משנה ברורה/אורח חיים/תרו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
שיפייס אדם חבירו בערב יום הכיפורים
(א) צריך לפייסו. דגם בזה עבר על איסור דאונאת דברים (א) והנה אע"פ שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו מ"מ אם אין לו פנאי הוא ממתין לפייסו על יום אחר אבל בעיוה"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל עונותיו כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וגו' וכ"ש אם יש בידו (ב) מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן. [דזהו המקטרג הגדול על האדם כמו שאחז"ל סאה מלא עונות מי מקטרג גזל מקטרג בראש] ואם יש לחבירו בידו ממון שיש לו תביעה עליהם יודיענו אע"פ שחבירו לא ידע מזה כלל ועכ"פ יסדר לפני הרב ומ"ץ הענין בשלימות ובאמת בלא שקר ולשאול האיך להתנהג. כללו של דבר כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה [ח"א]:
(ב) לפייסו. ונכון (ג) שילך בעצמו אליו ולא ישלח תחלה אמצעי שירצה לקבל פיוסים ואם קשה עליו לילך בעצמו תחלה או שיודע שיותר קרוב הפיוס ע"י איש אמצעי שיתווך ביניהם יכול לעשות ע"י אמצעי:
(ג) יחזור וילך. ויפייסנו בכל פעם (ד) במין ריצוי אחר ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחבירו אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא אזי לא יפרט אותו (ה) ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט:
(ד) ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים. ר"ל באופן זה ע"י ריבוי אנשים:
(ה) אינו זקוק לו. ואם רצה לפייסו יותר (ו) רשאי אם אין שם בזיון התורה:
(ו) לפני עשרה. כדי לפרסם הדבר שמצדו לא יבצר:
(ז) רבו. אפילו (ז) אינו רבו מובהק אלא ששמע ממנו ד"ת:
(ח) לא יהיה אכזרי מלמחול. דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו (ח) ואם הוא לא ירצה למחול גם לא ימחלו לו:
(ט) לטובת המבקש וכו'. כדי שיהא נכנע לבו הערל ולא ירגיל בכך ומ"מ נראה דמלבו (ט) צריך להסיר השנאה ממנו אחרי דבאמת ביקש ממנו מחילה:
(י) מחילה. וה"ה אם (י) מכוין לטובת עצמו שמתירא שיגיע לו היזק כשימחול:
(יא) א"צ למחול לו. דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס ונשאר הש"ר (יא) ומ"מ מדת ענוה למחול גם בזה:
(יב) אם מת וכו'. זה קאי (יב) גם אמוש"ר דאמרינן אילו היה חי היה מוחל לו:
(יג) אשר חטא לו. ואם קרא לאחד ממזר י"א דפגם בכבוד אבותיו ג"כ וצריך לילך על קברם (יג) אבל רבים חולקין ע"ז דיכול לומר לאו אדעתאי שיהיה הדבר נוגע לאבותיו אא"כ קראו ממזר בן ממזר. ועיין בחו"מ סימן ת"כ לענין אם קראו רשע בן רשע או גנב בן גנב:
(יד) על קברו. וצריך לילך לשם יחף. ואם (יד) הוא חוץ לשלשה פרסאות ישלח שלוחו לשם והשליח יקח עשרה (טו) אנשים וילך על קברו ויבקש מחילה בשם המחרף ויאמר הנני שליח פלוני מודה ברבים ששלחני פלוני לאמר שחטא לאלקי ישראל וכו'. ואם חירפו לאחר מיתה (טז) א"צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו:
(טו) שחטאתי לו. בחטא פלוני (יז) כי צריך בזה לפרט החטא (יח) והם ישיבו לו מחול לך מחול לך ג"פ:
(טז) שלא להוציא ש"ר וכו'. ולכן (יט) צריך לעשות תשובה על שעבר החרם:
(יז) יכול לטבול. המחבר קיצר דמקודם היה לו לכתוב דמנהג לטבול וללקות בעיו"כ (כ) ואפילו נערים ובתולות מכיון שהם בני מצות טובלות:
(יח) קודם הלילה. וטוב (כא) שיטבול קודם תפלת המנחה ששם מתודה וכן נוהגין ומקצתן נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת כדי שיהיה סמוך ליוה"כ:
(יט) ואינו מברך. דטבילה זו אינו רק משום מנהג:
(כ) בלא וידוי. לאפוקי מאותן הרגילין להתודות בשעת טבילה:
(כא) משום קרי. ולכן די בפ"א וגם א"צ לוידוי [ואשה ששמשה בתוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין קודם טבילה שלא תפלוט ש"ז ותחזיר לטומאת קרי אם לא שהיא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה שאז רגילות להתעבר ואם תכבד יש לחוש להשחתת זרע כ"כ מ"א ובתשובת רע"א מפקפק ומצדד דלעולם לא תכבד] וי"א דטעם (כב) הטבילה משום תשובה ולפ"ז יש לטבול ג"פ וכ"כ הרוקח ועיין במ"א דאף למאן דס"ל דטעם הטבילה משום קרי אפ"ה צריך תמיד לטבול בעי"כ אפילו אם כבר טבל ער"ה ולא ראה עוד קרי:
(כב) נמי מהני. אם הוא מצטער בטבילה [מהרי"ו] ופרטי דיני ט' קבין עיין לעיל בסימן פ"ח במ"ב:
(כג) בין ראש השנה ליום הכיפורים. וה"ה אפילו בעיו"כ:
(כד) מותר לרחוץ. היינו (כד) אפילו בחמין וכן הטבילה במקוה מותר אפילו היתה של חמין:
(כה) דיוה"כ מבטל שבעה. ר"ל דדינו כמו שאר רגל שפגע באבילות שהוא מבטל שבעה ומותר מחמת זה לרחוץ אחר המנחה סמוך לחשיכה לדעת היש מתירין לעיל בסימן תקמ"ח ס"י ועיין במ"א דגם בענינינו אין להקל רק שעה או שתים קודם הלילה ולא קודם:
(כו) אע"פ שנהגו וכו'. ר"ל אף דגזירת שבעה נתבטל ע"י יוה"כ היה לנו לאסור רחיצה וטבילה משום גזירת שלשים וע"ז תירץ דטבילה זו היא מצוה (כה) ומחמת זה ממילא מותר גם רחיצה כדי שלא יהא חציצה לטבילה:
(כז) טבילת מצוה מותר. ואף דאיננה חיובא וכנ"ל מ"מ איסור רחיצה כל ל' ג"כ אינו אלא מנהגא:
< הקודם · הבא >