהגו לטבול בעיוה"כ. וכ"כ בזוהר פ' פנחס דרי"ד ע"ב ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו וכו' והוא כדי להתפלל בטהרה ביום הקדוש והנורא הזה וגם כדי לקבל הארת יוה"כ כמ"ש לעיל סי' תקפ"א או' פ"ג ועי"ש סדר הטבילה:

נא

נא) שם. יכול לטבול וללקות מתי שירצה וכו'. ועכ"פ טוב הוא שיטבול קודם תפלת מנחה ששם מתודה וכן נוהגין. ט"ז סק"ד. ויש נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת שיהיה סמוך ליוה"כ. מ"א סק"ח. ר"ז או' י"ג. ויש שטובלין ב' פעמים א' קודם תפלת מנחה ואחד לאחר סעודה המפסקת ומ"מ יזהר מאד שלא יכנס למקוה ח"ו סמוך לבה"ש כי תוספת יוה"כ דאו' תו' חיים על ח"א כלל קמ"ד או' כ"א:

נב

בנ) שם. יכול לטבול וללקות מתי שירצה וכו'. ועיקר זמן הטבילה לאחר חצות ומיהו הרוצה להקדים לא יקדים משעה ה' של היום שעה א' קודם חצות. ח"א שם או' ו' ועיין לעיל סי' ר"ס או' ז':

נג

גנ) שם. יכול לטבול וללקות וכו'. ועיין לקמן סי' תר"ז סעי' ו' בדין המלקות ובדברינו לשם בס"ד:

נד

דנ) שם הגה. וא"צ לטבול רק פ"א בלא וידוי וכו'. אבל עכשיו נהגו הרבה להתוודות במקוה קודם תפלה ע"פ קבלת האר"י ז"ל ונהגו לטבול ג"פ. ט"ז סק"ה. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' עיוה"כ שהיה טובל ג"פ. וכ"כ מ"א סק"ח. א"ר או' יו"ד. ויש חסידים שטובלים ביום הזה ט"ל טבילות נגד המלקות ואז האדם מתעורר במאד ובוער הקדושה בלבו ונתקיים בו באנו באש ובמים. של"ה דף רכ"ח ע"א. ועיין לעיל סי' תקפ"א או' פ"ג סדר הטבילה ע"פ הכוונות:

נה

הנ) שם בהגה. משום קרי. ולפ"ז אשה ששמשה תוך ג' ימים קודם יוה"כ צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפליט בשכבת זרע ואח"כ תטבול כמו במתן תורה ודוקא שלא בשעת סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה דבאותן שעות אל תכבד שמא תשחית זרע ההריון דאין האשה מתעברת כ"א סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה. וי"א דעיקר הטבילה הוא משום תשו' דהא נוהגין אז לטבול אנשים ונשים נערים ובתולות בר מצוה ובת מצוה. וכן הזקנות וכן נערים ובתולות שברור להם שנקי גופם משום טומאה אלא ודאי משום תשו' הוא. דרשות מהרי"ל שם. מ"א שם. ר"ז או' י"א ואו' י"ב. מ"ב או' כ"א. ולפ"ז א"צ לאשה לכבד ביתה בחמין וכו' אפי' בזמן שאין ראוי להריון כיון שאינו אלא משום תשו' ועיין לקמן או' נ"ח:

נו

ונ) שם בהגה. משום קרי. ודע דלמשמעות רמ"א ולבוש מי שלא ראה קרי מן ער"ה א"צ לטבול ומ"מ האדם בריא יחמיר לחוש למהרי"ל ופו' דטעם הטבילה משום תשו' א"ר או' ט' והמ"א שם כתב דאפי' מי שס"ל דטבילה משום קרי אפ"ה אם טבל בער"ה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקים ועכורים יעו"ש וכ"כ האחרונים. והגם דכתב מ"א בסו' פ"ח דלא גזר עזרא בזה לענין תפלה כתב שם הא"ר דאפשר דביוה"כ החמירו טפי יעו"ש:

נז

זנ) ולענין הוודוי במקוה כתב המש"ז או' ה' דאין להזכיר שם השם בגילוי הראש ומים זכים לבו רואה ערוה ג"כ אסור רק יאמר אשמתי בלא הזכרת השם עכ"ל והב"ד מ"ב בשה"צ או' כ"ב וכתב דלפי הנראה אותם המתודים בודאי לא יזהרו בזה ויאמרו נוסח הוידוי כמו שהוא בסידורים וע"כ שב ואל תעשה עדיף יעו"ש ומ"מ נראה די"ל רבש"ע חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך ויה"ר מלפניך שתמחול לי על כל מה שחטאתי לפניך כרוב רחמיך וכרוב חסדיך ותרצני:

נח

חנ) וטוב לגלח הצפרנים שכן האשה המטהרת לבעלה צריכה לקצצם. של"ה דף רכ"ח ע"א. א"ר או' י"ד. וכ"כ המט"א או' ח' דאפי' נערים ובתולות שהם בני מצוה יש להם לטבול ויש לדקדק בחציצה יותר משאר טבילות שטובלים הזכרים בכל ימות השנה שאין מדקדקים בה כ"כ ולכן טרם שנכנס לבית המרחץ יטול צפרניו וכו' וגם יחצוץ שניו שלא יהיה בין השינים דבר חוצץ ויכנס למרחץ וירחץ עצמו במים חמים שיהא גופו נקי ויסרוק שערותיו במסרק ואנשי מעשה שנהגו שלא לסרוק הזקן במסרק יפרידו השערות בנחת ביד במה דאפשר ואח"כ יטבלו במקוה של ארבעים סאה יעו"ש וכ"כ בן א"ח פ' נצבים או' ג' ופ' וילך או' ח' דגם נשים ובתולות צריכין לסרוק שערות ראשם תחלה משום חציצה וכן יבדקו גופם משאר דברים החוצצים ורק א"צ להסיר שער בית השחי ובית הערוה עכ"ל ועיין לעיל סי' תקפ"א או' פ"ד:

נט

נט) שם הגה. וה"ה דהטלת ט' קבין וכו'. אם הוא מצטער בטבילה. מהרי"ו. מ"א סק"ט. מט"א או' יו"ד. מ"ב או' כ"ב:

ס

ס) שם הגה. וה"ה דהטלת ט' קבין וכו'. והוא שיעיר ט"ו קוואר"ק פולניש ובמדינות מעהרי"ן יש בכל קוואר"ק פילניש שני זיידליך וחצי זיידל. ט"ז סק"ו. א"ר או' י"א. וי"א שהוא ט"ז קוואר"ק ורביעית קוואר"ק. ולפי דעת קצת אנשי מעשה שמדדו באצבעות מצאו שיעור רביעית של קידוש הוא חלק א' מששה בקוואר"ק שלנו ורביעית הוא ביצה ומחצה ולפ"ז כיון שתשעה קבין הוא רי"ו ביצים צריך כ"ד קוואר"ק לשפיכת ט' קבין ובשעת הדחק שאין לו כלים מחזיקים כ"כ יש להקל בי"ח קוואר"ק. מט"א או' י"א. ועוד עיין מזה לעיל סי' פ"ח או' ח' ופרטי דיני ט' קבין כבר נתבארו שם מאו' ה' עד או' ח' קחנו משם:

סא

סא) שם הגה. וה"ה דהטלת ט' קבין וכו'. ואפי' מים חמין. ח"א כלל קמ"ד או' ז':

סב

סב) ועיין בהגהות הגאון ר"י פיק דאותן חסידים ואנשי מעשה הנוהגין תמיד לטבול לקריין כתקנת עזרא צריכין ליזהר להטיל מים קודם ירידתן לטבול ועכ"פ חולה וזקן בודאי צריכין ליזהר בזה דאם לא יזהרו להטיל מים קודם טבילה יהיו טמאים כשיטילו מים אח"כ. מ"ב בב"ה:

סג

סג) שם בהגה. מי שמת לו מת בין ר"ה ליוה"כ מותר לרחוץ וכו'. ודוקא ביום ג' מותר אבל פחות מכאן לא. ב"י בשם התשב"ץ. אבל הב"ח כתב על דברי התשב"ץ הנז' דאינו עיקר דאין חילוק בין תוך ג' לאחר ג' לעולם שרי לרחוץ יעו"ש. ור"ל דאפי' אם עת בעיוה"כ שרי לרחוץ ולטבול בעיוה"כ. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י. עו"ש או' ג' מט"א או' ט"ז. מ"ב או' כ"ג. ועיין לקמן או' ס"ז:

סד

סד) ואף להב"ח לא שרי לרחוץ ולטבול אלא שעה א' או ב' קודם הלילה אבל לא קודם לכן וכן יש לנהוג דהא בלא"ה יש נוהגין לטבול אחר הסעודה כמש"ל וא"כ באבל יש להחמיר. מ"א סק"י. א"ר או' י"ג. ר"ז או' י"ד. ח"א כלל קמ"ד או' ז' מט"א שם. מ"ב או' כ"ה:

סה

סה) שם בהגה מותר לרחוץ. היינו אפי' בחמין וכן הטבילה במקוה מותר אפי' סותם של חמין. מ"ב או' כ"ד:

סו

סו) שם בהגה. מותר לרחוץ ולטבול וכו'. אבל שאר דיני אבילות כגון ישיבת קרקע נוהגין עד שתחשך. מ"א שם. ר"ז שם. ח"א שם. מיהו בתשו' דברי יוסף סי' ס"א כתב דהמקל לאכול סעודה המפסקת על הספסל לא הפסיד. והב"ד הברכ"י או' ד' והשע"ת או' יו"ד. וכ"כ בתשו' שמש צדקה סי' יו"ד. והב"ד עיקרי הד"ט סי' ל"א או' ה' וכתב וכן נהגו יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקמ"ח או' נ"ו:

סז

סז) שם בהגה. דיוה"כ מבטל ז' ר"ל דדינו כמו שאר רגל שפגע באבילות שהוא מבטל ז' ומותר מחמת זה לרחוץ אחר תפלת מנחה סמוך לחשיכה לדעת היש המתירין לעיל סי' תקמ"ח סעי' יו"ד יעו"ש. מ"ב או' כ"ה. ור"ל אע"ג דלסתם הש"ע שם אסור לרחוץ עד הלילה וממילא גם בלילה אסור דהא יוה"כ אסור ברחיצה כמ"ש לקמן רסי' תרי"ג מ"מ הכא משום טבילת מצוה יש לסמוך על המתירין. ועוד י"ל דגם לסתם הש"ע שם הכא שרי דהא התיר לכבס אחר חצות משום דלא אפשר לכבס בלילה והכא נמי א"א לרחוץ בלילה משום איסור דיוה"כ ועוד י"ל דלא אהרו אלא רחיצה של תענוג והכא משום תשו' כנז"ל וגם משום טהרה דהטבילה מביאה לידי טהרת הלב ולהתפלל בכוונה ומ"מ אין לרחוץ ולטבול עד אחר שיתפלל מנחה וכמ"ש שם או' נ"ד יעו"ש:

סח

סח) שם בהגה. אעפ"י שנהגו שלא לרחוץ כל שלשים וכו'. כ"כ מור"ם ז"ל ביו"ד סי' שפ"א סעי' א' בהגה אבל לדברי הש"ע שם לאחר ז' מותר ברחיצה יעו"ש:

סט

סט) שם בהגה. אעפ"י שנהגו שלא לרחוץ כל שלשים וכו'. ר"ל אף דגזירת ז' נתבטל ע"י יוה"כ היה לנו לאסור רחיצה וטבילה משות גזירת ל' וע"ז תירץ דטבילה זו היא מצוה ומחמת זה ממילא מותר גם רחיצה כדי שלא יהא חציצה לטבילה. מ"ב או' כ"ו:

ע

ע) שם בהגה. טבילת מצוה מותר. ואף דאיננה חיובא מ"מ איסור רחיצה כל ל' ג"כ אינו אלא מנהגא. מ"ב או' כ"ז.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---